ביאור:בבלי ביצה דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

אם יש בו מום - יעלה וישחוט, ואם לאו - לא ישחוט ^[1];

רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום - אין זה מן המוכן ^[2].

גמרא:

במאי קא מפלגי?: אי נימא ברואין מומין קמפלגי: דרבי יהודה סבר רואין מומין ביום טוב, ורבי שמעון סבר אין רואין מומין ביום טוב ^[3] - ולפלגו ברואין מומין דעלמא ^[4]?

בכור שנפל לבור אצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא משום צער בעלי חיים לערים ^[5] ולסקיה, כרבי יהושע ^[6] - קא משמע לן;

אי הכי ^[7], לא ישחוט?: '^[8] לא יעלה וישחוט' מבעי ליה ^[9]!?

לא, צריכא דעבר ואסקיה ^[10]; סלקא דעתא אמינא לשחטיה - קא משמע לן ^[11].

'לשחטיה'? הא תם הוא!?

לא, צריכא דנפל ביה מומא ^[12];

והא מוקצה הוא ^[13]?

אלא דנפל ביה מום עובר מערב יום טוב, והשתא הוה ליה מום קבוע; מהו דתימא דדעתיה עלויה ונשחטיה? - קא משמע לן ^[14].

תנו רבנן: 'בכור תם שנפל לבור ^[15]: רבי יהודה הנשיא ^[16] אומר: ירד מומחה ויראה ^[17]; אם יש בו מום ^[18] - יעלה וישחוט ^[19], ואם לאו ^[20] לא ישחוט ^[21];

^[22]

אמר לו רבי שמעון בן מנסיא: הרי אמרו ^[23] 'אין רואין מומין ביום טוב' ^[24]; ^[25] כיצד? - נולד בו מום מערב יום טוב אין מבקרין אותו ביום טוב ^[26]; נולד בו מום

עמוד ב

ביום טוב, רבי שמעון אומר ^[27]: אין זה מן המוכן ^[28], ושוין ^[29] שאם נולד ^[30] הוא ומומו עמו - שזה מן המוכן ^[31].

דרש רבה בר רב הונא: נולד הוא ומומו עמו - מבקרין אותו ביום טוב לכתחלה.

אמר ליה רב נחמן: אבא תני ^[32] 'אם עבר ובקרו – מבוקר ^[33]' ואת אמרת 'מבקרין אותו לכתחלה'?

אמר אביי: כותיה דרבה בר רב הונא מסתברא ^[34], מדקתני תלתא בבי ^[35]: 1. נולד בו מום מערב יום טוב אין מבקרין אותו ביום טוב - לכתחלה הוא דלא ^[36], הא דיעבד שפיר דמי; 2. נולד בו מום ביום טוב, רבי שמעון אומר אין זה מן המוכן דאפילו דיעבד נמי לא ^[37], והדר תני 3. ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן דאפילו לכתחלה נמי ^[38]!

והא כי אתא רב אושעיא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'בין שנולד בו מום מערב יום טוב, ובין שנולד בו מום ביום טוב - חכמים אומרים: אין זה מן המוכן ^[39]'! ^[40]?

ואלא קשיא הך ^[41]?

ההיא ^[42] - אדא בר אוכמי היא, דמשבש ותני ^[43]!

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דייקא ^[44], דקתני: רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן'; מאי אין מומו ניכר? אילימא שאין מומו ניכר כלל ^[45] – פשיטא, צריכא למימר ^[46]? אלא דלא אתחזי לחכם מערב יום טוב אם מום קבוע אם מום עובר; קתני מיהת אין זה מן המוכן ^[47]' ^[48]!

שמע מינה.

בעי מיניה הלל מרבא: יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת ^[49]?

היכי דמי ^[50]: אי דאחזי בין השמשות ^[51] – אחזי ^[52], אי דלא אחזי ^[53] - לא אחזי ^[54]!?

לא, צריכא דאחזי ^[55] והדר אדחי ^[56] והדר אחזי ^[57] – מאי ^[58]?

אמר ליה: יש מוקצה.

איתיביה: ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן – ואמאי? נימא האי בכור מעיקרא ^[59] הוה חזי אגב אמיה ^[60], אתיליד ליה - אדחי ליה ^[61], אחזייה לחכם - אשתרי ליה!?

