שולחן ערוך אבן העזר קמא
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קמא | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
- סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו
האשה יכולה לעשות שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה. במה דברים אמורים, שעשתה שליח אחר לקבל ממנו. אבל אם אמרה לשליח הבעל: יהיה גט זה פקדון אצלך, או שאמרה לו: הרי אתה שליח לקבלו לי, ויש אומרים אפילו לא אמרה לו רק: תתקבל (בית יוסף בשם הרמב"ן והרשב"א), הרי זו ספק מגורשת, עד שיגיע גט לידה, ומשיגיע לידה תתגרש ודאי.
- הגה: אמרה האשה לשלוחה לקבל הגט מיד בעלה, אין לקבלו מיד שלוחו. אבל אמרה: קבל גט מבעלי, יכול לקבלו מיד שלוחו (תשובת רשב"א אלף ר"נ).
ויש אומרים שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה:
נערה המארסה, אף על פי שמתגרשת בקבלת גטה בידה כמו קבלת אביה, אביה יכול לעשות שליח קבלה; אבל היא אינה יכולה לעשות שליח קבלה, אלא אם כן אין לה אב, או שנשאת:
קטנה, אפילו אין לה אב, או שנשאת, אינה יכולה לעשות שליח קבלה; אבל אביה יכול לעשותו, אם היא ארוסה:
המקדש קטנה על ידי אביה, וגרשה כשהיא קטנה בעודה ארוסה ואביה חי (טור), אביה מקבל גטה, ולא היא שלא מדעתו. ויש אומרים שהיא יכולה לקבל גטה:
נשאת, אין אביה יכול לקבל גטה.
קדשה אביה כשהיא קטנה, ומת, או שנשאת, אם מבחנת בין גטה לדבר אחר, דהינו שנותנים לה צרור וזרקתו, אגוז ונוטלתו, ויש אומרים דהינו משתגיע לעונת הפעוטות, דהינו בת שית או בת שבע, כל חד וחד לפום חרפה (טור), מתגרשת על ידי עצמה. ואם אינה מבחנת, וגרשה על ידי עצמה, אינה מגורשת. אבל על ידי אביה מתגרשת, אפילו אינה מבחנת. ויש מי שחולק ואומר שכל שאינה מבחנת אינה מתגרשת אפילו על ידי אביה.
- הגה: ועיין לקמן בסדר הגט סעיף צ"ו כיצד כותבין לקטנה המתגרשת על ידי אביה:
כל היכא שיש לקטנה יד לקבל גטה, יש לה תורת חצר או ד' אמות (הגהות מימוני פ"ה) לקבלו, כשם שיש לגדולה:
כשהיא עושה שליח לקבלה, צריכה לעשותו בפני שני עדים. וצריך לקבל הגט בפני שנים, אפילו אם השנים המעידים על השליחות הם מעידים על קבלת גטה, או אחד מעיד על השליחות ואחד על הקבלה ואחד מצטרף עם כל אחד להיות מעיד על זה ועל זה.
- הגה: ולכתחלה לא ימסר הבעל הגט ליד השליח, עד שיברר תחלה שנעשה שליח קבלה בעדים (מרדכי ריש התקבל בשם מוהר"ם):
מה שצריך שני עדים על הקבלה, דוקא כשאין השליח כשר; אבל אם הוא כשר, מצטרף עם עד אחד. ויש מי שנראה מדבריו שחולק על זה. והוא הדין לשליחות להולכה:
במה דברים אמורים שצריך עדי קבלה, כשאבד הגט או נקרע. אבל אם היה הגט יוצא מתחת יד שליח קבלה, אינו צריך עדי קבלה. ועיין לקמן סימן זה סעיף י"ג:
אין שליח להולכה צריך עדים, אם הודו השליח והמשלח. ואם המשלח כופר, הרי זה ספק. ויש אומרים ששליח הולכה צריך למנותו בעדים.
- הגה: מיהו, השליח נאמן לומר שעשאו בעדים, ואין צריך עדות על כך (רבי ירחם ח"ג נכ"ד). ונוהגים להצריך הרשאה ועדים על הרשאה שנעשה שליח. ועיין לקמן סעיף כ"ד:
במה דברים אמורים שאין שליח האיש צריך עדים, כשמסר לה גט שחתומים בו עדים. אבל אם אין עדים חתומים בו, והלך השליח ומסרו לה בפני עדים, הרי זו ספק מגורשת:
יש מי שאומר, ששליח הולכה ושליח הובאה אין צריך לעשותו בעדים, ויש מי שחולק.
