קטגוריה:משלי טו ו

1. שם מופשט שעניינו חוזק, כמו ב(עמוס ב ט): "וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים"* (מצודות).

2. שם מוחשי כמו מחסן, ששומרים בו אוצרות, כמו ב(ישעיהו כג יח): "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לה', לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן", (ישעיהו לג ו): "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת, יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ". בית הצדיק הוא כמו מחסן גדול שיכול להכיל הרבה אוצרות - הרבה רכוש שהצדיק משיג בחריצות וביושר.

1. שם מופשט שעניינו ביאה (מצודות); כשרשע בא אל בית הצדיק, חוסנו נפגע.

2. שם מוחשי שעניינו יבול, שמביאים מהשדה אל האוצר. בגלל תבואת הרשע, בגלל היבול שהרשע מביא אל אוצר הצדיק, גם תבואתו של הצדיק נעכרת ( מתקלקלת).

כשמכניסים תבואה נגועה בחרקים לתוך מחסן מלא תבואה נקיה - תוך זמן קצר החרקים ישתלטו על כל התבואה שבמחסן; גם כשהצדיק מאפשר לתבואה של רשע להיכנס אל ביתו, הרשע "מדביק" את הכל ופוגע גם בתבואת הצדיק.

הפסוק מזהיר מפני שיתופי פעולה עסקיים עם רשעים:

1. בעולם החומר - כשהצדיק עושה שיתוף-פעולה עסקי עם רשעים, ומביא אל תוך ביתו תבואה של אנשים רשעים, תבואה זו הורסת את חומות ההגנה הרוחנית על אוצרותיו של הצדיק, וכל האוצרות שאסף בצדק עלולים גם הם להתקלקל: "שאם הצדיק יתן מקום אל הרשע להכניס תבואתו בתוך ביתו, היא מאבדת את שלו, כי הנמשך מצד הרע מכלה ומאבד כל מה שנמשך מצד הטוב" (רמ"ד ואלי פירוש שני, וכן ר' יונה גירונדי, מלבי"ם).

כך קרה ליהושפט מלך יהודה, (דברי הימים ב כ לז): "וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר: כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ; וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל תַּרְשִׁישׁ".

2. בעולם המשפחה - קשרי נישואין עם משפחה של רשעים עלולים להרוס: "בית צדיק חוסן רב - כמו בית דוד... וכאשר נתערב בהם התבואות של הרשע, והיא עתליה המרשעת, נעכרת כל הבית, כי הרגה כל מלכי בית דוד" (הגר"א).

3. בעולם הנפש - "ובנמשל, הבית המליציי הוא הבונה בית נפשו על מכונות הצדק, וזה יש לו חסן רב וכל מידות הנפש... ואם יובא לשם תבואת רשע וציורי התאוות ועשות העול, יעכר ביתו הנפשיי" (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי פירוש ראשון)

4. בעולם הרוח - הבאה של עבודת אלילים. ביתו של הצדיק הוא כמו אוצר של מוסר וערכים, אך כאשר הוא פותח את ביתו לערכים פסולים - הערכים שהוא מנסה להנחיל עלולים להתקלקל: "בית צדיק חוסן רב - בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל, ובתבואת רשע נעכרת - ובהבאת עבודת אלילים שהביא מנשה בו - נעכרת" (רש"י).

משה רבנו הזהיר שלא להביא אל ביתנו עבודת-אלילים:

(דברים ז כו): "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ; שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא" - לא להכניס הביתה את עבודת האלילים וערכיה.

גם יהושע הזהיר, שלא להביא למחנה ישראל חרם - שלל של מלחמת קודש, כי הדבר עלול לעכור אותו:

(יהושע ו יח): "וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ"

אולם בני-ישראל לא שמעו בקול מוריהם והביאו עבודת אלילים לארצם, והנביאים ניבאו להם שהדבר יפגע בחוסן - באוצר הלאומי שלהם:

(ירמיהו כ ה): "וְנָתַתִּי אֶת כָּל חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת וְאֵת כָּל יְגִיעָהּ וְאֶת כָּל יְקָרָהּ, וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם";

(יחזקאל כב כה): "קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טָרֶף טֹרֵף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ".

לפי הקבלות אלה יש לפרש את הפסוק:

כשעם ישראל צדיק - הבית הלאומי שלו (ארץ ישראל) מלא בחוסן (אוצר) רב; אולם בהבאת רעיונות של רשע, עבודת אלילים ורדיפת-בצע, האוצר נעכר, נפגע ונשחת ונמסר ביד האויב.