שולחן ערוך אבן העזר קמא יט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · יט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
וכן מי שהיה משלך לבור ואמר: כל השומע קולי יכתב גט לאשתי, ופרש שמו ושם אשתו, שם עירו ושם עירה, הרי אלו יכתבו [ויתנו] לה. ואף על פי שהעלוהו ולא הכירוהו, הרי זה כשר, שזה כשעת הסכנה הוא, שכותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין. ויש אומרים דהני מלי שראו לו דמות אדם וחזו לה נמי בבואה דבבואה, הא לאו הכי חישינן שמא שד הוא, שדרך השדים למצא בבורות וכן בשדות:
מפרשים
(כז) כל השומע קולי: אז מייחד למי השומע קולו הוא נעשה שלוחו ואם אמר כל הרוצה לכתוב יכתוב כתבו תוס' כמ"ש דף ס"ו בתירוץ א' דלא מהני וכ"כ המ' והר"ן בשם הרמב"ן ובחד תירוץ כתבו דמהני אף על גב אם מודר הנאה מחבירו מותר לומר כל הרוצה לתרום ולא חשיב שלוחו לענין הנאה שאני ולא חשיב כמהנ' כיון דלא צוה לו לעשות וכן הסכים הר"ן ואפי' להפוסקים דס"ל דא"צ שליחות בכתיבת הגט כמ"ש בסי' קכ"ג מ"מ צריך הוא לצוות לו ועל חילוק של תוס' הנ"ל קשה דהא ריש פ' המדיר הקשה בהא כל השומע קולי יכתוב דנעשה שלוחו ולמה במדיר יכול לומר כל הזן לא יפסד ולפי חילוק הנ"ל לק"מ דהא אף על פי דנעשה שלוחו מ"מ לא הוי הנאה כיון דלא אמר לו דיהיה שלוחו ונ"מ מהני שני תרוצים מ"ש בסי' ע' בשם בעה"ת וע"ש:
(כח) ואף על פי שהעלוהו ולא הכירוהו: וכ"כ הרמב"ם ומ"ש הרמב"ם והוא שידעו אותו פי' היינו דפי' שמו ושם עירו בחדושי רש"ך הביא יש מפרשים מ"ש והוא שידעו היינו שידעו שהוא אדם ולא שד:
(כט) וי"א דהני מילי וכו': עיין סי' י"ז סעיף י' כתב בזה"ז לא סמכי' על ראיות בואה דבואה וע"ש מ"ש:
(יג) קולי וכו': או מייחד למי השומע קולו הוא נעשה שלוחו ואם אמר כל הרוצה לכתוב יכתוב. כתב הב"ש לתירץ ראשון של תוספ' בגיטין דף ס"ו ע"א בד"ה כל השומע קולי וכו' מהני. ולתירץ ב' לא מהני. ועפ"ז הקשה מריש פרק המדיר ע"ש. ולא הבנתי. חדא דלפי דבריו דלמד הפשט בתוס' בתירץ א'. דכי אמר כל הרוצה לתרום יתרום דהוי שליחות ממש רק לענין נדרים לא חשיב הנאה. א"כ קשה אמאי לא אמר כל השומע קולו יתרום כמו שאמר גבי גט. ועוד קשה לפי דבריו מה מתרץ תוס' בתירץ ב' דהכא לא קאמר כל הרוצה לכתוב וכו'. א"כ אי לא הוי שליחות באומר כל הרוצה לתרום וכו' אמאי מהני גבי תרומה. וע"ק לדבריו. למה הקשה קושייתו על המקשן דלפי חילוק של תוס' לא הקשה המקשן מידי בכתובות וכו'. למה לא הקשה לפי האמת דקי"ל דצריך שיאמר כל הזן אינו מפסיד. למה לא אמר כל השומע קולי יזון דאע"ג דהוי שליחות לענין גט מ"מ לענין מודר הנאה לא חשיב הנאה. ע"כ אני אומר דאישתמיטתיה ליה דברי הר"ן בנדרים דף ל"ו ע"ב ע"ש ובתוס' י"ט פרק ד' דנדרים משנה ג'. דמצינו למידן דג' חילוקים יש. דלגבי תרומה צריך שיאמר דוקא כל הרוצה לתרום יבא ויתרום. ובגט דוקא כל השומע קולי. ובמזונות דלא צריך גילוי דעת ולישנא מעלייא מהני אם אמר כל הזן אינו מפסיד עפ"ז לא קשה מידי ודו"ק. וע"ל סי' ע' ס"ק כ"א.
(יד) אדם: ע"ל סי' י"ז סעיף יו"ד שם כתב בזמן הזה לא סמכינן על ראית בבואה דבבואה.