ביאור:בבלי ביצה דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמר בשולייהו - חזו להו ^[1]!

אמר ליה אביי: ולטעמיך ^[2], תקשי לך קדרות דעלמא, דהא סתם קדרות דעלמא בין השמשות רותחות הן, ולאורתא אכלינן מינייהו ^[3]! אלא גמרו בידי אדם לא קא מבעיא לן ^[4], כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמים ^[5].

רבי יהודה נשיאה הוה ליה ההוא בוכרא ^[6]; שדריה לקמיה דרבי אמי, סבר דלא למחזייה, אמר ליה רבי זריקא ואיתימא רבי ירמיה: רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה ^[7]! הדר שדריה לקמיה דרבי יצחק נפחא, סבר דלא למחזייה, אמר ליה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה!

אמר ליה רבי אבא: מאי טעמא לא שבקתינהו לרבנן למעבד עובדא כרבי שמעון?

אמר ליה ^[8]: ואת, מה בידך ^[9]?

אמר ליה: הכי אמר רבי זירא: הלכה כרבי שמעון!

אמר מאן דהוא ^[10]: אזכי ואסק להתם ^[11] ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה! כי סליק להתם - אשכחיה לרבי זירא, אמר ליה: אמר מר הלכה כרבי שמעון?

אמר ליה: לא, אנא מסתברא אמרי ^[12]: מדקתני במתניתין [ביצה פ"ג מ"ד] רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן, וקתני לה בברייתא בלשון 'חכמים' ^[13] - שמע מינה מסתברא כוותיה.

מאי הוי עלה?

אמר רב יוסף: תא שמע, דתליא באשלי רברבי ^[14], דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים: 'רבי שמעון ^[15] וחבריו ^[16] אמרו ^[17]: הלכה כרבי מאיר'; ^[18] אמרו ^[19]? והא אינהו ^[20]קשישי מניה ^[21] טובא ^[22]!?

אלא ^[23] ^[24] בשיטת רבי מאיר אמרוה ^[25], דתנן [בכורות פ"ד מ"ג]: השוחט את הבכור ^[26] ואחר כך הראה את מומו ^[27]: רבי יהודה מתיר ורבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה - אסור אלמא קסבר רבי מאיר: ראיית בכור לאו כראיית טרפה ^[28]: ראיית בכור מחיים, ראיית טרפה לאחר שחיטה, ומינה ^[29]: ראיית טרפה אפילו ביום טוב, ראיית בכור מערב יום טוב ^[30].

אמר ליה אביי ^[31]: אטו התם ^[32] ברואין מומין ^[33] פליגי ^[34]? בקנסא פליגי ^[35], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בדוקין שבעין ^[36] - כולי עלמא לא פליגי דאסור ^[37], משום דמשתנין ^[38]; כי פליגי במומין שבגוף ^[39]: רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין, ורבי יהודה סבר לא גזרינן.

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין ^[40] נמי דיקא ^[41], דקתני רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור ^[42] - שמע מינה ^[43] קנסא הוא דקא קניס!

שמע מינה.

אמי ורדינאה ^[44] חזי בוכרא דבי נשיאה הוה, ביומא טבא לא הוה חזי; אתו ואמרו ליה לרבי אמי, אמר להו: שפיר קא עביד דלא חזי!

איני! והא רבי אמי גופיה חזי? רבי אמי כי חזי - מאתמול הוה חזי ^[45],

עמוד ב

וביום טוב שיולי קא משייל היכי הוה עובדא ^[46], כי הא:

דההוא גברא ^[47] דאייתי בוכרא לקמיה דרבא אפניא דמעלי יומא טבא; הוה יתיב רבא וקא חייף רישיה דלי עיניה ^[48] וחזייה למומיה; אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר; כי אתא למחר – אמר: היכי הוה עובדא?

אמר ליה: הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצא ^[49], והוה איהו באידך גיסא ^[50]; בהדי דבעי למיכל - עייל רישיה ופרטיה הוצא לשפותיה ^[51].

אמר ליה: דלמא את גרמת ליה ^[52]?

אמר ליה: לא.

ומנא תימרא דגרמא אסור?