- הגה: כפל דברים הן בכאן, כי בבא זו נתבאר סעיף י"א. ויש מחלקת בדין זה בדרך אחר, דיש אומרים דשליח הולכה אם מסר לה הגט בינו לבינה, ואי אפשר לחזר ולתנו לה בפני שנים, דמגורשת מאחר שהגט יוצא מתחת ידה בחותמיו (טור בשם הרמב"ם). ויש אומרים דפסול (טור בשם הגאונים). מיהו, אם הגט מקוים בחותמיו, מתחת ידה, אינה צריכה שתביא עדי מסירה בפנינו, רק שאומרת שקבלה אותו בפני שנים כראוי (טור). והוא הדין בשליח קבלה מן הבעל:
בין שליח קבלה בין שליח הולכה אין צריך שישמע מפיהם שממנים אותו שליח. לפיכך, בין האיש בין האשה יכולים לעשות בפני עדים שליח העומד במקום אחר, והעדים כותבים וחותמים שמנה לפלוני שליח.
- ועיין לקמן סעיף ל"ה:
בעל שעשה שליח להולכה, צריך שיאמר לו: תן גט זה לאשתי, או שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט ויתנו לאשתו, או לשון שמשמעו שיגרשוה, כמו: גרשוה או שלחוה או שבקוה או תרכוה או כתבו אגרת ותנו לה; אבל אם אמר: פטרוה, פרנסוה, עשו לה כדת, עשו לה כנמוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. אמר להם: עזבוה, הוציאוה, התירוה, הניחוה, הועילו לה, הרי זה ספק:
האומר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו כותבין ונותנין לבעל בידו, ואין נותנין לאשתו עד שיאמר להם ליתן לה. ואם נתנו לה, אינו גט. במה דברים אמורים, בבריא. אבל במסוכן, והוא אדם שקפץ עליו החלי במהרה והכביד עליו חליו מיד, והיוצא בקולר, אפילו על עסקי ממון, והמפרש בים והיוצא בשירא, ואמר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו לה, שהדבר ידוע שלא נתכון זה אלא לכתב וליתן לה:
בריא שאמר: כתבו גט לאשתי, וכתבו ונתנו לה, והרג עצמו מיד, כגון שהשליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמו לים, הרי זה גט כשר. ואם לא כתבוהו, כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה. עלה לגג ודחפתו הרוח ונפל ומת, אינו גט:
ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו; אם לאלתר נפל, הרי זה גט; ואם לא נפל לאלתר, הרי זה ספק:
וכן מי שהיה משלך לבור ואמר: כל השומע קולי יכתב גט לאשתי, ופרש שמו ושם אשתו, שם עירו ושם עירה, הרי אלו יכתבו [ויתנו] לה. ואף על פי שהעלוהו ולא הכירוהו, הרי זה כשר, שזה כשעת הסכנה הוא, שכותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין. ויש אומרים דהני מלי שראו לו דמות אדם וחזו לה נמי בבואה דבבואה, הא לאו הכי חישינן שמא שד הוא, שדרך השדים למצא בבורות וכן בשדות:
אם היו שם שלשה, ואמר: כל השומע קולי יכתב גט לאשתי, אחד כותב ושנים חותמים, ואין צריך מעמד כולם, דאף על גב דאמר: כל, לא הוי כאומר: כלכם כתבו:
היו רבים עומדים ביחד, ואמר: הוליכו גט לאשתי, איזה מהם שירצה יוליך אותו בשביל כולם ועיין בסמוך סוף סעיף כ"ג.
ואם אמר: שנים מכם יוליכוהו, יוליכו שנים. אפילו היה בכללם אב ובנו, דעתו גם על הבן, ונעשה הבן שליח במקום האב:
והוא הדין לאומר לשלשה: שנים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו ויתנו לה, והיה בהם אב ובנו, בין שחתם הבן עם האחר, בין שחתם האב עם האחר, הרי זה גט כשר:
אמר לחבורה: כלכם הוליכוהו, אינו גט עד שיוליכוהו כולם. והאידנא תקנו חכמים שהאומר לרבים להוליך גט לאשתו, יאמר: כל אחד מכם יוליך גט לאשתי:
מה שכתוב בתקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום, אין צריך, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפילו לא יחלה ולא יאנס.
