פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דמתעכל קטרייהו [1].

בתוך הקן ומצא לפני הקן – אסורין: [2]

לימא מסייע ליה לרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: רוב וקרוב - הלך אחר הרוב [3];

אמר אביי: בדף [4].

רבא אמר: [5] בשני קנין זו למעלה מזו עסקינן [6], ולא מבעיא זִמֵּן בתחתונה ולא זִמֵּן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה, דאסירן [7], דאמרינן 'הנך אזלו לעלמא והנך אשתרבובי אשתרבוב ונחות' [8], אלא אפילו [9] זִמֵּן בעליונה [10] ולא זמן בתחתונה ובא [11] ומצא בעליונה [12] ולא מצא בתחתונה [13] - הנך נמי אסירי [14], דאמרינן 'הנך אזלו לעלמא והנך סרוכי סריך [15] וסליקו [16]'.

ואם אין שם [17] אלא הן - הרי אלו מותרין [18]:

היכי דמי?: אילימא במפורחין [19] - איכא למימר הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו!?

אלא במדדין? אי דאיכא קן בתוך חמשים אמה - אדדויי אדדו [20], ואי דליכא קן בתוך חמשים אמה - פשיטא דמותרין, דאמר מר עוקבא בר חמא: כל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה!?

לעולם דאיכא קן בתוך חמשים אמה, וכגון דקיימא בקרן זוית [21]: מהו דתימא אדדויי אדדו - קא משמע לן: כל היכא דמדדה והדר חזי לקניה – מדדה, ואי לא - לא מדדה.

משנה:

בית שמאי אומרים: אין נוטלים את העלי לקצב עליו בשר, [22]

ובית הלל מתירין;

בית שמאי אומרים: אין נותנין את העור לפני הדורסן, ולא יגביהנו אלא אם כן יש עמו כזית בשר,

ובית הלל מתירין.

גמרא:

תנא 'ושוין שאם קצב עליו בשר - שאסור לטלטלו [23]';

אמר אביי: מחלוקת בעלי, אבל בתברא גרמי [24] - דברי הכל מותר.

פשיטא: עלי תנן!?

מהו דתימא 'הוא הדין דאפילו תברא גרמי נמי [25], והאי דקתני עלי - להודיעך כחן דבית הלל, דאפילו דבר שמלאכתו לאיסור נמי שרו'? - קא משמע לן;

איכא דאמרי: אמר אביי [26]: לא נצרכא [27] אלא אפילו תברא גרמי חדתי [28]; מהו דתימא 'ממלך ולא תבר עלה'? - קא משמע לן;

ובית שמאי לא חיישי לאמלוכי [29]? והתניא: 'בית שמאי אומרים: אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה, ולא בהמה אצל טבח וסכין [30]; ובית הלל אומרים: מוליכין זה אצל זה;

בית שמאי אומרים: אין מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה [31], ולא מדוכה אצל תבלין ומדוך, ובית הלל אומרים: מוליכין זה אצל זה'!?

הכי? השתא: בשלמא בהמה אתי לאמלוכי, דאמר "נשבק האי בהמה כחושה ומייתינא בהמה אחריתי דשמינה מינה"; קדרה נמי אתי לאימלוכי, דאמר "נשבק האי קדרה דבעיא תבלין [32] ומייתינא אחריתי דלא בעיא תבלין [33]", הכא מאי איכא למימר? ממלך ולא תבר? כיון דשחטה - לתבירא קיימא!!

בית שמאי אומרים אין נותנין את העור:

תנא: 'ושוין שמולחין עליו בשר לצלי [34]';

אמר אביי: לא שנו אלא לצלי [35], אבל לקדרה – לא.

פשיטא: לצלי תנן!?

הא קא משמע לן: דאפילו לצלי כעין קדרה - אסור. [36]

תנו רבנן: אין מולחין את החלבים [37] ואין מהפכין בהן; משום רבי יהושע אמרו: שוטחן ברוח על גבי יתדות;

אמר רב מתנה: הלכה כרבי יהושע.

איכא דאמרי: אמר רב מתנה: אין הלכה כרבי יהושע.

בשלמא למאן דאמר 'הלכה כרבי יהושע', אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'יחיד ורבים הלכה כרבים' - קא משמע לן הלכה כיחיד, אלא למאן דאמר 'אין הלכה' [38] – פשיטא: יחיד ורבים הלכה כרבים!?

מהו דתימא 'מסתבר טעמיה דרבי יהושע, דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט' - קא משמע לן;

ומאי שנא מעור לפני הדורסן [39]?

