פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הוא [1] דאמר [2] כי האי תנא [3], דתניא: חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, אחד שבת ואחד יום טוב; ושבכלי בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך;

תרצת לך רישא [4], אלא סיפא קשיא [5]!?

הא [ברייתא אחרונה זו] מני? - רבי נחמיה היא [6], דאמר [7]: 'כל הכלים [8] אין ניטלין אלא דרך תשמישן [9]' [10];

אי רבי נחמיה, מאי איריא שבת? אפילו יום טוב נמי! וכי תימא שניא ליה לרבי נחמיה בין שבות שבת לשבות יום טוב [11] - ומי שניא ליה? והתני חדא: מסיקין בכלים [12] ואין מסיקין בשברי כלים [13]' ותניא אידך: מסיקין בין בכלים בין בשברי כלים [14], ותניא אידך: אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים [15]' [16], ומשני: לא קשיא: הא [17] רבי יהודה, הא [18] רבי שמעון, הא רבי נחמיה [19]!

תרי תנאי ואליבא דרבי נחמיה [20].

משנה:

אין פוחתין את הנר [21] מפני שהוא עושה כלי,

ואין עושין פחמין [22] ביום טוב;

ואין חותכין את הפתילה [23];

רבי יהודה אומר: חותכה באוּר [24].

גמרא:

מאן תנא דפחיתת נר [25] מנא הוא?

אמר רב יוסף: רבי מאיר היא, דתניא: 'כלי חרס, מאימתי מקבל טומאה? משנגמרה מלאכתו [26], דברי רבי מאיר; רבי יהושע אומר: משיצרפו בכבשן [27]'.

אמר ליה אביי: ממאי [28]?: דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי [29], אבל הכא [30] למאי חזי?

[31] לקבולי ביה פשיטי.

איכא דאמרי אמר רב יוסף: [32] רבי אליעזר ברבי צדוק היא [33], דתנן [עדויות פ"ב מ"ה]: אלפסין חרניות [34] - טהורות באהל המת [35], וטמאות במשא הזב [36]; רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: [37] אף טהורות במשא הזב, לפי שלא נגמרה מלאכתן [38] [39].

אמר ליה אביי: דלמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר ברבי צדוק התם אלא דחזי לקבולי ביה מידי [40], אבל הכא למאי חזי?

לקבולי ביה פשיטי.

תנו רבנן: אין פוחתין את הנר, ואין עושין אלפסין חרניות ביום טוב; רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין חרניות;

מאי חרניות?

אמר רב יהודה: ערניות.

מאי 'ערניות'?

אמר אביי: צעי חקלייתא.

ואין עושין פחמין – פשיטא, למאי חזי?

תני רבי חייא: לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין [41] לבו ביום [42].

ובו ביום מי שרי [43]?

כדאמר רבא: להזיע [44], וקודם גזרה [45] - הכא נמי להזיע וקודם גזרה.

ואין חותכין את הפתילה לשנים [רבי יהודה אומר: חותכה באוּר]:

מאי שנא בסכין, דלא?

עמוד ב

דקמתקן מנא [46]? באור נמי קא מתקן מנא?

תני רבי חייא: 'חותכה באור בפי שתי נרות [47]'.

אמר רב נתן בר אבא אמר רב: מוחטין את הפתילה ביום טוב.

מאי 'מוחטין'?

אמר רב חנינא בר שלמיא <משמיה דרב>: לעדויי [48] חושכא [49].

תני בר קפרא: 'ששה דברים נאמרו בפתילה [50], שלשה להחמיר ושלשה להקל: להחמיר: אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים; להקל: ממעכה ביד [51], ושורה בשמן, וחותכה באור בפי שתי נרות'.

ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל - יורדי גיהנם הם [52]!

כי הא: דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל; בעא מנייהו עסקא [53] ולא יהבו ליה, מזוני [54] - מיזן נמי לא זינוהו, אמר: הני - מערב רב קא אתו, דכתיב (דברים יג יח) [וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ] וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ [וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ] [55]; כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו [56], וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו!

ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: כל המצפה על שלחן אחרים - עולם חשך בעדו [57], שנאמר (איוב טו כג) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ [58].

רב חסדא אמר: אף חייו אינן חיים.

תנו רבנן: 'שלשה - חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו; ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד [59]'.

ותנא קמא?

אפשר דמעיין במניה [60].

משנה:

אין שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח [61];

ואין גורפין תנור וכירים [62],

אבל מכבשין [63];

ואין [64] מקיפין [65] שתי חביות [66] לשפות [67] עליהן את הקדרה [68];

ואין סומכין את הקדרה בבקעת [69];

וכן בדלת [70];

ואין מנהיגין את הבהמה במקל [71] ביום טוב [72], ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר.

גמרא:

מאי טעמא?

משום דקא מתקן מנא;

ואין גורפין תנור וכירים;

תני רב חייא בר יוסף קמיה דרב נחמן: ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו - מותר [73].

דביתהו דרבי חייא - נפל לה אריחא [74] בתנורא [75] ביומא טבא, אמר לה רבי חייא: חזי דאנא רפתא מעלייתא בעינא [76]!

אמר ליה רבא לשמעיה: טוי לי בר אווזא [77] ואזדהר מחרוכא [78]!

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לן רב אחא מהוצל: דמר [79] שרקין ליה תנורא ביומא טבא [80]!?

אמר ליה: אנן ארקתא דפרת סמכינן [81];

והני מילי הוא דצייריה [82] מאתמול.

אמר רבינא: וקטמא שרי [83].

ואין מקיפין שתי חביות:

אמר רב נחמן: אבנים של בית הכסא [84] - מותר לצדדן ביום טוב.

איתיביה רבה לרב נחמן: אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה!?

אמר ליה: שאני התם, משום דקא עביד אהלא [85].

אמר ליה רבה זוטא לרב אשי: אלא מעתה בנה אצטבא [86] ביום טוב, דלא עביד אהלא, הכי נמי דשרי?

אמר ליה: התם [87] - בנין קבע אסרה תורה; בנין עראי [88] לא אסרה תורה; וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע, והכא משום כבודו [89] לא גזרו ביה רבנן.

אמר רב יהודה: האי מדורתא [90]: מלמעלה למטה [91] שרי, מלמטה למעלה אסור [92];