- הגה: ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסל, והוא שעת הדחק, נותנין הגט בלא הרשאה (מהרי"ק שרש כ"ו). והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים, כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ג'. אבל לכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק, ונזהרין שלא לכתב בה ראשי תיבות (בתקון מהר"י מינץ בשם מהרא"י). גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט, כגון אם כתוב בגט שם זנביל בב', לא יכתב בהרשאה בוי"ו (ג"ז שם), וכל כיוצא בזה. ונסח הרשאה, עיין בא"ה סימן קמ"א ולמטה סעיף ל'. ושאר דינים וסדר השליחות, עיין לקמן בסדר הגט. עדי הרשאה לא יהיו קרובים זה לזה, ולא לאיש ולא לאשה, ולא לעדי הגט (סדר גטין סי' ע"ג). ואם נמצאו עדי הרשאה פסולים, נתבטל כל השליחות, שהרי הם מעידים על עיקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח, ולא דמי לשאר פסולי הרשאה, כן נראה לי. ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה. ויש אומרים דיש לקיימה בשלשה; מיהו, אם אינו נכר רק חתימה אחת, סגי (גם זה בסדר). ויש נוהגין לכתב כתב (של) [אל] מקום הנתינה, להודיע אם יש שנוי באיזה דבר בהרשאה (שם בשם מהר"ר ז"ך):
אם הבעל או השליח רך בשנים, טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח, שאין קטן עושה שליח ולא נעשה שליח; ואם יש לו זקן בפניו, אין לחוש.
- הגה: אבל אין צריך לדקדק כל כך בעדי חתימה, דעדי מסירה כרתי, ורגילים להיות הרבה גדולים אצל נתינת הגט (בית יוסף בשם א"ח). ולפי מה שנוהגין ליחד עדי מסירה, ידקדק בהם שיהיו גדולים:
נהגו להקנות לעושה שליח, להודיע שגמר בלבו. ואם אמר: בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה, אין צריך קנין:
על שטר שליחות קבלה יחתמו שני עדים כשרים. וצריך שיהיו בני אדם ידועים שתהיה חתימתן נכרת במקום הנתינה, ואף אם יקיימוה בהנפק, צריך שיהיו חתימות הדינים נכרות וידועות לבני מקום הנתינה.
- ועיין בטור אבן העזר סימן קמ"א נסח שטר שליחות הקבלה:
צריך לזהר ולדקדק, שתהיה האשה שעושה שליח קבלה גדולה בשנים ובסימנים. ואם אין (הנשים יודעות) [השנים ידועות] כי עם על פי האב, צריך רבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן:
בשעת נתינת הגט ביד שליח קבלה, ישבו בית דין כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה, ונהגו לזהר גם כן שלא יהיה קרוב לשליח, ויכירו חתימות ההרשאה, ואחר כך יביא הבעל הגט, ויקראוהו ויחזירוהו לו, ויבטל כל מודעות ויפסל עדים שיעידו דבר שגורם בטול הגט, ויתנהו ליד השליח ויאמר לו: התקבל גט זה לפלונית אשתי והרי היא מגורשת ממני (מעכשיו) ומתרת לכל אדם. ויש מי שאומר, שלא יטיל בו שום תנאי. ויחזרו לקרותו אחר הנתינה, והדינים יכתבו עדותם ויהיו החתימות נכרות וידועות (טור), ויתננו ליד השליח.
