הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

על גבי חרס ^[1] מותר ^[2];

ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא ^[3].

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ^[4] ביומא טבא אסור; מאי טעמא? - משום דקמוליד ריחא ^[5]; ומאי שנא ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו ^[6]? התם ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא; הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא.

רבא אמר: על גבי גחלת נמי מותר, מידי דהוה אבשרא אגומרי ^[7].

דרש רב גביהא מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא: קטורא שרי. ^[8]

אמר ליה אמימר: מאי 'קטורא' [האם מלשון קשר או מלשון קטורת]?: אי קטורא בידי ^[9] מעשה אומן הוא ^[10]! ואי לעשן ^[11] - אסור, דהא קא מכבה!?

אמר ליה רב אשי: לעולם לעשן, מידי דהוה אבשרא אגומרי.

איכא דאמרי אמר ליה אמימר: מאי 'קטורא'? אי קטורא בידי - מעשה אומן הוא! אי לעשן – אסור, דקא מוליד ריחא ^[12]!

אמר רב אשי: אנא אמריתה נהליה, ומשמיה דגברא רבה אמריתה נהליה: לעולם לעשן, ומידי דהוה אבשרא אגומרי ^[13].

ועושין גדי מקולס:

תניא: רבי יוסי אומר: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים; שלחו ליה: אלמלא תודוס אתה ^[14] - גוזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את בני ישראל קדשים בחוץ

קדשים? סלקא דעתך ^[15]?

אלא אימא 'כעין קדשים' ^[16].

משנה:

שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים:

פרתו יוצאה ^[17] ברצועה שבין קרניה ^[18],

ומקרדין את הבהמה ^[19] ביום טוב ^[20],

ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן ^[21];

רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין ^[22];

וחכמים אומרים: אין מקרדין, אף לא מקרצפין.

גמרא:

למימרא דרבי אלעזר בן עזריה חדא פרה הויא ליה? והאמר רב - ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב - תליסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא?

תנא: לא שלו היתה, אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו.

ומקרדין את הבהמה ביום טוב:

תנו רבנן: 'איזהו 'קרוד' ואיזהו 'קרצוף'?

קרוד - קטנים ועושין חבורה, קרצוף - גדולים ואין עושין חבורה'

ושלש מחלוקות בדבר:

רבי יהודה סבר: דבר שאינו מתכוין אסור, מיהו קרוד קטנים ועושין חבורה, קרצוף גדולים ואין עושין חבורה, ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד ^[23];

ורבנן סברי נמי כרבי יהודה דבר שאינו מתכוין אסור ^[24], ^[25] וגזרינן קרצוף אטו קרוד;

ורבי אלעזר בן עזריה סבר לה כרבי שמעון, דאמר: דבר שאינו מתכוין מותר, ובין קרוד ובין קרצוף שרי ^[26]'.

אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל - ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה - הלכה כרבי שמעון ^[27], שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו!

אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר 'הלכה כרבי יהודה, שהרי חכמים מודים לו'?

אמר ליה: אנא כרבי שמעון סבירא לי, ועוד: שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו.

עמוד ב

משנה:

הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים ^[28]:

משום כלי קבול, ומשום כלי מתכת, ומשום כלי כברה.

גמרא:

תנא: 'תחתונה ^[29] - משום כלי קבול ^[30], אמצעית ^[31] - משום כלי כברה ^[32], עליונה ^[33] - משום כלי מתכת ^[34]'.

משנה:

עגלה של קטן ^[35]:

טמאה מדרס ^[36],

ונטלת בשבת ^[37];

ואינה נגררת ^[38] אלא על גבי כלים ^[39];

רבי יהודה אומר: כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ^[40].

גמרא:

עגלה של קטן טמאה מדרס - דהא סמיך עלויה;

ונטלת בשבת - משום דאיכא תורת כלי עלה;

ואינה נגררת אלא על גבי כלים - על גבי כלים אִין, על גבי קרקע לא - מאי טעמא?

דקא עביד חריץ;

מני?

רבי יהודה היא, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור, דאי רבי שמעון, האמר דבר שאין מתכוין מותר, דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ!

אימא סיפא: רבי יהודה אומר: אין הכל נגררין בשבת, חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת: 'מפני שכובשת' אִין, אבל חריץ לא עבדא!

תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה ^[41].