עמוד ב

התם לא מוכחא מלתא [40], משום דחזי למזגא עליה [41]; הכא [42] אתי למימר: "מאי טעמא שרו לי רבנן כי היכי דלא לסרח? מה לי למשטחינהו מה לי לממלחינהו" [43]!

אמר רב יהודה אמר שמואל: מולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת [44] אף על פי שאינו צריך אלא לחתיכה אחת.

רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא [45].

משנה:

בית שמאי אומרים: אין מסלקין את התריסין ביום טוב,

ובית הלל מתירין אף להחזיר.

גמרא:

מאי תריסין?

אמר עולא: תריסי חנויות [46].

ואמר עולא: שלשה דברים התירו סופן [47] משום תחלתן [48], ואלו הן: עור לפני הדורסן [49], ותריסי חנויות [50], וחזרת רטיה [51] במקדש [52];

ורחבא אמר רבי יהודה*: [53] אף הפותח חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל, ואליבא דרבי יהודה, דאמר יגמור [54].

עור לפני הדורסן – תנינא [56]!?

מהו דתימא טעמייהו דבית הלל משום דחזי למזגא עלייהו ואפילו [57] מערב יום טוב [58] נמי - קא משמע לן התירו סופן משום תחלתן, דיום טוב – אִין, דערב יום טוב – לא [59];

תריסי חנויות נמי תנינא [60]: ובית הלל מתירין אף להחזיר?

מהו דתימא 'טעמייהו דבית הלל משום דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ואפילו דבתים נמי [61]' - קא משמע לן [62]: התירו סופן משום תחלתן [63]: דחנויות [64] – אין, דבתים [65] – לא;

חזרת רטיה במקדש נמי תנינא [עירובין פ"י מ"יג]: מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה!?

מהו דתימא 'טעמא [66] מאי? - משום דאין שבות במקדש [67], אפילו כהן דלאו בר עבודה הוא'? - קא משמע לן התירו סופן משום תחלתן: דבר עבודה אִין, דלאו בר עבודה – לא;

פותח את חביתו נמי תנינא [68]: הפותח את חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל, רבי יהודה אומר יגמור, וחכמים אומרים לא יגמור!?

מהו דתימא 'טומאת עם הארץ ברגל כטהרה שויוה רבנן, ואף על גב דלא התחיל נמי [69]' - קא משמע לן [70] התירו סופן משום תחלתן: התחיל – אִין, לא התחיל – לא.

ועולא מאי טעמא לא אמר הא?

בפלוגתא לא קא מיירי [71];

הנך נמי פלוגתא נינהו!?

בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה.

מתניתין [72] - דלא כי האי תנא, דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל שמסלקין את התריסין ביום טוב; לא נחלקו אלא להחזיר: שבית שמאי אומרים אין מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין; במה דברים אמורים? - בשיש להן ציר [73], אבל אין להן ציר - דברי הכל מותר;

והתניא: במה דברים אמורים? - בשאין להן ציר [74], אבל יש להן ציר דברי הכל אסור?

אמר אביי [75]: בשיש להן ציר מן הצד - דברי הכל אסור [נראה לי שהכוונה שבאופן כזה מפרקים את התריס לגמרי]; אין להן ציר כל עיקר - דברי הכל [76] מותר [אולי שהתריסים רק מונחים וקשורים ואינם מחוברים, ואין מעשה סתירה או בנין]; כי פליגי בשיש להן ציר באמצע [77]:

הערותעריכה

  1. ^ ניתר הקשר שלהם ומתפרק מאליו, והבא ונטל - שמא לא מקושרין מצאם, וחטף האחד והלך לו
  2. ^ דרך כל שובכין להיות מעט מן דף העליה בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן, ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כרצונם, וחוֹזְרִים לקן.
  3. ^ כי הכא: דלא אמרינן 'אלו אותן שזִמֵּן בתוך הקן שהוא קרוב ללפני הקן', אלא אמרינן מעלמא אתו
  4. ^ דכֻלהו 'קרוב' נינהו, הלכך הלך אחר הרוב, דאיכא תרתי
  5. ^ הא לא אצטריך לאשמועינן; אלא
  6. ^ ובשניהם גוֹזָלות, וְזִמֵּן את שבזו ולא זמן את שבזו, ולמחר בא ולא מצא בתוך הקן שזמן אלא לפניו, ובאותו שלא זמן לא מצא לא לפניו ולא לתוכו, הלכך אסירי, ולא משום חששא דיוני דעלמא, אלא מאחר שלא מצאן במקומן ועוד שֶבַּקֵּן האחר המוקצה לא מצא כלום - יש לחוש שמא אלו שמצא לפני הקן המוכן לא מתוכו יצאו אלא מתוך המוקצה
  7. ^ כלומר: ותנא דאצטריך לאשמועינן אסורים - לאו כשזִמֵּן את של תחתונה ולמחר מצא בתחתונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא בעליונה כלום אצטריך למימר דאסירי
  8. ^ דחיישינן דלמא הני דאזמין אזדו להו, והנך שמצא לפניה - מִשֶּׁל עליונה באו, ואשתרבובי אשתרבוב למטה ונחיתו - הא לא אצטריך
  9. ^ דאפילו
  10. ^ בתוכה
  11. ^ למחר
  12. ^ לפניה ולא בתוכה
  13. ^ כלל
  14. ^ ולא תימא 'לאו אורחייהו למסרך ומיסק בעודן קטנים'
  15. ^ מן התחתונה המוקצה
  16. ^ לפני העליונה
  17. ^ אם אין סביבותיהם אתמול
  18. ^ דודאי אלו הן שהזמין בתוך הקן ובאו לפניה
  19. ^ גדולים ופורחים למרחוק
  20. ^ מאותו קן, ואתו להכא, כדמפרש ואזיל: דעד חמשים אמה מדדה
  21. ^ שזוית הבית בולט להלאה מן השובך, וקן זה שזִמֵּן בו עומד לצדדין, דאי הוה אתי להכא לא הוה חזי לקִניה: שהזוית של בית עומדת לפניו
  22. ^ עלי - מלאכתו לאיסור: לכתוש במכתשת, משום הכי אסרי ליה בית שמאי;
  23. ^ דאתעביד ליה צורך יום טוב
  24. ^ המיוחדת לקצב עליה בשר
  25. ^ אסרי בית שמאי, דלמא בתר דטלטלה ממליך ולא תבר ואשתכח דטרח בכדי
  26. ^ שני אביי גופיה הכי
  27. ^ הא דאמרינן 'אבל תברא גרמי דברי הכל מותר'
  28. ^ שלא קצב עליה מעולם
  29. ^ בתמיה, ופריך לאביי
  30. ^ אם היו רחוקים זה מזה דלמא בתר דטריח - ממליך
  31. ^ מדוך = בוכנא שדוכין בו תבלין במדוכה
  32. ^ מין תבשיל זה שיהא צריך תבלין, כגון בשר ובצלים
  33. ^ גירסת רש"י: ואעבד קדרה דלא בעיא תבלין, כגון כרוב ולפת
  34. ^ ואף על פי שהמלח מועיל לעבוד
  35. ^ דאין מולחין אותו יפה
  36. ^ האי 'אבל לקדרה' דקאמר אביי - צלי כעין קדרה קאמר, כגון אדם המולח צלי יפה יפה קרוב למליחת בשר שלצורך קדרה, דלא תימא כל צלי שרי.
  37. ^ ביום טוב כדי שלא יסריחו, ואפילו נשחטה הבהמה ביום טוב
  38. ^ 'מאי איכא למימר?' גרסינן, 'קא משמע לן' לא גרסינן
  39. ^ דשרו בית הלל משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט
  40. ^ שתהא שטיחתו לצורך עבוד
  41. ^ דמימר אמר "האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה - מפני צורך יום טוב התירו, שאף שטיחתו צורך יום טוב, דחזי למזגא עליה"
  42. ^ גבי חלבים כי שרית לשוטחן מוכחא מלתא שלתקון החלבים התרתו
  43. ^ ואתי נמי לממלחינהו, ומליחה - מאבות מלאכות היא בדבר שיש בו עבוד, דתנן (שבת פ"ז מ"ב, דף עג,א) והמולחו והמעבדו
  44. ^ דחד טרחא לכלהו
  45. ^ לאחר שמלח זו לאכלה היום - אומר "חברתה ערבה עלי לאכלה היום", וחוֹזֵר ומולחה