אמר אביי, ואיתימא רב ספרא: כגון דיתבי דייני התם ^[62]. [ולא יהא דבר זה מוזר בעיניך: שהרי יודעים איזו בהמה מבכירה, ומטילין מום בולד בעודו ברחם, וכאשר מתחילה ההמלטה – אפשר לקרוא לחכם שיתיר מיד!]

איכא דאמרי אמר ליה: אין מוקצה לחצי שבת;

לימא מסייע ליה: ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן, והא בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמיה; אתיליד ליה - אדחי ליה; אחזייה לחכם - אשתרי ליה!

אמר אביי ואיתימא רב ספרא: כגון דיתבי דייני התם.

תא שמע: 'היה אוכל בענבים והותיר ^[63], והעלן לגג לעשות מהן צמוקין, בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות ^[64] - לא יאכל מהן עד שיזמין מבעוד יום; וכן אתה מוצא באפרסקין ^[65] ובחבושין ^[66] ובשאר כל מיני פירות'; היכי דמי? אי דחזו ^[67] - למה ליה הזמנה ^[68]? אי דלא חזו - כי אזמין להו מאי הוי ^[69]? וכי תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו ^[70], והאמר רב כהנא: מוקצה ^[71] שיבש ^[72] ואין הבעלים מכירין בו ^[73] – מותר ^[74]! אלא לאו דחזו ואדחו והדר אחזו ^[75]! ואי אמרת 'אין מוקצה', למה להו הזמנה?

אלא מאי, יש מוקצה? כי אזמין להו מאי הוי ^[76]?

לא, צריכא דאחזו ולא אחזו ^[77]: דאיכא אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי ^[78]; אזמין - גלי דעתיה, לא אזמין - לא גלי דעתיה.

אמר רבי זירא: תא שמע מפולין ועדשים ^[79], דהא פולין ועדשים: מעיקרא ^[80] - חזו לכוס ^[81]; שדינהו בקדרה - אדחו להו ^[82],

