פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ [1];

וחכמים אומרים: אין משגיחין [2] בכף מאזנים כל עיקר.

גמרא:

מאי כל עיקר [3]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו לשמרו מן העכברים [4].

אמר רב אידי בר אבין: והוא דתליא בתריטא [5].

ואמר רב יהודה אמר שמואל: טבח אומן [6] אסור לשקול בשר ביד [7];

ואמר רב יהודה אמר שמואל: טבח אומן אסור לשקול בשר במים [8];

ואמר רב חייא בר אשי: אסור לעשות בית יד בבשר [9];

אמר רבינא: ובידא שרי [10];

אמר רב הונא: מותר לעשות סימן בבשר [11],

כי הא: דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא [12].

רבי חייא ורבי שמעון ברבי [13] שוקלין [14] מנה כנגד מנה ביום טוב; כמאן?: לא כרבי יהודה ולא כרבנן: אי כרבי יהודה, האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ: כנגד הכלי – אִין [15], כנגד מידי אחרינא לא [16]! אי כרבנן - הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר?

אינהו דעבוד כרבי יהושע, דתניא: רבי יהושע אומר: שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי יהושע, הואיל ותנן בבכורות כותיה [17], דתנן [בכורות פ"ה מ"א]: '[18] פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור' [19]!?

אמר ליה אביי: ודלמא לא היא [20]: עד כאן לא קאמר רבי יהושע הכא אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים לא? אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול [21], אבל הכא [22] דמחזי כעובדין דחול [23] – לא [24]?

למימרא דקפדי אהדדי [25]?: והא הנהו שב בניתא [26] דאתו לבי רבי [27] ואשתכח חמש מנייהו בי רבי חייא [28] ולא קפיד רבי שמעון ברבי [29]!?

אמר רב פפא: שדי גברא בינייהו: אי רבי חייא ורבי ישמעאל ברבי יוסי [30], אי רבי שמעון ברבי ובר קפרא.

משנה:

אין משחיזין [31] את הסכין ביום טוב אבל משיאה על גבי חברתה [32].

גמרא:

אמר רב הונא: לא שנו אלא במשחזת של אבן [33], אבל במשחזת של עץ – מותר.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הא דאמרת 'של אבן אסור' - לא אמרן אלא לחדדה, אבל להעביר שמנוניתה מותר;

[34] מכלל דבשל עץ אפילו לחדדה נמי מותר [35]!

איכא דמתני לה [36] אסיפא [37]: 'בשל עץ מותר'; אמר רב יהודה אמר שמואל: הא דאמרת 'בשל עץ מותר', לא אמרן אלא להעביר שמנוניתה, אבל לחדדה – אסור, מכלל דבשל אבן אפילו להעביר שמנוניתה אסור!

איכא דמתני לה [38] אמתניתין [39]: אין משחיזין את הסכין ביום טוב; אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא לחדדה, אבל להעביר שמנוניתה – מותר [40];

מכלל דעל גבי חברתה אפילו לחדדה נמי מותר!

ואיכא דמתני לה אסיפא: אבל משיאה על גבי חברתה; אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא להעביר שמנוניתה, אבל לחדדה – אסור;

מכלל דבמשחזת אפילו להעביר שמנוניתה אסור;

מאן תנא דבמשחזת אסור?

אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה, דתניא [תוספתא מגילה פ"א ה"ז [ליברמן]]: 'אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד; רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש [41]'!

אמר ליה רבא לרב חסדא: דרשינן משמך [42] 'הלכה כרבי יהודה'?

אמר ליה: יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי.

אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף: הוה קאימנא קמיה דרבא, והוה קא

עמוד ב

מעבר לסכינא אפומא דדקולא [43], ואמרי ליה: "לחדדה קא עביד מר? או להעביר שמנוניתה"? ואמר לי: להעביר שמנוניתה; וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד, וקסבר הלכה [44] ואין מורין כן [45]!

ואמר אביי: הוה קאימנא קמיה דמר, והוה קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא, ואמרי ליה: "לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנוניתה"? ואמר לי: להעביר שמנוניתה, וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד, וקסבר הלכה ואין מורין כן.

