ביאור:בבלי ביצה דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

מביאין ^[1] עצים ^[2] מן השדה ^[3] מן המכונס ^[4] ומן הקרפף ^[5], אפילו מן המפוזר ^[6].

איזהו 'קרפף'?

כל שסמוך ^[7] לעיר, דברי רבי יהודה;

רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת ^[8].

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף.

והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים?

מתניתין - יחידאה היא ^[9], דתניא [תוספתא ביצה פ"ג ה"י [ליברמן]]: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרים שבשדות שאין מביאין, ועל המכונסין שבקרפף שמביאין; על מה נחלקו? - על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסין שבשדות: שבית שמאי אומרים לא יביא, ובית הלל אומרים יביא. [ובהמשך התוספתא: אמר רבי נתן: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על מפוזרין שבקרפיף ועל מכונסין שבשדה – שיביאו; על מה נחלקו? - על המפוזרין שבשדה: שבית שמיי אומרים לא יביאו ובית הלל אומרים יביאו.]

אמר רבא: עלי קנים ועלי גפנים, אף על גב דמכנפי להו ומותבי, כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו [ירים אותם הרוח יפזר אותם] - כמפוזרים דמו ^[10], ואסורין; ואי אתנח מנא מאתמול עלייהו ^[11] - שפיר דמי ^[12].

איזהו קרפף [כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת]:

^[13] אבעיא להו: היכי קאמר ^[14]: 'כל שסמוך לעיר, והוא דאית ליה פותחת ^[15], ואתא רבי יוסי למימר: כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך תחום שבת נמי ^[16]? או דלמא הכי קאמר: כל שסמוך לעיר ^[17] - ^[18] בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת, ואתא רבי יוסי למימר: אפילו בתוך תחום שבת ודוקא דאית ליה פותחת ^[19], אבל לית ליה פותחת - אפילו סמוך לעיר נמי לא?

תא שמע מדקתני רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת, שמע מינה רבי יוסי תרתי לקולא קאמר ^[20]!

שמע מינה.

אמר רב סלא אמר רבי ירמיה: הלכה כרבי יוסי להקל.

משנה:

^[21]

אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב [שהקורה מוקצה], ואין מבקעין [בקורה שהוכנה להסקה, משום עובדין דחול] לא בקרדום ^[22] ולא במגרה ^[23] ולא במגל ^[24], אלא בקופיץ ^[25].

עמוד ב

גמרא:

^[26] והאמרת רישא אין מבקעין כלל? ^[27]

אמר רב יהודה אמר שמואל: חסורי מחסרא והכי קתני: אין מבקעין מן הסואר של קורות ^[28] ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב ^[29], אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב יום טוב; וכשהן מבקעין - אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה אלא בקופיץ.

תניא נמי הכי ^[30]: אין מבקעין עצים לא מן הסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, לפי שאינו מן המוכן.

ולא בקרדום:

אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: לא שנו אלא בנקבות שלו ^[31], אבל בזכרות שלו ^[32] - מותר.

פשיטא: בקופיץ תנן ^[33]!

מהו דתימא 'הני מילי קופיץ לחודיה, אבל [בכלי אחד שיש בו שני צדדים:] קרדום וקופיץ, אימא מגו דהאי גיסא אסור האי גיסא נמי אסור' - קא משמע לן;

ואיכא דמתני לה ^[34] אסיפא ^[35]: אלא בקופיץ; אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: לא שנו אלא בזכרות שלו, אבל בנקבות שלו אסור ^[36];

פשיטא ולא בקרדום תנן ^[37]!

מהו דתימא 'הני מילי ^[38] קרדום ^[39], אבל קופיץ וקרדום ^[40], אימא: ^[41]מגו דהאי גיסא שרי - האי גיסא נמי שרי' - קא משמע לן.

משנה:

בית שהוא מלא פירות ונפחת ^[42] - נוטל ממקום הפחת ^[43];

רבי מאיר אומר: אף פוחת לכתחלה ונוטל ^[44].

גמרא:

אמאי? והא קא סתר אהלא!?