הערות

^ על כרחך, רבי יהודה מוקצה אית ליה, ובמום הנופל בו ביום טוב לא שרי: דלאו דעתיה עלויה מאתמול, והכי קאמר: בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מבעוד יום להתירו, ונפל לבור ביום טוב - ירד מומחה ויראה מום שהיה בו אתמול: אם מום קבוע הוא - יעלה וישחוט משום דמוקצה ליכא, דמאתמול דעתיה עלויה
^ לאו משום מוקצה אסר ליה, דהא לית ליה מוקצה! אלא לפי שמתירו ביום טוב נראה כמתקנו, דהוה ליה כדן דין, דגזור ביה משום שבות, והכי קאמר: אין התרתו היתר, ואינו מוכן להכשר
^ דהא ודאי משום מוקצה לא הוי טעמייהו, דאפכא שמעינן להו! אלא משום ראיית מום: דרבי שמעון סבר אין רואין, כיון דהוה ליה כיושב ודן דין
^ בלא נפל לבור
^ לומר "ודאי ימצא בו מום"
^ דאמר בפרק 'משילין' (לקמן דף לז,א) אותו ואת בנו שנפלו לבור... מעלה את הראשון על מנת לשחוט ואינו שוחט, וחוֹזר ומעלה את השני; רצה זה שוחט רצה זה שוחט
^ דנפילת בור דנקט לאשמועינן דלא יעלהו נקט ליה
^ ואם לאו
^ דהא עיקר משום העלאה נקט לה ושחיטה פשיטא לן
^ ומשמעותא דלא לסקיה מרישא שמע מינה, דקתני ירד המומחה ויראה ולא קתני 'יעלהו ויראה'
^ והדר אשמועינן אחריתי: דאי עבר ואסקיה ולא מצא בו מום - לא ישחוט
^ השתא, והכי קאמר: אם יש בו מום הקבוע מערב יום טוב - יעלה וישחוט, ואם לאו - דלא היה מערב יום טוב אלא היום - אפילו עבר והעלהו לא ישחוט
^ אי מאתמול לא הוה ביה מום כלל - פשיטא דלא ישחוט, דהא אשמעינן רבי יהודה בכמה דוכתי דאית ליה מוקצה
^ דאי לא הוה קבוע מערב יום טוב - לא ישחוט, משום דמוקצה מחמת איסור הוה; אי נמי משום דעבר ואסקיה
^ דלית להו מוקצה להנך תנאי בבכור: דכל שעתא דעתיה עלויה שמא יפול בו מום
^ הוא 'רבי' ולאו היינו 'רבי יהודה' דמתניתין, דסתם רבי יהודה הוא רבי יהודה בר אלעאי
^ ולא לערים ולסקיה
^ אפילו נפל בו היום
^ דלית ליה מוקצה בבכור
^ ועבר ואסקיה
^ אפילו נפל בו מום לאחר העלאה, וקנסא הוא משום דעבר ואסקיה; אי נמי לא ישחוט = לא יעלה בהערמת שחיטה קאמר, ד'לא ישחוט' לא אצטריך: דהא תם הוא! ומתניתין, דלא שנינן הכי - משום דמתניתין לא מצינן לאוקומה בתם, משום דרבי יהודה מוקצה אית ליה, ולא מצי למימר 'אם יש בו מום שנפל בו ביום טוב יעלה וישחוט'; וכיון דעל כרחך בבעל מום תוקמה - לא אצטריך לשנויי סיפא בשנויא דחיקא ולמימר ד'לא ישחוט - לא יעלה קאמר', דהא מצי לשנויא שפיר כדשנינן: דאשמעינן ואם לאו = דלא היה קבוע מבעוד יום, דאפילו עבר ואסקיה - לא ישחוט ואף על גב דאתעביד ליה מום קבוע השתא
^ לשון אחר: לא גרס בברייתא 'בכור תם' אלא כי מתניתין גרסינן בברייתא: 'בכור שנפל לבור' ומתוקמא הכי: בכור שנפל לבור, רבי יהודה הנשיא אומר: ירד מומחה ויראה דלא נערים ונסקיה מעיקרא אם יש בו מום - אם ימצא בו מום הידוע שהיום לא נעשה - יעלהו וישחוט, ואם לאו אלא נפל בו מום היום - אפילו העלהו לא ישחוט; ולרבי יהודה הנשיא ליכא למפרך כדפרכינן לעיל 'פשיטא דלא ישחוט דהא מוקצה הוא', דאלו לדידיה אצטריך, דהשתא הוא דאשמעינן דאית ליה מוקצה;
^ רבותינו דורות שלפנינו
'^ דרבי שמעון בן יוחי - מדורות שלפניהם היה, ורבי תלמידו היה, כדאמר במסכת עירובין (דף צא,א) ובמסכת שבת (דף קמז,ב) אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע - היינו מעלין לו שמן כו' וקאמר ליה רבי שמעון בן מנסיא לרבי: הרי נחלקו בה דורות שלפנינו, ונֵזִיל לחומרא
^ רבי שמעון בן מנסיא מפרש מלתיה דרב שמעון בן יוחי, והכי קאמר: הרי אמר רבי שמעון בן יוחי: אין רואין מומין,
^ לכתחלה: אבל אם עבר ובקרו – שוחטו, שהרי אינו מתקן כל כך, שקרוב היה בין השמשות להיות מתוקן, שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם
^ היה רבי שמעון בן יוחי אומר
^ ואפילו עבר ובקרו - לא ישחוט, שהוא כמתקנו לגמרי
^ אבל בזו היו מודים [ה]חולקים שלפנינו, רבי יהודה ורבי שמעון:
^ היום
