שולחן ערוך אבן העזר קמא סג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · סג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
באיזה לשונות מבטל גט, אמר: בטל הוא, אי איפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יתיר, לא יעזב, לא ישלח, לא יגרש, יהא כחרס, הרי הוא כחרס; אם אמר אחד מלשונות אלו וכיוצא בהם, הרי זה בטלו. אבל אם אמר: גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא; לא אמר כלום. אמר: גט זה בטל, ולא אמר: הוא, או שאמר: גט זה בטל, שמשמעו פעל עבר, כמו "חמק עבר" (שיר השירים ה, ו) הרי זה ספק:
מפרשים
(צט) אמר בטל הוא: דרך כלל שצריך לומר לישנא דהוא מבטל עכשיו הגט ולא יאמר משמעות דהגט מעצמו בטול או פסול דהא ראינו דהגט כשר מעצמו והנה למ"ש לעיל בשם ח"ר אם אמר הבעל דכבר ביטל גט זה נאמן במיגו דהא יכול עוד לבטל וליישב הסוגיא עיין בחדושי רש"ך מיהו מה דמבעיי' שם אם אמר בטל ולא אמר בטל הוא צ"ל ה"פ דאם לא אמר הוא משמע דהגט מעצמו בטל והיינו לשון עבר כלומר לעבר בטל הוא מעצמו ולא שהוא ביטל דאם היה פירושו דהוא ביטל כבר היה נאמן במיגו כהנ"ל ואף למ"ש לעיל דהשליח נאמן שלא ביטל היינו כשאומר שביטל בפניו אף על גב דאיתא להבעל מיגו מכל מקום השליח נאמן אבל אם אומר דביטל בפני שנים שלא בפניו מזה א"י השליח וא"י להכחישו יש לומר לכ"ע הבעל נאמן במיגו, וא"ל אם אמר פסול למה לא אמרינן דכוונתו דפסול מחמת שנכתב במחובר או מזויף ונאמן במיגו כהנ"ל ויש לומר אם היה כוונתו לזה היה לו לפרש דבריו, ח"ר:
(ק) פועל עבר: כלומר להרמב"ם הבעיא בש"ס היא אפילו אם אמר בטל בפתח תחת הטי"ת משמע לשון עבר וציר"י תחת הטית משמע להבא:
בטל הוא משמע יהא בטל וכן בלשון אי אפשי בו כפירש"י והכלל בזה שצריך שיאמר בלשון שמשמעתו להכא וכן צריך שיאמר בלשון שהוא מבטלו ולא שהוא מעצמו פסול דהא באמת אינו פוסל:
(מז) עבר: בטל בפתת תחת הטי"ת לשון עבר. וצירי תחת הטי"ת משמע להבא.