קטגוריה:משלי טו ו
בית צדיק חסן רב ובתבואת רשע נעכרת
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב
וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּ/בִ/תְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"בית צדיק חוסן רב" - בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל
"ובתבואת רשע נעכרת" - ובהבאת ע"א שהביא מנשה בו נעכרתאבן עזרא (כל הפרק)
(משלי טו ו): "בית צדיק"- פירוש, כבית חוסן, הוא אוצר תבואה.
ותרגום (יואל א יז): "ממגורות" - "חסניא", כמו (ישעיהו כג יח): "לא יחסן".
פירוש: בבית צדיק אוצר רב מלא תבואות.
"ובתבואת רשע נעכרת" - יש תבואה נעכרת, כענין (ירמיהו יב יג): "זרעו חטים וקוצים...".רלב"ג (כל הפרק)
"בית צדיק". הוא חזק מאד משני צדדים מצד עצמותו ומצד דבקות השגחת הש"י בצדיק ההוא ועם כל זה הנה כשיב' הרשע ר"ל בבית ההוא הנה היא נעכר' והוסר החוסן והזכות ממנה:
מלבי"ם (כל הפרק)
"בית צדיק חסן רב", חסן הוא דבר הקיים וחזק. וכבר אמר כי בית צדיקים יעמוד, כי ביתו בנוי בחזק על מכונות הצדק וזה דבר הקיים וחזק, אמנם אם יובא אל הבית "תבואת רשע", שישתתף עם הרשע והוא יביא לשם תבואתו שהוא מגזל וחמס, "נעכר הבית". ויאבד הכל בענין רע כמ"ש עוכר ביתו ינחל רוח, ע"ד בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך. ובנמשל הבית המליציי הוא הבונה בית נפשו על מכונות הצדק, וזה י"ל חסן רב וכל מדות הנפש כמ"ש בחכמה יבנה בית וכו' וכמ"ש למעלה (י"א כ"ט) ואם יובא לשם תבואת רשע וציורי התאוות ועשות העול יעכר ביתו הנפשיי כמש"ש:
הגאון מווילנה (כל הפרק)
"בית צדיק חוסן רב" - היא ירושה גדולה לו, אבל כשבא לשם "תבואות של רשע", "נעכרת" כל הבית.
ועניין הפסוק הוא היפך הכתוב למעלה (משלי יד יח): "נחלו פתאים איוולת וערומים יכתירו דעת". דהיינו:
- נגד מה שאמר למעלה שהנחלה היא בית, כמו שנאמר (משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות", ו(משלי יד א): "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו", לכן אמר "נחלו פתאים אולת", שהנחלה של פתאים היא אולת ההורסת ביתו.
- "וערומים יכתירו דעת" - אכל ערומים רואים שיהיה להם גם העטרין, היפך ה"פתאים", שהנחלה של ה"פתאים" גם היא "איוולת". והן תרין האחסנתין שלו.
אבל לצדיק,
- הבית הוא "חוסן רב" שלו. והן חכמה ובינה, כמו שנאמר (משלי כד ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן".
- והעטרין הוא הדעת, כמו שנאמר "וערומים יכתירו דעת". ואמר ש"בתבואת רשע נעכרת", כי הדעת ממלא כל הבית, כמו שנאמר (משלי כד ד): "ובדעת חדרים ימלאר כל הון יקר ונעים". וכאשר מתערב התבואות של הרשע, "נעכרת" כל היקר והנעים.
ועוד:
- "בית צדיק חוסן רב" - כמו בית דוד, [שלא כל] מלכי בית דוד היו צדיקים, ואעפ"כ עמד ביתם זמן רב, והכל בזכות דוד.
- "ובתבואת רשע נעכרת" - וכאשר נתערב בהם התבואות של הרשע, והיא עתליה המרשעת, "נעכרת" כל הבית, כי הרגה כל מלכי בית דוד.
תרגום מצודות: בית צדיק חוסן (חוזק) רב, מחוזק הוא מאד ולא יחרב; ובעת בוא בו הרשע, נעכר (נשחת) הבית ההוא.
תרגום ויקיטקסט: הצדיק מאחסן בביתו רכוש רב שאסף ביושר; אולם אם הצדיק יאפשר לרשע להביא רכוש אל ביתו - בגלל תבואתו של הרשע גם תבואת הצדיק נעכרת (מתקלקלת).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טו ו.
דקויות
חֹסֶן
1. שם מופשט שעניינו חוזק, כמו ב(עמוס ב ט): "וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים"* (מצודות).