^ שאין בזה משום תקון ומשום דין: שלא היתה בו חזקת איסור מעולם, וכדמוקי לה לקמן, כגון דיתבי דייני התם
^ על אביו קאמר
^ ושוחטו לכתחלה
^ דלכתחלה שרי
^ בברייתא דלעיל בדרבי שמעון בן מנסיא
^ אין מבקרין - לכתחלה משמע
^ אין זה מן המוכן משמע אפילו דיעבד אינה הכנה; ועוד: מדפלגינהו לתרי בבי
^ דמוכן לבקרו, דאי בדיעבד קאמר, ומאי 'מוכן' - מוכן לשוחטו קאמר, אמאי פלגינהו לתלתא בבי? לתנייה להך סיפא בהדי רישא, ולערבינהו ולתנינהו הכי: 'נולד בו מום מערב יום טוב, או שנולד הוא ומומו עמו - אין מבקרין אותו ביום טוב' דלהוי משמע לכתחלה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי
^ אפילו דיעבד; והא - רבי שמעון היא דשמעינן ליה אין רואין מומין, וכיון דבהנך תרתי ערב ותני להו - איכא למימר דנולד הוא ומומו עמו דשרי - דיעבד קאמר, כרב נחמן
^ וקשיא לאביי דסייעיה לרבה בר רב הונא מהך
^ דלעיל דמסייעא ליה לרבה, ואהי מינייהו סמכינן
^ דלעיל
^ חכם אחד שהיו מכירין בו שהיה גורס משניות ומשכח ומשבשן
^ כי הך דאייתי רב אושעיא
^ שלא היה בו מאתמול שום מום
^ בתמיה: וכי צריך היה רבי שמעון לומר לרבי יהודה בן מחלוקתו כן? והלא רבי יהודה אית ליה מוקצה, ונהי דרואין מומין סבירא ליה האי, מיהא אסור דמוקצה הוא
^ אפילו דיעבד
^ ומהשתא על כרחיך ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן - בדיעבד קאמר
^ אם הוקצה בחציו - מי הוי מוקצה לכולי שבת אם לא
^ מכדי סתם מוקצה היינו גרוגרות וצמוקין שמעלה אותן על מנת ליבשן ומקצה אותן לכך, ומשמתחילין ליבש אין ראוין לאכילה עד שייבשו לגמרי, והא 'חצי שבת' דקא אמרת - היכי מספקא לך
^ שנגמרה מלאכתן בין השמשות
^ ואין כאן אפילו חצי שבת בהקצאה כלל
^ בין השמשות
^ ודאי אסורין: דאין כאן הכנה מבעוד יום; ומאן דאית ליה מוקצה והכנה - מבעוד יום בעי, כדכתיב ביום הששי: וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ (שמות טז ה)
^ בין השמשות
^ בשבת, שנפלה עליהן גשמים ותפחו
^ ששזפתן השמש
^ וקא מיבעיא לן: הך שעתא דאתקצו - מי אסרה להו כולי יומא או לא
^ בין השמשות
^ לשחוט את אמו והוא נאכל בין תם בין בעל מום, לפי שאין בכור קדוש אלא בלידתו דכתיב אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' (דברים טו יט)
^ שהיה בחזקת בכור תם, ואסור עד שיראה מומו
^ כשנולד, וכפוטרו את הרחם - ראו את מומו: דלא הוקצה כלל
^ 'והותיר' רבותא נקט: דלא תימא 'כיון דאוכל והולך לא ליבעי הזמנה'; וכן מפרש בפרק שלישי דשבת, ב'כירה שהסיקוה' (דף מה,א)
^ ענבים יבשין קרוין צמוקים, ותאנים שנתיבשו קרוין גרוגרות
^ פרשקי"ש בלע"ז
^ קרוינ"ץ
^ בין השמשות
^ הא ודאי כיון דחזא בהו דיבשו - דעתיה עלוייהו, שהרי לא הוקצו אלא ליבשן
^ הא לא חזי לאכילה, ולא מהניא להו הזמנה: דהוה ליה כמזמין עצים ואבנים לאכילה, דאין בריה אוכלתן
^ וכי תימא הך הזמנה דקתני, כגון דטורח הוא לו לעלות אליהן ולראות אם יבשו אם לאו, ואינו יודע אם ראוין אם לא ראוין, ומכין בהזמנה ואומר "הריני אוכל מהן למחר אם ראוין הן" ואשמעינן אי לאו דאזמינהו מאתמול - כיון דלא הוה ידע שהן ראוין - לא הוה אמרינן 'דעתיה עלוייהו' ואסורים לאכול אפילו מצאן ראוין
^ של גרוגרות וצמוקין
^ מבעוד יום
^ אין הבעלים יודעים שיבש: שלא בדקוהו מבעוד יום, ולמחר מצאוהו שיבש היה מאתמול
^ דכי אסקיה מעיקרא לא אקצייה אלא ליבש והרי יבש והוכן מבעוד יום! כך פירש רב אחאי בשאלתות שלו [פרשת בשלח ס"ס מז]
^ על כרחך לא מתוקמא הך הזמנה אי לאו להכי: דאזמין להו דאם ידחו למחר ויתקנו לבו ביום - יאכל מהן
^ הזמנה דקודם הקצאה מאי מהניא? בלאו הזמנה נמי מוכנין ועומדין הן, והאיסור בא אחרי כן
^ בהכי עסקינן שיבשו ולא כל צרכן
^ ואצטריך ליה לגלויי דעתיה אי אכיל אי לא אכיל
^ שאנו מבשלין ביום טוב
^ בין השמשות
^ חיין; כל דבר הנאכל חי - קרי אכילתו כוסס
^ כל זמן שרותחין

