פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גזרה שמא יעלה ויתלוש [1]; היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא [2];

רבי יצחק אמר: גזרה משום משקין שזבו [3].

אמר ליה אביי: משקין שזבו, טעמא מאי? - גזרה שמא יסחוט [4]; היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא [5].

כולהו [6] כרב נחמן לא אמרי [7], כי קושיין [8]; כרבה נמי לא אמרי: הכנה לית להו; אלא רב יוסף מאי טעמא לא אמר כרבי יצחק?

אמר לך: ביצה אוכלא ופירות אוכלא, לאפוקי משקין דלאו אוכלא [9];

ורבי יצחק, מאי טעמא לא אמר כרב יוסף?

אמר לך: ביצה בלועה [10] ומשקין בלועין [11], לאפוקי פירות דמגלו וקיימו [12];

ואף רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו, דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ומשני: תנן [שבת פ"כב מ"א]: 'אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין [13]; רבי יהודה אומר: אם לאוכלין [14] - היוצא מהן מותר [15], ואם למשקין - היוצא מהן אסור' אלמא [16] כל אוכלין לרבי יהודה [17] אוכלא דאפרת הוא [18]; ורמינהו: 'ועוד אמר רבי יהודה [19]: [20] מתנה אדם על כלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכלה בשני [21], וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בַּשֵׁנִי [22]'; בַּשֵׁנִי אִין, בראשון לא [23]! ומשני רבי יוחנן: מוחלפת השיטה [24]; ומדקא מרמי [25] להו [26] אהדדי - שמע מינה חד טעמא הוא [27]!

עמוד ב

רבינא אמר: [28] לעולם לא תיפוך, ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי אפילו בראשון נמי שריא, דאוכלא דאפרת הוא [29], אלא לדידכו [30] אודו לי מיהת דבשני שריא דשתי קדושות הן [31]! ואמרי ליה רבנן: לא! קדושה אחת היא [32]!

רבינא בריה דרב עולא אמר: [33] הכא [34] - בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ורבי יהודה לטעמיה, דאית ליה מוקצה [35].

מיתיבי [36]: אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי [37], ולא לסמוך בה כרעי המטה [38], אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר [39], וספיקה [40] אסורה [41], ואם נתערבה באלף כולן אסורות; בשלמא לרבה דאמר משום הכנה - הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא; אלא לרב יוסף ולרבי יצחק דאמרי משום גזרה, ספיקא דרבנן היא [42], וכל ספיקא דרבנן לקולא!?

סיפא אתאן לספק טרפה [43];

אי הכי אימא סיפא: נתערבה באלף כולן אסורות'; אי אמרת בשלמא ספק יום טוב ספק חול - הוי דבר שיש לו מתירין [44], וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל [45], אלא אי אמרת ספק טרפה - דבר שאין לו מתירין היא, ותבטל ברובא! וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה - הניחא למאן דאמר [46] 'כל שדרכו לימנות שנינו [47], אלא למאן דאמר 'את שדרכו לימנות [48]' שנינו, מאי איכא למימר [49]?:

דתנן [תרומות פ"י מ"י]: מי שהיו לו חבילי תלתן [50] של כלאי הכרם - ידלקו [51]; נתערבו באחרות ואחרות באחרות - כולן ידלקו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו באחת ומאתים [52]; שהיה רבי מאיר אומר: את שדרכו למנות מקדש [53], וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד [54]; רבי עקיבא אומר שבעה; ואלו הן: אגוזי פרך ורמוני באדן [55], וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקלחי כרוב [56], ודלעת יונית; רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית; הראוי לערלה – ערלה [57], הראוי לכלאי הכרם [58] כלאי הכרם, ואתמר עלה: רבי יוחנן אמר: את שדרכו למנות שנינו [59], ורבי שמעון בן לקיש אמר: כל שדרכו למנות שנינו; הניחא לרבי שמעון בן לקיש [60], אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?

אמר רב פפא: האי תנא [61] - תנא דליטרא קציעות הוא, דאמר: כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן [62] לא בטיל [63], וכל שכן [64] בדאורייתא,

דתניא [תוספתא תרומות פ"ה הלכה יא [ליברמן]]: 'ליטרא קציעות [65] שדרסה על פי עגול [66] [67] ואינו יודע באיזה עגול דרסה [68], על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה, על פי כַוֶּרֶת [סוג סל] ואינו יודע באיזו כורת דרסה, רבי מאיר אומר [69]: רבי אליעזר