איבעיא להו: מהו להראות [46] סכין לחכם [47] ביום טוב? [48]

רב מרי בריה דרב ביזנא שרי, ורבנן אסרי, ורב יוסף אמר: תלמיד חכם רואה לעצמו [49] ומשאילה לאחרים;

ואמר רב יוסף: סכין שעמדה [50] - מותר לחדדה ביום טוב [51], והני מילי הוא דפסקא אגב דוחקא [52].

דרש רב חסדא - ואיתימא רב יוסף: אחד סכין שנפגמה [53], ואחד שפוד שנרצם [54], ואחד גריפת תנור וכירים [55] ביום טוב - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן [56], דתניא [תוספתא מגילה פ"א ה"ז [ליברמן]]: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד; רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש;

מאי טעמא דתנא קמא?

אמר קרא (שמות יב טו) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ] הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: הוּא [לְבַדּוֹ] - ולא מכשיריו;

ורבי יהודה?

אמר קרא [יֵעָשֶׂה] לָכֶם - לָכֶם לכל צרכיכם;

ותנא קמא, הא כתיב לָכֶם?

אמר לך: ההוא - לָכֶם ולא לנכרים;

ואידך נמי, הא כתיב הוּא [לְבַדּוֹ]?

אמר לך כתיב הוּא [לְבַדּוֹ] וכתיב לָכֶם, ולא קשיא: כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.

אמר רב יהודה אמר שמואל: שפוד שנרצף [57] - אסור לתקנו ביום טוב;

פשיטא [58]!?

לא, צריכא: דאף על גב דמפשיט בידיה [59].

ואמר רב יהודה אמר שמואל: שפוד שצלו בו בשר [60] - אסור לטלטלו [61] ביום טוב [62]!

אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: שומטו [63] ומניחו בקרן זוית [64];

אמר רב חייא בר אשי אמר רב הונא: והוא שיש עליו כזית בשר;

רבינא אמר: אף על פי שאין עליו בשר - מותר לטלטלו [65], מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים [66].

אמר רב חיננא בריה דרב איקא: [67] שפוד, שפחות [68], וגומות [69] - [70] רב מלכיו [71]; בלורית [72], אפר מקלה [73], וגבינה [74] - רב מלכיא;

רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא - רב מלכיא [75]; שמעתתא - רב מלכיו; וסימניך מתניתין מלכתא.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שפחות [76].

משנה:

לא יאמר אדם לטבח "שקול לי בדינר בשר" [77], אבל שוחט [78] ומחלק ביניהם [79].

גמרא:

היכי עביד [80]?

כי הא:

הערותעריכה

  1. ^ טבח המוכר בשר במשקל, אף על פי שאסור לשקול בליטרא - דהיינו מעשה חול, מותר הוא לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ = סכין גדול שקוצבין בו בשר, דאיכא שנוי, ולא הוי מעשה דחול
  2. ^ אין מעיינין
  3. ^ מאי אתא לרבויי האי כל עיקר? נימא 'וחכמים אוסרין'
  4. ^ אין נותנין אותו במאזנים התלויין ביתד גבוה
  5. ^ בטבעת שתולין אותן בה כששוקלין, דמחזי כנותנו לשם משקל
  6. ^ שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו
  7. ^ לאחוֹז הליטרא בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין' דבחול נמי - כיון דאומן הוא בכך - אורחיה הכי
  8. ^ שיש לו שנתות וסימנים בכלי, ונותנין בו מים, והסימנים מודיעין אותו כמה המים עולין למעלה בשביל ליטרא בשר, שכבר שיערוֹ לכך
  9. ^ נקב לאחוֹז בו
  10. ^ לנקוב באצבעו שרי, דלאו דרך חול הוא, אבל בסכין - דרך חול הוא: כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו, וביום טוב צריך לשנות לעשות היכר, שאין מקח וממכר מותר בו
  11. ^ שלא יחליפהו הנושאו
  12. ^ כשהיה משלח הבשר לביתו - היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות, וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו
  13. ^ כשהיו חולקין בשר ביניהם, היו
  14. ^ אותה
  15. ^ דבחול לאו הכי אורחיה
  16. ^ אבל מנה כנגד מנה כך דרך כל החולקין
  17. ^ דאסור לשקול ולמכור בכור בעל מום ששחטו כהן בליטרא, שלא לעשות מעשה חול בקדשים, דבזיון הוא, וקתני דמנה כנגד מנה ויודע כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה – מותר, אלמא לאו עובדא דחול חשיב ליה
  18. '^ סיפא דמתניתין נקט, ורישא הכי איתא: כל פסולי המוקדשין נמכרים באטליז ונשקלים בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים, אבל
  19. ^ וכן פירושה: כל קדשים בעלי מומים שנפדו במומן אף על פי שעדיין מקצת קדושה עליהן: שאסרן הכתוב בגיזה ועבודה, כדאמרינן בבכורות (דף טו,א) [[והוא מספרי ראה פסקא עא] (דברים יב טו: רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר) תִּזְבַּח ''- ולא גיזה, 'בָשָׂר - ולא חלב; [עד כאן בספרי] ואכלת - ולא לכלביך אפילו הכי נוהגין מעשה חולין בהן בזו: שנשחטין באטליז ונמכרין באטליז בליטרא, חוץ מן הבכור והמעשר, שהניית מכירתן ביוקר אינה להקדש אלא לבעלים, לפי שאין להם פדיון במומם להיות דמיהן נכנסין לקדושתן, דבבכור נאמר (במדבר יח יז: אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה, ובמעשר נאמר [לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ) לֹא יִגָּאֵל (ויקרא כז לג) אלא נאכלין לבעלים במומן, הלכך אין נוהגין בהן מעשה חולין במכירת בשרם כשנפל בהן מום ושחטום הבעלים; בעלים דבכור – כהן, ובעלים דמעשר – ישראל, אבל שאר פסולי המוקדשים הניית מכירתן ביוקר להקדש היא, ואף על פי שכבר נפדו קודם שחיטה, דהא קודם פדייה אין נשחטין: דבעי העמדה והערכה! אפילו הכי הניית מכירתן ביוקר להקדש: שלפי מה שיודע שהנאתו יפה - הוא מוסיף פדיונו מתחלתו, לפיכך מבזין אותו למוכרו באטליז: שהכל פונים שם ליקח בשר; ושוקלין מנה כנגד מנה - כשמוכרו בתוך הבית, אלמא כי האי גונא לאו משקל הוי
  20. ^ לא סבירא להו לרבנן דבכורות כרבי יהושע ביום טוב, ולא רבי יהושע סבירא ליה בבכור דשרי
  21. ^ דהתם - מכירה היא, ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה
  22. ^ גבי רבי חייא ורבי שמעון ברבי
  23. ^ דהא חלוקה היא, וכן דרך כל החולקין
  24. ^ ולא סבירא להו לרבנן דבכורות כרבי יהושע
  25. ^ ומי קפדי אהדדי רבי חייא ורבי שמעון ברבי לחלוק בשר במשקל? והלא מוותרין זה לזה ונוטלין זה משל זה משום חבה
  26. ^ שבעה דגים
  27. ^ שבאו לרבי
  28. ^ ונמצא שנטל רבי חייא חמש והוליכן לביתו
  29. ^ לומר "משל אבי הוא נִזוֹן יותר ממני"
  30. ^ היו אותן שחלקו שהן: היו רגילין ליקח זה עם זה
  31. ^ אגוייזי"ר בלע"ז
  32. ^ דמשני מדרך חול
  33. ^ דמתקנת ליה שפיר, דמחזי כמתקן בחול
