ביאור:בבלי ביצה דף לב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הוא [1] דאמר [2] כי האי תנא [3], דתניא: חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, אחד שבת ואחד יום טוב; ושבכלי בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך;
תרצת לך רישא [4], אלא סיפא קשיא [5]!?
הא [ברייתא אחרונה זו] מני? - רבי נחמיה היא [6], דאמר [7]: 'כל הכלים [8] אין ניטלין אלא דרך תשמישן [9]' [10];
אי רבי נחמיה, מאי איריא שבת? אפילו יום טוב נמי! וכי תימא שניא ליה לרבי נחמיה בין שבות שבת לשבות יום טוב [11] - ומי שניא ליה? והתני חדא: מסיקין בכלים [12] ואין מסיקין בשברי כלים [13]' ותניא אידך: מסיקין בין בכלים בין בשברי כלים [14], ותניא אידך: אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים [15]' [16], ומשני: לא קשיא: הא [17] רבי יהודה, הא [18] רבי שמעון, הא רבי נחמיה [19]!
תרי תנאי ואליבא דרבי נחמיה [20].
משנה:
אין פוחתין את הנר [21] מפני שהוא עושה כלי,
ואין עושין פחמין [22] ביום טוב;
ואין חותכין את הפתילה [23];
רבי יהודה אומר: חותכה באוּר [24].
גמרא:
מאן תנא דפחיתת נר [25] מנא הוא?
אמר רב יוסף: רבי מאיר היא, דתניא: 'כלי חרס, מאימתי מקבל טומאה? משנגמרה מלאכתו [26], דברי רבי מאיר; רבי יהושע אומר: משיצרפו בכבשן [27]'.
אמר ליה אביי: ממאי [28]?: דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי [29], אבל הכא [30] למאי חזי?
[31] לקבולי ביה פשיטי.
איכא דאמרי אמר רב יוסף: [32] רבי אליעזר ברבי צדוק היא [33], דתנן [עדויות פ"ב מ"ה]: אלפסין חרניות [34] - טהורות באהל המת [35], וטמאות במשא הזב [36]; רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: [37] אף טהורות במשא הזב, לפי שלא נגמרה מלאכתן [38] [39].
אמר ליה אביי: דלמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר ברבי צדוק התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי [40], אבל הכא למאי חזי?
לקבולי ביה פשיטי.
תנו רבנן: אין פוחתין את הנר, ואין עושין אלפסין חרניות ביום טוב; רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין חרניות;
מאי חרניות?
אמר רב יהודה: ערניות.
מאי 'ערניות'?
אמר אביי: צעי חקלייתא.
ואין עושין פחמין – פשיטא, למאי חזי?
תני רבי חייא: לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין [41] לבו ביום [42].
ובו ביום מי שרי [43]?
כדאמר רבא: להזיע [44], וקודם גזרה [45] - הכא נמי להזיע וקודם גזרה.
ואין חותכין את הפתילה לשנים [רבי יהודה אומר: חותכה באוּר]:
מאי שנא בסכין, דלא?
דקמתקן מנא [46]? באור נמי קא מתקן מנא?
תני רבי חייא: 'חותכה באור בפי שתי נרות [47]'.
אמר רב נתן בר אבא אמר רב: מוחטין את הפתילה ביום טוב.
מאי 'מוחטין'?
אמר רב חנינא בר שלמיא <משמיה דרב>: לעדויי [48] חושכא [49].
תני בר קפרא: 'ששה דברים נאמרו בפתילה [50], שלשה להחמיר ושלשה להקל: להחמיר: אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים; להקל: ממעכה ביד [51], ושורה בשמן, וחותכה באור בפי שתי נרות'.
ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל - יורדי גיהנם הם [52]!
כי הא: דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל; בעא מנייהו עסקא [53] ולא יהבו ליה, מזוני [54] - מיזן נמי לא זינוהו, אמר: הני - מערב רב קא אתו, דכתיב (דברים יג יח) [וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ] וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ [וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ] [55]; כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו [56], וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו!
ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: כל המצפה על שלחן אחרים - עולם חשך בעדו [57], שנאמר (איוב טו כג) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ [58].
רב חסדא אמר: אף חייו אינן חיים.
תנו רבנן: 'שלשה - חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו; ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד [59]'.
ותנא קמא?
אפשר דמעיין במניה [60].
משנה:
אין שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח [61];
ואין גורפין תנור וכירים [62],
אבל מכבשין [63];
ואין [64] מקיפין [65] שתי חביות [66] לשפות [67] עליהן את הקדרה [68];
ואין סומכין את הקדרה בבקעת [69];
וכן בדלת [70];
ואין מנהיגין את הבהמה במקל [71] ביום טוב [72], ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר.
גמרא:
מאי טעמא?
משום דקא מתקן מנא;
ואין גורפין תנור וכירים;
תני רב חייא בר יוסף קמיה דרב נחמן: ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו - מותר [73].
דביתהו דרבי חייא - נפל לה אריחא [74] בתנורא [75] ביומא טבא, אמר לה רבי חייא: חזי דאנא רפתא מעלייתא בעינא [76]!