[1] על כרחך, רבי יהודה מוקצה אית ליה, ובמום הנופל בו ביום טוב לא שרי: דלאו דעתיה עלויה מאתמול, והכי קאמר: בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מבעוד יום להתירו, ונפל לבור ביום טוב - ירד מומחה ויראה מום שהיה בו אתמול: אם מום קבוע הוא - יעלה וישחוט משום דמוקצה ליכא, דמאתמול דעתיה עלויה

[2] לאו משום מוקצה אסר ליה, דהא לית ליה מוקצה! אלא לפי שמתירו ביום טוב נראה כמתקנו, דהוה ליה כדן דין, דגזור ביה משום שבות, והכי קאמר: אין התרתו היתר, ואינו מוכן להכשר

[3] דהא ודאי משום מוקצה לא הוי טעמייהו, דאפכא שמעינן להו! אלא משום ראיית מום: דרבי שמעון סבר אין רואין, כיון דהוה ליה כיושב ודן דין

[4] בלא נפל לבור

[5] לומר "ודאי ימצא בו מום"

[6] דאמר בפרק 'משילין' (לקמן דף לז,א) אותו ואת בנו שנפלו לבור... מעלה את הראשון על מנת לשחוט ואינו שוחט, וחוֹזר ומעלה את השני; רצה זה שוחט רצה זה שוחט

[7] דנפילת בור דנקט לאשמועינן דלא יעלהו נקט ליה

[8] ואם לאו

[9] דהא עיקר משום העלאה נקט לה ושחיטה פשיטא לן

[10] ומשמעותא דלא לסקיה מרישא שמע מינה, דקתני ירד המומחה ויראה ולא קתני 'יעלהו ויראה'

[11] והדר אשמועינן אחריתי: דאי עבר ואסקיה ולא מצא בו מום - לא ישחוט

[12] השתא, והכי קאמר: אם יש בו מום הקבוע מערב יום טוב - יעלה וישחוט, ואם לאו - דלא היה מערב יום טוב אלא היום - אפילו עבר והעלהו לא ישחוט

[13] אי מאתמול לא הוה ביה מום כלל - פשיטא דלא ישחוט, דהא אשמעינן רבי יהודה בכמה דוכתי דאית ליה מוקצה

[14] דאי לא הוה קבוע מערב יום טוב - לא ישחוט, משום דמוקצה מחמת איסור הוה; אי נמי משום דעבר ואסקיה

[15] דלית להו מוקצה להנך תנאי בבכור: דכל שעתא דעתיה עלויה שמא יפול בו מום

[16] הוא 'רבי' ולאו היינו 'רבי יהודה' דמתניתין, דסתם רבי יהודה הוא רבי יהודה בר אלעאי