  34. ^ גמרא קא דייק מדאוקי רב יהודה איסורא בשל אבן בלחדדה:
  35. ^ דמאי דאסר רב הונא בשל אבן שרי דכוותה בשל עץ
  36. ^ להא דרב יהודה
  37. ^ דמלתיה דרב הונא
  38. ^ להא דרב יהודה
  39. ^ ולאו אמלתיה דרב הונא
  40. ^ לחדדה הוי תקון, להעביר שמנונית אינו אלא כהדחה בעלמא
  41. ^ וטעמא משום דדריש (שמות יב טז) יֵעָשֶׂה לָכֶם - לכל צרכיכם
  42. ^ נדרוש משמך
  43. ^ משפשף סכין על פי הסל
  44. ^ כרבי יהודה, ומותר כל איש לעשות
  45. ^ אבל אין מורין לרבים כן, שלא יזלזלו אף בשאפשר לעשותו מבעוד יום: דכל הני דשרינן, כגון שנתקלקלו ביום טוב או שהיה אתמול טרוד, כדאמרינן לקמן: דלא התיר רבי יהודה אלא במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב
  46. ^ הטבח
  47. ^ לבדוק
  48. ^ שהטילו חכמים על הטבחים להראות סכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה, ומהו לעשות כן ביום טוב? מי מחזי כעובדא דחול דאוושא מלתא שדעתו למכור באטליז? או לא מחזי?
  49. ^ בביתו סכין שלו דלא אוושא מלתא
  50. ^ מחריפות שלה: שאינה חותכת יפה, אבל לא נפגמה
  51. ^ ואף על גב דמאתמול ומשלשום התחילה לקלקל ולילך: דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול, דסבר "לא צריכנא"; אבל נפגמה מאתמול - לא הוי שרי: דמוכחא קלקול שלה, והוה ליה למעבד מאתמול
  52. ^ אבל אם אינה חותכת כלל - אסור לחדדה, דטרחא יתירא הוא
  53. ^ ביום טוב
  54. ^ שנשבר ראשו; אשפויינטי"ר בלע"ז
  55. ^ שנפל לתוכו מן הטיח שלו, ולא היה יודע מבעוד יום
  56. ^ נכנסנו בדבר זה למחלוקתן, שממחלוקתן אנו יכולים ללמוד שאף אלו ממכשירי אוכל הן
  57. ^ נמעך: שדרסו עליו ונעקם אבל לא נשבר
  58. ^ שהרי יכול להשתמש בו כמו שהוא, וטרחא דלא צריך הוא
  59. ^ שמתפשט בידים ואינו צריך להכות עליו בפטיש
  60. ^ ביום טוב
  61. ^ מיד לאחר שנצלה הצלי
  62. ^ לפי שנמאס ומוקצה, וכבר נעשה צורך יום טוב
  63. ^ שומטו מלפניו מהר בגרירא, וטלטול מן הצד, עד שיעבירו מלפניו
  64. ^ אבל לא טלטול גמור
  65. ^ שרי לטלטולי בטלטול גמור ולסלקו, שלא יזוקו בו אנשי ביתו!
  66. ^ דאמר בפרק 'כירה שהסיקוה' (שבת דף מב,א) דמותר להוליכה פחות פחות מארבע אמות עד שמסלקנה לצדי רשות הרבים כדי שלא תזיק
  67. ^ מפני ששמותיהן דומין זה לזה ויש שמחליפין שמועה של זה בשל זה - נתנו בהם סימן לסדר השמועות:
  68. ^ משנה היא בכתובות [פ"ה מ"ה]: רבי אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ואמר רב מלכיו: הלכה כרבי אליעזר
  69. ^ שמעתא היא ולא נאמרה על המשנה, ולענין שתי שערות: דאם נמצאו לה גומות של מקום שער, אף על פי שאין שם שער - גדולה היא, וחולצת, דאין גומא אלא אם כן היה בה שער, אלא שנשרו
  70. ^ אלו שלש הלכות
  71. ^ אמרן, ולא רב מלכיא
  72. ^ במסכת עבודה זרה, ועל ברייתא נאמרה הא דרב מלכיא, לפרושא לברייתא, דתנו רבנן: כותי המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו - שומט את ידו מפני שהכותי כשהוא מסתפר מניחה [את הבלורית] לשם עבודה זרה, ואמר עלה: וכמה? - אמר רב מלכיא: שלש אצבעות לכל רוח ורוח: לכל סביבותיה לא יגע, שאם יגלח וילך עד הבלורית - נמצא מניח לו בלוריתו ותיקנה לו לשם עבודה זרה!
  73. ^ שמעתא היא במסכת מכות: אמר רב מלכיא: לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו, מפני שנראה ככתובת קעקע
  74. ^ אפירושא דמתניתין אתמר במסכת עבודה זרה: מפני מה אסרו גבינות במשנתנו [עבודה זרה פ"ב מ"ה]? ואמר רב מלכיא: מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר
  75. ^ אסימנא דאתנח ברב מלכיא פליג רב פפא
  76. ^ דמתניתין היא; ומשוית ליה ברב מלכיו לאו דידיה היא, דכל מתניתין ומתניתא דאית בהו - רב מלכיא אמר פירושן, אבל שמעתתא דאמרת ברב מלכיו - כגון שפוד וגומות - דידיה נינהו
  77. ^ שאסור להזכיר שם דמים
  78. ^ בלא פסוק דמים
  79. ^ והן חולקין ביניהן
  80. ^ כשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע, אלא בדינר או בשנים - מה יאמר לו