- הגה: ונסח (הגט) [השטר] שנותנים לו, עיין בטור סימן זה. וכל זה הוא מדינא, אבל יש אומרים שנכון להחמיר שלא לגרש על ידי שליח קבלה כלל (טור בשם הר"פ), וכן נוהגין:
בנסח הרשאת שליח הולכה, צריך להוסיף על הנוסח שכתוב בטור אבן העזר: בפנינו עדים חתומי מטה מסר פלוני בן פלוני גט כריתות ביד פלוני בן פלוני להוליכו לאשתו פלונית בת פלוני ולתן אותו בידה. וכך אמר בפנינו פלוני בן פלוני הבעל לשלוחו פלוני בן פלוני: הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה או ביד שלוחה או ביד שליח שלוחה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודבורך כדבורי (הגהות מרדכי דגטין) הגה: ואם יש תנאי בגט, מזכירו כאן וכותבין: על תנאי כך וכך, וכן חוזר ומזכירו בסוף אחר שכתב ומותרת לכל אדם (גם זה בהג"ה הנ"ל) ועשיתך כעשיתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים אפילו בלא אונס ותכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ונותן אני לך רשות למנות שליח ושליח שליח עד מאה אפילו בלא אונס עד שיגיע גט לידה ותכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם.
- הגה: וכותבין גם כן בהרשאה שם העיר עם הנהרות שלה, כמו בגט (בסדר גטין). וכן כותבין כל כנוי האיש והאשה, כמו בגט (מהרא"י סימן ט"ז וי"ז). ויש אומרים דכותבים אף כנוי השליח (בסדר בשם מהר"ר ז"ך). ויש אומרים שאין להאריך בהרשאה בדברים שאינם צריכין (פסקי מהרא"י סימן ט"ו). ויש אומרים שאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו, מאחר שכל אחד יכול לכתב כפי צחות לשונו ואינו תקון חכמים (ב"י). ועיין לקמן בסדר הגט סעיף כ"ו כיצד כותבין בהרשאת מומר. שליח הולכה שמביא הרשאה וכתב בה שהוא שליח קבלה, אם השליח אינו מכחיש ההרשאה רק שאומר שנעשה שליח הולכה וקבלה, אז השליחות כשר ונעשה שליח הולכה ונותן הגט לאשה. אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם, הרי ההרשאה מכחשת אותו ונתבטל כל השליחות, גם הגט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט היו עמי הארץ ולא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה, יש לחוש לכמה מיני פסולין (ב"י מ"כ מעשה בכה"ג נעשה בפני ר"א מזרחי), וכן כיוצא בזה שנכר שאותן שסדרו הגט היו הדיוטות (ריב"ש):
הכל כשרים לשליחות הגט, בין לקבלה בין להולכה, אחד האיש ואחד האשה, חוץ מחרש שוטה וקטן, עבד ונכרי. ויש מי שאומר, שאם העבד הוא שליח הולכה, הוי ספק:
היה השליח קטן כשנתנו לו הגט, והגדיל והביאו; או חרש ונתפקח, שוטה ונשתפה, עבד ונשתחרר, נכרי ונתגיר, פסול. אבל אם נתן לו הגט כשהוא פקח, ונתחרש וחזר ונתפקח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר, כיון שתחלתו וסופו בכשרות:
הנשים והקרובים, כשרים לשליחות הגט. הגה: ויש מי שכתב, דבמקום שאפשר, לכתחלה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה ולא לדינים שנותנים הגט לפניהם (בסדר גטין).
ואפילו הפסולים מדברי סופרים, בעברה, כשרים לשליחות הגט. אבל הפסולים בעברה מדברי תורה, פסולים להבאת הגט אלא אם כן נתקיים הגט בחותמיו. ויש פוסלים אף בנתקיים בחותמיו. ודין מומר, כדין פסולי עדות מדאוריתא כן משמע בהגהות אלפסי דגטין:
היו פסולים כשנתמנו שלוחים, וחזרו בתשובה קודם שנתנוהו לאשה, כשרים:
השולח הגט ביד גוי שיתננו לפלוני, ומנה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו, כשר, מפני שהגוי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא.
- הגה: מיהו, יש חולקין וסבירא להו דאין למנות שליח הולכה על ידי כתב, גם לא ראיתי נוהגין כן:
נתן הגט לשליח ואמר לו: הולך גט זה לאשתי, אמר לו השליח: איני מכירה, אמר לו הבעל: תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנהו לה; הראשון לא נעשה שליח לגרושין רק להוליך הגט לאותו פלוני, ולא יכול לשלחו לו על ידי שליח (טור), ואותו פלוני הוא שליח לגרושין ונותנו לה, או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס. ואם נתן לה הגט, הראשון או שלוחו, הרי זה ספק מגורשת.