[17] ולא לערים ולסקיה

[18] אפילו נפל בו היום

[19] דלית ליה מוקצה בבכור

[20] ועבר ואסקיה

[21] אפילו נפל בו מום לאחר העלאה, וקנסא הוא משום דעבר ואסקיה; אי נמי לא ישחוט = לא יעלה בהערמת שחיטה קאמר, ד'לא ישחוט' לא אצטריך: דהא תם הוא! ומתניתין, דלא שנינן הכי - משום דמתניתין לא מצינן לאוקומה בתם, משום דרבי יהודה מוקצה אית ליה, ולא מצי למימר 'אם יש בו מום שנפל בו ביום טוב יעלה וישחוט'; וכיון דעל כרחך בבעל מום תוקמה - לא אצטריך לשנויי סיפא בשנויא דחיקא ולמימר ד'לא ישחוט - לא יעלה קאמר', דהא מצי לשנויא שפיר כדשנינן: דאשמעינן ואם לאו = דלא היה קבוע מבעוד יום, דאפילו עבר ואסקיה - לא ישחוט ואף על גב דאתעביד ליה מום קבוע השתא

[22] לשון אחר: לא גרס בברייתא 'בכור תם' אלא כי מתניתין גרסינן בברייתא: 'בכור שנפל לבור' ומתוקמא הכי: בכור שנפל לבור, רבי יהודה הנשיא אומר: ירד מומחה ויראה דלא נערים ונסקיה מעיקרא אם יש בו מום - אם ימצא בו מום הידוע שהיום לא נעשה - יעלהו וישחוט, ואם לאו אלא נפל בו מום היום - אפילו העלהו לא ישחוט; ולרבי יהודה הנשיא ליכא למפרך כדפרכינן לעיל 'פשיטא דלא ישחוט דהא מוקצה הוא', דאלו לדידיה אצטריך, דהשתא הוא דאשמעינן דאית ליה מוקצה;

[23] רבותינו דורות שלפנינו

[24] '^ דרבי שמעון בן יוחי - מדורות שלפניהם היה, ורבי תלמידו היה, כדאמר במסכת עירובין (דף צא,א) ובמסכת שבת (דף קמז,ב) אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע - היינו מעלין לו שמן כו' וקאמר ליה רבי שמעון בן מנסיא לרבי: הרי נחלקו בה דורות שלפנינו, ונֵזִיל לחומרא

[25] רבי שמעון בן מנסיא מפרש מלתיה דרב שמעון בן יוחי, והכי קאמר: הרי אמר רבי שמעון בן יוחי: אין רואין מומין,

[26] לכתחלה: אבל אם עבר ובקרו – שוחטו, שהרי אינו מתקן כל כך, שקרוב היה בין השמשות להיות מתוקן, שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם

[27] היה רבי שמעון בן יוחי אומר

[28] ואפילו עבר ובקרו - לא ישחוט, שהוא כמתקנו לגמרי

[29] אבל בזו היו מודים [ה]חולקים שלפנינו, רבי יהודה ורבי שמעון:

[30] היום

[31] שאין בזה משום תקון ומשום דין: שלא היתה בו חזקת איסור מעולם, וכדמוקי לה לקמן, כגון דיתבי דייני התם

[32] על אביו קאמר

[33] ושוחטו לכתחלה

[34] דלכתחלה שרי

[35] בברייתא דלעיל בדרבי שמעון בן מנסיא

[36] אין מבקרין - לכתחלה משמע

[37] אין זה מן המוכן משמע אפילו דיעבד אינה הכנה; ועוד: מדפלגינהו לתרי בבי

[38] דמוכן לבקרו, דאי בדיעבד קאמר, ומאי 'מוכן' - מוכן לשוחטו קאמר, אמאי פלגינהו לתלתא בבי? לתנייה להך סיפא בהדי רישא, ולערבינהו ולתנינהו הכי: 'נולד בו מום מערב יום טוב, או שנולד הוא ומומו עמו - אין מבקרין אותו ביום טוב' דלהוי משמע לכתחלה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי

[39] אפילו דיעבד; והא - רבי שמעון היא דשמעינן ליה אין רואין מומין, וכיון דבהנך תרתי ערב ותני להו - איכא למימר דנולד הוא ומומו עמו דשרי - דיעבד קאמר, כרב נחמן

[40] וקשיא לאביי דסייעיה לרבה בר רב הונא מהך

[41] דלעיל דמסייעא ליה לרבה, ואהי מינייהו סמכינן

[42] דלעיל

[43] חכם אחד שהיו מכירין בו שהיה גורס משניות ומשכח ומשבשן

[44] כי הך דאייתי רב אושעיא

[45] שלא היה בו מאתמול שום מום

[46] בתמיה: וכי צריך היה רבי שמעון לומר לרבי יהודה בן מחלוקתו כן? והלא רבי יהודה אית ליה מוקצה, ונהי דרואין מומין סבירא ליה האי, מיהא אסור דמוקצה הוא

