ביאור:בבלי ביצה דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גזרה שמא יעלה ויתלוש ^[1]; היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא ^[2];

רבי יצחק אמר: גזרה משום משקין שזבו ^[3].

אמר ליה אביי: משקין שזבו, טעמא מאי? - גזרה שמא יסחוט ^[4]; היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא ^[5].

כולהו ^[6] כרב נחמן לא אמרי ^[7], כי קושיין ^[8]; כרבה נמי לא אמרי: הכנה לית להו; אלא רב יוסף מאי טעמא לא אמר כרבי יצחק?

אמר לך: ביצה אוכלא ופירות אוכלא, לאפוקי משקין דלאו אוכלא ^[9];

ורבי יצחק, מאי טעמא לא אמר כרב יוסף?

אמר לך: ביצה בלועה ^[10] ומשקין בלועין ^[11], לאפוקי פירות דמגלו וקיימו ^[12];

ואף רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו, דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ומשני: תנן [שבת פ"כב מ"א]: 'אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין ^[13]; רבי יהודה אומר: אם לאוכלין ^[14] - היוצא מהן מותר ^[15], ואם למשקין - היוצא מהן אסור' אלמא ^[16] כל אוכלין לרבי יהודה ^[17] אוכלא דאפרת הוא ^[18]; ורמינהו: 'ועוד אמר רבי יהודה ^[19]: ^[20] מתנה אדם על כלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכלה בשני ^[21], וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בַּשֵׁנִי ^[22]'; בַּשֵׁנִי אִין, בראשון לא ^[23]! ומשני רבי יוחנן: מוחלפת השיטה ^[24]; ומדקא מרמי ^[25] להו ^[26] אהדדי - שמע מינה חד טעמא הוא ^[27]!

עמוד ב

רבינא אמר: ^[28] לעולם לא תיפוך, ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי אפילו בראשון נמי שריא, דאוכלא דאפרת הוא ^[29], אלא לדידכו ^[30] אודו לי מיהת דבשני שריא דשתי קדושות הן ^[31]! ואמרי ליה רבנן: לא! קדושה אחת היא ^[32]!

רבינא בריה דרב עולא אמר: ^[33] הכא ^[34] - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ורבי יהודה לטעמיה, דאית ליה מוקצה ^[35].

מיתיבי ^[36]: אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי ^[37], ולא לסמוך בה כרעי המטה ^[38], אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר ^[39], וספיקה ^[40] אסורה ^[41], ואם נתערבה באלף כולן אסורות; בשלמא לרבה דאמר משום הכנה - הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא; אלא לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרי משום גזרה, ספיקא דרבנן היא ^[42], וכל ספיקא דרבנן לקולא!?

סיפא אתאן לספק טרפה ^[43];

אי הכי אימא סיפא: נתערבה באלף כולן אסורות'; אי אמרת בשלמא ספק יום טוב ספק חול - הוי דבר שיש לו מתירין ^[44], וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ^[45], אלא אי אמרת ספק טרפה - דבר שאין לו מתירין היא, ותבטל ברובא! וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה - הניחא למאן דאמר ^[46] 'כל שדרכו לימנות שנינו ^[47], אלא למאן דאמר 'את שדרכו לימנות ^[48]' שנינו, מאי איכא למימר ^[49]?:

דתנן [תרומות פ"י מ"י]: מי שהיו לו חבילי תלתן ^[50] של כלאי הכרם - ידלקו ^[51]; נתערבו באחרות ואחרות באחרות - כולן ידלקו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו באחת ומאתים ^[52]; שהיה רבי מאיר אומר: את שדרכו למנות מקדש ^[53], וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ^[54]; רבי עקיבא אומר שבעה; ואלו הן: אגוזי פרך ורמוני באדן ^[55], וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקלחי כרוב ^[56], ודלעת יונית; רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית; הראוי לערלה – ערלה ^[57], הראוי לכלאי הכרם ^[58] כלאי הכרם, ואתמר עלה: רבי יוחנן אמר: את שדרכו למנות שנינו ^[59], ורבי שמעון בן לקיש אמר: כל שדרכו למנות שנינו; הניחא לרבי שמעון בן לקיש ^[60], אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?