  46. ^ כמו תיבות הן, ועומדות בשוק, ואינן מחוברות לקרקע; תריסין = דלתות פתחיהן
  47. ^ שאינו צורך יום טוב
  48. ^ שהוא צורך יום טוב, ואי לא שרית סופן - לא עביד תחלתן
  49. ^ הותרה שטיחתן משום שחיטתן
  50. ^ הותרה חזרתן משום סלוקן
  51. ^ בשבת פרק 'כלל גדול' (דף עה,ב) אמרו: הממרח רטיה בשבת חייב משום ממחק
  52. ^ לכהן שלקה בידו וצריך לעבוד עבודה וליטול רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה - מחזיר הרטיה לאחר עבודה, דאי לא שרית ליה להחזירה - לא שקיל ליה מעיקרא
  53. ^ חבר כשהתחיל למכור יינו או ככרו לעולי רגלים ברגל, וממשמשי בה יד הכל, וטומאת עם הארץ ברגל טהורה כל ימות הרגל, ובמה שנשאר לאחר הרגל נחלקו רבי יהודה וחכמים בפרק 'חומר בקדש' (חגיגה פ"ג מ"ז, דף כו,א): רבי יהודה אומר
  54. ^ יגמור וימכרנה לחברים ולכל אדם ויזהר שלא יגע עם הארץ עוד, וחכמים אומרים לא יגמור ולא ימכרנה עוד משום דנטמאת ברגל במגע עם הארץ, ונהי דכל ימות הרגל אשתראי שלא לביישם, מיהו לאחר הרגל חלה למפרע; ואשמעינן רחבא דרבי יהודה לא אמר יגמור אלא משום תחילתן: דאי לא שרית ליה - לא פתח ליה מעיקרא
  55. ^ יש מפרשים ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה, ספק משמיה דרב יהודה; ואני אומר: לא ראה רחבא את רבי יהודה נשיאה, דהא מפומבדיתא הוה, ולא מצינו שעלה לארץ ישראל! ועוד: כי אמרינן בעלמא 'דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא' - הוה לן למימר דאפילו ספיקי דגברי גריס, כדאמרינן בדרב יהודה ב'הכל שוחטין' (חולין יח ב); ונראה בעיני משום דרבו מובהק היה, ולא היה לומד מרב אחר - הוה קרי ליה 'רבי', דלא נספקיה בדרב יהודה אחרינא.
  56. ^ במתניתין: ובית הלל מתירין, ומעולא מאי נפקא לן
  57. ^ שהופשט
  58. ^ מבעוד יום
  59. ^ דליכא למיגזר משום תחילתן, דאי נמי לא שרית ליה - אינו נמנע מלשחוט מערב יום טוב, דהא יכול לשוחטו מבעוד יום
  60. ^ במתניתין
  61. ^ אין איסור בנין וסתירה בכלים אלא בבתים - דנחייב בבנין כל דהו; והעושה כלי או גומרו ביום טוב או בשבת - משום 'מכה בפטיש' הוא דמחייב, שהוא חיוב לכל גמר מלאכה; או אם הוא דבר שהוא מחליקו חייב משום ממחק, ואם צריך קצוע חייב משום מחתך, וכן אורג או מסך או תופר; אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיובי בסלוק וחזרה, דהא דתנן (שבת פ"יב מ"א, דף קב,ב) הבונה כל שהוא - בבתים תנן, והלכך בית הלל אפילו בתיבות הבית שרו לסלק דלתותיהן ולהחזיר, ואף על גב דלאו לשמחת יום טוב
  62. ^ עולא
  63. ^ דאף על גב דאין בנין וסתירה בכלים - קאסרי ליה בית הלל מדרבנן אי לאו משום תחלתן
  64. ^ שהן צרכי רבים
  65. ^ אבל תריסי כלי הבית
  66. ^ דהתירא
  67. ^ משום דלא גזרו על השבות שבמקדש, ולקשור רטיה - וכן כל דבר רפואה שאין מלאכה אלא שבות הוא שגזרו חכמים בכל רפואות גזירה משום שחיקת סמנין
  68. ^ חגיגה פ"ג מ"ז, דף כו,א
  69. ^ דאסמכוה אקרא כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים (שופטים כ יא); וטעמא דרבי יהודה משום דלא הדרה חיילא; ואף על גב דלא התחיל על גב הרגל למוכרה ואירע שנגע בה עם הארץ ברגל קאמר נמי רבי יהודה דאין מגעו מטמאה, ואפילו לאחר הרגל
  70. ^ רחבא
  71. ^ והא פליגי רבנן עלה
  72. ^ דקתני בסלוק נמי פליגי
  73. ^ ידות לשני ראשין דדומות לבנין
  74. ^ הוא דשרי בית הלל
  75. ^ דכולי עלמא תרוייהו הנך תנאי דברייתא דפרשי לן - פלוגתא דבית שמאי ובית הלל
  76. ^ בית שמאי ובית הלל
  77. ^ כעין פליט"א [בליטה], ותוחבין אותו בחור שבאמצע דופן פתח התיבה