- הגה: השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה, יתנהו לה על פי שנים שזאת אשתו (טור):
נתן הגט לשליח ואמר לו: לא תתנהו לה עד שלשים יום, אם חלה או נאנס בתוך שלשים, יכול לעשות שליח שיתנהו לה לאחר שלשים יום, אף על פי שאינו עכשו שליח לגרושין, הואיל ולאחר שלשים יהיה שליח לגרושין, ובלבד שיאמר הבעל: נאמנת עלי שלא פיסתי, אם היא נשואה. ויש מי שאומר, שלא ימסר מיד לשליח שני, אלא ימסר שליחותו לבית דין, והם לא יעשו לשני שליח עד אחר שלשים יום:
השולח גט לאשתו, ואמר לו: הולך גט זה לאשתי, או שאמר ליה: אתה הולך, לא ישלחנו ביד אחר, אלא אם כן חלה או נאנס, או שפרש לו שיוכל למנות שליח ושליח שליח עד כמה שלוחים. פרש לו שלא ישלחנו ביד אחר, לא יוכל לעשות שליח, אפילו חלה או נאנס (כן משמע בטור).
ויש מי שחולק ואמר דבהולך סתם יכול לשלחו על ידי אחר, אף על פי שלא חלה. ובאתה הולך, לא ישלחנו על ידי אחר, אלא אם כן חלה או שפרש לו שיוכל למנות שליח:
דין שליח שני כדין שליח ראשון, שאינו יכול למנות שליח אלא אם כן נאנס או שפרש לו:
כשממנה השליח שליח אחר, אם הוא צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", צריך למנותו בפני בית דין. ואם אינו צריך לומר: "בפני נכתב ובפני נחתם", אין צריך למנותו בפני בית דין, אבל צריך למנותו בפני עדים. ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ט':
שליח שעשה שני, ושני שלישי, אם מת הבעל נתבטלו כולם. אבל אם הבעל קיים, אף על פי שמת השליח הראשון, לא נתבטל שליחות השאר, מאחר שהבעל קיים:
אם מת שליח שני, יכול שליח ראשון לטלו מיורשיו של שני, ויוליכנו או ישלחנו ביד אחר:
שליח קבלה אינו יכול למנות שליח, ואפילו נאנס, ואפילו נתנה לו רשות למנות שליח, משום דהוה ליה מלי, ומלי לא ממסרן לשליח. ויש מתירין אם נתנה לו רשות למנות שליח. ואז יוכל למנות אחר בלא בית דין, רק לפני שנים (ב"י בשם הרשב"ץ):
אם עשתה שליח קבלה, וחזרה ועשתה שליח, אפילו עשרה זה אחר זה, או שעשתה עשרה בבת אחת, כל שהגיע הגט ליד אחד מהן, מגורשת.
- ואפילו נתן ביד אחד מהם גט פסול, ולשני גט כשר, מגורשת (מרדכי ריש השולח):
השליח ששנה בשליחותו ממה שאמר לו הוא או היא, לא עשה כלום. כיצד, אמר ליה: תנהו לה במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר; אל תתנהו לה אלא בעליה, ונתנו לה בבית, או אפכא; או אל תתנהו לה אלא בימין, ונתנו לה בשמאל, או אפכא; לא עשה כלום:
יש מי שאומר, שאם אמר לו: אל תגרשנה אלא בימינך, אינו יכול לשלחו ביד אחר, אפילו אם חלה, דהוה לה כאלו פרש: לא יגרשנה אחר אלא אתה:
אמר לה: תן גט זה לאשתי, הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר, הרי זה גט, שאין זה קפידא אלא מראה מקום:
אמר לו: תנהו לה ביום פלוני, ונתנה לה בתוך הזמן, אינו גט. אל תתנהו לה אלא ביום פלוני, ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו, אינו גט:
האשה שאמרה לשלוחה: קבל לי גטי במקום פלוני, וקבלו במקום אחר, אינו גט. אבל אם אמרה: הבא לי גטי במקום פלוני, והביאו לה במקום אחר, כשר:
אמרה לו: התקבל לי גטי בבבל ופעמים תמצאנו בדמשק, בכל מקום שיקבלנו הוי גט, ובלבד לכשיגיע לבבל למקום שאמרה היא:
אמר הבעל לשליח: טל ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר ונתנה האשה לשליח החפץ תחלה ואחר כך נתן הגט, הרי זו מגורשת. ואם נתן לה הגט תחלה ואחר כך נתנה החפץ, אפילו ביד שליח ראשון אינו גט. אמר לו: תן לה הגט וטל ממנה חפץ פלוני, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר, הרי זה גט, בין שנתנה תחלה בין שלא נתנה אלא בסוף. ויש אומרים שכשאמר לו: טל ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט, אם שלחו ביד אחר, אפילו נתנה לו החפץ תחלה ואחר כך נתן לה הגט, מאחר שלא נתנה החפץ ביד שליח ראשון קודם שתקבל הגט משליח שני, אינה מגורשת. כיצד יעשה, יטלנו הראשון מידה, ויחזר ויתננו לה בתורת גרושין, אחר שהגיע לידו החפץ:
כל תנאי שהתנה הבעל עם השליח, כגון אל תגרשנה אלא בבית או בעליה וכיוצא בזה, אם לא הרשהו הבעל למנות שליח אינו יכול לשלחו ביד אחר לכתחלה, שמא לא ידקדק השני בשליחותו ויתבטל הגט.