2. שם מוחשי כמו מחסן, ששומרים בו אוצרות, כמו ב(ישעיהו כג יח): "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לה', לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן", (ישעיהו לג ו): "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת, יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ". בית הצדיק הוא כמו מחסן גדול שיכול להכיל הרבה אוצרות - הרבה רכוש שהצדיק משיג בחריצות וביושר.
תבואה
1. שם מופשט שעניינו ביאה (מצודות); כשרשע בא אל בית הצדיק, חוסנו נפגע.
2. שם מוחשי שעניינו יבול, שמביאים מהשדה אל האוצר. בגלל תבואת הרשע, בגלל היבול שהרשע מביא אל אוצר הצדיק, גם תבואתו של הצדיק נעכרת ( מתקלקלת).
כשמכניסים תבואה נגועה בחרקים לתוך מחסן מלא תבואה נקיה - תוך זמן קצר החרקים ישתלטו על כל התבואה שבמחסן; גם כשהצדיק מאפשר לתבואה של רשע להיכנס אל ביתו, הרשע "מדביק" את הכל ופוגע גם בתבואת הצדיק.
משמעות
הפסוק מזהיר מפני שיתופי פעולה עסקיים עם רשעים:
1. בעולם החומר - כשהצדיק עושה שיתוף-פעולה עסקי עם רשעים, ומביא אל תוך ביתו תבואה של אנשים רשעים, תבואה זו הורסת את חומות ההגנה הרוחנית על אוצרותיו של הצדיק, וכל האוצרות שאסף בצדק עלולים גם הם להתקלקל: "שאם הצדיק יתן מקום אל הרשע להכניס תבואתו בתוך ביתו, היא מאבדת את שלו, כי הנמשך מצד הרע מכלה ומאבד כל מה שנמשך מצד הטוב" (רמ"ד ואלי פירוש שני, וכן ר' יונה גירונדי, מלבי"ם).
כך קרה ליהושפט מלך יהודה, (דברי הימים ב כ לז): "וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר: כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ; וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל תַּרְשִׁישׁ".
2. בעולם המשפחה - קשרי נישואין עם משפחה של רשעים עלולים להרוס: "בית צדיק חוסן רב - כמו בית דוד... וכאשר נתערב בהם התבואות של הרשע, והיא עתליה המרשעת, נעכרת כל הבית, כי הרגה כל מלכי בית דוד" (הגר"א).
3. בעולם הנפש - "ובנמשל, הבית המליציי הוא הבונה בית נפשו על מכונות הצדק, וזה יש לו חסן רב וכל מידות הנפש... ואם יובא לשם תבואת רשע וציורי התאוות ועשות העול, יעכר ביתו הנפשיי" (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי פירוש ראשון)
4. בעולם הרוח - הבאה של עבודת אלילים. ביתו של הצדיק הוא כמו אוצר של מוסר וערכים, אך כאשר הוא פותח את ביתו לערכים פסולים - הערכים שהוא מנסה להנחיל עלולים להתקלקל: "בית צדיק חוסן רב - בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל, ובתבואת רשע נעכרת - ובהבאת עבודת אלילים שהביא מנשה בו - נעכרת" (רש"י).
הקבלות
משה רבנו הזהיר שלא להביא אל ביתנו עבודת-אלילים:
(דברים ז כו): "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ; שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא" - לא להכניס הביתה את עבודת האלילים וערכיה.
גם יהושע הזהיר, שלא להביא למחנה ישראל חרם - שלל של מלחמת קודש, כי הדבר עלול לעכור אותו:
(יהושע ו יח): "וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ"
אולם בני-ישראל לא שמעו בקול מוריהם והביאו עבודת אלילים לארצם, והנביאים ניבאו להם שהדבר יפגע בחוסן - באוצר הלאומי שלהם:
(ירמיהו כ ה): "וְנָתַתִּי אֶת כָּל חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת וְאֵת כָּל יְגִיעָהּ וְאֶת כָּל יְקָרָהּ, וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם";
(יחזקאל כב כה): "קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טָרֶף טֹרֵף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ".
לפי הקבלות אלה יש לפרש את הפסוק:
כשעם ישראל צדיק - הבית הלאומי שלו (ארץ ישראל) מלא בחוסן (אוצר) רב; אולם בהבאת רעיונות של רשע, עבודת אלילים ורדיפת-בצע, האוצר נעכר, נפגע ונשחת ונמסר ביד האויב.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי טו ו"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.