הערותעריכה

  1. ^ שמואל
  2. ^ לעיל דאפילו ביום טוב אינו מפקיע- דאמר
  3. ^ דאמר נמי בחותמות שבקרקע, דאפילו ביום טוב אין מפקיע
  4. ^ דמלתא דשמואל בחותמות שבקרקע, דמסייע ליה האי תנא
  5. ^ דאמר שמואל: ושל כלים אפילו בשבת מתיר ומפקיע וחותך, והאי תנא תני: ושל כלים, בשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
  6. ^ כלומר: לעולם מותר להפקיע ולחתוך, דאין בהם משום סתירה; ולהאי תנא גופיה - אם יכול להפקיע ולנתק בידו שרי, והא דקאסר - משום טלטול סכין קאסר, ורבי נחמיה היא
  7. ^ בערובין (לה,א)
  8. ^ אפילו תרווד ואפילו טלית
  9. ^ לצורך תשמיש שהן מיוחדין לו
  10. ^ וסכין - לאוכלין הוא דמיוחד, ולא לחותמות; ובהא לא סבירא ליה לשמואל כוותיה
  11. ^ דטלטול - שבות הוא, ולא החמיר בטלטול יום טוב כבשל שבת
  12. ^ דבני טלטול נמי נינהו, ומטלטלן נמי להסיקן
  13. ^ שנשברו ביום טוב: דהשתא לא חזי לטלטול, ואי משום דחזו להסקה - אתמול לא להכי קיימי
  14. ^ דלית להו מוקצה
  15. ^ דאין ניטלין אלא לצורך תשמישן, וכל שכן בשברי כלים, דנולד הוא
  16. ^ והא רבי נחמיה היא
  17. ^ קמייתא
  18. ^ ומציעתא
  19. ^ ושמע מינה ביום טוב אמר רבי נחמיה, דהא הסקה - ביום טוב קאי
  20. ^ חד אמר שָני ליה שבות שבת משבות יום טוב, וחד אמר לא שני ליה
  21. ^ ליטול אחד מן הביצים של יוצר [גוש חימר של קדר], ולתחוב אגרופו לתוכו [ועל ידי זה] לחקוק נר - קרוייזי"ל [מנורה] בלעז
  22. ^ דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב
  23. ^ פתילה נמי כלי היא - להדלקה, שצריכה עשייה ותקון
  24. ^ בגמרא מפרש מאי שנא אור מסכין
  25. ^ קודם שצרפו בכבשן
  26. ^ חקיקתם
  27. ^ משיחזקם על ידי צירוף האור בכבשן; 'מצרף' בלשון חכמים = מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר המחזקן, בין במים, בין באור
  28. ^ דסבירא ליה לרבי מאיר בנר כשאר כלי חרס
  29. ^ בשלמא שאר כלי חרס - גדולים הם, ואם אינן ראויין למים וליין ולדבר לח מפני שממחן - חזו מיהו לדבר יבש, כגון פירות
  30. ^ אבל נר - קטן הוא, וכי לא חזי למלתיה
  31. ^ ומשני:
  32. ^ מתניתין דקתני פחיתת הנר מנא הוא -
  33. ^ דאמר: לפני חקיקה לאו מנא הוא, אבל חקיקה משוי ליה מנא
  34. ^ מפרש לקמן: קערות של בני עיירות, שאינן בני כרכים גדולים, ואין מקפידין על כלים נאים, ומשנפשטה הקערה של חרס אוכלין בה בשר, ואין ממתינין עד שתתחקק ותצרף בכבשן
  35. ^ דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי חרס, דכתיב וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ (במדבר יט טו) משמע דיש לו פתח, וכן לכל טומאת מגע
  36. ^ שהזב מטמא כלי חרס בהסט; דנפקא לן בתורת כהנים [ספרא מצורע - פרשת זבים פרשה ג הלכה ב] מ-וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב (ויקרא טו יב), ודרשינן התם: [אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ] זה הֶסֵטוֹ, וכיון דמטמי ליה הסט מאבראי - לא בעי תוך; וקסבר תנא קמא: כלי נינהו, הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן - הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן
  37. ^ אין להם שום טומאה, דלאו כלי נינהו
  38. ^ חקיקתן
  39. ^ הא נחקקו – מטמאות; מדאפלוג באלפסין - אלמא לרבי אליעזר חקיקה משויא להו מנא
  40. ^ משנחקקו, ומיהו קודם חקיקה לא, דסופן ליחקק
  41. ^ מחמי חמין ומרחצאות
  42. ^ ואף על גב דלצורך יום טוב הן עושין
  43. ^ להחם, והלא גזרו על הרחיצה במסכת שבת (מ,א) ואפילו הוחמו מבעוד יום, וכל שכן להחם חמין לא הותר מעולם
  44. ^ מכניס הפחמים לתוכו, ובני אדם נכנסין ומזיעין