- הגה: מיהו, אם עשה שליח שני, אפילו לא הגיד לו התנאי או החליף לו, אם נתקיים התנאי הוי גט (ריב"ש סימן שי"ו). אם התנה שתמחול לו כל זכות שיש לה עליו, אף על גב דלענין דינא יש לדון מהו בכלל "כל זכות", מכל מקום יש להחמיר לענין גט שתמחול כל זכות שיש לה עליו ואחר כך תדון עמו מהו בכלל, וכן כל כיוצא בזה (שם סימן שי"ז):
שליח המביא גט במקום שאינו צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", נותנו לה ומתגרשת בו ונשאת אף על פי שאין מכירין חתימות העדים, וגובה כתבתה מבני חרי. ואם בא עד אחד וערער לומר שהוא מזויף, אין שומעין לו. באו שנים וערערו, אפילו נשאת כבר, תצא. ואם בא הבעל וערער ואמר: לא גרשתי מעולם, וגט שהובא לה מזויף הוא, יתקיים בחותמיו; ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל, תצא והולד ממזר, שהרי אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת:
חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו היתה נשואה לאחר, ויבמתה אפילו היא אחותה, ובת בעלה, אינן נאמנות להביא את גטה במקום שאין צריך לומר: "בפני נכתב ובפני נחתם", דשמא מזויף הוא והם מכונות לקלקלה. ואם הוא במקום שצריך לומר: "בפני נכתב ובפני נחתם", ואמרוהו, נאמנות, ואם הוא במקום שאין צריך לומר ואמרוהו, יש אומרים שנאמנות, ויש אומרים שאינן נאמנות:
עשתה שליח לקבלה בעדים, והגט יוצא מתחת ידו, והבעל אומר: מזויף הוא, אם נתקיים בחותמיו או בעדי מסירה, הרי זו מגורשת. ואם הוא מודה שכתבו, אלא שאומר שלא נתנו בתורת גרושין אלא בתורת פקדון, והשליח אומר שקבלו (בשבילה) שתתגרש בו, השליח נאמן, אפילו אם שלשתם בעיר אחת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, הבעל נאמן, דאם איתא דבתורת גרושין יהבה, לדידה הוה יהיב לה. ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו, אבל אם טוען שעשאו שליח להולכה, ורוצה לחזר בו קודם שיגיע לידה, אינו נאמן. ואם אינם בעיר אחת, השליח נאמן, והוא שבאים בפנינו עדים שעשאתו שליח קבלה, והשליח אומר שמסרו לו בפני עדים.
- הגה: יש אומרים דוקא שהגט יוצא מתחת ידו, אבל אין הגט בידו אינו נאמן, אפילו היה לו עדים שראוהו תחת ידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש).
ולסברא זו טוב לזהר שלא לגרש על ידי שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת, משום דמצי מפק מניה חרבה, שאם יטען שלא נתנו לו לגרושין, שהוא נאמן.