דתניא (ויקרא כב כא) [וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן] כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ; אין לי אלא שלא יהיה בו מום, מניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר: שלא יביא בצק או דבלה ויניח לו על גבי האזן כדי שיבא הכלב ויטלנו? תלמוד לומר: כָּל מוּם; אמר מוּם ואמר כָּל מוּם ^[53]. ^[54]

משנה:

בהמה שמתה - לא יזיזנה ממקומה;

ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאת, ונכנס לבית המדרש ושאל, ואמרו לו: לא יזיזם ממקומם.

^[55]

גמרא:

לימא תנן סתמא דלא כרבי שמעון, דתנן [שבת פ"כד מ"ד]: ’[רבי שמעון אומר:] מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים*; רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת – אסורה' *^[56]!

אפילו תימא רבי שמעון: מודה רבי שמעון בבעלי חיים ^[57] שמתו ^[58] שאסורין ^[59].

הניחא למר בר אמימר משמיה דרבא, דאמר: 'מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין' – שפיר, אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר 'חלוק היה רבי שמעון אפילו בבעלי חיים שמתו שמותרים' - מאי איכא למימר?

תרגומה זעירי: בבהמת קדשים ^[60]!

דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה חלה דקדישא - אף בהמה דקדישא ^[61];

^[62] אלא טעמא דקדישא ^[63] הא דחולין שריא ^[64]? הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר 'חלוק היה רבי שמעון אף בבעלי חיים שמתו שמותרין', שפיר ^[65]; אלא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר 'מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין' מאי איכא למימר ^[66]?

^[67] הכא במאי עסקינן? - במסוכנת ודברי הכל ^[68].

משנה:

אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב ^[69], אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהם ^[70].

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב ^[71];

^[72] היכי עביד ^[73]?

אמר רב: מביא ^[74] שתי בהמות ^[75] ומעמידן זו אצל זו, ואומר "זו כזו" ^[76];

תניא נמי הכי: לא יאמר אדם לחברו "הריני ^[77] עמך בסלע", "הריני עמך בשתים", אבל אומר לו: "הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע" ^[78].