הדרן עלך יום טוב הדרן עלך ביצה

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- עריכה

ביצה פרק שלישי אין צדין

(ביצה כג ב)

משנה:

אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, ^[42]

ואין נותנין לפניהם ^[43] מזונות; ^[44]

אבל צדין חיה ועוף ^[45] מן הביברין ^[46],

ונותנין לפניהם מזונות ^[47];

רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין; זה הכלל: כל

הערות עריכה

^ שהסיקו
^ דכבוי ליכא, והבערה נמי על ידי שינוי היא, כלאחר יד, וליכא איסורא דאורייתא
^ שנכנס בחרס שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן: שהמוליד דבר חדש - קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה
^ לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס
^ ריח בשיראים
^ דתניא [(להלן דף לג,ב)] גבי עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו, או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח - ובתלושין קמיירי
^ כשמואל, דאוכל נפש הוא עשון פירות זה, ושוה לכל נפש; ואי משום כבוי והבערה ואולודי ריחא - מידי דהוה אבשרא אגומרי [הנחת בשר על גחלים], דאיכא כל הני ושרי [ביום טוב]
^ כן דרש להם ולא פירש דבריו.
^ שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים: שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים, וקורין אופרונציי"ר
^ ואסיר, ו'קטורא' - לשון קשר
^ ואי קטורא לשון קטור הכבשן, דהיינו לעשן
^ והיכי דריש דשרי
^ מוליד נמי ריח בפחמין
^ חכם גדול ונכבד
^ מאי קרוב להאכיל קדשים איכא? היאך יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן
^ והכי שלחו ליה שאתה מאכיל את ישראל כעין קדשים והרואה אומר הוקדשו לפסח
^ בשבת
^ לנוי, ואמור רבנן: משאוי הוא, ואינו תכשיט לה
^ אישטריליי"ר במגרדת של ברזל ששיניה דקות
^ ואף על גב דעביד חבורה
^ כעין אותם שלנו
^ במגררת של עץ ששיניה גסות ואין עושה חבורה
^ רבי יהודה סבר: חבורה, אף על פי שאין מתכוין לה - אסור, מיהו הך חששא בקרוד איתא - הלכך אין מקרדין, אבל בקרצוף ליכא למיחש משום חבורה
^ ואין מקרדין
^ ומחמירי מיניה
^ הואיל ואין מתכוין לחבורה אף על גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפילו קרוד שרי
^ דאמר גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת כב,א; מו,ב; תוספתא ביצה פ"ב הלכה יח [ליברמן]), דדבר שאינו מתכוין מותר
^ מקבלת טומאה על שם שלשה כלים; נפקא מינה דאי נמי אזל חד שמא מינה - טמאה משום אידך; ובגמרא מפרש לה
^ שמקבלת אבק הפלפלין כשנופל דרך נקבי המכבר
^ שכלי עץ שיש לו בית קבול הוא
^ שהיא מקפת את המכבר
^ משום כלי עץ לא מטמאה, דאין קבולה קבול; אלא חכמים גזרו טומאה על הכברה משום ארוג, ואפילו אין המכבר של מתכת מטמאה משום כלי כברה; ושלנו שהיא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכות
^ שמכתשין ושוחקין בה הפלפלין
^ דמשום כלי עץ ליכא לטמויה, דפשוטיהן טהורין, אלא משום צפוי התחתון, שהוא עיקר והעץ בטל אצלו
^ שעושין לו לשחוק ויושב עליה ומטלטלין אותו עליה
'^ אם התינוק זב - נעשית העגלה אב הטומאה, דמיוחדת לישיבה היא: דהא סומך קטן עליה; נמצאת שהיא מיוחדת לו לישיבה, ואין אומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"; דאילו לא מיחדא להכי - לא הות אב הטומאה, כדתניא: יכול כפה סאה וישב עליה כו' (ספרא מצורע - פרשת זבים פרשתא א פרק ב הלכה ה; שבת דף נט,א)
^ דתורת כלי עליה
^ בשבת
^ על גבי בגדים, מפני שעושה חריץ בקרקע, וחופר חייב משום חורש
^ מפני שכובשת חריץ הנראה בהלוכה; לא על ידי חפירה הוא, אלא כובשת ודורסת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך, אבל אינו זז עפר ממקומה
^ חד סבר העגלה נמי כשאר כלים דעושה חריץ בגרירתה: שפעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר; ואידך סבר: לא שכיח הכי, ואינה אלא כובשת תחת גלגולה
^ אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב - טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב: דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות, ולמחר יטלהו; ביברים של דגים הן בריכות של מים שקורין ויביי"ר; ביברין של חיה = קרפיפות מוקפין גדר סביב, וכונסין לתוכן חיות הבר, ויולדות ומגדלות שם
^ לפני הדגים
^ ואפילו למאן דאמר נפש בהמה במשמע - הני מילי דמזונותן עליך, אבל דגים - אפשר להם בלא מזונות, שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע, וגדול אוכל את הקטן!
^ המכונסים מאתמול
^ קא סלקא דעתך השתא: כיון דמוקפים גדר - הוו להו כנצודין ועומדין, אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביום טוב
^ בימי החורף צריכין מזונות, ואף בימי הקיץ במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו

[1] שהסיקו

[2] דכבוי ליכא, והבערה נמי על ידי שינוי היא, כלאחר יד, וליכא איסורא דאורייתא

[3] שנכנס בחרס שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן: שהמוליד דבר חדש - קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה

[4] לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס

[5] ריח בשיראים

[6] דתניא [(להלן דף לג,ב)] גבי עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו, או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח - ובתלושין קמיירי

[7] כשמואל, דאוכל נפש הוא עשון פירות זה, ושוה לכל נפש; ואי משום כבוי והבערה ואולודי ריחא - מידי דהוה אבשרא אגומרי [הנחת בשר על גחלים], דאיכא כל הני ושרי [ביום טוב]

[8] כן דרש להם ולא פירש דבריו.