- הגה: ואין חלוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה (כ"כ הרי"ף). מיהו, בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש, אין חלוק בין אם הבעל בעיר או לא (מהר"ם פדוואה סימן ג'). ואם האשה אומרת: בפני קבלו שליח לגרושין, נאמנת. ויש אומרים דוקא כשהגט ביד האשה:
היה הגט יוצא מיד האשה והיא אומרת: שליח זה נתנו לי לגרושין, והשליח אומר: כן נתתיו לה ולגרושין, והבעל אומר: לא נתתיו לו אלא לפקדון, השליח נאמן והיא מגורשת. ואם אבד הגט ואין עדים שראו אותו בידה, אף על פי שהבעל אומר: לגרושין נתתיו לשליח, והשליח אומר: נתתיו לה, הרי זו ספק מגורשת; שהרי הוחזקה אשת איש, ואין כאן אלא עד אחד ובעל. ואפילו אמרה האשה: בפני נתנו לו לגרושין ונתנו השליח לי, הואיל והבעל והשליח מסייעים אותה אפשר שתעיז פניה, ושמא לא נתגרשה:
שליח קבלה שקבל הגט לאשה, ושלחו לה בפני שני עדים, והגיע הגט לידה ונטלתו, והרי הגט יוצא מתחת ידה, והיא אינה יודעת אם בעלה שלחו לה או שליח קבלה שלה או שלוחו של בעל, הרי זו מגורשת. ואם בא הבעל וערער שלא כתבו, או שהוא גט בטל, יתקיים בחותמיו, שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מתחת יד שלוחה שידו כידה, ואף על פי שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו. ואם לא נתקיים, אינה מגורשת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, איכא למיחש שמא יאמר הבעל: לפקדון נתתיו.
- ואפילו אינן בעיר אחת, יש אומרים דאין השליח נאמן רק כשהגט בידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש) דהוי כשליש שיתבאר בחשן המשפט סימן נ"ו:
כיון שהשולח גט לאשתו אינו גט עד שיגיע לידה, הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה עד שיגיע לידה או ליד שליח קבלה. ואם מת קודם שיגיע, אין גט לאחר מיתה:
השולח גט לאשתו, ובטלו קודם שיגיע לידה, הרי זה בטל. ואם הגיע לידה, אינו יכול לבטלו, אפילו בתוך כדי דבור.
- הגה: יש אומרים דמומר אינו יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו, דחישינן שמא יבטלנו (מהרי"ו סי' קכ"ו). ואף אם מקבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטלו, לא מהני, דחישינן שמא יעבר על שבועתו. ויש אומרים דהמומר עושה השליח תחלה שליח לקבלה ואומר לשליח: זכה בגט זה לאשתי פלונית ובו תהא מגורשת וכו', ונותנו לשליח, ואחר כך חוזר ולקחו מן השליח ועושה אותו שליח להולכה, ואומר: הולך גט לאשתי וכו' (ת"ה סימן רל"ז ובפסקיו סימן מ"ב), וכן נוהגין. אבל לא יעשה השליח תחלה שליח להולכה ואחר כך שליח לקבלה. וכבר נתברר כל זה לעיל סימן ק"מ סעיף י"א:
לכתחלה אין לו לבטלו אלא בפני השליח עצמו או בפניה, אבל בדיעבד אפילו בטלו שלא בפניהם, מבוטל, והוא שיבטלנו בפני שנים.
- הגה: ואין הבעל נאמן לומר שבטלו, אלא אם כן השליח או האשה מודים בדבר או שיש לו עדים שבטלו (ב"י וכן הוא בהגהות אשר"י בפרק השולח). יש אומרים דאלו השנים שמבטל לפניהם השליח צריכים להיות ביחד, אבל זה שלא בפני זה, לא. אבל אם מבטל הגט עצמו, אפילו לאחר שנכתב, מהני אפילו זה שלא בפני זה (ריב"ש סי' רל"ב):
שלחו על ידי שנים או על ידי עשרה, יכול לכתחלה לבטל זה שלא בפני זה, ואותם שבטל שליחותם בטל, ואינם יכולין לעשות שלוחים אלא אם כן יתמנו פעם אחרת. ובעשרה שעשאום שלוחים, (בין) לכתב ולתן גט בין שעשאם שלוחים להולכה, אם בטל מקצתם לא נתבטלו כולם. ויש מי שאומר, דבשליחות, אם בטל אחד מהם נתבטלו כולם:
במה דברים אמורים שהוא בטל, כשבטלו בפרוש. אבל אם לא בטלו בפרוש, אף על פי שגלה דעתו שחפץ בבטולו, כגון שאמר לו השליח: לא נתתיו לה עדיין, ואמר: ברוך הטוב והמטיב, וכיוצא בזה, אינו בטל. ולא עוד, אלא אפילו היה מחזר לרוץ אחר השליח לבטלו, ולא הספיק להגיע אליו עד שהגיע לידה, אינו בטל.