אמר רב פפא: האי תנא ^[61] - תנא דליטרא קציעות הוא, דאמר: כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן ^[62] לא בטיל ^[63], וכל שכן ^[64] בדאורייתא,

דתניא [תוספתא תרומות פ"ה הלכה יא [ליברמן]]: 'ליטרא קציעות ^[65] שדרסה על פי עגול ^[66] ^[67] ואינו יודע באיזה עגול דרסה ^[68], על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה, על פי כַוֶּרֶת [סוג סל] ואינו יודע באיזו כורת דרסה, רבי מאיר אומר ^[69]: רבי אליעזר

הערות עריכה

^ דהוה איסורא דאורייתא, דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה
^ לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין, אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין - אף ביצה היתה במשמע, ואף על גב דלית בה משום תלישה, מיהו מכלל גזרת חכמים היתה, שאף היא פרי הנושר
^ דקיימא לן אסורין לבו ביום, כדתנן ואם יצאו מעצמן אסורים (שבת פ"כב מ"א, דף קמג,ב), וביצה נמי דמיא להו: שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה
^ וסחיטת פירות - תולדה דדש היא: שמפרקן מתוך זג שלהן, כמפרק תבואה מקש שלה
^ כדפרישית: כשגזרו על משקין שזבו - אף ביצה היתה במשמע
^ רבה דאוקי מתניתין משום הכנה, ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה
^ משום מוקצה
^ כדפרכינן לעיל: ליפלגו בתרווייהו
^ הלכך כשגזרו על משקין שזבו - לא היתה ביצה במשמע, שהרי אינה משקה; אבל בכלל פירות הנושרין היתה
^ בתוך התרנגולת וזבה לחוץ
^ בחרצן, וְזָבִין לחוץ
^ הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות
^ בו ביום, גזרה שמא יסחוט
^ הן מכונסין הפירות הללו
^ בו ביום: דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין - ליכא למגזר שמא יסחוט
^ מדקאמר אם לאוכלין - היוצא מהן מותר
^ בדבר היוצא מהן
^ ואינו בכלל גזרת משקין שזָבוּ
^ במסכת ערובין [פ"ג מ"ח]
^ לעיל מיניה תנן: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים, מערב אדם שני ערובין כו' - להא מלתא הוי שתי קדושות: היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום טוב, ותנן [פ"ה מ"ב] אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
^ מעשר ביום טוב בתנאי, ואומר "אם היום חול ולמחר קדש - יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", ונותן בהן סימן, ולמחרת חוזר ואומר כן: "אם היום חול ואתמול קדש - יהיו אלו תרומה על השאר, ואם היום קדש ואתמול חול - הרי נעשה תרומה מאתמול", וממה נפשך נתקנו - דקסבר שתי קדושות הן: אחד חול ואחד יום טוב, ולא ידעינן הי חול והי יום טוב
^ הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יום טוב והנולדה בראשון מותרת בשני, אבל לא בראשון, דשמא קדש הוא, ואין בדבריו כלום
^ אלמא כל מידי דזב ממקומו ביום טוב ואפילו אוכלא אסור
^ שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן
^ רבי יוחנן
^ משקין שזבו וביצה
^ ומאן דאסר בהא אסר בהא, ודשרי בהא שרי בהא
^ הא דקאמר רבי יוחנן 'מוחלפת השיטה'
^ וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה
^ דאסריתו לה אף בשני, נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה
^ דחד מינייהו חול הוא
^ ולא דמו לשאר ימים טובים: דהנך לאו משום ספקא אתקון, דאף בזמן בית דין היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה [כדאמרינן בראש השנה (דף ל,ב)
^ רבי יהודה אדרבי יהודה מעיקרא לא תקשי:
^ דהא דקאמר 'בַשֵּני אִין בראשון לא'
^ ולא משום משקין שזָבוּ
^ אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתניתין
^ פי צלוחית
^ זוקפה כנגד חודה וסומך בה
^ ואף על גב דהיא אינה ניטלת - מטלטלין את הכלי לצורכה, ולאפוקי מדרבי יצחק דאמר (שבת דף מג,א) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת, ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי
^ של זו
^ קא סלקא דעתך ספק נולדה ביום טוב ספק בחול - אסורה ביום טוב
^ דאפילו ודאי - משום גזירה הוא דאתסר, וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן
^ ספק נולדה מתרנגולת טרפה, ולאו ביום טוב קאי; ואיידי דאיירי באיסור ביצה - איירי נמי בהא
^ שיכול לאכלו אחר יום טוב בהיתר גמור
^ ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל, דכתיב (שמות כג ב) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אחמור רבנן: הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן - לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול
^ לקמן
^ במשנת ערלה, כדלקמן; דלא בטיל; משמע: כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין; ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין
^ דמשמע את המיוחד לכך: שאין אדם מוכרו באומד
^ הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין
^ מין קטנית למתק קדירה; פילוג"ר בלע"ז
^ כדין כלאי הכרם, שנאמר (דברים כב ט) פֶּן תִּקְדַּשׁ - תוקד אש, דאסירי בהנאה
^ אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר - יעלה אחד מהן וידלק, והשאר מותרין; וזה שיעור ביטול כלאים וערלה: באחד ומאתים
^ כלומר: להכי אמר רבי מאיר כולן ידלקו, ולית להו ביטול: שהיה רבי מאיר אומר: הואיל ודרכן לימנות - אין בטלין, ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן
^ כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד
^ פרך ובאדן - מקומות הן
^ קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן, וכרוב של ארץ ישראל היה גדול כאילן, כדאמרינן בכתובות (דף קיא,ב)
^ אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן - מקדשין את ערוביהן משום ערלה
^ כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן - מקדשין ערוביהן באיסור
^ במילתיה דרבי מאיר
^ איכא לאוקמא לברייתא דלעיל, דקתני 'ביצה לא בטלה' - כרבי מאיר
^ דלעיל
^ כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן
^ כדמפרש לקמיה
^ ביצה טרפה
^ קציעות = תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע, והוא שם כלי העשוי לכך
^ וחותכין בו עוקצי התאנים, ואחר כך דורסין אותם בכלי עגול, והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא 'עגולי דבילה', וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא
^ גירסת רש"י – והיא גרסת המשנה תרומות פ"ד מ"י: שדרסה על פי כלי ששמו 'עגול' שבו עושין העגולין
^ אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו
^ כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדבר זה