אמר ליה רבא לשמעיה: טוי לי בר אווזא [77] ואזדהר מחרוכא [78]!
אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לן רב אחא מהוצל: דמר [79] שרקין ליה תנורא ביומא טבא [80]!?
אמר ליה: אנן ארקתא דפרת סמכינן [81];
והני מילי הוא דצייריה [82] מאתמול.
אמר רבינא: וקטמא שרי [83].
ואין מקיפין שתי חביות:
אמר רב נחמן: אבנים של בית הכסא [84] - מותר לצדדן ביום טוב.
איתיביה רבה לרב נחמן: אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה!?
אמר ליה: שאני התם, משום דקא עביד אהלא [85].
אמר ליה רבה זוטא לרב אשי: אלא מעתה בנה אצטבא [86] ביום טוב, דלא עביד אהלא, הכי נמי דשרי?
אמר ליה: התם [87] - בנין קבע אסרה תורה; בנין עראי [88] לא אסרה תורה; וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע, והכא משום כבודו [89] לא גזרו ביה רבנן.
אמר רב יהודה: האי מדורתא [90]: מלמעלה למטה [91] שרי, מלמטה למעלה אסור [92];
הערות
עריכה- ^ שמואל
- ^ לעיל דאפילו ביום טוב אינו מפקיע- דאמר
- ^ דאמר נמי בחותמות שבקרקע, דאפילו ביום טוב אין מפקיע
- ^ דמלתא דשמואל בחותמות שבקרקע, דמסייע ליה האי תנא
- ^ דאמר שמואל: ושל כלים אפילו בשבת מתיר ומפקיע וחותך, והאי תנא תני: ושל כלים, בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
- ^ כלומר: לעולם מותר להפקיע ולחתוך, דאין בהם משום סתירה; ולהאי תנא גופיה - אם יכול להפקיע ולנתק בידו שרי, והא דקאסר - משום טלטול סכין קאסר, ורבי נחמיה היא
- ^ בערובין (לה,א)
- ^ אפילו תרווד ואפילו טלית
- ^ לצורך תשמיש שהן מיוחדין לו
- ^ וסכין - לאוכלין הוא דמיוחד, ולא לחותמות; ובהא לא סבירא ליה לשמואל כוותיה
- ^ דטלטול - שבות הוא, ולא החמיר בטלטול יום טוב כבשל שבת
- ^ דבני טלטול נמי נינהו, ומטלטלן נמי להסיקן
- ^ שנשברו ביום טוב: דהשתא לא חזי לטלטול, ואי משום דחזו להסקה - אתמול לא להכי קיימי
- ^ דלית להו מוקצה
- ^ דאין ניטלין אלא לצורך תשמישן, וכל שכן בשברי כלים, דנולד הוא
- ^ והא רבי נחמיה היא
- ^ קמייתא
- ^ ומציעתא
- ^ ושמע מינה ביום טוב אמר רבי נחמיה, דהא הסקה - ביום טוב קאי
- ^ חד אמר שָני ליה שבות שבת משבות יום טוב, וחד אמר לא שני ליה
- ^ ליטול אחד מן הביצים של יוצר [גוש חימר של קדר], ולתחוב אגרופו לתוכו [ועל ידי זה] לחקוק נר - קרוייזי"ל [מנורה] בלעז
- ^ דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב
- ^ פתילה נמי כלי היא - להדלקה, שצריכה עשייה ותקון
- ^ בגמרא מפרש מאי שנא אור מסכין
- ^ קודם שצרפו בכבשן
- ^ חקיקתם
- ^ משיחזקם על ידי צירוף האור בכבשן; 'מצרף' בלשון חכמים = מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר המחזקן, בין במים, בין באור
- ^ דסבירא ליה לרבי מאיר בנר כשאר כלי חרס
- ^ בשלמא שאר כלי חרס - גדולים הם, ואם אינן ראויין למים וליין ולדבר לח מפני שממחן - חזו מיהו לדבר יבש, כגון פירות
- ^ אבל נר - קטן הוא, וכי לא חזי למלתיה
- ^ ומשני:
- ^ מתניתין דקתני פחיתת הנר מנא הוא -
- ^ דאמר: לפני חקיקה לאו מנא הוא, אבל חקיקה משוי ליה מנא
- ^ מפרש לקמן: קערות של בני עיירות, שאינן בני כרכים גדולים, ואין מקפידין על כלים נאים, ומשנפשטה הקערה של חרס אוכלין בה בשר, ואין ממתינין עד שתתחקק ותצרף בכבשן
- ^ דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי חרס, דכתיב וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ (במדבר יט טו) משמע דיש לו פתח, וכן לכל טומאת מגע
- ^ שהזב מטמא כלי חרס בהסט; דנפקא לן בתורת כהנים [ספרא מצורע - פרשת זבים פרשה ג הלכה ב] מ-וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב (ויקרא טו יב), ודרשינן התם: [אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ] זה הֶסֵטוֹ, וכיון דמטמי ליה הסט מאבראי - לא בעי תוך; וקסבר תנא קמא: כלי נינהו, הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן - הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן
- ^ אין להם שום טומאה, דלאו כלי נינהו
- ^ חקיקתן
- ^ הא נחקקו – מטמאות; מדאפלוג באלפסין - אלמא לרבי אליעזר חקיקה משויא להו מנא
- ^ משנחקקו, ומיהו קודם חקיקה לא, דסופן ליחקק
- ^ מחמי חמין ומרחצאות
- ^ ואף על גב דלצורך יום טוב הן עושין
- ^ להחם, והלא גזרו על הרחיצה במסכת שבת (מ,א) ואפילו הוחמו מבעוד יום, וכל שכן להחם חמין לא הותר מעולם
- ^ מכניס הפחמים לתוכו, ובני אדם נכנסין ומזיעין
- ^ וקודם שגזרו על הזיעה נשנת משנה זו
- ^ אחת היתה, ועושה אותה שתים
- ^ נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת, ומדליק באמצע, דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא
- ^ להסיר
- ^ פחם, המחשיך אורה; כשהיא נעשית בראשה פחם - מעבירה
- ^ ביום טוב
- ^ תקון כלאחר יד הוא
- ^ שאינן מרחמים לעשות צדקה
- ^ סחורה, להשתכר למחצית שכר
- ^ שאל מהם מזונות
- ^ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים - שתרחם על הבריות
- ^ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ - מי שיש לו רחמים מזרעו של אבות
- ^ כנגדו, כמו שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ (איוב א י) כלומר: חשך פרוס לפניו, הכל עליו כחשך
- ^ נָכוֹן בְּיָדוֹ = מזומן אצלו
- ^ - אין יכול לכבסו, וכנים מצערין אותו
- ^ מפלה את כליו מן הכנים
- ^ מליח = דג; כשצולין דגים על האסכלא [שקורין גראדיל"א [כעין שְׂבָכָה שצולים עליה] בלעז], חותכין קנים או קש שבלים, או שוברין חרסים או חותכין נייר ושורין במים, וסודרין הנייר על גב האסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג
- ^ אם נפל לתוכו מן הטפל והטיח - אין גורפין אותו: דמתקן מנא הוא, ואתיא כרבנן דאמרי: מכשירי אוכל נפש אסירי
- ^ משכיבין את האפר והעפר שיהא חלק, משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו; מכבשין = פרימבר"א [ללחוץ, לכבוש]
- ^ כשאין לו כלי ברזל שקורין טרפיי"ד [חצובה], או שאין לו כירה של חרס חלולה - אין
- ^ מקרבין זו אצל זו כמו 'מקיפין בריאה' (חולין נ א), וכמו 'לתרום שלא מן המוקף' (גיטין ל ב) - היינו סמוך, וכמו: 'מקפת וקורא לה שם' (נדה פ"י מ"ז, דף עא,ב)
- ^ והאור בין שתי החביות
- ^ להושיב
- ^ כל הושבת קדרה על האור קרי 'שפיתה'; ואסר לה משום דדמי לבנין, ומדרבנן, משום דמתחזי כאהלא
- ^ קסבר: לא נתנו עצים אלא להסקה, לפיכך מוקצין הן אצל כל תשמיש
- ^ השתא משמע: וכן אין סומכין קדרה בדלת; ובגמרא פריך עלה
- ^ ברשות הרבים
- ^ השתא קא סלקא דעתך משום דאין משתמשין בעצים שלא נעשו כלי מערב יום טוב, דלא נתנו אלא להסקה
- ^ כרבי יהודה
- ^ חצי לבינה
- ^ ונתק מכותל התנור
- ^ כלומר: גרפי התנור
- ^ צלה לי אווז בתנור, שתנוריהם היו קטנים ופיהן למעלה, ותולה הצלי לתוכו, וסותם פיו, והוא נצלה
- ^ שלא יתחרך; כלומר: גרוף את התנור שלא יהא בו בשוליו דבר גבוה כמו אריח או אבן שהוסק בתנור, שנוגע בצלי ושורפו
- ^ עבדי אדוני
- ^ טחין סביבות כסוי פי התנור בטיט, שלא יצא חומו כשהצלי בתוכו, שהרוח קשה לצלי; ותימה לן מלתא משום דגבול טיט - תולדה דלישה הוא
- ^ על שפתו של פרת אנו נסמכים בדבר, שאין אנו צריכים לגבל טיט, ששפת פרת טיט מגובל הוא
- ^ עשה בו סימן ונתקו לצד אחר
- ^ לגבלו ולטוח בו: דלאו בר גבול הוא
- ^ אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין מושב חלול, ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא
- ^ שיש לו גג, אבל הכא ליכא גג
- ^ כסא של בנין לבנים וטיט
- ^ גבי בית הכסא
- ^ שאינו להתקיים
- ^ כבוד הבריות
- ^ היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין: עושין לו כתלים מארבעה רוחות, וסודרין עצים למעלה, ודומה לאהל
- ^ להתחיל תחלה מן הגג, ואחר כך יסדרו תחתיו עצי הכתלים
- ^ לסדר העצים של כתלים תחלה לעשות עליהם הגג - אסורין, שדרך בנין הוא