[9] שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים: שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים, וקורין אופרונציי"ר

[10] ואסיר, ו'קטורא' - לשון קשר

[11] ואי קטורא לשון קטור הכבשן, דהיינו לעשן

[12] והיכי דריש דשרי

[13] מוליד נמי ריח בפחמין

[14] חכם גדול ונכבד

[15] מאי קרוב להאכיל קדשים איכא? היאך יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן

[16] והכי שלחו ליה שאתה מאכיל את ישראל כעין קדשים והרואה אומר הוקדשו לפסח

[17] בשבת

[18] לנוי, ואמור רבנן: משאוי הוא, ואינו תכשיט לה

[19] אישטריליי"ר במגרדת של ברזל ששיניה דקות

[20] ואף על גב דעביד חבורה

[21] כעין אותם שלנו

[22] במגררת של עץ ששיניה גסות ואין עושה חבורה

[23] רבי יהודה סבר: חבורה, אף על פי שאין מתכוין לה - אסור, מיהו הך חששא בקרוד איתא - הלכך אין מקרדין, אבל בקרצוף ליכא למיחש משום חבורה

[24] ואין מקרדין

[25] ומחמירי מיניה

[26] הואיל ואין מתכוין לחבורה אף על גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפילו קרוד שרי

[27] דאמר גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת כב,א; מו,ב; תוספתא ביצה פ"ב הלכה יח [ליברמן]), דדבר שאינו מתכוין מותר

[28] מקבלת טומאה על שם שלשה כלים; נפקא מינה דאי נמי אזל חד שמא מינה - טמאה משום אידך; ובגמרא מפרש לה

[29] שמקבלת אבק הפלפלין כשנופל דרך נקבי המכבר

[30] שכלי עץ שיש לו בית קבול הוא

[31] שהיא מקפת את המכבר

[32] משום כלי עץ לא מטמאה, דאין קבולה קבול; אלא חכמים גזרו טומאה על הכברה משום ארוג, ואפילו אין המכבר של מתכת מטמאה משום כלי כברה; ושלנו שהיא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכות

[33] שמכתשין ושוחקין בה הפלפלין

[34] דמשום כלי עץ ליכא לטמויה, דפשוטיהן טהורין, אלא משום צפוי התחתון, שהוא עיקר והעץ בטל אצלו

[35] שעושין לו לשחוק ויושב עליה ומטלטלין אותו עליה

[36] '^ אם התינוק זב - נעשית העגלה אב הטומאה, דמיוחדת לישיבה היא: דהא סומך קטן עליה; נמצאת שהיא מיוחדת לו לישיבה, ואין אומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"; דאילו לא מיחדא להכי - לא הות אב הטומאה, כדתניא: יכול כפה סאה וישב עליה כו' (ספרא מצורע - פרשת זבים פרשתא א פרק ב הלכה ה; שבת דף נט,א)

[37] דתורת כלי עליה

[38] בשבת

[39] על גבי בגדים, מפני שעושה חריץ בקרקע, וחופר חייב משום חורש

[40] מפני שכובשת חריץ הנראה בהלוכה; לא על ידי חפירה הוא, אלא כובשת ודורסת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך, אבל אינו זז עפר ממקומה

[41] חד סבר העגלה נמי כשאר כלים דעושה חריץ בגרירתה: שפעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר; ואידך סבר: לא שכיח הכי, ואינה אלא כובשת תחת גלגולה

[42] אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב - טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב: דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות, ולמחר יטלהו; ביברים של דגים הן בריכות של מים שקורין ויביי"ר; ביברין של חיה = קרפיפות מוקפין גדר סביב, וכונסין לתוכן חיות הבר, ויולדות ומגדלות שם

[43] לפני הדגים

[44] ואפילו למאן דאמר נפש בהמה במשמע - הני מילי דמזונותן עליך, אבל דגים - אפשר להם בלא מזונות, שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע, וגדול אוכל את הקטן!

[45] המכונסים מאתמול

[46] קא סלקא דעתך השתא: כיון דמוקפים גדר - הוו להו כנצודין ועומדין, אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביום טוב

[47] בימי החורף צריכין מזונות, ואף בימי הקיץ במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

ביאור:בבלי ביצה דף כג

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- עריכה

הערות עריכה