ביאור:בבלי ביצה דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

היינו קלקולא ^[1].

אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי, ולאסור.

תנו רבנן: 'יום טוב שחל להיות בשבת: בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה, ובית הלל אומרים: מתפלל שבע: מתחיל בשל שבת ^[2] ומסיים בשל שבת ^[3], ואומר קדושת היום באמצע ^[4]; רבי אומר: אף חותם בה "מקדש השבת ישראל והזמנים"'.

תני תנא קמיה דרבינא ^[5]: מקדש ישראל והשבת והזמנים;

אמר ליה: אטו שבת - ישראל מקדשי ליה ^[6]? והא שבת מקדשא וקיימא ^[7]! אלא אימא 'מקדש השבת ישראל והזמנים'.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי וכדתריץ רבינא.

תנו רבנן: 'שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד: ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ^[8], ואומר מעין המאורע ^[9] בעבודה ^[10], ואם לא אמר - מחזירין אותו; רבי אליעזר אומר: בהודאה ^[11]; ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע; רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומרים: כל מקום שהוזקק לשבע ^[12] - מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע'.

אמר רב הונא: אין הלכה כאותו הזוג ^[13].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מניח אדם עירובי תחומין מיום טוב לחברו ^[14] ומתנה.

אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה ^[15].

מאן דאמר עירובי תחומין - כל שכן עירובי תבשילין, ומאן דאמר עירובי תבשילין - אבל עירובי תחומין לא, מאי טעמא? - דלמקני שביתה בשבתא ^[16] לא. ^[17].

תנו רבנן: 'אין אופין ^[18] מיום טוב לחבירו; באמת אמרו: ממלאה אשה כל הקדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת ^[19] ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד, אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו ^[20]; רבי שמעון בן אלעזר אומר: ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא ^[21]'.

אמר רבא: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

איבעיא להו: מי שלא הניח עירובי תבשילין - הוא נאסר ^[22] וקמחו נאסר ^[23]? או דלמא הוא נאסר ואין קמחו נאסר?

למאי נפקא מינה? - לאקנויי קמחו לאחרים ^[24]: אי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר - צריך לאקנויי קמחו לאחרים, ואי אמרת הוא נאסר ואין קמחו נאסר - לא צריך לאקנויי קמחו לאחרים; מאי?

תא שמע: 'מי שלא הניח עירובי תבשילין - הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין ^[25], לא לו ולא לאחרים, ולא אחרים אופין ומבשלין לו; כיצד הוא עושה? - מקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו', שמע מינה הוא נאסר וקמחו נאסר!

שמע מינה.

איבעיא להו: עבר ואפה מאי ^[26]?

תא שמע: מי שלא הניח עירובי תבשילין, כיצד הוא עושה? מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין לו ומבשלין לו,

עמוד ב

ואי איתא ^[27], ליתני 'עבר ואפה מותר' ^[28];

אמר רב אדא בר מתנה: תנא תקנתא דהיתרא ^[29] קתני, תקנתא דאסורא לא קתני.

תא שמע: 'מי שהניח עירובי תבשילין - הרי זה אופה ומבשל ומטמין, ואם רצה לאכול את עירובו - הרשות בידו; אכלו עד שלא אפה, עד שלא הטמין - הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין, לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו, אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר - הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים ^[30], ואם הערים – אסור ^[31]'.

אמר רב אשי: ^[32] הערמה קא אמרת? שאני הערמה ^[33] דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד ^[34]!

רב נחמן בר יצחק אמר: הא מני ^[35]? - חנניה היא ^[36], ואליבא דבית שמאי, דתניא: חנניה אומר: בית שמאי אומרים: אין אופין אלא אם כן ערב בפת, ואין מבשלין אלא אם כן ערב בתבשיל, ואין טומנין אלא אם כן היו חמין טמונין מערב יום טוב; ובית הלל אומרים: מערב בתבשיל אחד ועושה בו כל צרכו.

תא שמע: 'המעשר פירותיו בשבת: בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל ^[37]' ^[38]!

לא, צריכא דאית ליה פירי אחריני ^[39].