[1] דהוה איסורא דאורייתא, דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה

[2] לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין, אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין - אף ביצה היתה במשמע, ואף על גב דלית בה משום תלישה, מיהו מכלל גזרת חכמים היתה, שאף היא פרי הנושר

[3] דקיימא לן אסורין לבו ביום, כדתנן ואם יצאו מעצמן אסורים (שבת פ"כב מ"א, דף קמג,ב), וביצה נמי דמיא להו: שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה

[4] וסחיטת פירות - תולדה דדש היא: שמפרקן מתוך זג שלהן, כמפרק תבואה מקש שלה

[5] כדפרישית: כשגזרו על משקין שזבו - אף ביצה היתה במשמע

[6] רבה דאוקי מתניתין משום הכנה, ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה

[7] משום מוקצה

[8] כדפרכינן לעיל: ליפלגו בתרווייהו

[9] הלכך כשגזרו על משקין שזבו - לא היתה ביצה במשמע, שהרי אינה משקה; אבל בכלל פירות הנושרין היתה

[10] בתוך התרנגולת וזבה לחוץ

[11] בחרצן, וְזָבִין לחוץ

[12] הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות

[13] בו ביום, גזרה שמא יסחוט

[14] הן מכונסין הפירות הללו

[15] בו ביום: דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין - ליכא למגזר שמא יסחוט

[16] מדקאמר אם לאוכלין - היוצא מהן מותר

[17] בדבר היוצא מהן

[18] ואינו בכלל גזרת משקין שזָבוּ

[19] במסכת ערובין [פ"ג מ"ח]

[20] לעיל מיניה תנן: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים, מערב אדם שני ערובין כו' - להא מלתא הוי שתי קדושות: היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום טוב, ותנן [פ"ה מ"ב] אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב

[21] מעשר ביום טוב בתנאי, ואומר "אם היום חול ולמחר קדש - יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", ונותן בהן סימן, ולמחרת חוזר ואומר כן: "אם היום חול ואתמול קדש - יהיו אלו תרומה על השאר, ואם היום קדש ואתמול חול - הרי נעשה תרומה מאתמול", וממה נפשך נתקנו - דקסבר שתי קדושות הן: אחד חול ואחד יום טוב, ולא ידעינן הי חול והי יום טוב

[22] הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יום טוב והנולדה בראשון מותרת בשני, אבל לא בראשון, דשמא קדש הוא, ואין בדבריו כלום

[23] אלמא כל מידי דזב ממקומו ביום טוב ואפילו אוכלא אסור

[24] שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן

[25] רבי יוחנן

[26] משקין שזבו וביצה

[27] ומאן דאסר בהא אסר בהא, ודשרי בהא שרי בהא

[28] הא דקאמר רבי יוחנן 'מוחלפת השיטה'

[29] וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה

[30] דאסריתו לה אף בשני, נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה

[31] דחד מינייהו חול הוא

[32] ולא דמו לשאר ימים טובים: דהנך לאו משום ספקא אתקון, דאף בזמן בית דין היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה [כדאמרינן בראש השנה (דף ל,ב)

[33] רבי יהודה אדרבי יהודה מעיקרא לא תקשי:

[34] דהא דקאמר 'בַשֵּני אִין בראשון לא'

[35] ולא משום משקין שזָבוּ

[36] אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתניתין

[37] פי צלוחית

[38] זוקפה כנגד חודה וסומך בה

[39] ואף על גב דהיא אינה ניטלת - מטלטלין את הכלי לצורכה, ולאפוקי מדרבי יצחק דאמר (שבת דף מג,א) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת, ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי

[40] של זו

[41] קא סלקא דעתך ספק נולדה ביום טוב ספק בחול - אסורה ביום טוב

[42] דאפילו ודאי - משום גזירה הוא דאתסר, וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן

[43] ספק נולדה מתרנגולת טרפה, ולאו ביום טוב קאי; ואיידי דאיירי באיסור ביצה - איירי נמי בהא

[44] שיכול לאכלו אחר יום טוב בהיתר גמור

[45] ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל, דכתיב (שמות כג ב) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אחמור רבנן: הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן - לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול

[46] לקמן

[47] במשנת ערלה, כדלקמן; דלא בטיל; משמע: כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין; ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין

[48] דמשמע את המיוחד לכך: שאין אדם מוכרו באומד

[49] הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין

[50] מין קטנית למתק קדירה; פילוג"ר בלע"ז

[51] כדין כלאי הכרם, שנאמר (דברים כב ט) פֶּן תִּקְדַּשׁ - תוקד אש, דאסירי בהנאה

[52] אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר - יעלה אחד מהן וידלק, והשאר מותרין; וזה שיעור ביטול כלאים וערלה: באחד ומאתים

[53] כלומר: להכי אמר רבי מאיר כולן ידלקו, ולית להו ביטול: שהיה רבי מאיר אומר: הואיל ודרכן לימנות - אין בטלין, ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן

[54] כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד

[55] פרך ובאדן - מקומות הן

[56] קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן, וכרוב של ארץ ישראל היה גדול כאילן, כדאמרינן בכתובות (דף קיא,ב)

[57] אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן - מקדשין את ערוביהן משום ערלה

[58] כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן - מקדשין ערוביהן באיסור

[59] במילתיה דרבי מאיר

[60] איכא לאוקמא לברייתא דלעיל, דקתני 'ביצה לא בטלה' - כרבי מאיר

[61] דלעיל

[62] כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן

[63] כדמפרש לקמיה

[64] ביצה טרפה

[65] קציעות = תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע, והוא שם כלי העשוי לכך

[66] וחותכין בו עוקצי התאנים, ואחר כך דורסין אותם בכלי עגול, והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא 'עגולי דבילה', וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא

[67] גירסת רש"י – והיא גרסת המשנה תרומות פ"ד מ"י: שדרסה על פי כלי ששמו 'עגול' שבו עושין העגולין

[68] אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו

[69] כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדבר זה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]