אמר רב נחומי בר אדא אמר שמואל: באוירא דליבני ^[45].

איני! והאמר רב נחמן: הני ליבני דאייתור מבנינא ^[46] - שרי לטלטולינהו בשבתא הואיל וחזי למזגא עלייהו ^[47]; שרגינהו ^[48] - ודאי אקצינהו ^[49]!?

אמר רבי זירא: ביום טוב אמרו ^[50], אבל לא בשבת ^[51].

תניא נמי הכי רבי מאיר אומר: אף פוחת לכתחלה ונוטל; ביום טוב אמרו, אבל לא בשבת.

אמר שמואל: חותמות ^[52] שבקרקע ^[53] - מתיר ^[54] אבל לא מפקיע ^[55] ולא חותך ^[56]; שבכלים ^[57] - מתיר ומפקיע וחותך ^[58], אחד שבת ואחד יום טוב!

מיתיבי: חותמות שבקרקע: בשבת מתיר, אבל לא מפקיע ולא חותך; ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך ^[59]!?

הא [ברייתא זו] מני? - רבי מאיר היא, דאמר אף פוחת לכתחלה ונוטל, ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

ומי פליגי רבנן עליה בחותמות שבקרקע? והתניא: מודים חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שבשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך?

[השווה תוספתא ביצה פ"ג ה"יב [ליברמן]: מודים חכמים לר' מאיר בחותמות שבקרקעות שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין, ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין, ושבכלים בשבת מותר ואין צריך לומ' ביום טוב.]

