פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

מי שזמן אצלו אורחים [1] - לא יוליכו בידם מנות [2] אלא אם כן זכה להם [3] מנותיהם מערב יום טוב [4].

גמרא:

אתמר: המפקיד פירות אצל חבירו: רב אמר כרגלי מי שהפקידו לו, ושמואל אמר כרגלי המפקיד;

לימא רב ושמואל דאזדו לטעמייהו, דתנן [בבא קמא פ"ה מ"ג]: 'אם הכניס ברשות [5] - בעל החצר חייב [6]; רבי אומר: לעולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור', ואמר רב הונא אמר רב: הלכה כדברי חכמים, ושמואל אמר: הלכה כרבי, לימא [7] רב דאמר כרבנן [8], ושמואל דאמר כרבי?

אמר לך רב: [9] אנא דאמרי אפילו לרבי: עד כאן לא קאמר רבי התם אלא דבסתמא לא קביל עליה נטירותא [10], אבל [11]הכא - [12] הא קביל עליה נטירותא;

ושמואל אמר: אנא דאמרי [13] אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם [14] אלא דניחא ליה לאיניש דניקום תוריה ברשותיה דבעל חצר [15]: דאי מזיק ליה [16] לא מיחייב, אבל הכא [17] - מי ניחא ליה לאיניש דליקום פיריה ברשותיה דחבריה?

תנן: ואם ערב הוא - פירותיו כמוהו [18], ואי אמרת כרגלי מי שהפקידו אצלו, כי ערב הוא מאי הוי?

אמר רב הונא: אמרי בי רב: כגון שיחד לו קרן זוית [19] [20].

תא שמע: מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זכה להם מנותיהם מערב יום טוב [21], ואי אמרת כרגלי מי שהפקידו אצלו, כי זכה להם על ידי אחר מאי הוי?

הכי נמי: כיון שזכה להם על ידי אחר - כמי שיחד לו קרן זוית דמי.

ואיבעית אימא: זכה שאני [22].

רב חנא בר חנילאי תלא בשרא בעברא דדשא [23]; אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: אי את תלית - זיל שקיל, ואי אינהו תלו לך [24] - לא תשקול [25]. [26]

ואי איהו תלא מי שקיל? והא רב הונא - תלמיד דרב הוה, ואמר רב: 'כרגלי מי שהפקידו אצלו'?

שאני עברא דדשא [27], דכמי שיחד לו קרן זוית דמי.

אמר ליה רב הלל לרב אשי: ואי אינהו תלו ליה, לא שקיל? והאמר שמואל 'שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם' [28]?

אמר ליה רבינא לרב אשי: ואי אינהו תלו ליה, לא שקיל? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'הלכה כרבי דוסא [29]' [30]!

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ואי אינהו תלו ליה, לא שקיל? והתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים [31]?

אלא שאני רב חנא בר חנילאי, דגברא רבה הוא וטריד בשמעתיה [32], והכי קאמר ליה [33]: אי את תלית אית לך סימנא בגוויה ולא מסחת דעתך מניה [34] - זיל שקיל, ואי אינהו תלו לך - מסחת דעתך [35], ולא תשקול.

משנה:

אין משקין ושוחטין את המדבריות [36], אבל משקין ושוחטין את הבייתות;

אלו הן 'בייתות': הלנות בעיר; 'מדבריות' - הלנות באפר.

גמרא:

למה לי למימר משקין ושוחטין?

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן [37]: דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא [38].

תנו רבנן: 'אלו הן 'מדבריות' ואלו הן 'בייתות': 'מדבריות' - כל שיוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות [39] ברביעה ראשונה [40], ואלו הן 'בייתות': כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום;

רבי אומר: אלו ואלו 'בייתות' הן, אלא אלו הן 'מדבריות': כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים'.

ומי אית ליה לרבי מוקצה? והא בעא מיניה רבי שמעון בר רבי מרבי: פצעילי תמרה [41], לרבי שמעון מהו [42]?

אמר ליה: אין מוקצה לרבי שמעון

עמוד ב

אלא גרוגרות וצמוקין בלבד [43]. [44]

איבעית אימא: הני [45] נמי כגרוגרות וצמוקין דמי [46];

ואיבעית אימא: לדבריו דרבי שמעון קאמר, וליה לא סבירא ליה [47];

ואיבעית אימא: [48] לדבריהם דרבנן [49] קאמר להו: לדידי אין מוקצה אלא לדידכו, אודו לי מיהת היכא דיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה - דבייתות הן!

ואמרו ליה רבנן: לא, מדבריות הן.