- הגה: וכן אם אומר לשליח: החזר לי גט זה ואני נותן לך גט אחר, אינו אלא גלוי דעת ואינו בטל (מרדכי ריש התקבל). כתב כתב אחר השליח שלא לתן הגט, הוי בטול, דיכול לבטל על ידי כתיבה (תשובת הר"ן בבית יוסף). השולח גט לאשתו ואמר לשליח: אם תרצה האשה לבא אלי אקיימנה, ואם לא פטר אותה בגט, והלך הבעל מן העיר ההיא, ואחר כך באתה האשה עם השליח לאותה העיר, יכול השליח לתן הגט, דהא לא באתה האשה אל הבעל, כי יצא מן העיר קודם בואה. ואפילו היה הבעל בעיר, אם לא יוכל להתפיס עמה יוכל השליח לתן הגט, דמה שאמר תחלה: אם תבא אלי אקיימנה, אינו אלא דברים בעלמא, ולא הוי אלא גלוי דעת, שאינו כלום (טור בשם תשובת הרא"ש):
באיזה לשונות מבטל גט, אמר: בטל הוא, אי איפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יתיר, לא יעזב, לא ישלח, לא יגרש, יהא כחרס, הרי הוא כחרס; אם אמר אחד מלשונות אלו וכיוצא בהם, הרי זה בטלו. אבל אם אמר: גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא; לא אמר כלום. אמר: גט זה בטל, ולא אמר: הוא, או שאמר: גט זה בטל, שמשמעו פעל עבר, כמו "חמק עבר" (שיר השירים ה, ו) הרי זה ספק:
יש מי שאומר, שאם אמר: יהא פסול, בטלו.
- אמר: לא תצא לצמיתות, הוי בטל, וכאלו אמר: היום אין את אשתי ולמחר את אשתי (ב"י בשם תשובת הר"ן סימן מ"ג):
אם לא גלה דעתו מתחלה שרוצה לבטלו, ואמר אחד מלשונות שאינם מועילים לבטל הגט, מכל מקום ערעור הוא, לפוסלו, וצריך שיתקיים בחותמיו:
השולח גט ביד שליח ובטל הגט, הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא בטל מתורת גט אלא מתורת שליחות. לפיכך, אם היה הגט ביד הבעל ובטלו, כגון שאמר: גט זה בטל הוא, אינו מגרש בו לעולם. וכן אם פרש בעת שבטלו, והוא ביד השליח, ואמר: גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט, אינו מגרש בו; ואם גרש, הרי זו ספק מגורשת:
מי ששלח גט לאשתו, וחזר ובטלו בפני שנים אחרים; וכן מי שמסר מודעא על הגט, מכין אותו מכת מרדות, מפני שגורם להיות ממזרים:
שליח שהביא גט, אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא, ונותנו לאשה בחזקת שהוא חי, אפילו הניחו זקן או חולה. ויש אומרים דוקא חולה בידי שמים, אבל הכה ונעשה טרפה, דינו כגוסס (הגהות אלפסי).
אבל אם הניחו גוסס, לא יתננו לה, שרב גוססים למיתה; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ויש מי שאומר, דהא דאמרינן בזקן, דוקא בפחות מבן שמונים או מבן מאה ומעלה, אבל מבן שמונים (טור בשם הרמ"ה) עד בן מאה, דינו כגוסס:
עיר שהקיפוה חיל מאותו מלכות, והיו במצור, וספינה המטרפת בים, והיוצא לדון בדיני נפשות, הרי אלו בחזקת חיים; ואם היה גט אחד מהם ביד שליח, נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת. אבל עיר שכבשוה כבר, או עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת, וספינה שאבדה בים, והיוצא להרג בדיני כותים, ומי שגוררתו חיה או שטפו נהר או נפלה עליו מפלת, נותנים עליהם חמרי חיים וחמרי מתים, ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו, ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע גט לידה, אינו גט: