פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי ביצה דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

המחוסר צידה [1] אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.

גמרא:

ורמינהו [תוספתא ביצה פ"ג הלכה א [ליברמן]]: ביברין של חיה ושל עופות - אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות; קשיא חיה אחיה, קשיא עופות אעופות!

בשלמא חיה אחיה לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן [שבת פ"יג מ"ה]: רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל [2] וצבי לבית [3] – חייב [4] - לבית הוא דמחייב, אבל לביברין לא! [5] וחכמים אומרים: צפור למגדל וצבי לגנה ולחצר ולביברין [6]' [7]; אלא עופות אעופות קשיא [8]; וכי תימא 'הא נמי לא קשיא: הא בביבר מקורה [9] הא בביבר שאינו מקורה' - והא בית דכביבר מקורה דמי, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן, צפור למגדל' – אִין, לבית – לא!?

אמר רבה בר רב הונא: הכא [10] בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'למה נקרא שמה 'צפור דרור'? - שדרה בבית כבשדה [11]'!

השתא דאתית להכי [12], חיה אחיה נמי לא קשיא [13]: הא [14] בביבר קטן [15], הא [16] בביבר גדול [17]!

היכי דמי 'ביבר קטן', היכי דמי 'ביבר גדול'?

אמר רב אשי: כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא [18] = 'ביבר קטן', ואידך = 'ביבר גדול';

אי נמי: כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי [19] = 'ביבר גדול', ואידך = 'ביבר קטן';

אי נמי: כל היכא דנפלי טולא דכתלי אהדדי [20] = 'ביבר קטן', ואידך = ביבר גדול.

תוספות ד"ה כל היכא דנפלי טולא מן הכתלים: ושיעור היה להם גובה בכתלים של ביברין.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין [זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר]:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל;

אמר ליה אביי: 'הלכה'? מכלל דפליגי [21]?

אמר ליה: ומאי נפקא לך מינה [22]?

אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא [23]?

זה הכלל: כל המחוסר צידה [אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר]:

היכי דמי מחוסר צידה?

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר "הבא מצודה ונצודנו" [24].

אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין שאומרים "הבא מצודה ונצודנו" ותניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות [25] – פטור!?

אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב, והללו אין באין לכלובן לערב; [26]

והרי יוני שובך ויוני עלייה דבאין לכלובן לערב, ותניא: 'הצד יוני שובך ויוני עלייה [27] וצפרים שקננו בטפיחין בבירות [28] - חייב'!?

אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך [29], והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך.

רב מרי אמר: הני עבידי לרבויי [30] והני לא עבידי לרבויי.

כולהו נמי עבידי לרבויי?

לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי [31].

משנה:

מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב - לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב;

ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: "מותרין הן [32], אלא שאין רצוני לקבל הימנו [33]".

גמרא:

מעשה לסתור [34]?

חסורי מחסרא והכי קתני: ספק מוכן – אסור [35], ורבן גמליאל מתיר; ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר "מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו".

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל;

ואיכא דמתני לה [36] אהא, דתניא: ספק מוכן: רבן גמליאל מתיר, ורבי יהושע אוסר; אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע; [37]

ואיכא דמתני לה אהא, דתניא:

עמוד ב

'שוחטין מן הנגרין ביום טוב [38], אבל לא מן הרשתות ומן המכמורות [39];

רבי שמעון בן אלעזר אומר: בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב [40] - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ומותרין; בא ומצאן מקולקלין ביום טוב - בידוע שביום טוב נצודו [41], ואסורין';

הא גופה קשיא: אמרת בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב נצודו; טעמא דבא ומצאן מקולקלין, הא ספיקא אסורין; אימא סיפא בא ומצאן מקולקלין ביום טוב בידוע שביום טוב נצודו, טעמא דבא ומצאן מקולקלין, הא ספיקא מערב יום טוב נצודו ומותרין!?

הכי קאמר: בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ומותרין, הא ספיקא נעשה כמי שנצודו ביום טוב ואסורין [42].

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר [43].

ואמר "מותרין הם [אלא שאין רצוני לקבל הימנו]":

מותרין למאי?

רב אמר: מותרין לקבל [44];

ולוי אמר: מותרין באכילה [45]. [46]

אמר רב: לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל; אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי, לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה.