הדרן עלך משילין פירות וסליקא לה מסכת ביצה

הערותעריכה

  1. ^ מעיר אחרת, ויבואו אצלו על ידי עירוב
  2. ^ לאחר סעודה מנות בידם לביתם, לסעודת לילה
  3. ^ על ידי אחר
  4. ^ שמסרם בעל בית זה לאדם אחר במשיכה, ואמר לו: "זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני", דזכין לו לאדם שלא בפניו, והיו שלהם מבעוד יום לילך כרגליהם
  5. ^ שורו וקדרותיו ופירותיו לחצר חברו
  6. ^ בנזקין; ורישא דהך מתניתין בבבא קמא, דכי אמר ליה "עול" - עול ואנטר קאמר ליה
  7. ^ הך פלוגתא דהכא - כי הך אזלא
  8. ^ משום דאמר רב הלכה כרבנן, דקיימי ברשותיה לענין שמירה - הוא הדין לתחומין
  9. ^ בהך
  10. ^ דאילו רבי לא פליג אלא בדלא פריש, אלא "עול" סתמא אמר ליה, וסבר רבי: "עול ותנטר את" קאמר ליה
  11. ^ מפקיד פירות ד
  12. ^ לאו בסתמא עסקינן, אלא
  13. ^ בהא
  14. ^ דקיימי ברשות בעל חצר - אלא לענין שמירה
  15. ^ דכיון דסבירא להו דמסתמא "עול ואנטר לך" קאמר ליה - כל שכן דבעל השור מינח ניחא ליה, דמוקי שורו ברשותו דבעל חצר לשמרו
  16. ^ האי שור לבעל חצר
  17. ^ לענין תחומין
  18. ^ אלמא: כרגלי המפקיד נינהו
  19. ^ דאושליה ביתא [השאיל לו ביתו]; הלכך ברשות המפקיד הן
  20. ^ אבל הכא - דמשכן שומר וקבל עליו שמירתן - הרי הן כרגליו
  21. ^ וכי זכה מיהא מוליכין, והרי בידו הופקדו לאחר זכיה, ושמע מינה: כרגלי המפקיד הן
  22. ^ שהרי כל עצמו לא עשה אלא להוציאו משביתתו ולהעמידו בשביתה שלהן וברשותן
  23. ^ בבית אושפיזכניה: שנתנו לו טבחי העיר מבעוד יום, והוא היה בן עיר אחרת, שמערבין לו לבוא לכאן
  24. ^ לצרכך
  25. ^ להוליכן לעירך
  26. ^ ולקמיה מפרש טעמא ואזיל.
  27. ^ כלומר: שאני הכא, דתלינהו איהו גופיה בעברא דדשא, והם לא קבלוהו מידו לשמרו
  28. ^ אלמא: כיון דאוקמיה במחשבתו ברשות כל מי שיקנהו - מותר הקונה להוליכו למקומו! והכא נמי, הא ברשותיה אוקמיה במחשבתו: ברשות כל מי שיקחנו
  29. ^ דאמר: הרי הוא כרגלי הרועה
  30. ^ אלמא: כיון דאין רועה בעיר אלא הוא, ואנן סהדי דכל מי שיש לו בהמה דעתו שתהא כרגליו, אמרינן: בתריה אזלה, וכל שכן הכא, דאוקמוה בהדיא ברשותיה, ואדעתא דידיה תלו ליה
  31. ^ וכיון דלצרכו תלאוה שם - הוה ליה איהו בעלים
  32. ^ וטעמא לאו משום תחומין
  33. ^ אלא רב הונא דאורי ליה הכי - תלמידיה דרב הוה, ורב אמר בשחיטת חולין (חולין צה א): בשר, כיון שנתעלם מן העין - אסור, ואפילו תלוי ביתד בבית ישראל; ורב חנא, אגב טרדא דשמעתיה משכח שאר עסקיו
  34. ^ מידי דעביד איניש בידיה - לא מנשי ולא מסח דעתיה
  35. ^ אתה לא היה דעתך לכך, והם אינם זהירים בשלך, ואסחו דעתייהו, ולא תשקול, לשון אחר: משום מוקצה
  36. ^ משום מוקצה, ובגמרא מפרש אמאי נקט משקין
  37. ^ דתנא דהוה ליה לאורויי בבהמות מי מותרת ומי אסורה - נקט אורחיה בלישנא דמשמע מינה מילתא חדתי בדרך ארץ
  38. ^ שתהא נוחה להפשיטה, שהוא נדבק יותר מדאי בבשר
  39. ^ לישוב
  40. ^ במרחשון
  41. ^ תמרים שאין מתבשלות באילן לעולם, וגודרין אותן מהאילן ועושין להן חותלות - הן כלי כפות תמרים, וכונסין אותן לתוכן, ומתבשלות
  42. ^ לאכול מהן ביום טוב
  43. ^ שהן מתחלה ראויין לאכילה, והוא דחה אותן בידים להעלותן ליבשן, ושוב אינן ראויין עד שייבשו; אבל אלו - לא דחה אותן בידים, ואיכא דאכיל מנייהו
  44. ^ הכי קא סלקא דעתיה: מדפריש ליה מילתיה דרבי שמעון - אלמא כרבי שמעון סבירא ליה.
  45. ^ מדבריות שאין נכנסות לישוב כלל
  46. ^ שמקצה אותן מאצלו בידים
  47. ^ אין מוקצה לרבי שמעון קאמר ליה, אבל לדידי - יש מוקצה
  48. ^ מתניתין -
  49. ^ דאית להו מוקצה