ביאור:בבלי ביצה דף ל
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| המשך המשנה |
בערמת התבן [1], אבל לא בעצים שבמוקצה. [2]
גמרא:
תנא: אם אי אפשר לשנות [3] – מותר;
אתקין רבא במחוזא:
דדרו בדוחקא [4] – לדרו [5] ברגלא [6];
דדרו ברגלא [7] – לדרו [8] באגרא [9];
דדרו באגרא [10] – לדרו [11] באכפא [12];
דדרו באכפא - נפרוס סודרא [13] עלויה [14], ואם לא אפשר [15] – שרי, דאמר מר אם אי אפשר לשנות – מותר;
אמר ליה רב חנן בר רבא לרב אשי: אמור רבנן כמה דאפשר לשנויי משנינן ביומא טבא, והא הני נשי דקא מליין חצבייהו מיא [16] ביומא טבא ולא קא משניין ולא אמרינן להו ולא מידי!
אמר ליה: משום דלא אפשר; היכא ליעבד? דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא? קא מפשא בהלוכא! דמליא בחצבא זוטא תמלי בחצבא רבה? קא מפשי במשוי! תכסייה בנכתמא [17] - זמנין דנפיל ואתי לאתויי! תקטריה [18] - זמנין דמפסיק [19] ואתי למקטריה [20]! תפרוס סודרא עלויה? - זמנין דמטמיש במיא [21] ואתי לידי סחיטה! הלכך לא אפשר.
אמר ליה רבא בר רב חנין לאביי: תנן [ביצה פ"ה מ"ב]: 'אין מטפחין [22] ואין מספקין [23] ואין מרקדין [24]'; והאידנא דקא חזינן דעבדן הכי ולא אמרינן להו ולא מידי!?
אמר ליה: ולטעמך, הא דאמר רבה: לא ליתיב איניש אפומא דלחיא [25] דלמא מגנדר ליה חפץ [26] ואתי לאתויי [27], והא הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן אפומא דמבואה [28] ולא אמרינן להו ולא מידי [29]! אלא הנח להם לישראל [30]: מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין [31] - הכא נמי: הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין;
והני מילי [32] בדרבנן [33], אבל בדאורייתא – לא;
ולא היא: לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי, דהא תוספת יום הכפורים [34] דאורייתא הוא [35], ואכלי ושתו עד שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי!
ומתחילין בערמת התבן [אבל לא בעצים שבמוקצה]:
אמר רב כהנא: זאת אומרת מתחילין באוצר [36] תחלה [37]; מני? - רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה;
אימא סיפא אבל לא בעצים שבמוקצה - אתאן לרבי יהודה דאית ליה מוקצה!?
הכא בארזי ואשוחי [38] עסקינן [39] דמוקצה מחמת חסרון כיס [40], ואפילו רבי שמעון מודה.
איכא דמתני לה [41] אסיפא: אבל לא בעצים שבמוקצה; אמר רב כהנא: זאת אומרת אין מתחילין באוצר תחלה; מני? - רבי יהודה היא, דאית ליה מוקצה;
אימא רישא מתחילין בערמת התבן, אתאן לרבי שמעון דלית ליה מוקצה!?
התם בתבנא סריא [42].
תבנא סריא? הא חזי לטינא [43]?!
דאית ביה קוצים [44].
משנה:
אין נוטלין עצים מן הסוכה [45] אלא מן הסמוך לה. [46]
גמרא:
מאי שנא מן הסוכה דלא? דקא סתר אהלא - מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא?
אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי סמוך? - סמוך לדפנות [47].
רב מנשיא אמר: אפילו תימא בשאין סמוך לדפנות [48]; כי תניא ההיא [49] – באסורייתא [50].
תניא רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן: אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, ורבי שמעון מתיר [51]; ושוין בסוכת החג בחג שאסורה [52], ואם התנה עליה [53] - הכל לפי תנאו [דומה לתוספתא ביצה פ"ג ה"ט [ליברמן]].
ורבי שמעון מתיר? והא קא סתר אהלא!?
אמר רב נחמן בר יצחק הכא בסוכה נופלת עסקינן [54], ורבי שמעון לטעמיה, דלית ליה מוקצה, דתניא: מותר השמן שבנר [55] ושבקערה [56] – [57]אסור, ורבי שמעון מתיר;
מי דמי? התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו [58], הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו [59]?
אמר רב נחמן בר יצחק: הכא בסוכה רעועה עסקינן, דמאתמול דעתיה עלויה [60].
ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו:
ומי מהני בה תנאי? והאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה? - שנאמר (ויקרא כג לד) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה] חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה' [61], ותניא [דומה לספרי ראה סימן קמ [מלבים סימן קצג]]: 'רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה [62] - כך חל שם שמים על הסוכה? - תלמוד לומר: חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': מה חג [63] לה' - אף סוכה לה’’!
אמר רב מנשיא בריה דרבא: סיפא [64] אתאן לסוכה דעלמא [65], אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה.
וסוכה דמצוה לא? והתניא: 'סככה כהלכתה ועטרה [66] בקרמים [67] ובסדינין [68] המצויירין, ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים, יינות שמנים וסלתות [69] ועטרות שבלים - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם - הכל לפי תנאו' [70]!
אביי ורבא דאמרי תרוייהו [71]: [72] באומר [73] "איני בודל מהם [74] כל [75] בין השמשות [76]", דלא חלה קדושה עלייהו [77], אבל עצי סוכה [78] - דחלה קדושה עלייהו [79] אתקצאי לשבעה [80].
ומאי שנא מהא [81]: דאתמר: הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים, אמר רב: כל אחת ואחת יוצא בה [82] ואוכלה לאלתר [83], ורב אסי: אמר כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר [84]' [85]?
התם, דמפסקו לילות מימים [86] - כל חד וחד יומא מצוה באפי נפשיה הוא; הכא דלא מפסקו לילות מימים - כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי.
הערות
עריכה- ^ להסק, ואף על פי שלא זמנה מבעוד יום, ולא היה רגיל להסיק ממנה; והשתא משמע דלית ליה מוקצה
- ^ רחבה שאחורי הבתים קרויה 'מוקצה' על שם שהיא מוקצה לאחור, ואין נכנסים ויוצאין בה תדיר, ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה; ובגמרא פריך סיפא לרישא: דהשתא משמע דאית ליה מוקצה!
- ^ כגון שזמן אורחים הרבה, וצריך להביא הרבה ביחד
- ^ משאוי שאדם יחיד נושא על כתפו בחול בטורח, אם בא לשאת אותו ביום טוב לצורך יום טוב, כגון חבית או שק מלא פירות
- ^ ישאנו ביום טוב
- ^ עתר - שקורין פורק"א [קלשון], כדרכי נושאי מלח למכור, מפני שצריך לשנות, וכשהוא משנה - ישנה להקל משאו, ולא להרבות טורח ביום טוב, ועתר זה נוח הוא לשאת בו משא כבד, וכשנושא בו חבית הנשאת בכתף - משנה להקל הוא
- ^ משוי חבית גדולה, שרגילין לשאת אותה ברגלא
- ^ ישאוה ביום טוב
- ^ בשני בני אדם במוט על כתפיהם, דהיינו נמי שנוי להקל
- ^ במוט על כתפיהם
- ^ ביום טוב לאותו משוי
- ^ במוט בידיהם, משום שנוי, ואף על פי שאינו להקל - מכל מקום שנוי הוא, ואינו מרבה טורח בשנויו
- ^ קל הוא, ואינו מכביד
- ^ ושנוי הוא בעלמא, ולהצנע
- ^ שאין לו סודר לכסותו
- ^ שואבות מים מן הנהר
- ^ כסוי של עץ העשוי לכדין
- ^ שצריך לקושרו שלא יפול בדרך
- ^ בהליכתו
- ^ וקשר העשוי להתקין - אב מלאכה הוא
- ^ שנשרה במים
- ^ ידיו זו לזו
- ^ כף על ירך
- ^ ברגל, משום שיר או משום אבל; וכולם נאסרו משום שבות, גזרה שמא יתקן כלי שיר, בפרק 'משילין' (ביצה לו ב)
- ^ לחי המתיר במבוי בשבת
- ^ ברשות הרבים, חוץ ללחי
- ^ מתוך שאינו במבוי מקורה, להכיר שזה רשות הרבים וזה רשות היחיד, ומביאו
- ^ 'וקא מגנדר חצבייהו ומייתי להו' לא גרסינן
- ^ ואף על גב דעברן אדרבנן, דאמור לא ליתיב, ואינהו יתבן
- ^ בדבר שהרגילו בו, ולא יחזרו בהם
- ^ מוטב שיעשו שוגגין ואל יעשו מזידין, לעבור כשידעו, ולא יניחו בכך
- ^ ד'הנח להם לישראל'
- ^ היכא דארגילו למעבר אדרבנן, כי הנך דמטפחין והנך דיתבן אפומא דלחיא
- ^ שצריך להתחיל ולהתענות מבעוד יום
- ^ דנפקא לן (יומא פא ב) מ-וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה (ויקרא כג לב)
- ^ בדבר האצור
- ^ שהיה מוקצה לאוצרו לזמן ארוך, כהאי גוונא, דסתמא אוצרין אותו לבהמה
- ^ ארז נקבה
- ^ ארזי ואשוחי אין אדם מסיק אותן, דעומדין לבנין
- ^ שדמיהן יקרין
- ^ לדרב כהנא
- ^ נרקב ומסריח, שאין ראוי למאכל בהמה, וסתמיה לעצים ולא לאכילה, והיינו לאוצר
- ^ לטיט, ללבון לבֵנים
- ^ ואין יכול לגבלו בידיו וברגליו
- ^ כגון בפסח או בעצרת, ויושב בסוכה בגנה או בפרדס - אין נוטלין עצים מן הסוכה
- ^ השתא משמע: אם הוא עב, שנתנו קנים הרבה - מותר ליטול מהם, ובגמרא פריך: הא סתר אהלא: דכיון דבטליה לגבי סכך - כל פורתא דשקיל מניה סתירה הוא!?
- ^ קנים הנזקפים סביבות לדפנות, כיון שלא נארגו עם הדופן - לא בטלי לגבי דופן, ואינו דומה לסמוך לסכך: שהסכך אינו ארוג, לפיכך הכל שוה: העליון כתחתון סכך הוא
- ^ אלא סמוך לסכך
- ^ מתניתין
- ^ חבילות של קנים שנתנן על הסכך; מדלא התיר אגדן - לא בטלינהו לגבי סכך, אלא להצניעם שם
- ^ אפילו מן הסכך; ולקמן פריך ליה: והא סתר אהלא?
- ^ אפילו בחולו של מועד כדיליף לקמן
- ^ לפני יום טוב
- ^ שנפלה ביום טוב, דליכא סתירת אהל; וטעמא דתנא קמא משום מוקצה, דהא בין השמשות היתה קיימת, ומוקצה היא מחמת איסור סתירה, אבל הסמוך לה - לאו מוקצה הוא, דלית ביה משום סתירה
- ^ קרוייזיי"ל [מנורה]
- ^ שנותן בנר או בקערה שמן הניתן להדלקת הנר של שבת, וכבה
- ^ המותר יש בה משום מוקצה, ו
- ^ שיודע שסופה לכבות, הלכך בין השמשות דעתיה על המותר
- ^ בתמיה: וכי נביא הוא ויודע שעתידה ליפול למחר
- ^ דמסיק אדעתיה דנפלה, ולמחר נפלה; הלכך לרבי שמעון מוקצה ליכא, דאמרינן: דעתיה מאתמול עלויה, ולתנא קמא לא אמרינן דעתיה עלויה בשום מידי דלא חזי בין השמשות
- ^ משמע: כל שבעה - לה' הוא הקדש
- ^ שלמי חגיגה, ליאסר משהוקדשו
- ^ חגיגה
- ^ דקתני: ואם התנה עליה
- ^ אסוכה דעלמא קאי, וארישא דברייתא קא מהדר דאיפלגו בה תנא קמא ורבי שמעון, דקתני: אין נוטלין עצים מן הסוכה, ואוקימנא בשנפלה, ומשום מוקצה, וקאמר: אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה - הכל לפי תנאו
- ^ יפה
- ^ בגדי צבעונין שקורין אובריי"ץ [רקומות]
- ^ לבנים של פשתן
- ^ בכוסות של זכוכית, לנוי
- ^ מדקתני אסור להסתפק מהן - שמע מינה בטלי להו לגבי סוכה, והוי להו כסוכה, וקאמר דתנאי מהני
- ^ דלא דמו לסוכה לענין תנאה, ואף על גב דבטלי לגבה
- ^ דכי מהני תנאה-
- ^ מבעוד יום
- ^ מהיות כוחי וזכותי בהם ליטלן
- ^ שהות אורך של
- ^ של ערב יום טוב
- ^ הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם - לא חלה, לפיכך לא הוקצה
- ^ שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה: שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות, משום דסתר אהלא, ובין השמשות ספק יום טוב הוא
- ^ ועל ידי קדושה זו
- ^ הוקצה לשבעה
- ^ דלא אמר באתרוג דמשום בין השמשות קמא ליתקצי כל שבעה, אלא לחד יומא מכי אתני עליה לחד יומא
- ^ ביומה
- ^ קסבר: למצותה אתקצאי, והרי נעשית מצותה
- ^ דכיון דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא
- ^ והא עצי סוכה נמי: כיון דאתני עלייהו ליהנות מהן בחולו של מועד - כהפרישה ליום ראשון דמי, ומשום דבין השמשות קמא קדיש קא אמרת דאתקצאי לשבעה
- ^ שאין מצותו בלילה