הערות

^ אשתרו ולא אמרינן שעה אחת היו מוקצות וידחו
^ דמשוית להו לרתיחתן תורת מוקצה וילפת מינה דאין מוקצה לחצי שבת
^ תקשי לך מהשתא דלא תוכל לתרץ היאך אנו אוכלים שום קדרות בלילי שבתות: דעל כרחך המוקצה לבין השמשות מוקצה לכולי יומא, והרי בין השמשות כל הקדרות מסולקות מרותחות מן הכירה ואכלינן מנייהו לאורתא
^ דכיון דבידו לתקנו בו ביום - לא מקצה ליה מדעתיה מפני דחייתו; הלכך פולין ועדשים אינם ראייה לכאן, ומהאי טעמא נמי שרינן קדרות של בין השמשות
^ על ידי חמה: דכיון שאין בידו לתקנו - מסח דעתיה מניה
^ והיו לו בביתו כהנים סמוכין על שלחנו ואוכלין בכורות
^ הכי כיילינן להו בעירובין (דף מו,ב)
^ לרבי אבא
^ דשבקת לרבי יהודה ובעית למעבד כרבי שמעון? ממי שמעת דהלכה כרבי שמעון בזו
^ אחד מן התלמידים, מי שהוא, ולא נודע שמו
^ יהי רצון שאזכה לעלות לארץ ישראל [לפי רש"י ה'מאן דהו' היה בבבל] למקום שרבי זירא שם, דהוא מרה דשמעתא, דאמרי משמיה 'הלכה כרבי שמעון'
^ כן אמרתי: דמסתברא כרבי שמעון, אבל לא שמעתי שהוקבעה הלכה למעשה כמותו
^ דקתני לעיל: אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'בין שנולד בו מום מערב יום טוב, בין שנולד בו מום ביום טוב - חכמים אומרים כו', ורבי שמעון הוא דקאמר הכי, וקרי ליה 'חכמים'
^ בחבלים גדולים וגסים שקשין לינתק, כלומר חכמים גדולים אמרוה ואין נוחין לבטל דבריהם
^ בן מנסיא
^ אותן שאמר עליהן "הרי אמרו אין רואין מומין ביום טוב"
^ בבכורות
^ השתא משמע שמעידין קהלא קדישא על רבי שמעון בן מנסיא שאומר עוד דבר זה, ומפרש רב יוסף:
^ בתמיה: וכי אפשר שקהלא קדישא אומרים דבר זה על רבי שמעון בן מנסיא וחביריו אמרו 'הלכה כרבי מאיר' ועבדינן כותייהו
^ קהלא קדישא דאמרה רבי להא שמעתא משמייהו, קדימי ו
^ מרבי שמעון בן מנסיא
^ דהא רבי שמעון בן מנסיא בימי רבי ובניו היה, כדתנן באבות [פ"ו מ"ח] אמר רבי שמעון בן מנסיא: אלו שבע מדות שמנו חכמים בתלמידים כלן נתקיימו ברבי ובבניו, ולעיל נמי אפלוג בהדיה, והיכי אמרו ההוא קהלא קדישא הלכה משמיה דרבי שמעון בן מנסיא, דקתני רבי שמעון וחביריו אמרו הלכה כרבי מאיר
^ הכי אמור קהלא קדישא:
^ רבי שמעון בן מנסיא וחבריו, שאמרו 'אין רואין מומין' -
^ וכן אפשר שהזקנים נתנו דעתם על דברי הבחורים, ואמרו: דברי פלוני נוטין אחר דברי רבי פלוני שהיה לפניו
^ קודם שהתירו חכם
^ לחכם
^ ראיית בכור אינה קלה כראיית טרפה, דאחשבוה רבנן, וכל עצמה של התרת בכור תלויה בה: שאף שחיטתו אסורה קודם שיראנו, ואינו דומה לראיית טרפה שהתירו לבדקה אחר שחיטה
^ וממנה למדו רבי שמעון בן מנסיא וחביריו ואמרו
^ כיון דחשיבא כולי האי - הוה ליה כמתקן וכדן דין, ואסור לראותו ביום טוב ואף על פי שהטרפה נבדקת ביום טוב, והיינו תליא באשלי רברבי שאמרו קהלא קדישא: דהא דרבי שמעון כרבי מאיר אזלא, וקמו להו רבי שמעון בן יוחי ורבי מאיר בחדא שיטתא, והוה ליה רבי יהודה יחיד, ואין דבריו של אחד במקום שנים
^ לרב יוסף
^ ההיא דרבי מאיר דבכור
^ לאחר שחיטה
^ ומשום טעמא דחשיבותא אמרה רבי מאיר למלתיה
^ והא קנסא קניס, כדמפרש ואזיל, ואלו אדם אחר שחטו וכסבור שהוא ניתר מפי מומחה - אפילו רבי מאיר מודה דרואין
^ טייל"א, כמו הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם (ישעיהו מ כב): אם מום זה דוק שבעין
^ אפילו רבי יהודה מודה דאסור
^ מפני שמשתנה לאחר המיתה; ויש דוק שנראה לאחר שחיטה מום קבוע, שאִלוּ ראהו לפני שחיטה - היה נראה עובר
^ כגון נקצצה אזנו, נשברה ידו, דלא נשתנה בשביל השחיטה
^ דבכורות
^ דמשום גזרה קאסר ליה וקנסא קניס כדי שלא ירגיל עוד
^ מדלא קתני 'רבי מאיר אוסר' דנהוי משמע דאסורו תלוי בגופו: שאין ראייתו לאחר שחיטה כלום, אלא הואיל ועבר ושחטו
^ זהו טעמו של דבר מפני שהקיל לשחטו ותלה רבי מאיר הדבר ברשעו של כהן זה שהקיל בו
^ נאה היה, ועל שם ורדים היה נקרא; ולי נראה מאותו מקום ששמו ורדינה, כדאמרינן בעירובין (דף מט,א) שנקרא מאנשי ורדינה, ואנשים צקנים וצרי עין בממונן היו
^ אם קבוע אם עובר
^ פעמים שהיה טרוד בערב יום טוב, ומשראה המומין - אומר לו: "לך עכשיו ובא למחר", והיה שואלו על המום איך בא לו, מפני שנחשדו כהנים על הבכורות להטיל בהם מום, כדתנן (בכורות פ"ה מ"ד דף לה,א) כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אין נאמנים, וצריך להביא עדים שמאליו בא לו
^ כהן היה
^ נשא עיניו
^ גדר של קוצים
^ שעורין היו מושלכים מעבר לגדר והבכור היה לעבר השני
^ קרע שפתיו, והיא שנויה במומי הבכור: שפתו שנפגמה שלעולם הוא ניכר
^ מדעת נתת השעורים שם שנחשדתם על הבכורות מפני טורח הגדול והיציאה שהוטל עליו: שישראל אינו מטפל בו אלא שלשה חדשים ונותנו לכהן
^ אי כתב מוּם ולא כתב כָּל - לא היה לי לאסור גרמא אלא נתינת מום ממש, אבל עכשיו אמר מוּם לאסור נתינת מום ממש ואמר כָּל מוּם לאסור גרמא
^ לֹא יִהְיֶה קרי ביה לא יְהֲיֶּה [לא יגרום שיהיה].
^ חלה שנטמאה אינה ראויה לכהן היום, דהא באכילה אסורה לעולם, ובהסקה או לתתה לכלבו ביום טוב אסור: דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביום טוב, ואפילו על ידי אכילת בהמה, דקיימא לן שאין שורפין קדשים ביום טוב; ולא תימא דוקא שריפה משום דהבערה שלא לצורך היא: דהא אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב - הבערה לצורך היא: דהדלקת נר ביום טוב לצורך אכילה היא, ומותרת - אפילו הכי בשמן שרפה לא! והוא שמן תרומה שנטמאת, דגזרת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים ביום טוב, דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף (ויקרא ז יט), הלכך מלאכה היא.
^ וכשנתנבלה בשבת קאמר, מדפליג רבי יהודה עלה ואמר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן
^ בהמה בריאה בין השמשות
^ ביום טוב
^ וכי שריא - במסוכנת בין השמשות, דדעתיה עלויה להאכילה לכלבים
^ שאסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית: דבעיא העמדה והערכה; אי נמי אין פודין קדשים להאכיל לכלבים; ואפילו למאן דאמר פודין, ביום טוב לא פרקי לה, הלכך לא חזיא
^ דקדשים
^ כיון דדיקא מתניתין למתנייה דומיא דחלה - על כרחך שמעינן מינה דדוקא בקדשים נקט, ופרכינן:
^ בתמיה:
^ לכלבים ולא מתסרא משום מוקצה
^ איכא למימר מתניתין דדיקא לאשמועינן דחולין שריא - רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה
^ מני?: לא רבי יהודה ולא רבי שמעון?
^ לעולם רבי שמעון היא, ומתניתין
^ דשרי רבי שמעון בה, ואמר: מחתכין את הדלועין כו' - הלכך טעמא דקדשים לא יזיזנה, הא דחולין - שריא
^ בגמרא מפרש מאי היא
^ שוחט הוא הטבח בלא פסוק דמים ומחלקין אותה ביניהם ולמחר יפסוק להם דמיה
^ דמקח וממכר בשבת וביום טוב אסור [בספר עזרא (נחמיה יג)]
^ דקתני 'שוחט הוא ומחלקין ביניהן'
^ שידעו למחר כמה היתה שוה לפסוק דמיה
^ להם ביום טוב
^ שוות
^ ולמחר שמין את הנותרת
^ נמנה על בהמה זו
^ והיינו כשמואל דאמר אין פוסקים לה דמים ביום טוב

