ביאור:בבלי ביצה דף כד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
המחוסר צידה [1] אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.
גמרא:
ורמינהו [תוספתא ביצה פ"ג הלכה א [ליברמן]]: ביברין של חיה ושל עופות - אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות; קשיא חיה אחיה, קשיא עופות אעופות!
בשלמא חיה אחיה לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן [שבת פ"יג מ"ה]: רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל [2] וצבי לבית [3] – חייב [4] - לבית הוא דמחייב, אבל לביברין לא! [5] וחכמים אומרים: צפור למגדל וצבי לגנה ולחצר ולביברין [6]' [7]; אלא עופות אעופות קשיא [8]; וכי תימא 'הא נמי לא קשיא: הא בביבר מקורה [9] הא בביבר שאינו מקורה' - והא בית דכביבר מקורה דמי, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן, צפור למגדל' – אִין, לבית – לא!?
אמר רבה בר רב הונא: הכא [10] בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'למה נקרא שמה 'צפור דרור'? - שדרה בבית כבשדה [11]'!
השתא דאתית להכי [12], חיה אחיה נמי לא קשיא [13]: הא [14] בביבר קטן [15], הא [16] בביבר גדול [17]!
היכי דמי 'ביבר קטן', היכי דמי 'ביבר גדול'?
אמר רב אשי: כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא [18] = 'ביבר קטן', ואידך = 'ביבר גדול';
אי נמי: כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי [19] = 'ביבר גדול', ואידך = 'ביבר קטן';
אי נמי: כל היכא דנפלי טולא דכתלי אהדדי [20] = 'ביבר קטן', ואידך = ביבר גדול.
תוספות ד"ה כל היכא דנפלי טולא מן הכתלים: ושיעור היה להם גובה בכתלים של ביברין.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין [זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר]:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל;
אמר ליה אביי: 'הלכה'? מכלל דפליגי [21]?
אמר ליה: ומאי נפקא לך מינה [22]?
אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא [23]?
זה הכלל: כל המחוסר צידה [אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר]:
היכי דמי מחוסר צידה?
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר "הבא מצודה ונצודנו" [24].
אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין שאומרים "הבא מצודה ונצודנו" ותניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות [25] – פטור!?
אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב, והללו אין באין לכלובן לערב; [26]
והרי יוני שובך ויוני עלייה דבאין לכלובן לערב, ותניא: 'הצד יוני שובך ויוני עלייה [27] וצפרים שקננו בטפיחין בבירות [28] - חייב'!?
אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך [29], והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך.
רב מרי אמר: הני עבידי לרבויי [30] והני לא עבידי לרבויי.
כולהו נמי עבידי לרבויי?
לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי [31].
משנה:
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב - לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב;
ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: "מותרין הן [32], אלא שאין רצוני לקבל הימנו [33]".
גמרא:
מעשה לסתור [34]?
חסורי מחסרא והכי קתני: ספק מוכן – אסור [35], ורבן גמליאל מתיר; ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר "מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו".
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל;
ואיכא דמתני לה [36] אהא, דתניא: ספק מוכן: רבן גמליאל מתיר, ורבי יהושע אוסר; אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע; [37]
ואיכא דמתני לה אהא, דתניא:
'שוחטין מן הנגרין ביום טוב [38], אבל לא מן הרשתות ומן המכמורות [39];
רבי שמעון בן אלעזר אומר: בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב [40] - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ומותרין; בא ומצאן מקולקלין ביום טוב - בידוע שביום טוב נצודו [41], ואסורין';
הא גופה קשיא: אמרת בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב נצודו; טעמא דבא ומצאן מקולקלין, הא ספיקא אסורין; אימא סיפא בא ומצאן מקולקלין ביום טוב בידוע שביום טוב נצודו, טעמא דבא ומצאן מקולקלין, הא ספיקא מערב יום טוב נצודו ומותרין!?
הכי קאמר: בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ומותרין, הא ספיקא נעשה כמי שנצודו ביום טוב ואסורין [42].
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר [43].
ואמר "מותרין הם [אלא שאין רצוני לקבל הימנו]":
מותרין למאי?
רב אמר: מותרין לקבל [44];
ולוי אמר: מותרין באכילה [45]. [46]
אמר רב: לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל; אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי, לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה.