הערותעריכה

  1. ^ דהוה איסורא דאורייתא, דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה
  2. ^ לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין, אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין - אף ביצה היתה במשמע, ואף על גב דלית בה משום תלישה, מיהו מכלל גזרת חכמים היתה, שאף היא פרי הנושר
  3. ^ דקיימא לן אסורין לבו ביום, כדתנן ואם יצאו מעצמן אסורים (שבת פ"כב מ"א, דף קמג,ב), וביצה נמי דמיא להו: שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה
  4. ^ וסחיטת פירות - תולדה דדש היא: שמפרקן מתוך זג שלהן, כמפרק תבואה מקש שלה
  5. ^ כדפרישית: כשגזרו על משקין שזבו - אף ביצה היתה במשמע
  6. ^ רבה דאוקי מתניתין משום הכנה, ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה
  7. ^ משום מוקצה
  8. ^ כדפרכינן לעיל: ליפלגו בתרווייהו
  9. ^ הלכך כשגזרו על משקין שזבו - לא היתה ביצה במשמע, שהרי אינה משקה; אבל בכלל פירות הנושרין היתה
  10. ^ בתוך התרנגולת וזבה לחוץ
  11. ^ בחרצן, וְזָבִין לחוץ
  12. ^ הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות
  13. ^ בו ביום, גזרה שמא יסחוט
  14. ^ הן מכונסין הפירות הללו
  15. ^ בו ביום: דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין - ליכא למגזר שמא יסחוט
  16. ^ מדקאמר אם לאוכלין - היוצא מהן מותר
  17. ^ בדבר היוצא מהן
  18. ^ ואינו בכלל גזרת משקין שזָבוּ
  19. ^ במסכת ערובין [פ"ג מ"ח]
  20. ^ לעיל מיניה תנן: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים, מערב אדם שני ערובין כו' - להא מלתא הוי שתי קדושות: היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום טוב, ותנן [פ"ה מ"ב] אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
  21. ^ מעשר ביום טוב בתנאי, ואומר "אם היום חול ולמחר קדש - יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", ונותן בהן סימן, ולמחרת חוזר ואומר כן: "אם היום חול ואתמול קדש - יהיו אלו תרומה על השאר, ואם היום קדש ואתמול חול - הרי נעשה תרומה מאתמול", וממה נפשך נתקנו - דקסבר שתי קדושות הן: אחד חול ואחד יום טוב, ולא ידעינן הי חול והי יום טוב
  22. ^ הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יום טוב והנולדה בראשון מותרת בשני, אבל לא בראשון, דשמא קדש הוא, ואין בדבריו כלום
  23. ^ אלמא כל מידי דזב ממקומו ביום טוב ואפילו אוכלא אסור
  24. ^ שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן
  25. ^ רבי יוחנן
  26. ^ משקין שזבו וביצה
  27. ^ ומאן דאסר בהא אסר בהא, ודשרי בהא שרי בהא
  28. ^ הא דקאמר רבי יוחנן 'מוחלפת השיטה'
  29. ^ וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה
  30. ^ דאסריתו לה אף בשני, נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה
  31. ^ דחד מינייהו חול הוא
  32. ^ ולא דמו לשאר ימים טובים: דהנך לאו משום ספקא אתקון, דאף בזמן בית דין היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה [כדאמרינן בראש השנה (דף ל,ב)
  33. ^ רבי יהודה אדרבי יהודה מעיקרא לא תקשי:
  34. ^ דהא דקאמר 'בַשֵּני אִין בראשון לא'
  35. ^ ולא משום משקין שזָבוּ
  36. ^ אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתניתין
  37. ^ פי צלוחית
  38. ^ זוקפה כנגד חודה וסומך בה
  39. ^ ואף על גב דהיא אינה ניטלת - מטלטלין את הכלי לצורכה, ולאפוקי מדרבי יצחק דאמר (שבת דף מג,א) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת, ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי
  40. ^ של זו
  41. ^ קא סלקא דעתך ספק נולדה ביום טוב ספק בחול - אסורה ביום טוב
  42. ^ דאפילו ודאי - משום גזירה הוא דאתסר, וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן
  43. ^ ספק נולדה מתרנגולת טרפה, ולאו ביום טוב קאי; ואיידי דאיירי באיסור ביצה - איירי נמי בהא
  44. ^ שיכול לאכלו אחר יום טוב בהיתר גמור
  45. ^ ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל, דכתיב (שמות כג ב) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אחמור רבנן: הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן - לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול
  46. ^ לקמן
  47. ^ במשנת ערלה, כדלקמן; דלא בטיל; משמע: כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין; ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין
  48. ^ דמשמע את המיוחד לכך: שאין אדם מוכרו באומד
  49. ^ הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין
  50. ^ מין קטנית למתק קדירה; פילוג"ר בלע"ז
  51. ^ כדין כלאי הכרם, שנאמר (דברים כב ט) פֶּן תִּקְדַּשׁ - תוקד אש, דאסירי בהנאה
  52. ^ אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר - יעלה אחד מהן וידלק, והשאר מותרין; וזה שיעור ביטול כלאים וערלה: באחד ומאתים
  53. ^ כלומר: להכי אמר רבי מאיר כולן ידלקו, ולית להו ביטול: שהיה רבי מאיר אומר: הואיל ודרכן לימנות - אין בטלין, ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן
  54. ^ כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד
  55. ^ פרך ובאדן - מקומות הן
  56. ^ קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן, וכרוב של ארץ ישראל היה גדול כאילן, כדאמרינן בכתובות (דף קיא,ב)
  57. ^ אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן - מקדשין את ערוביהן משום ערלה
  58. ^ כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן - מקדשין ערוביהן באיסור
  59. ^ במילתיה דרבי מאיר
  60. ^ איכא לאוקמא לברייתא דלעיל, דקתני 'ביצה לא בטלה' - כרבי מאיר
  61. ^ דלעיל
  62. ^ כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן
  63. ^ כדמפרש לקמיה
  64. ^ ביצה טרפה
  65. ^ קציעות = תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע, והוא שם כלי העשוי לכך
  66. ^ וחותכין בו עוקצי התאנים, ואחר כך דורסין אותם בכלי עגול, והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא 'עגולי דבילה', וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא
  67. ^ גירסת רש"י – והיא גרסת המשנה תרומות פ"ד מ"י: שדרסה על פי כלי ששמו 'עגול' שבו עושין העגולין
  68. ^ אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו
  69. ^ כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדבר זה