פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעפר תיחוח.

והא קא עביד גומא [1]?

כדרבי אבא, דאמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה - פטור עליה. [2]

[ומודים שאם שחט - שיחפור בדקר ויכסה] שאפר כירה מוכן הוא:

אפר כירה מאן דכר שמיה [3]?

אמר רבה: הכי קאמר: ואפר כירה מוכן הוא.

אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא שהוסק מערב יום טוב [4], אבל הוסק ביום טוב [5] – אסור, ואם ראוי לצלות בו ביצה [6] – מותר [7].

תניא נמי הכי: 'כשאמרו אפר כירה מוכן הוא, לא אמרו אלא שהוסק מערב יום טוב, אבל הוסק ביום טוב – אסור, ואם ראוי לצלות בו ביצה – מותר; הכניס עפר [8] לגנתו ולחורבתו [9] - מותר לכסות בו [10]'; ואמר רב יהודה: מכניס אדם מלא קופתו עפר [11] ועושה בה כל צרכו [12].

דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה: והוא שייחד לו קרן זוית [13].

מיתיבי 'כוי [14] - אין שוחטין אותו ביום טוב [15], ואם שחטו - אין מכסין את דמו [16]' ואי איתא [17], לכסייה [18], כדרב יהודה [19]!

ולטעמיך לכסייה באפר כירה [20] או בדקר נעוץ! אלא דלית ליה - הכא נמי דלית ליה;

אי הכי מאי איריא ספק - אפילו ודאי נמי לא [21]!

'לא מבעיא' קאמר [22]: לא מבעיא ודאי דלא לשחוט, אבל ספק אימא משום שמחת יום טוב לשחוט ולא לכסייה - קא משמע לן!

עמוד ב

והא מדקתני סיפא ואם שחטו אין מכסין את דמו, מכלל <דרישא> בדאית ליה עסקינן [23]!

אלא אמר רבה: אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק [24];

[25] לספק מאי טעמא לא [26] - דקא עביד גומא [27]? ודאי נמי קא עביד גומא!?

אלא [28] כדרבי אבא [29]? - הכא נמי כדרבי אבא; אלא ספק מאי טעמא? דלמא עביד כתישה [30]? ודאי נמי נגזור משום כתישה!

[31] ודאי כי קא עביד כתישה - אתי עשה ודחי את לא תעשה [32].

אימר דאמרינן אתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת [33], אי נמי סדין בציצית [34]: דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים לעשה [35]; הכא [36] בעידנא דקא מעקר לאו לא מוקים עשה [37]!

הא לא קשיא: דבהדי דכתיש קא מכסי;

סוף סוף יום טוב עשה ולא תעשה הוא [38], ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה!?

אלא אמר רבא: אפר כירה - דעתו לודאי ואין דעתו לספק [39];

ואזדא רבא לטעמיה [40], דאמר רבא: הכניס עפר לכסות בו צואה [41] - מותר לכסות בו דם צפור [42]; דם צפור - אסור לכסות בו צואה [43].

נהרבלאי [44] אמרי: אפילו הכניס עפר לכסות בו דם צפור - מותר לכסות בו צואה [45];

אמרי: במערבא פליגי בה רבי יוסי בר חמא ורבי זירא, ואמרי לה רבא בריה דרב יוסף בר חמא ורבי זירא; חד אמר: כוי הרי הוא כצואה [46], וחד אמר: כוי אינו כצואה [47];

תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא כצואה [48], דאמר רבא: 'הכניס עפר לכסות בו צואה - מותר לכסות בו דם צפור; דם צפור - אסור לכסות בו צואה' [49]!

תסתיים.

רמי בריה דרב ייבא אמר: כוי היינו טעמא דלא מכסינן: גזירה משום התרת חלבו [50];

אי הכי אפילו בחול נמי!

בחול אמרי [51]: 'לנקר חצרו הוא צריך [52]';

שחט באשפה מאי איכא למימר? בא לימלך [53] מאי איכא למימר [54]?

אלא [55] בחול [אי נמי] מספקא, אמרי ליה רבנן "זיל טרח וכסי", ביום טוב אי מספקא - מי אמרי ליה רבנן "זיל טרח וכסי"? [56]

תני רבי זירא: 'לא כוי בלבד אמרו [57], אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזה [58] - [59] אסור לכסותו ביום טוב [60]'.

אמר רבי יוסי בר יאסיניאה: לא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת, אבל יכול לכסותו בדקירה אחת – מותר;

פשיטא [61]?

מהו דתימא נגזר דקירה אחת אטו שתי דקירות - קא משמע לן.

אמר רבה: שחט צפור מערב יום טוב אין מכסין אותו ביום טוב [62];

הערותעריכה

  1. ^ וחייב משום בנין
  2. ^ כדמפרש טעמא בפרק קמא דחגיגה: דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא - אינו 'בונה' ולא 'חורש', אלא מקלקל - וכל המקלקלים פטורים!
  3. ^ דקאמר שאפר כו' דמשמע דיהיב טעמא למילתיה דלעיל
  4. ^ מאתמול דעתיה עלויה לכל מילי
  5. ^ דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול
  6. ^ שיש עדיין רמץ חם
  7. ^ דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים להסק ולבשל ולצלות, ועודנו בתשמישו זה; ואיידי דחזי להפוכי ביה מידי לצליית ביצה - שקיל ליה נמי ומנח ליה על הדם
  8. ^ הרבה במקום אחד
  9. ^ לצורך גנתו או לצורך חורבתו לשוטחן בהן
  10. ^ דכל זמן שהוא צבור דעתיה עלויה לכל צרכיו
  11. ^ בסתם ונותנו במקום אחד
  12. ^ ולא אמרינן בטלה לה לגבי קרקע הבית איידי דזוטרא
  13. ^ ולא שטחה: דמוכחא מילתא דלצרכיו קא בעי לה; ובעפר תיחוח קאמר, שאינו מחוסר לא חפירה ולא כתישה אלא הכנה
  14. ^ ספק חיה ספק בהמה
  15. ^ משום דשמא חיה הוא וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסותו ביום טוב, כדקתני
  16. ^ דשמא בהמה הוא ואין בו מצות כסוי ואין מטלטלין העפר לכך
  17. ^ דיש עפר שמוכן לכל צרכי אדם
  18. ^ אפילו הוא בהמה
  19. ^ אם הכניס קופת עפר
  20. ^ דהא בהדיא תנא במתניתין דמוכן הוא
  21. ^ דהא כבית הלל קיימא לן , דאסרי ואפילו דיעבד בלא דקר נעוץ
  22. ^ הא דנקט כוי אין שוחטין, כל שכן חיה גמורה הטעונה כסוי והוא אינו יכול, ולרבותא אשמעינן כוי - ולא מיבעיא ודאי
  23. ^ כלומר: בשלמא אין שוחטין דרישא – איצטריך, כדקאמרת: דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי; אלא סיפא, דקתני 'אין מכסין', אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך לאשמועינן? השתא: ודאי אין מכסין, ספק מבעיא? אלא שמע מינה בדאית ליה, דלגבי ודאי מכסין, ואשמועינן דספק לא, וקשיא לן: אמאי אין מכסין, אי כדרב יהודה אי באפר הכירה
  24. ^ קא סלקא דעתא דהכי קאמר: אף על גב דדעתיה לכל מילי, הכנסתו מועלת לודאי ואינה מועלת לספק
  25. ^ ופרכינן: וכיון דדעתיה עלויה, ומשום דאקצה ליכא ספק
  26. ^ לא מכסינן?
  27. ^ בתמיה
  28. ^ ודאי מאי טעמא שרית? -
  29. ^ דאמר לעיל 'מקלקל הוא ופטור עליה'
  30. ^ שמא יהו שם רגבים ויכתישם
  31. ^ ומשני:
  32. ^ כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש - לא גזור רבנן משום כתישה, דאי נמי אתו לידי כך - לאו איסורא דאורייתא איכא, דאתי עשה ד-וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז יג) ודחי כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם (שמות יב טז), דקיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ד,א) עשה דוחה את לא תעשה
  33. ^ דכתיב (דברים כד ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת [לִשְׁמֹר] ותניא [ספרא תזריע פרשתא א פרק א הלכה ד, בלשון אחרת]: בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר, ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי במסכת שבת (דף קלב,ב) יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב ג) - אפילו במקום בהרת יקוץ
  34. ^ גירסת רש"י: אי נמי ציצית בכלאים, דכתיב (דברים כב יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו וסמיך ליה (דברים כב יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ
  35. ^ דבשעת מילה או בשעת לבישת הטלית מעקר לאו ומקיים עשה
  36. ^ אבל עשה זה, כשהוא כותש
  37. ^ עובר בלאו, והעשה אינו מקיים עד שיכסה
  38. ^ דכתיב (ויקרא כג לט) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן - דמשמע שבות
  39. ^ הלכך איסור מוקצה איכא; והוא הדין לדרב יהודה
  40. ^ דאמר מי שדעתו לודאי - לא רמי אנפשיה לאזמוני למִידִי דספק
  41. ^ ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביום טוב לפניו
  42. ^ שיש לו לשחוט ביום טוב: דכיון שהזמינו לספק - כל שכן לודאי
  43. ^ אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב; מאי טעמא? - דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי, אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו, ודעתו לודאי ולא לספק
  44. ^ בסנהדרין (דף יז,ב) מפרש דהוא רמי בר בריבי
  45. ^ כיון דאזמניה – אזמניה, דהא נמי קרוב לודאי
  46. ^ המכניס עפר לכסות בו צואה - מותר לכסות בו דם כוי, דזה וזה ספק
  47. ^ והמכניס עפר לכסות צואה - אסור לכסות בו דם כוי, דכוי לגבי צואה כספק לגבי ודאי: דצואת תינוק שכיחא וקרובה לודאי
  48. ^ צואה כספק וכוי מותר בהזמנת צואה
  49. ^ אלמא ספק הוא
  50. ^ דאי שרית לכסוייה - אתי למימר חיה הוא
  51. ^ הרואה אומר
  52. ^ לא מפני שטעון כסוי, אלא כדי לנקר חצרו מכסהו
  53. ^ מי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אם צריך לכסותו, ובחול, והם מורים לו שצריך כסוי
  54. ^ איהו גופיה אתי למימר חיה הוא דהא מצרכו ליה כסוי
  55. ^ אלא לא גרסינן
  56. ^ כלומר: בחול, זה שהורוהו לכסות - לא מחזיק ליה בחיה ודאית, דמימר אמר: אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה - אמרי ליה זיל טרח וכסי כו';
  57. ^ דאין מכסין ביום טוב: דדין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא וטרח טרחא דלא מצוה, ואפילו באפר הכירה
  58. ^ דאיכא חד דטעון כסוי
  59. ^ אפילו הכי
  60. ^ משום דקא טרח נמי בשל בהמה
  61. ^ דהא לא טרח בשביל בהמה מידי
  62. ^ דהיה לו לכסות מבעוד יום, ומשום אמנועי משום שמחת יום טוב ליכא: דמשום דלא מכסי דם לא מתסר צפור באכילה