מיתיבי: 'נכרי שהביא דורון לישראל - אפילו דגים המפולמין [47] ופירות בני יומן – מותרין [48]'; בשלמא למאן דאמר מותרין לקבל – שפיר [49], אלא למאן דאמר מותרין באכילה, פירות בני יומן מי שרו באכילה?

ולטעמיך, פירות בני יומן מי שרו בטלטול? אלא בכוורי דאדימי [50] ופירי דכבישי בירקא עסקינן [51], ואמאי קרי להו 'בני יומן'? - שהן כעין בני יומן. [52]

אמר רב פפא: הלכתא:

נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש מאותו המין במחובר – אסור [53], ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו [54],

[55]

ואם אין מאותו המין במחובר - תוך התחום מותר,

הערותעריכה

  1. ^ שצריך לצודו
  2. ^ הצד צפור מן החוץ, עד שהכניסו למגדל עץ שקורין מישטיי"ר [נראה שצ"ל נישטייר] [שובך]
  3. ^ או הצד צבי מן החוץ עד שהכניסו לבית בשבת
  4. ^ דכיון דהכניס צפור למגדל ונעל לפניו - הרי הוא אחוז ועומד, ונגמרה צידתו; וכן צבי לבית ונעל בפניו
  5. ^ אבל צפור שהכניס לבית ונעל בפניו - פטור, שיוצא לו דרך חלונות, ואין כאן צידה, או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל לפניו - אין זו צידה;
  6. ^ צפור למגדל - היא צידתו, כאשר אמרת, אבל צבי - אין צריך עד שיכניסנו לבית, דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה
  7. ^ ומתניתין, דקתני צדין מן הביברין ביום טוב - רבנן היא, דאמרי משנכנס לביבר הוא נצוד ועומד, וברייתא - רבי יהודה
  8. ^ דהא כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית
  9. ^ שיש לו גג
  10. ^ דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית
  11. ^ שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד, ולכך נקראת 'דרור' - על שם דירה, שדרה בכל מקום
  12. ^ דעופות אעופות לא קשו אהדדי, ולא דחיקא לאוקומי מתניתא בפלוגתא דתנאי
  13. ^ לא תוקמא כתנאי, אלא תרוייהו כרבנן
  14. ^ מתניתי
  15. ^ וכן ההיא דשבת
  16. ^ וברייתא דקתני אין צדין
  17. ^ ויש לה להשמט, ורבן שמעון בן גמליאל אף בביבר קטן פליג אם צריך לומר "הבא מצודה"; אי נמי: לאו לאפלוגי אתא, אלא לפרושי כדלקמן
  18. ^ בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו להשמט ממנו
  19. ^ זויות
  20. ^ מרוב קטנו וקצרו
  21. ^ רבנן עליה, למימר: כל הביברין שוין – בתמיה: והא אוקימנא בביבר קטן משום דנצוד ועומד
  22. ^ אי אמינא 'הלכה', כל שכן דאי לא פליגי הלכתא היא
  23. ^ משל שוטים הוא, כמו: 'זבון וזבין תגרא אקרי' (בבא מציעא מ ב), כך 'גמרא גמור': אומר לתלמיד שוטה: למוד הן אמת הן שבוש, ויהא לך לזמר ושיר
  24. ^ כלומר: שצריך לבקש תחבולות לתפשו, והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל, ואידך ביבר קטן, ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא, ורב יוסף בהאי שיעורא
  25. ^ על שם מקומם, ויש אומרים: על שם הורדוס, והן הגדלים בבתים
  26. ^ כלובן - סל שמקננין בו, כמו כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים (ירמיהו ה כז); אווזין ותרנגולין באין לערב לכלוב, ונוח לתפשן שם, הלכך הרי הן כנצודין ועומדים, ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן.
  27. ^ יוני הבר הן, ושטין ואוכלין בחוץ
  28. ^ כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים, לקנן שם עופות הבר
  29. ^ הלכך כבהמה הן, וחשיבי מזומן
  30. ^ יוני שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם
  31. ^ פורחין עד קינן, וצריך לעלות אחריהן, וגם שם נשמטין ממנו ויורדין
  32. ^ בגמרא פריך: מעשה לסתור?
  33. ^ שאני שונאו
  34. ^ בתמיה: וכי דרך המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון
  35. ^ כלומר: וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק - דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה ואסור - לאו דברי הכל היא, אלא פלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע היא; לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא
  36. ^ להא דשמואל דאסר ספק מוכן
  37. ^ מאן דמתני אמתניתין אמר: 'אין הלכה כרבן גמליאל', דלא שייך למימר 'הלכה כרבי יהושע' - משום דלא תני ליה לדרבי יהושע במתניתין.
  38. ^ שוחטין חיות מן ביברים לפי שנצודים ועומדים; ועל שם שעושין שם ניגרי מים וחריצין לשתות החיות שם - קרי להו 'נגרים'
  39. ^ מצא חיה במצודתו ספק נצוד היום ספק נצוד מאתמול
  40. ^ למקום שהיו פרוסים, והן באורך מיל או חצי מיל, וכשחיה נופלת בראשו אחד - מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת - המצודות מתקלקלות כולן, וראשו השני נתק ממקום שנתקע, וסימן הוא לו שיש חיה בראש האחר
  41. ^ על כרחך הכי משמע שודאי נתקלקלו ביום טוב, וכגון שבדקן משחשכה ולא היו מקולקלין ועכשיו מקולקלין, ולהכי פריך [להלן] 'הא גופה קשיא'
  42. ^ וכולה חדא מילתא היא: בא ומצאן שנתקלקלו מערב יום טוב - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ואם יש לחוש ולומר שנתקלקלו ביום טוב, כגון שלא בא ומצאן מאתמול מקולקלין - הרי הן כאילו ידוע שביום טוב נצודו
  43. ^ דאמר ספק מוכן אסור, והיכא דבא ומצאן מקולקלין מאתמול יש לסמוך דנצודו מבעוד יום
  44. ^ בטלטול: דכולי האי לא אחמור בספק מוכן דלתסרו בטלטול, אבל באכילה לא שרינהו רבן גמליאל
  45. ^ "מותרין באכילה" קאמר רבן גמליאל
  46. ^ ולאו דסבירא לרב ולוי כותיה, אלא מלתיה הוא דמפרשי.
  47. ^ לחים; אמ"י בלע"ז
  48. ^ והא על כרחך רבן גמליאל הוא, דמיקל
  49. ^ ואף על גב דלאו ספק הוא אלא ודאי מוקצה, איכא למימר דמתיר בטלטולו; ולקמן פריך עלה: פירות בני יומן בטלטול מי שרי?: נהי דמיקל רבן גמליאל בספק מוכן, בודאי שאינו מוכן מי מיקל?
  50. ^ אדומים שלא נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן, שבודקין אותן שם
  51. ^ כשלקטום - טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן; כבישי = טמונין, כמו 'רישא בכבשא' (חולין דף צג,ב) והני ודאי מוכן נינהו, דניכרין שמערב יום טוב הן
  52. ^ ואשמועינן דאף על גב דדמו לבני יומן - לא חיישינן למראית העין; ורבותי פירשו 'כוורי דאדימי' - מנותחין הן, כמו 'אדמויי אדמוה' (עבודה זרה דף לח,ב); וקשיא לי: אם כן מאי למימרא?
  53. ^ אסורין משום מוקצה; ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים, ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי: מדלא לקטן מאתמול - אקצינהו מדעתיה, ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי
  54. ^ כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב
  55. ^ והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו, הא לאחר כן מותרים - אפילו לערב ראשון נמי אף על גב דליל יום טוב שני הוא ממתין בכדי שיעשו, ומותרין ממה נפשך: אם הלילה חול הוא - הרי המתין בכדי שיעשו, ואם קדש הוא - נמצא שנלקטו בחול! כן דעתי נוטה, ויש לי ראיות הרבה: מההוא בר טביא דעירובין (דף לט,ב), ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל דף ד,ב); אלמא האחד חול הוא, וממה נפשך מותר; ולא זכיתי לשאול את פי רבינו יעקב בדבר זה, כי היו נוהגים בו היתר במקומינו, והיה לי דבר פשוט; ולאחר פטירתו של רבי - שמעתי את רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יום טוב שני, וכל אנשי עירו כמותו, וגם הלכות גדולות אוסרים כן, ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר; וכל טעמו אינו אלא מדנקט 'בכדי שיעשו' - בלילה הראויה לעשיה קאמר; ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול; ותדע: מדלא קאמר 'לערב של שני אסורים בכדי שיעשו' - לערב הראשון קאמר! ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי; גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא, ושמו רבי קלונימוס, ובקי בכל הש"ס, והורה כן, ונחלק עליהן.