ביאור:בבלי ביצה דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גלגל עיסה מערב יום טוב - מפריש ממנה חלתה ^[1] ביום טוב. ^[2]

אבוה דשמואל אמר: אפילו גלגל עיסה מערב יום טוב - אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב ^[3].

לימא פליגא דשמואל אדאבוה, דאמר שמואל: חלת חוצה לארץ ^[4] אוכל והולך ואחר כך מפריש ^[5]! ^[6]

אמר רבא: מי לא מודה שמואל ^[7] שאם קרא עליה שם ^[8] שאסורה לזרים ^[9]?

משנה:

בית שמאי אומרים: אין מוליכין את הסולם משובך לשובך ^[10] אבל מטהו מחלון לחלון ^[11];

ובית הלל מתירין.

גמרא:

אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת ברשות הרבים, דבית שמאי סברי הרואה ^[12] אומר "להטיח גגו הוא צריך ^[13]" ^[14], ובית הלל סברי: שובכו ^[15] מוכיח עליו ^[16], אבל ברשות היחיד דברי הכל מותר ^[17].

איני! והא אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים אסור! ^[18]?

תנאי היא ^[19], דתניא [צ"ל דתנן: משנה שבת פ"כב מ"ד]: '^[20] שוטחן בחמה ^[21]... אבל לא כנגד העם ^[22]; רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרין'!

איכא דאמרי: אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת ברשות היחיד: דבית שמאי אית להו דרב יהודה אמר רב ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב, אבל ברשות הרבים דברי הכל אסור;

לימא רב דאמר כבית שמאי? ^[23]

תנאי היא, דתניא: שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרין ^[24].

עמוד ב

מתניתין ^[25] דלא כי האי תנא ^[26], דתניא [תוספתא ביצה פ"א הלכה ח [ליברמן]]:

'אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל שמוליכין את הסולם משובך לשובך; לא נחלקו אלא להחזיר: שבית שמאי אומרים אין מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין;

אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? - בסולם של שובך, אבל בסולם של עליה - דברי הכל אסור ^[27]!

רבי דוסא אומר: מטהו מחלון לחלון; אחרים אומרים משום רבי דוסא: אף מדדין בו ^[28]'.

בני רבי חייא נפוק לקרייתא ^[29]; כי אתו, אמר להו אבוהון: כלום מעשה בא לידכם?

אמרו לו: סולם בא לידינו ^[30], והתרנוהו;

אמר להם: צאו ואסרו מה שהתרתם.

אינהו סבור: מדקא אמר רבי יהודה בסולם של עליה לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי ^[31]; ולא היא: רבי יהודה טעמיה דתנא קמא קא מפרש ^[32]; ממאי? מדקתני ^[33] מוליכין את הסולם משובך לשובך ^[34]; ואי סלקא דעתך בסולם של עליה פליגי - האי מוליכין את הסולם משובך לשובך? 'מוליכין את הסולם לשובך' מבעי ליה! אלא לאו הכי קאמר: של שובך - אִין, של עליה – לא!?

ואידך - מי קתני 'סולם של שובך' ^[35]? משובך לשובך קתני ^[36], ^[37] ואפילו לכמה שובכין!

איכא דאמרי: אמרו לו: הטוי סולם של עליה בא לידינו, והתרנוהו;

אמר להם: צאו ואסרו מה שהתרתם;

אינהו סבור: מאי דקא אסר תנא קמא קא שרי רבי דוסא ^[38], ולא היא: מאי דקא שרי תנא קמא קא אסר רבי דוסא ^[39].

אבל מטהו מחלון לחלון [ובית הלל מתירין]:

אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא? ורמינהי: השוחט חיה ועוף ביום טוב: בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה, ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום!?

אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה ^[40].

ממאי ^[41]? דלמא עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ ^[42], אבל היכא דליכא דקר נעוץ ^[43] לא ^[44]? ואי נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא דשובכו מוכיח עליו, אבל התם לא ^[45]?

אלא אי קשיא ^[46] - הא קשיא ^[47]: בית שמאי אומרים: לא יטול ^[48] אלא אם כן נענע מבעוד יום ^[49], ובית הלל אומרים עומד ואומר "זה וזה אני נוטל" אלמא גבי שמחת יום טוב בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא, ורמינהי השוחט חיה ועוף ביום טוב... אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה;

ודלמא לא היא: עד כאן לא אמרי בית שמאי אלא היכא דאיכא דקר נעוץ,

הערות

^ = טורטי"ל
^ ואף על גב דתנן לקמן (פ"ה מ"ב; דף לו,ב) אלו הן משום שבות: אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב, והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י"ט אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי"ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה
^ דלא התירו להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגל ביום טוב, אבל זו - היה לו להפריש מערב יום טוב, כתרומת דגן ופירות
^ חלה שמרימין מן העיסה שבחוצה לארץ, הואיל ואינה מן התורה, כדקיימא לן בקדושין (דף לו,ב): כל מצוה התלויה בפירות הגדלים בארץ - אינו נוהג אלא בארץ
^ אוכל והולך כל הפת, ומשייר כדי חלה, ומפרישה באחרונה
^ אלמא הפרשתה שלא לצורך היא, ולא הויא הפרשה, והמפריש ביום טוב אינו כמתקן, דלתסר כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן!
^ אף על פי שאינו צריך להפרישה
^ שחל עליה שם חלה
^ אלמא שם תרומה עליה, ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
^ קא סלקא דעתא סולם המיוחד לכך, וניכר שהוא של שובך; וטעמא דבית שמאי - מפֹרש בגמרא דאסרי ואף על פי שהוא בא ליטול גוזלות לשמחת יום טוב
^ באותו שובך עצמו, שכן דרך שובך להיות בו מחיצות הרבה: קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן
^ שהוא מוליכו
^ והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב
^ 'להטיח' - שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא היו משופעין אלא עשויין כמין תקרת עליה, ומשתמשין בהן, לפיכך טחין אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו
^ של סולם
^ שהוא ניכר שהוא של שובך
^ שהרי אין אדם רואהו
^ וקשיא דרב אדרב חנן, ואף על גב דרב אמורא הוא - מקשי מיניה, מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו, חוץ משמואל
^ איכא תנא דקאי כוותיה
^ מי שנִשרו כליו בדרך במי גשמים...
^ והן נוגבין מאליהן
^ שלא יאמרו כבסן בשבת; אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע
^ לרב חנן קא פריך דאוקי לה בית הלל ברשות הרבים אסרי וברשות היחיד שרו, אם כן לרב חנן - רב דאמר כל מקום שאסרו כו' דאמר כבית שמאי – בתמיה: הא ודאי לא שביק בית הלל ועביד כבית שמאי! ועל כרחך לבית הלל אפילו ברשות הרבים מותר משום דשובכו מוכיח עליו, דאי ברשות הרבים אסור וברשות היחיד שרי - לא הוה אמר רב להא שמעתא!
^ כלומר: אמר לך רב חנן: ודאי רב סבר דבית הלל אפילו ברשות הרבים שרו, ופליג עלי, ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר 'שוטחן בחמה', דלית ליה דרב; וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה: דלא התירו אלא ברשות היחיד; ורבי אלעזר ורבי שמעון, דסבירא להו כרב - מוקמי שריותא דבית הלל דמתניתין ואפילו ברשות הרבים, דקא סברי שובכו מוכיח עליו, ובית שמאי לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפילו בחדרי חדרים; יש מפרשים דלרב קא פריך, ואמר לך רב 'תנאי היא', ולאו מלתא היא: דמאי רבותייהו דרבי אלעזר ורבי שמעון במקום בית הלל? הא בית שמאי נמי טובא הוו, ואין הלכה כמותן!
^ דקתני בהולכת סולם פליגי
^ דקתני בהולכה מודו מפני שצורך יום טוב היא
^ דההוא ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך
^ אם החלון רחוק ואין ראש הסולם מגיע שם בהטיה - מדדין רגליו של סולם מעט מעט
^ לכפרים, לראות שדותיהן
^ הולכת סולם של עליה לשובך
^ בשל עליה פליגי בחזרה, ומודים בהולכה
^ ובשל עליה ליכא למאן דשרי
^ במלתיה דתנא קמא
^ אלמא בסולם המיוחד לשובכין קאי
^ דנהוי משמע דבשל שובך קאי
^ ולעולם בשל עליה
^ ורבותא אשמועינן: דיוליכנו מעליה לשובך ראשון, וממנו
^ דרבי דוסא – דהוא, רבי יהודה דאמר בסולם של עליה אסור להוליך - קא שרי רבי דוסא מיהא להטות
^ דהיינו של שובך להוליך קא אסר רבי דוסא, ואתא למימר: הולכה אסור, הטיה שרי; ובשל עליה לא איירי כלל
^ כאן הוחלפה שיטתן וצריך להפוך דבריהם
^ דמוחלפת, ומאי קשיא ליה לרבי יוחנן
^ דלמא טעמייהו דבית שמאי התם משום דאיכא דקר נעוץ, וליכא צד איסור
^ דאיכא צד רמז חפירה
^ לא שרו, ואפילו בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד, והכא נמי לא שנא: דהא איכא חשדא דלהטיח גגו
^ דגזרי משום כתישה דלמא זמנין דבעי כתישה
^ מתניתין אהדדי שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן וצריך להפוך דבריהם
^ על זו החליפה [ביצה פ"א מ"ג, (להלן דף י,א)]
^ מן הגוֹזָלות ביום טוב
^ ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא, כדמפרש לקמן טעמא: דלמא למחר, כי שקיל להו - חייס עלייהו וממליך

[1] = טורטי"ל

[2] ואף על גב דתנן לקמן (פ"ה מ"ב; דף לו,ב) אלו הן משום שבות: אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב, והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י"ט אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי"ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה

[3] דלא התירו להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגל ביום טוב, אבל זו - היה לו להפריש מערב יום טוב, כתרומת דגן ופירות

[4] חלה שמרימין מן העיסה שבחוצה לארץ, הואיל ואינה מן התורה, כדקיימא לן בקדושין (דף לו,ב): כל מצוה התלויה בפירות הגדלים בארץ - אינו נוהג אלא בארץ

[5] אוכל והולך כל הפת, ומשייר כדי חלה, ומפרישה באחרונה

[6] אלמא הפרשתה שלא לצורך היא, ולא הויא הפרשה, והמפריש ביום טוב אינו כמתקן, דלתסר כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן!

[7] אף על פי שאינו צריך להפרישה

[8] שחל עליה שם חלה

[9] אלמא שם תרומה עליה, ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב

[10] קא סלקא דעתא סולם המיוחד לכך, וניכר שהוא של שובך; וטעמא דבית שמאי - מפֹרש בגמרא דאסרי ואף על פי שהוא בא ליטול גוזלות לשמחת יום טוב

[11] באותו שובך עצמו, שכן דרך שובך להיות בו מחיצות הרבה: קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן

[12] שהוא מוליכו

[13] והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב

[14] 'להטיח' - שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא היו משופעין אלא עשויין כמין תקרת עליה, ומשתמשין בהן, לפיכך טחין אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו

[15] של סולם

[16] שהוא ניכר שהוא של שובך

[17] שהרי אין אדם רואהו

[18] וקשיא דרב אדרב חנן, ואף על גב דרב אמורא הוא - מקשי מיניה, מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו, חוץ משמואל

[19] איכא תנא דקאי כוותיה

[20] מי שנִשרו כליו בדרך במי גשמים...

[21] והן נוגבין מאליהן

[22] שלא יאמרו כבסן בשבת; אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע

[23] לרב חנן קא פריך דאוקי לה בית הלל ברשות הרבים אסרי וברשות היחיד שרו, אם כן לרב חנן - רב דאמר כל מקום שאסרו כו' דאמר כבית שמאי – בתמיה: הא ודאי לא שביק בית הלל ועביד כבית שמאי! ועל כרחך לבית הלל אפילו ברשות הרבים מותר משום דשובכו מוכיח עליו, דאי ברשות הרבים אסור וברשות היחיד שרי - לא הוה אמר רב להא שמעתא!

[24] כלומר: אמר לך רב חנן: ודאי רב סבר דבית הלל אפילו ברשות הרבים שרו, ופליג עלי, ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר 'שוטחן בחמה', דלית ליה דרב; וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה: דלא התירו אלא ברשות היחיד; ורבי אלעזר ורבי שמעון, דסבירא להו כרב - מוקמי שריותא דבית הלל דמתניתין ואפילו ברשות הרבים, דקא סברי שובכו מוכיח עליו, ובית שמאי לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפילו בחדרי חדרים; יש מפרשים דלרב קא פריך, ואמר לך רב 'תנאי היא', ולאו מלתא היא: דמאי רבותייהו דרבי אלעזר ורבי שמעון במקום בית הלל? הא בית שמאי נמי טובא הוו, ואין הלכה כמותן!

[25] דקתני בהולכת סולם פליגי

[26] דקתני בהולכה מודו מפני שצורך יום טוב היא

[27] דההוא ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך

[28] אם החלון רחוק ואין ראש הסולם מגיע שם בהטיה - מדדין רגליו של סולם מעט מעט

[29] לכפרים, לראות שדותיהן

[30] הולכת סולם של עליה לשובך

[31] בשל עליה פליגי בחזרה, ומודים בהולכה

[32] ובשל עליה ליכא למאן דשרי

[33] במלתיה דתנא קמא

[34] אלמא בסולם המיוחד לשובכין קאי

[35] דנהוי משמע דבשל שובך קאי

[36] ולעולם בשל עליה

[37] ורבותא אשמועינן: דיוליכנו מעליה לשובך ראשון, וממנו

[38] דרבי דוסא – דהוא, רבי יהודה דאמר בסולם של עליה אסור להוליך - קא שרי רבי דוסא מיהא להטות

[39] דהיינו של שובך להוליך קא אסר רבי דוסא, ואתא למימר: הולכה אסור, הטיה שרי; ובשל עליה לא איירי כלל

[40] כאן הוחלפה שיטתן וצריך להפוך דבריהם

[41] דמוחלפת, ומאי קשיא ליה לרבי יוחנן

[42] דלמא טעמייהו דבית שמאי התם משום דאיכא דקר נעוץ, וליכא צד איסור

[43] דאיכא צד רמז חפירה

[44] לא שרו, ואפילו בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד, והכא נמי לא שנא: דהא איכא חשדא דלהטיח גגו

[45] דגזרי משום כתישה דלמא זמנין דבעי כתישה

[46] מתניתין אהדדי שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן וצריך להפוך דבריהם

[47] על זו החליפה [ביצה פ"א מ"ג, (להלן דף י,א)]

[48] מן הגוֹזָלות ביום טוב

[49] ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא, כדמפרש לקמן טעמא: דלמא למחר, כי שקיל להו - חייס עלייהו וממליך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]