תא שמע: 'המטביל כליו בשבת ^[40]: בשוגג ישתמש בהן ^[41], במזיד לא ישתמש בהן'!

לא, צריכא דאית ליה מאני אחריני; אי נמי אפשר בשאלה ^[42];

תא שמע [תוספתא שבת פ"ב ה"טו [ליברמן]]: המבשל בשבת: בשוגג יאכל במזיד לא יאכל!

אסורא דשבת שאני ^[43].

בית שמאי אומרים שני תבשילין [ובית הלל אומרים תבשיל אחד; ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין]:

מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל על שני תבשילין שצריך; על מה נחלקו? - על דג וביצה שעליו, שבית שמאי אומרים שני תבשילין ^[44], ובית הלל אומרים תבשיל אחד ^[45], ושוין שאם פרפר ביצה ^[46] ונתן לתוך הדג או שרסק ^[47] קפלוטות ^[48] ונתן לתוך הדג ^[49] - שהן שני תבשילין'.

אמר רבא: הלכתא כתנא דידן ^[50] ואליבא דבית הלל ^[51].

אכלו או שאבד הרי זה לא יבשל עליו [בתחלה, ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת]:

אמר אביי: נקטינן: התחיל בעיסתו ^[52] ונאכל עירובו – גומר.

משנה:

חל להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים: מטבילין את הכל ^[53] מלפני השבת ^[54];

ובית הלל אומרים: כלים מלפני השבת, ואדם בשבת;

^[55]

ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן ^[56], אבל לא מטבילין ^[57], ומטבילין מגב לגב ^[58] ומחבורה לחבורה ^[59].

גמרא:

דכולי עלמא מיהת כלי בשבת לא, מאי טעמא?

אמר רבה: גזרה

הערות

^ אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר
^ ברכה אחת לשניהם, ומתחיל להזכיר שבת תחילה: 'ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'
^ הברכה בשל שבת: 'מקדש השבת', ותו לא
^ 'ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'
^ במילתיה דרבי
^ שקדמת קדושת ישראל לשל שבת? בשלמא זמנים - צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל - לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין
^ מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש
^ כשאר שבתות, כי היכי דבחול אין לו למועד ברכה קבועה בשלש תפלות הללו - אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לבית שמאי, ולא לכללו לבית הלל
^ ראש חדש או מועד
^ כגון 'יעלה ויבא' בברכת עבודה
^ כמו שאומר 'על הנסים' בחנוכה ופורים
^ ואפילו ערבית ושחרית ומנחה
^ אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה; מיהו, לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל כו', אלא בהא הלכתא כרבי דאמר: אף חותם בה 'מקדש השבת ישראל והזמנים' או '...וראשי חדשים' בראש חדש
^ אם נִזְכַּר ביום טוב ראשון, וחלו שני ימים טובים חמישי וערב שבת
^ "אם היום חול ומחר קדש - עירובי עירוב, ואם חלוף - איני צריך לערב לתבשילין", ובתחומין יאמר: "אם היום קדש - אין בדברי כלום", ולמחר יאמר כמו כן בשל תחומין, ובאותה הפת עצמה, דממה נפשך הוי עירוב, אבל בשל תבשילין - אין צריך לשנות ולחזור את תנאו למחר
^ לאו דוקא שבתא נקט, אלא יום טוב קרי 'שבתא'
^ לא התירו לו לקנות שביתה ביום טוב ואפילו מספק, ואם התירו בעירובי תבשילין - התם משום כבוד שבת התירו
^ פת
^ דבחד טרחא סגי, וכן בנחתום לגבי מלוי:
^ לאפות כל ככר וככר צריכה אפיה ורדיה לעצמה
^ שתנורים קטנים היו, ומדביקין פת בדפנות, ומתוך שהוא מלא - מתמעט חללו, ואין מקום לחמימותו להתפשט, והפת נאפת יפה
^ לאפות
^ שלא יהו אחרים אופין קמחו בעודו שלו
^ אם צריך לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים מותרים לאפותו ולתת לו
^ כדרך שמטמינין תבשיל שבת
^ מהו שיאכל בשבת
^ דעבר ואפה מותר
^ מכדי תנא אתקנתא קא מהדר - נתני נמי הך תקנתא, בהדי הך דמקנה קמחו
^ העשויה בהיתר
^ לאחר שבשל לצורך, לומר: "עוד אני צריך להזמין אורחים" - ויבשל תבשילין אחרים, ויותירם לשבת; אבל בקדרה אחת, אם ירבה לשבת - הא אמר דאפילו לחול שרי כדלעיל: ממלאה אשה קדרה בשר, ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת
^ לאכול, דאחמור רבנן בהא מילתא, שלא לעקור תורת עירוב; ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא - דאין עבוד באוכלין, ואי משום טרחא - הא עדיפא, דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט; וקא סלקא דעתך דהוא הדין לעבר ואפה
^ לעולם עבר ואפה - מותר, והערמה אינה ראיה לכאן
^ ממזיד
^ דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד, דאלו מזיד - רשע הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב, הלכך לא מִעֲקרא תורת עירוב, אבל מערים - סבור לעשות בהיתר, הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו, ואחרים למדין הימנו, ומִעֲקרא תורת עירוב - הלכך קנסוהו רבנן
^ דקתני 'אם הערים אסור'
^ דשמעינן ליה דמחמיר בעירובי תבשילין
^ שעבר על השבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
^ אלמא: אחמור רבנן במילתייהו, ואפילו גבי עונג שבת
^ לשבת
^ במקוה שיש לו בחצרו, ועבר אדרבנן דאמרי במתניתין [להלן]: 'מטבילין כלים מלפני השבת', דנראה כמתקן
^ בו ביום
^ לשאול כלים מחברו ולהשתמש
^ בשול שבת מאבות מלאכות הוא, ואיסור סקילה הוא, הלכך קנסוה רבנן למזיד, אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת - אסורא דרבנן הוא דעבד
^ צריך, וְזֶה כתבשיל אחד: שמחובר בו ובטיל לגביה
^ דיו בתבשיל אחד כזה
^ מבושלת
^ מינצ"ר בלעז
^ כרתי, פורי"ש בלעז [כרישין]
^ דלחודיה קאי
^ דמתניתין
^ דקתני בית הלל שרו בתבשיל אחד
^ לתקנה ולאפותה על ידי עירובו
^ כל הצריך טבילה, בין אדם בין כלים
^ דקיימא לן בראש השנה (טז,ב): חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, דכתיב וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ (ויקרא יא ח), ומוקים לה ברגל; הלכך יטביל מערב שבת, דאסור להטביל בשבת וביום טוב
^ והא דנקט שבת - רבותא אשמועינן לבית הלל, דאפילו בשבת שרו באדם! ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים;
^ מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו - ממלא מהם כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים, ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה, ובטלי אגבייהו, וטהרו; ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה, כדאמרינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (לד,ב)
^ בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו, כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים
^ ביום טוב
^ בגמרא מפרש לה

[1] אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר

[2] ברכה אחת לשניהם, ומתחיל להזכיר שבת תחילה: 'ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'

[3] הברכה בשל שבת: 'מקדש השבת', ותו לא

[4] 'ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה'

[5] במילתיה דרבי

[6] שקדמת קדושת ישראל לשל שבת? בשלמא זמנים - צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל - לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין

[7] מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש

[8] כשאר שבתות, כי היכי דבחול אין לו למועד ברכה קבועה בשלש תפלות הללו - אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לבית שמאי, ולא לכללו לבית הלל

[9] ראש חדש או מועד

[10] כגון 'יעלה ויבא' בברכת עבודה

[11] כמו שאומר 'על הנסים' בחנוכה ופורים

[12] ואפילו ערבית ושחרית ומנחה

[13] אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה; מיהו, לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל כו', אלא בהא הלכתא כרבי דאמר: אף חותם בה 'מקדש השבת ישראל והזמנים' או '...וראשי חדשים' בראש חדש

[14] אם נִזְכַּר ביום טוב ראשון, וחלו שני ימים טובים חמישי וערב שבת

[15] "אם היום חול ומחר קדש - עירובי עירוב, ואם חלוף - איני צריך לערב לתבשילין", ובתחומין יאמר: "אם היום קדש - אין בדברי כלום", ולמחר יאמר כמו כן בשל תחומין, ובאותה הפת עצמה, דממה נפשך הוי עירוב, אבל בשל תבשילין - אין צריך לשנות ולחזור את תנאו למחר

[16] לאו דוקא שבתא נקט, אלא יום טוב קרי 'שבתא'

[17] לא התירו לו לקנות שביתה ביום טוב ואפילו מספק, ואם התירו בעירובי תבשילין - התם משום כבוד שבת התירו

[18] פת

[19] דבחד טרחא סגי, וכן בנחתום לגבי מלוי:

[20] לאפות כל ככר וככר צריכה אפיה ורדיה לעצמה

[21] שתנורים קטנים היו, ומדביקין פת בדפנות, ומתוך שהוא מלא - מתמעט חללו, ואין מקום לחמימותו להתפשט, והפת נאפת יפה

[22] לאפות

[23] שלא יהו אחרים אופין קמחו בעודו שלו

[24] אם צריך לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים מותרים לאפותו ולתת לו

[25] כדרך שמטמינין תבשיל שבת

[26] מהו שיאכל בשבת

[27] דעבר ואפה מותר

[28] מכדי תנא אתקנתא קא מהדר - נתני נמי הך תקנתא, בהדי הך דמקנה קמחו

[29] העשויה בהיתר

[30] לאחר שבשל לצורך, לומר: "עוד אני צריך להזמין אורחים" - ויבשל תבשילין אחרים, ויותירם לשבת; אבל בקדרה אחת, אם ירבה לשבת - הא אמר דאפילו לחול שרי כדלעיל: ממלאה אשה קדרה בשר, ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת

[31] לאכול, דאחמור רבנן בהא מילתא, שלא לעקור תורת עירוב; ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא - דאין עבוד באוכלין, ואי משום טרחא - הא עדיפא, דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט; וקא סלקא דעתך דהוא הדין לעבר ואפה

[32] לעולם עבר ואפה - מותר, והערמה אינה ראיה לכאן

[33] ממזיד

[34] דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד, דאלו מזיד - רשע הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב, הלכך לא מִעֲקרא תורת עירוב, אבל מערים - סבור לעשות בהיתר, הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו, ואחרים למדין הימנו, ומִעֲקרא תורת עירוב - הלכך קנסוהו רבנן

[35] דקתני 'אם הערים אסור'

[36] דשמעינן ליה דמחמיר בעירובי תבשילין

[37] שעבר על השבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב

[38] אלמא: אחמור רבנן במילתייהו, ואפילו גבי עונג שבת

[39] לשבת

[40] במקוה שיש לו בחצרו, ועבר אדרבנן דאמרי במתניתין [להלן]: 'מטבילין כלים מלפני השבת', דנראה כמתקן

[41] בו ביום

[42] לשאול כלים מחברו ולהשתמש

[43] בשול שבת מאבות מלאכות הוא, ואיסור סקילה הוא, הלכך קנסוה רבנן למזיד, אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת - אסורא דרבנן הוא דעבד

[44] צריך, וְזֶה כתבשיל אחד: שמחובר בו ובטיל לגביה

[45] דיו בתבשיל אחד כזה

[46] מבושלת

[47] מינצ"ר בלעז

[48] כרתי, פורי"ש בלעז [כרישין]

[49] דלחודיה קאי

[50] דמתניתין

[51] דקתני בית הלל שרו בתבשיל אחד

[52] לתקנה ולאפותה על ידי עירובו

[53] כל הצריך טבילה, בין אדם בין כלים

[54] דקיימא לן בראש השנה (טז,ב): חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, דכתיב וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ (ויקרא יא ח), ומוקים לה ברגל; הלכך יטביל מערב שבת, דאסור להטביל בשבת וביום טוב

[55] והא דנקט שבת - רבותא אשמועינן לבית הלל, דאפילו בשבת שרו באדם! ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים;

[56] מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו - ממלא מהם כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים, ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה, ובטלי אגבייהו, וטהרו; ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה, כדאמרינן בפסחים בפרק 'כל שעה' (לד,ב)

[57] בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו, כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים

[58] ביום טוב

[59] בגמרא מפרש לה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]