[47] אפילו דיעבד

[48] ומהשתא על כרחיך ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן - בדיעבד קאמר

[49] אם הוקצה בחציו - מי הוי מוקצה לכולי שבת אם לא

[50] מכדי סתם מוקצה היינו גרוגרות וצמוקין שמעלה אותן על מנת ליבשן ומקצה אותן לכך, ומשמתחילין ליבש אין ראוין לאכילה עד שייבשו לגמרי, והא 'חצי שבת' דקא אמרת - היכי מספקא לך

[51] שנגמרה מלאכתן בין השמשות

[52] ואין כאן אפילו חצי שבת בהקצאה כלל

[53] בין השמשות

[54] ודאי אסורין: דאין כאן הכנה מבעוד יום; ומאן דאית ליה מוקצה והכנה - מבעוד יום בעי, כדכתיב ביום הששי: וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ (שמות טז ה)

[55] בין השמשות

[56] בשבת, שנפלה עליהן גשמים ותפחו

[57] ששזפתן השמש

[58] וקא מיבעיא לן: הך שעתא דאתקצו - מי אסרה להו כולי יומא או לא

[59] בין השמשות

[60] לשחוט את אמו והוא נאכל בין תם בין בעל מום, לפי שאין בכור קדוש אלא בלידתו דכתיב אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' (דברים טו יט)

[61] שהיה בחזקת בכור תם, ואסור עד שיראה מומו

[62] כשנולד, וכפוטרו את הרחם - ראו את מומו: דלא הוקצה כלל

[63] 'והותיר' רבותא נקט: דלא תימא 'כיון דאוכל והולך לא ליבעי הזמנה'; וכן מפרש בפרק שלישי דשבת, ב'כירה שהסיקוה' (דף מה,א)

[64] ענבים יבשין קרוין צמוקים, ותאנים שנתיבשו קרוין גרוגרות

[65] פרשקי"ש בלע"ז

[66] קרוינ"ץ

[67] בין השמשות

[68] הא ודאי כיון דחזא בהו דיבשו - דעתיה עלוייהו, שהרי לא הוקצו אלא ליבשן

[69] הא לא חזי לאכילה, ולא מהניא להו הזמנה: דהוה ליה כמזמין עצים ואבנים לאכילה, דאין בריה אוכלתן

[70] וכי תימא הך הזמנה דקתני, כגון דטורח הוא לו לעלות אליהן ולראות אם יבשו אם לאו, ואינו יודע אם ראוין אם לא ראוין, ומכין בהזמנה ואומר "הריני אוכל מהן למחר אם ראוין הן" ואשמעינן אי לאו דאזמינהו מאתמול - כיון דלא הוה ידע שהן ראוין - לא הוה אמרינן 'דעתיה עלוייהו' ואסורים לאכול אפילו מצאן ראוין

[71] של גרוגרות וצמוקין

[72] מבעוד יום

[73] אין הבעלים יודעים שיבש: שלא בדקוהו מבעוד יום, ולמחר מצאוהו שיבש היה מאתמול

[74] דכי אסקיה מעיקרא לא אקצייה אלא ליבש והרי יבש והוכן מבעוד יום! כך פירש רב אחאי בשאלתות שלו [פרשת בשלח ס"ס מז]

[75] על כרחך לא מתוקמא הך הזמנה אי לאו להכי: דאזמין להו דאם ידחו למחר ויתקנו לבו ביום - יאכל מהן

[76] הזמנה דקודם הקצאה מאי מהניא? בלאו הזמנה נמי מוכנין ועומדין הן, והאיסור בא אחרי כן

[77] בהכי עסקינן שיבשו ולא כל צרכן

[78] ואצטריך ליה לגלויי דעתיה אי אכיל אי לא אכיל

[79] שאנו מבשלין ביום טוב

[80] בין השמשות

[81] חיין; כל דבר הנאכל חי - קרי אכילתו כוסס

[82] כל זמן שרותחין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]