[1] אשתרו ולא אמרינן שעה אחת היו מוקצות וידחו

[2] דמשוית להו לרתיחתן תורת מוקצה וילפת מינה דאין מוקצה לחצי שבת

[3] תקשי לך מהשתא דלא תוכל לתרץ היאך אנו אוכלים שום קדרות בלילי שבתות: דעל כרחך המוקצה לבין השמשות מוקצה לכולי יומא, והרי בין השמשות כל הקדרות מסולקות מרותחות מן הכירה ואכלינן מנייהו לאורתא

[4] דכיון דבידו לתקנו בו ביום - לא מקצה ליה מדעתיה מפני דחייתו; הלכך פולין ועדשים אינם ראייה לכאן, ומהאי טעמא נמי שרינן קדרות של בין השמשות

[5] על ידי חמה: דכיון שאין בידו לתקנו - מסח דעתיה מניה

[6] והיו לו בביתו כהנים סמוכין על שלחנו ואוכלין בכורות

[7] הכי כיילינן להו בעירובין (דף מו,ב)

[8] לרבי אבא

[9] דשבקת לרבי יהודה ובעית למעבד כרבי שמעון? ממי שמעת דהלכה כרבי שמעון בזו

[10] אחד מן התלמידים, מי שהוא, ולא נודע שמו

[11] יהי רצון שאזכה לעלות לארץ ישראל [לפי רש"י ה'מאן דהו' היה בבבל] למקום שרבי זירא שם, דהוא מרה דשמעתא, דאמרי משמיה 'הלכה כרבי שמעון'

[12] כן אמרתי: דמסתברא כרבי שמעון, אבל לא שמעתי שהוקבעה הלכה למעשה כמותו

[13] דקתני לעיל: אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'בין שנולד בו מום מערב יום טוב, בין שנולד בו מום ביום טוב - חכמים אומרים כו', ורבי שמעון הוא דקאמר הכי, וקרי ליה 'חכמים'

[14] בחבלים גדולים וגסים שקשין לינתק, כלומר חכמים גדולים אמרוה ואין נוחין לבטל דבריהם

[15] בן מנסיא

[16] אותן שאמר עליהן "הרי אמרו אין רואין מומין ביום טוב"

[17] בבכורות

[18] השתא משמע שמעידין קהלא קדישא על רבי שמעון בן מנסיא שאומר עוד דבר זה, ומפרש רב יוסף:

[19] בתמיה: וכי אפשר שקהלא קדישא אומרים דבר זה על רבי שמעון בן מנסיא וחביריו אמרו 'הלכה כרבי מאיר' ועבדינן כותייהו

[20] קהלא קדישא דאמרה רבי להא שמעתא משמייהו, קדימי ו

[21] מרבי שמעון בן מנסיא

[22] דהא רבי שמעון בן מנסיא בימי רבי ובניו היה, כדתנן באבות [פ"ו מ"ח] אמר רבי שמעון בן מנסיא: אלו שבע מדות שמנו חכמים בתלמידים כלן נתקיימו ברבי ובבניו, ולעיל נמי אפלוג בהדיה, והיכי אמרו ההוא קהלא קדישא הלכה משמיה דרבי שמעון בן מנסיא, דקתני רבי שמעון וחביריו אמרו הלכה כרבי מאיר

[23] הכי אמור קהלא קדישא:

[24] רבי שמעון בן מנסיא וחבריו, שאמרו 'אין רואין מומין' -

[25] וכן אפשר שהזקנים נתנו דעתם על דברי הבחורים, ואמרו: דברי פלוני נוטין אחר דברי רבי פלוני שהיה לפניו

[26] קודם שהתירו חכם

[27] לחכם

[28] ראיית בכור אינה קלה כראיית טרפה, דאחשבוה רבנן, וכל עצמה של התרת בכור תלויה בה: שאף שחיטתו אסורה קודם שיראנו, ואינו דומה לראיית טרפה שהתירו לבדקה אחר שחיטה

[29] וממנה למדו רבי שמעון בן מנסיא וחביריו ואמרו

[30] כיון דחשיבא כולי האי - הוה ליה כמתקן וכדן דין, ואסור לראותו ביום טוב ואף על פי שהטרפה נבדקת ביום טוב, והיינו תליא באשלי רברבי שאמרו קהלא קדישא: דהא דרבי שמעון כרבי מאיר אזלא, וקמו להו רבי שמעון בן יוחי ורבי מאיר בחדא שיטתא, והוה ליה רבי יהודה יחיד, ואין דבריו של אחד במקום שנים

[31] לרב יוסף

[32] ההיא דרבי מאיר דבכור

[33] לאחר שחיטה

[34] ומשום טעמא דחשיבותא אמרה רבי מאיר למלתיה

[35] והא קנסא קניס, כדמפרש ואזיל, ואלו אדם אחר שחטו וכסבור שהוא ניתר מפי מומחה - אפילו רבי מאיר מודה דרואין

[36] טייל"א, כמו הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם (ישעיהו מ כב): אם מום זה דוק שבעין

[37] אפילו רבי יהודה מודה דאסור

[38] מפני שמשתנה לאחר המיתה; ויש דוק שנראה לאחר שחיטה מום קבוע, שאִלוּ ראהו לפני שחיטה - היה נראה עובר

[39] כגון נקצצה אזנו, נשברה ידו, דלא נשתנה בשביל השחיטה

[40] דבכורות

[41] דמשום גזרה קאסר ליה וקנסא קניס כדי שלא ירגיל עוד

[42] מדלא קתני 'רבי מאיר אוסר' דנהוי משמע דאסורו תלוי בגופו: שאין ראייתו לאחר שחיטה כלום, אלא הואיל ועבר ושחטו

[43] זהו טעמו של דבר מפני שהקיל לשחטו ותלה רבי מאיר הדבר ברשעו של כהן זה שהקיל בו

[44] נאה היה, ועל שם ורדים היה נקרא; ולי נראה מאותו מקום ששמו ורדינה, כדאמרינן בעירובין (דף מט,א) שנקרא מאנשי ורדינה, ואנשים צקנים וצרי עין בממונן היו

[45] אם קבוע אם עובר

[46] פעמים שהיה טרוד בערב יום טוב, ומשראה המומין - אומר לו: "לך עכשיו ובא למחר", והיה שואלו על המום איך בא לו, מפני שנחשדו כהנים על הבכורות להטיל בהם מום, כדתנן (בכורות פ"ה מ"ד דף לה,א) כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אין נאמנים, וצריך להביא עדים שמאליו בא לו

[47] כהן היה

[48] נשא עיניו

[49] גדר של קוצים

[50] שעורין היו מושלכים מעבר לגדר והבכור היה לעבר השני

[51] קרע שפתיו, והיא שנויה במומי הבכור: שפתו שנפגמה שלעולם הוא ניכר

[52] מדעת נתת השעורים שם שנחשדתם על הבכורות מפני טורח הגדול והיציאה שהוטל עליו: שישראל אינו מטפל בו אלא שלשה חדשים ונותנו לכהן

[53] אי כתב מוּם ולא כתב כָּל - לא היה לי לאסור גרמא אלא נתינת מום ממש, אבל עכשיו אמר מוּם לאסור נתינת מום ממש ואמר כָּל מוּם לאסור גרמא

[54] לֹא יִהְיֶה קרי ביה לא יְהֲיֶּה [לא יגרום שיהיה].

[55] חלה שנטמאה אינה ראויה לכהן היום, דהא באכילה אסורה לעולם, ובהסקה או לתתה לכלבו ביום טוב אסור: דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביום טוב, ואפילו על ידי אכילת בהמה, דקיימא לן שאין שורפין קדשים ביום טוב; ולא תימא דוקא שריפה משום דהבערה שלא לצורך היא: דהא אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב - הבערה לצורך היא: דהדלקת נר ביום טוב לצורך אכילה היא, ומותרת - אפילו הכי בשמן שרפה לא! והוא שמן תרומה שנטמאת, דגזרת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים ביום טוב, דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף (ויקרא ז יט), הלכך מלאכה היא.

[56] וכשנתנבלה בשבת קאמר, מדפליג רבי יהודה עלה ואמר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן

[57] בהמה בריאה בין השמשות

[58] ביום טוב

[59] וכי שריא - במסוכנת בין השמשות, דדעתיה עלויה להאכילה לכלבים

[60] שאסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית: דבעיא העמדה והערכה; אי נמי אין פודין קדשים להאכיל לכלבים; ואפילו למאן דאמר פודין, ביום טוב לא פרקי לה, הלכך לא חזיא

[61] דקדשים

[62] כיון דדיקא מתניתין למתנייה דומיא דחלה - על כרחך שמעינן מינה דדוקא בקדשים נקט, ופרכינן:

[63] בתמיה:

[64] לכלבים ולא מתסרא משום מוקצה

[65] איכא למימר מתניתין דדיקא לאשמועינן דחולין שריא - רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה

[66] מני?: לא רבי יהודה ולא רבי שמעון?

[67] לעולם רבי שמעון היא, ומתניתין

[68] דשרי רבי שמעון בה, ואמר: מחתכין את הדלועין כו' - הלכך טעמא דקדשים לא יזיזנה, הא דחולין - שריא

[69] בגמרא מפרש מאי היא

[70] שוחט הוא הטבח בלא פסוק דמים ומחלקין אותה ביניהם ולמחר יפסוק להם דמיה

[71] דמקח וממכר בשבת וביום טוב אסור [בספר עזרא (נחמיה יג)]

[72] דקתני 'שוחט הוא ומחלקין ביניהן'

[73] שידעו למחר כמה היתה שוה לפסוק דמיה

[74] להם ביום טוב

[75] שוות

[76] ולמחר שמין את הנותרת

[77] נמנה על בהמה זו

[78] והיינו כשמואל דאמר אין פוסקים לה דמים ביום טוב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]