מיתיבי: 'נכרי שהביא דורון לישראל - אפילו דגים המפולמין [47] ופירות בני יומן – מותרין [48]'; בשלמא למאן דאמר מותרין לקבל – שפיר [49], אלא למאן דאמר מותרין באכילה, פירות בני יומן מי שרו באכילה?
ולטעמיך, פירות בני יומן מי שרו בטלטול? אלא בכוורי דאדימי [50] ופירי דכבישי בירקא עסקינן [51], ואמאי קרי להו 'בני יומן'? - שהן כעין בני יומן. [52]
אמר רב פפא: הלכתא:
נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש מאותו המין במחובר – אסור [53], ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו [54],
ואם אין מאותו המין במחובר - תוך התחום מותר,
הערות
עריכה- ^ שצריך לצודו
- ^ הצד צפור מן החוץ, עד שהכניסו למגדל עץ שקורין מישטיי"ר [נראה שצ"ל נישטייר] [שובך]
- ^ או הצד צבי מן החוץ עד שהכניסו לבית בשבת
- ^ דכיון דהכניס צפור למגדל ונעל לפניו - הרי הוא אחוז ועומד, ונגמרה צידתו; וכן צבי לבית ונעל בפניו
- ^ אבל צפור שהכניס לבית ונעל בפניו - פטור, שיוצא לו דרך חלונות, ואין כאן צידה, או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל לפניו - אין זו צידה;
- ^ צפור למגדל - היא צידתו, כאשר אמרת, אבל צבי - אין צריך עד שיכניסנו לבית, דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה
- ^ ומתניתין, דקתני צדין מן הביברין ביום טוב - רבנן היא, דאמרי משנכנס לביבר הוא נצוד ועומד, וברייתא - רבי יהודה
- ^ דהא כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית
- ^ שיש לו גג
- ^ דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית
- ^ שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד, ולכך נקראת 'דרור' - על שם דירה, שדרה בכל מקום
- ^ דעופות אעופות לא קשו אהדדי, ולא דחיקא לאוקומי מתניתא בפלוגתא דתנאי
- ^ לא תוקמא כתנאי, אלא תרוייהו כרבנן
- ^ מתניתי
- ^ וכן ההיא דשבת
- ^ וברייתא דקתני אין צדין
- ^ ויש לה להשמט, ורבן שמעון בן גמליאל אף בביבר קטן פליג אם צריך לומר "הבא מצודה"; אי נמי: לאו לאפלוגי אתא, אלא לפרושי כדלקמן
- ^ בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו להשמט ממנו
- ^ זויות
- ^ מרוב קטנו וקצרו
- ^ רבנן עליה, למימר: כל הביברין שוין – בתמיה: והא אוקימנא בביבר קטן משום דנצוד ועומד
- ^ אי אמינא 'הלכה', כל שכן דאי לא פליגי הלכתא היא
- ^ משל שוטים הוא, כמו: 'זבון וזבין תגרא אקרי' (בבא מציעא מ ב), כך 'גמרא גמור': אומר לתלמיד שוטה: למוד הן אמת הן שבוש, ויהא לך לזמר ושיר
- ^ כלומר: שצריך לבקש תחבולות לתפשו, והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל, ואידך ביבר קטן, ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא, ורב יוסף בהאי שיעורא
- ^ על שם מקומם, ויש אומרים: על שם הורדוס, והן הגדלים בבתים
- ^ כלובן - סל שמקננין בו, כמו כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים (ירמיהו ה כז); אווזין ותרנגולין באין לערב לכלוב, ונוח לתפשן שם, הלכך הרי הן כנצודין ועומדים, ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן.
- ^ יוני הבר הן, ושטין ואוכלין בחוץ
- ^ כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים, לקנן שם עופות הבר
- ^ הלכך כבהמה הן, וחשיבי מזומן
- ^ יוני שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם
- ^ פורחין עד קינן, וצריך לעלות אחריהן, וגם שם נשמטין ממנו ויורדין
- ^ בגמרא פריך: מעשה לסתור?
- ^ שאני שונאו
- ^ בתמיה: וכי דרך המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון
- ^ כלומר: וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק - דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה ואסור - לאו דברי הכל היא, אלא פלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע היא; לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא
- ^ להא דשמואל דאסר ספק מוכן
- ^ מאן דמתני אמתניתין אמר: 'אין הלכה כרבן גמליאל', דלא שייך למימר 'הלכה כרבי יהושע' - משום דלא תני ליה לדרבי יהושע במתניתין.
- ^ שוחטין חיות מן ביברים לפי שנצודים ועומדים; ועל שם שעושין שם ניגרי מים וחריצין לשתות החיות שם - קרי להו 'נגרים'
- ^ מצא חיה במצודתו ספק נצוד היום ספק נצוד מאתמול
- ^ למקום שהיו פרוסים, והן באורך מיל או חצי מיל, וכשחיה נופלת בראשו אחד - מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת - המצודות מתקלקלות כולן, וראשו השני נתק ממקום שנתקע, וסימן הוא לו שיש חיה בראש האחר
- ^ על כרחך הכי משמע שודאי נתקלקלו ביום טוב, וכגון שבדקן משחשכה ולא היו מקולקלין ועכשיו מקולקלין, ולהכי פריך [להלן] 'הא גופה קשיא'
- ^ וכולה חדא מילתא היא: בא ומצאן שנתקלקלו מערב יום טוב - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ואם יש לחוש ולומר שנתקלקלו ביום טוב, כגון שלא בא ומצאן מאתמול מקולקלין - הרי הן כאילו ידוע שביום טוב נצודו
- ^ דאמר ספק מוכן אסור, והיכא דבא ומצאן מקולקלין מאתמול יש לסמוך דנצודו מבעוד יום
- ^ בטלטול: דכולי האי לא אחמור בספק מוכן דלתסרו בטלטול, אבל באכילה לא שרינהו רבן גמליאל
- ^ "מותרין באכילה" קאמר רבן גמליאל
- ^ ולאו דסבירא לרב ולוי כותיה, אלא מלתיה הוא דמפרשי.
- ^ לחים; אמ"י בלע"ז
- ^ והא על כרחך רבן גמליאל הוא, דמיקל
- ^ ואף על גב דלאו ספק הוא אלא ודאי מוקצה, איכא למימר דמתיר בטלטולו; ולקמן פריך עלה: פירות בני יומן בטלטול מי שרי?: נהי דמיקל רבן גמליאל בספק מוכן, בודאי שאינו מוכן מי מיקל?
- ^ אדומים שלא נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן, שבודקין אותן שם
- ^ כשלקטום - טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן; כבישי = טמונין, כמו 'רישא בכבשא' (חולין דף צג,ב) והני ודאי מוכן נינהו, דניכרין שמערב יום טוב הן
- ^ ואשמועינן דאף על גב דדמו לבני יומן - לא חיישינן למראית העין; ורבותי פירשו 'כוורי דאדימי' - מנותחין הן, כמו 'אדמויי אדמוה' (עבודה זרה דף לח,ב); וקשיא לי: אם כן מאי למימרא?
- ^ אסורין משום מוקצה; ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים, ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי: מדלא לקטן מאתמול - אקצינהו מדעתיה, ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי
- ^ כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב
- ^ והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו, הא לאחר כן מותרים - אפילו לערב ראשון נמי אף על גב דליל יום טוב שני הוא ממתין בכדי שיעשו, ומותרין ממה נפשך: אם הלילה חול הוא - הרי המתין בכדי שיעשו, ואם קדש הוא - נמצא שנלקטו בחול! כן דעתי נוטה, ויש לי ראיות הרבה: מההוא בר טביא דעירובין (דף לט,ב), ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל דף ד,ב); אלמא האחד חול הוא, וממה נפשך מותר; ולא זכיתי לשאול את פי רבינו יעקב בדבר זה, כי היו נוהגים בו היתר במקומינו, והיה לי דבר פשוט; ולאחר פטירתו של רבי - שמעתי את רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יום טוב שני, וכל אנשי עירו כמותו, וגם הלכות גדולות אוסרים כן, ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר; וכל טעמו אינו אלא מדנקט 'בכדי שיעשו' - בלילה הראויה לעשיה קאמר; ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול; ותדע: מדלא קאמר 'לערב של שני אסורים בכדי שיעשו' - לערב הראשון קאמר! ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי; גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא, ושמו רבי קלונימוס, ובקי בכל הש"ס, והורה כן, ונחלק עליהן.