  45. ^ וקודם שגזרו על הזיעה נשנת משנה זו
  46. ^ אחת היתה, ועושה אותה שתים
  47. ^ נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת, ומדליק באמצע, דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא
  48. ^ להסיר
  49. ^ פחם, המחשיך אורה; כשהיא נעשית בראשה פחם - מעבירה
  50. ^ ביום טוב
  51. ^ תקון כלאחר יד הוא
  52. ^ שאינן מרחמים לעשות צדקה
  53. ^ סחורה, להשתכר למחצית שכר
  54. ^ שאל מהם מזונות
  55. ^ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים - שתרחם על הבריות
  56. ^ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ - מי שיש לו רחמים מזרעו של אבות
  57. ^ כנגדו, כמו שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ (איוב א י) כלומר: חשך פרוס לפניו, הכל עליו כחשך
  58. ^ נָכוֹן בְּיָדוֹ = מזומן אצלו
  59. ^ - אין יכול לכבסו, וכנים מצערין אותו
  60. ^ מפלה את כליו מן הכנים
  61. ^ מליח = דג; כשצולין דגים על האסכלא [שקורין גראדיל"א [כעין שְׂבָכָה שצולים עליה] בלעז], חותכין קנים או קש שבלים, או שוברין חרסים או חותכין נייר ושורין במים, וסודרין הנייר על גב האסכלא, מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג
  62. ^ אם נפל לתוכו מן הטפל והטיח - אין גורפין אותו: דמתקן מנא הוא, ואתיא כרבנן דאמרי: מכשירי אוכל נפש אסירי
  63. ^ משכיבין את האפר והעפר שיהא חלק, משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו וישרפו; מכבשין = פרימבר"א [ללחוץ, לכבוש]
  64. ^ כשאין לו כלי ברזל שקורין טרפיי"ד [חצובה], או שאין לו כירה של חרס חלולה - אין
  65. ^ מקרבין זו אצל זו כמו 'מקיפין בריאה' (חולין נ א), וכמו 'לתרום שלא מן המוקף' (גיטין ל ב) - היינו סמוך, וכמו: 'מקפת וקורא לה שם' (נדה פ"י מ"ז, דף עא,ב)
  66. ^ והאור בין שתי החביות
  67. ^ להושיב
  68. ^ כל הושבת קדרה על האור קרי 'שפיתה'; ואסר לה משום דדמי לבנין, ומדרבנן, משום דמתחזי כאהלא
  69. ^ קסבר: לא נתנו עצים אלא להסקה, לפיכך מוקצין הן אצל כל תשמיש
  70. ^ השתא משמע: וכן אין סומכין קדרה בדלת; ובגמרא פריך עלה
  71. ^ ברשות הרבים
  72. ^ השתא קא סלקא דעתך משום דאין משתמשין בעצים שלא נעשו כלי מערב יום טוב, דלא נתנו אלא להסקה
  73. ^ כרבי יהודה
  74. ^ חצי לבינה
  75. ^ ונתק מכותל התנור
  76. ^ כלומר: גרפי התנור
  77. ^ צלה לי אווז בתנור, שתנוריהם היו קטנים ופיהן למעלה, ותולה הצלי לתוכו, וסותם פיו, והוא נצלה
  78. ^ שלא יתחרך; כלומר: גרוף את התנור שלא יהא בו בשוליו דבר גבוה כמו אריח או אבן שהוסק בתנור, שנוגע בצלי ושורפו
  79. ^ עבדי אדוני
  80. ^ טחין סביבות כסוי פי התנור בטיט, שלא יצא חומו כשהצלי בתוכו, שהרוח קשה לצלי; ותימה לן מלתא משום דגבול טיט - תולדה דלישה הוא
  81. ^ על שפתו של פרת אנו נסמכים בדבר, שאין אנו צריכים לגבל טיט, ששפת פרת טיט מגובל הוא
  82. ^ עשה בו סימן ונתקו לצד אחר
  83. ^ לגבלו ולטוח בו: דלאו בר גבול הוא
  84. ^ אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין מושב חלול, ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא
  85. ^ שיש לו גג, אבל הכא ליכא גג
  86. ^ כסא של בנין לבנים וטיט
  87. ^ גבי בית הכסא
  88. ^ שאינו להתקיים
  89. ^ כבוד הבריות
  90. ^ היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין: עושין לו כתלים מארבעה רוחות, וסודרין עצים למעלה, ודומה לאהל
  91. ^ להתחיל תחלה מן הגג, ואחר כך יסדרו תחתיו עצי הכתלים
  92. ^ לסדר העצים של כתלים תחלה לעשות עליהם הגג - אסורין, שדרך בנין הוא