הערות

^ ביום טוב
^ התלושים
^ שבתוך התחום
^ אם כנסו מערב יום טוב: דגלי דעתיה דעלייהו סמיך, ואינו מוקצה; אבל המפוזרין - מוקצין
^ שהוא משתמר ומוקף סביב
^ אפילו מפוזרים שבו לא הקצה מדעתו
^ ממש
^ בסופו
^ רבי שמעון בן אלעזר קאמר לה, דאמר: בית הלל הכי שרו, ופליגי רבנן עליה
^ ואפילו לא פזרתן הרוח, דמסתמא לא סמכה דעתיה, סבר: מבדר להו זיקא
^ להכבידן
^ דסמכה דעתיה
^ 'רבי יוסי לקולא או לחומרא קאמר' לא גרסינן, דהא מלתיה דרבי יהודה נמי מבעיא לן היכי אתמר, והכי גרסינן:
^ מתניתין
^ מפתח, שמשתמר, והאי דלא תנא ליה בהדיא - משום דקא סבר סתמן יש להן פותחת, ואסתם קרפיפות אמרה למלתיה
^ לא בעינן סמוך, וממילא: דאי לית ליה פותחת - בעינן סמוך; ואשתרי בהכי מדתלא שריותא בשאין סמוך בפותחת, מכלל דסמוך - בלא פותחת נמי שרי, ומיקל בתרתי, דרבי יהודה בעי תרוייהו, ורבי יוסי סבר: בחדא סגי, באיזו שתהא שם
^ דקאמר תנא קמא
^ בהכי תלא טעמיה: כיון דהוי סמוך
^ הטעם תלוי בפותחת, בין סמוך בין רחוק, והכי קאמר: כל שנכנסים לו בפותחת - הוא דמותר, ואפילו הוא בתוך תחום שבת, דלא מחלי טעמא בסמיכה כלל
^ כלומר: מדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דלאו תרוייהו בעי, ורבי יוסי בתרתי אקיל, דמכשיר בסמוך בלא פותחת, ובפותחת בלא סמוך; דשמעינן לרבי יהודה דקאמר כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת, ואמר ליה רבי יוסי: כל שיש לו פותחת - אפילו הוא בתוך התחום, ואי סמוך - לא בעי פותחת; דאי רבי יוסי בפותחת תלא טעמא, דאפילו הוא סמוך בעי פותחת - לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך תחום שבת, אלא הכי הוה ליה למימר: 'רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לה בפותחת'; דכיון דהוה תני 'כל' - הוה משמע דצריך פותחת סמוך או רחוק, למה לי דסיים ואפילו בתוך תחום שבת? - אלא לאשמועינן דלא בעי פותחת אלא למשרי שאין סמוך; ורבי יהודה דלא בעי תרתי - נמי מרישא דרבי יוסי שמע מינה: מדנקט 'כל שנכנסין לה בפותחת': כיון דכולהו פותחת אית להו, הכי אבעיא ליה למתני: רבי יוסי אומר: אפילו בתוך תחום שבת
^ לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת:
^ סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות, שקורין איישי"ש [סכין לחתוך עור; מעצד של רצענים]; ויש שעשוי כעין כלי האומן שקורין בירגוא"ה (צ"ל: בישגוא"ד) [כלי בעל שני ראשים חדים], שראשו הקצר דומה לקרדומות שלנו, וראשו השני דומה לכלי אומני אוכפות וסרגות הסוסים
^ שיג"ה [משׂור], כעין סכין מלאה פגימות וממהר לקוץ בו עצים, וכלי אומן הוא
^ דולוייר"א [סכין, מגל, מעצד] או שרפ"א [מגל, מזמרה]; וכולן כלי אומן הן, ונראה כעושה בו מלאכה, לפיכך אסור
^ סתם קופיץ הוא סכין של קצבים, דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן, ויש שעושין בו שני ראשין, והשני דומה קצת לקרדום האוכפות, כדשמעינן מיניה בגמרא; ומיהו, סתמיה לאו למלאכת אומן הוא
^ סברוה דטעמא דמתניתין לאו משום מוקצה תנא ברישא אין מבקעין עצים, אלא משום מלאכה וטרחא
^ והכי קאמר: אין מבקעין עצים לא מן הקורות הנשברים מערב יום טוב ועומדין להסק, ולא מן הקורה כו', וְזוֹ ואין צריך לומר זו קתני; והיינו דמותבינן: והאמרת רישא אין מבקעין כלל, והדר תני דבקופיץ שרי?
^ המושכבות לארץ, של בנין; וטעמא דרישא משום מוקצה
^ ואף על גב דהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא
^ כשמואל, דטעמא דמתניתין משום מוקצה
^ בראש הרחב שקוצצין בו העץ לרחבו, דדמי למלאכת אומן
^ בראש הקצר, שמבקעין בו עצים
^ וקופיץ כולה זכרות היא
^ להא דרב חיננא
^ דמתניתין
^ ובאתריה דהא דמתני לה להא דרב חיננא אסיפא היו עושין לקופיץ זכרות ונקבות, כמו שעשוי כלי אומן שקורין בידגוא"ה +(צ"ל בישגוא"ה) [כלי בעל שני ראשים חדים]
^ משום דכולו נקבות; וממילא שמעינן דכי שרו קופיץ - משום זכרות הוא דשריוה
^ דאסר
^ קרדום לחודיה, דכוליה נקבות ואינו עשוי לבקע אלא לכלי אומן
^ אבל מי שיש לו שני ראשין: אחד זכרות כקופיץ ואחד נקבות כקרדום
^ אימא דמוכחא מלתא דלבקע הוא, ו
^ מאליו
^ ולא אמרינן 'מוקצין מחמת איסור הן: דאין יכול לפחתו ביום טוב ואסח דעתו מינייהו'; דכיון דלא הוה פחיתתו איסורא דאורייתא - כדמוקמינן לה באוירא דלבני - לאו מוקצה נינהו, כדאמר גבי טבל [בשלהי פרקין: ביצה לד,ב] שהוא מוכן אצל שבת: שאם עבר ותקנו - מתוקן
^ כדמפרש טעמא בגמרא
^ סדור של אבנים, בלא טיט
^ שנשתיירו לו לאחר שגמר בנינו, דמעתה לאו לבנין קיימי
^ ותורת כלי עליהן
^ סדרן זו על זו
^ גלי דעתיה שמקצן לבנין, ואסור לטלטלינהו; ומתניתין נמי נתסר מדרבנן, שהרי [הן מוקצין, ו]מטלטלן
^ ביום טוב התיר רבי מאיר, כיון דמדרבנן הוא דאסור, ומשום שמחת יום טוב שרי, שהרי מותר בו אוכל נפש
^ משום טלטול, כרב נחמן
^ פרמדורי"ש [סוגרים]
^ כגון דלתות פתחי בורות ומערה, הסגורים בקשרי חבלים
^ את הקשר, דהא לאו קשר של קיימא הוא, שהרי להתיר תמיד הוא עשוי
^ החבל, לסתור עבותו וגדילתו
^ דהא סתירה היא, ויש סתירה בבנין של קרקע
^ כגון תיבה הנעולה על ידי קשר חבל
^ דאין סתירה בכלים
^ אלמא: חותמות הקשורים - אין בהן משום סתירה מדאורייתא, ובשבת מדרבנן הוא דאסור

[1] ביום טוב

[2] התלושים

[3] שבתוך התחום

[4] אם כנסו מערב יום טוב: דגלי דעתיה דעלייהו סמיך, ואינו מוקצה; אבל המפוזרין - מוקצין

[5] שהוא משתמר ומוקף סביב

[6] אפילו מפוזרים שבו לא הקצה מדעתו

[7] ממש

[8] בסופו

[9] רבי שמעון בן אלעזר קאמר לה, דאמר: בית הלל הכי שרו, ופליגי רבנן עליה

[10] ואפילו לא פזרתן הרוח, דמסתמא לא סמכה דעתיה, סבר: מבדר להו זיקא

[11] להכבידן

[12] דסמכה דעתיה

[13] 'רבי יוסי לקולא או לחומרא קאמר' לא גרסינן, דהא מלתיה דרבי יהודה נמי מבעיא לן היכי אתמר, והכי גרסינן:

[14] מתניתין

[15] מפתח, שמשתמר, והאי דלא תנא ליה בהדיא - משום דקא סבר סתמן יש להן פותחת, ואסתם קרפיפות אמרה למלתיה

[16] לא בעינן סמוך, וממילא: דאי לית ליה פותחת - בעינן סמוך; ואשתרי בהכי מדתלא שריותא בשאין סמוך בפותחת, מכלל דסמוך - בלא פותחת נמי שרי, ומיקל בתרתי, דרבי יהודה בעי תרוייהו, ורבי יוסי סבר: בחדא סגי, באיזו שתהא שם

[17] דקאמר תנא קמא

[18] בהכי תלא טעמיה: כיון דהוי סמוך

[19] הטעם תלוי בפותחת, בין סמוך בין רחוק, והכי קאמר: כל שנכנסים לו בפותחת - הוא דמותר, ואפילו הוא בתוך תחום שבת, דלא מחלי טעמא בסמיכה כלל

[20] כלומר: מדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דלאו תרוייהו בעי, ורבי יוסי בתרתי אקיל, דמכשיר בסמוך בלא פותחת, ובפותחת בלא סמוך; דשמעינן לרבי יהודה דקאמר כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת, ואמר ליה רבי יוסי: כל שיש לו פותחת - אפילו הוא בתוך התחום, ואי סמוך - לא בעי פותחת; דאי רבי יוסי בפותחת תלא טעמא, דאפילו הוא סמוך בעי פותחת - לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך תחום שבת, אלא הכי הוה ליה למימר: 'רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לה בפותחת'; דכיון דהוה תני 'כל' - הוה משמע דצריך פותחת סמוך או רחוק, למה לי דסיים ואפילו בתוך תחום שבת? - אלא לאשמועינן דלא בעי פותחת אלא למשרי שאין סמוך; ורבי יהודה דלא בעי תרתי - נמי מרישא דרבי יוסי שמע מינה: מדנקט 'כל שנכנסין לה בפותחת': כיון דכולהו פותחת אית להו, הכי אבעיא ליה למתני: רבי יוסי אומר: אפילו בתוך תחום שבת

[21] לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת:

[22] סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות, שקורין איישי"ש [סכין לחתוך עור; מעצד של רצענים]; ויש שעשוי כעין כלי האומן שקורין בירגוא"ה (צ"ל: בישגוא"ד) [כלי בעל שני ראשים חדים], שראשו הקצר דומה לקרדומות שלנו, וראשו השני דומה לכלי אומני אוכפות וסרגות הסוסים

[23] שיג"ה [משׂור], כעין סכין מלאה פגימות וממהר לקוץ בו עצים, וכלי אומן הוא

[24] דולוייר"א [סכין, מגל, מעצד] או שרפ"א [מגל, מזמרה]; וכולן כלי אומן הן, ונראה כעושה בו מלאכה, לפיכך אסור

[25] סתם קופיץ הוא סכין של קצבים, דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן, ויש שעושין בו שני ראשין, והשני דומה קצת לקרדום האוכפות, כדשמעינן מיניה בגמרא; ומיהו, סתמיה לאו למלאכת אומן הוא

[26] סברוה דטעמא דמתניתין לאו משום מוקצה תנא ברישא אין מבקעין עצים, אלא משום מלאכה וטרחא

[27] והכי קאמר: אין מבקעין עצים לא מן הקורות הנשברים מערב יום טוב ועומדין להסק, ולא מן הקורה כו', וְזוֹ ואין צריך לומר זו קתני; והיינו דמותבינן: והאמרת רישא אין מבקעין כלל, והדר תני דבקופיץ שרי?

[28] המושכבות לארץ, של בנין; וטעמא דרישא משום מוקצה

[29] ואף על גב דהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא

[30] כשמואל, דטעמא דמתניתין משום מוקצה

[31] בראש הרחב שקוצצין בו העץ לרחבו, דדמי למלאכת אומן

[32] בראש הקצר, שמבקעין בו עצים

[33] וקופיץ כולה זכרות היא

[34] להא דרב חיננא

[35] דמתניתין

[36] ובאתריה דהא דמתני לה להא דרב חיננא אסיפא היו עושין לקופיץ זכרות ונקבות, כמו שעשוי כלי אומן שקורין בידגוא"ה +(צ"ל בישגוא"ה) [כלי בעל שני ראשים חדים]

[37] משום דכולו נקבות; וממילא שמעינן דכי שרו קופיץ - משום זכרות הוא דשריוה

[38] דאסר

[39] קרדום לחודיה, דכוליה נקבות ואינו עשוי לבקע אלא לכלי אומן

[40] אבל מי שיש לו שני ראשין: אחד זכרות כקופיץ ואחד נקבות כקרדום

[41] אימא דמוכחא מלתא דלבקע הוא, ו

[42] מאליו

[43] ולא אמרינן 'מוקצין מחמת איסור הן: דאין יכול לפחתו ביום טוב ואסח דעתו מינייהו'; דכיון דלא הוה פחיתתו איסורא דאורייתא - כדמוקמינן לה באוירא דלבני - לאו מוקצה נינהו, כדאמר גבי טבל [בשלהי פרקין: ביצה לד,ב] שהוא מוכן אצל שבת: שאם עבר ותקנו - מתוקן

[44] כדמפרש טעמא בגמרא

[45] סדור של אבנים, בלא טיט

[46] שנשתיירו לו לאחר שגמר בנינו, דמעתה לאו לבנין קיימי

[47] ותורת כלי עליהן

[48] סדרן זו על זו

[49] גלי דעתיה שמקצן לבנין, ואסור לטלטלינהו; ומתניתין נמי נתסר מדרבנן, שהרי [הן מוקצין, ו]מטלטלן

[50] ביום טוב התיר רבי מאיר, כיון דמדרבנן הוא דאסור, ומשום שמחת יום טוב שרי, שהרי מותר בו אוכל נפש

[51] משום טלטול, כרב נחמן

[52] פרמדורי"ש [סוגרים]

[53] כגון דלתות פתחי בורות ומערה, הסגורים בקשרי חבלים

[54] את הקשר, דהא לאו קשר של קיימא הוא, שהרי להתיר תמיד הוא עשוי

[55] החבל, לסתור עבותו וגדילתו

[56] דהא סתירה היא, ויש סתירה בבנין של קרקע

[57] כגון תיבה הנעולה על ידי קשר חבל

[58] דאין סתירה בכלים

[59] אלמא: חותמות הקשורים - אין בהן משום סתירה מדאורייתא, ובשבת מדרבנן הוא דאסור

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]