שולחן ערוך אבן העזר קמא ט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
מה שצריך שני עדים על הקבלה, דוקא כשאין השליח כשר; אבל אם הוא כשר, מצטרף עם עד אחד. ויש מי שנראה מדבריו שחולק על זה. והוא הדין לשליחות להולכה:
מפרשים
בית שמואל
(יא) מצטרף עם ע"א: הן לענין הקבלה מצטרף הוא ודי אם קיבל הגט לפני ע"א והוי כאלו קיבל בפני שנים והן להעיד על שליחתו שהוא ש"ק די אם ע"א מעיד על שליחתו כ"כ בדרישה וב"ח וכן בש"ה דאי אם ממנה אותו לפני ע"א כי מצטרפים השליח ג"כ עם העד וכן בשעה שמוסר הגט ליד האשה די אם מוסר הגט לפני ע"א והחולקים הוא הרא"ש וס"ל השליח הוא במקום הבעל והאשה לכן אין מצטרפים אותו כלל לא להעיד על שליחתו ולא בעת שמוסר לה הגט וצריכים שני עדים בעת כשממנה אותו וכן בעת המסירה אבל מ"מ נאמן הוא לומר שעשה אותו לשליח בפני עדים כמ"ש בסמוך ואם שנים הם שלוחים לכ"ע נעשו עדים והיינו דתניא הן הן שלוחין והן הן עדים דרישה וב"ח:
ט"ז - טורי זהב
מה שצריך שני עדים כו' תחלה נבאר דברי הטור דלפי הנרא' לא יצא רבינו ב"י ידי חובות העיון בזה כדי צרכו דהוא הקשה דברי הרמב"ם אהדדי לפי דעת הטור שכ' תחל' דלרמב"ם א"צ עדים להובאה ואח"כ כ' בשמו דלעד א' עולה וע"כ כ' הוא לחלוק על הטור ולחלק בדברי הרמב"ם בין ענין נתינת הגט ליד האשה מן השליח דלזה נאמן השליח ובין החזקות עשויות בשליחות אינו נאמן דה"ל בעל דבר ואינו נאמן על עצמו ודברים אלו אין להם מקום והתחלה דאמאי יהיה לנוגע בדבר בהחזקת השליח יותר מהנתינות הגט לאשה שהרי גם שם מעיד על עצמו שנעשה שליח לגרש האשה וגירש' כדאמרינן הן הן שלוחיו הן הן עדיו שגירשה וק"ו הוא לענין החזקות בשליחו' דהא הרמב"ם לא מצריך בזה עדים ובנתינה ליד האשה צריך עדים והוא מפורש במשנה ותו דבאשר"י ר"פ השולח מביא הירושלמי שמביא הטור וז"ל עשה שליח להוליך הגט צריך לתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משם השנים עשה שליח להוליך את הגט צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח משם השנים הא דאמר צריך לתנו לה בפני שנים היינו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי או אפילו כר"מ כמ"ש ר"א דאין דבר שבערוה פחות משנים וכאן שניתר' לשוק בגט זה אין סומכין על עדי חתימ' ואין השליח משם השני שהרי הוא עומד במקום הבעל עכ"ל בטור לא הביא הירושלמי זה רק לענין להחזיקו לשליח כי לא היה צריך לזה כמו שנפרש בס"ד ועכ"פ הרי לפניך דעל הנתינה כ' הרא"ש שאין השליח נעשה לעד דלא כדברי ב"י ותו יש לי להקשו' דהא גם הרמב"ם כ' בפ"ו דגירושין וז"ל שליח שהביא גט נותנו לה בפני שנים ואותן השנים יקראו אותו ואחר כך ינתן לפניהם שדין השליח עם האשה כדין הבעל עמה שהרי תחתיו הוא קם עכ"ל א"כ למה דקדק הטור מדכ' הרא"ש שהרי הוא בא במקום הבעל ש"מ שגם לע"א אינו נאמן והרי גם הרמב"ם כ"כ ואמאי סיים הטור שהרמב"ם ס"ל דלע"א מהני וחולק על הרא"ש דהרי כתבו חד לישנא ממש ודא ודאי קושיא רבתי היא על הטור. אבל אחר העיון נראה דדברי הטור נכונים ושפיר הבין דברי הרמב"ם דהכלל בזה מ"ש הטור סי' קל"ג דלהרמב"ם צריך לכתחלה עידי מסירה ולא סגי בעדי חתימה ובדעבד סגי בעידי חתימה לחוד. לר"ת והרא"ש פסול בלא עידי מסירה דהיינו אם ודאי לא היו שם עידי מסירה וטעם דרמב"ם דמחמיר לכתחלה הוא ג"כ מטעם דאז הוא דבר שבערוה צריך שנים ע"כ אין לסמוך על עידי חתימ' לחוד וע"כ כתב הרמב"ם שפיר שהשליח צריך עדים לנתינ' הגט לאשה שהוא קם תחתיו דבעל והיינו לכתחלה אבל בדעבד כ' שם דאם מת השליח והגט יוצא מתחת ידי האשה והוא מקוים כשר שכן הדין גם בבעל עצמו כמ"ש בפ"א דגרושין ונמצ' מיושב שפיר לשון קם תחתיו דהיינו לענין לכתחלה ולענין הובאה והולכ' ס"ל להרמב"ם דאפילו לכתחלה א"צ דאין שם מעשה בגט דמעשה גט לא יתחיל אלא בנתינ' הגט לאשה הן בנתינת הבעל לאשה הן בנתינ' השליח לאשה משא"כ בנתינת הבעל לשליח דאין זה רק הכנה למעשה הגט ע"כ א"צ עדים רק להודיע אמיתת הדברים משום הכי הוצרך הירושלמי גם כן להחזיק השליח בעדים דהיינו לברר אמתת הדברים אבל בנתינה לאשה צריך עדים בשביל גוף המעשה דהוה דבר שבערוה ומ"מ עדות השליח ג"כ מהני במקום ע"א ולא מיבעיא בנתינ' הגט לאשה דהעדות אינו הכרח כ"כ אלא דוקא לכתחלה כיון שיש עידי חתימה פשיטא דהוה השליח במקום ע"א אלא אפי' בקידושין דשם צריך עדים אפי' בדעבד דהא אין שם שייכת עידי חתימה והוא דבר שבערוה ואפ"ה כתב הרמב"ם פ"ג דאישות שהשליח הוא עד אחד ובגירושין לא כתב רמב"ם דין זה דנלמד מק"ו כמו שזכרנו והטור חולק בענין שליחות הובאה דמדקדק מירושלמי דצריך ג"כ עדים כמו בנתינה לאשה נמצא דלדעת ר"ת והרא"ש דסימן קל"ג דאף בדעבד בבעל עצמו פוסל בלא עידי מסירה בנתינה לאשה ה"ה נמי בהבא' השליח דהוה פסול בלא עדים וחדא הם ע"כ הוקשה להטור על הרא"ש שכ' שהשליח במקום הבעל וכיון דהבעל פסול בלא עידי מסירה ה"נ בשליח ולא הוי אפי' ע"א וזה אינו דמ"ש מההיא דאמר לשנים גרשו אשתי דהן שלוחיו ועדיו וע"ז מייתי הטור שפיר מהרמב"ם דב' לענין קידושין בפ"ג דשליח נעשה עד ושם היה כמו עידי מסירה בגט להרא"ש ור"ת דפוסל בלא מסירה אפי' דעבד וכי היכא דלרמב"ם הוה בקידושין עכ"פ ע"א ממילא להרא"ש ור"ת ה"נ לענין גט מהני והשתא א"ש דברי הטור מכל הצדדים אלא שבדרישה כתב שרש"ל כתב על דברי הטור וז"ל דא"כ מה צ"ל ואין השליח משם השנים מאחר שכתב וצריך ליתנו בפני שנים ועוד מסתמא דומיא דלהחזיקו בפני ב' קאמר ומה שדייק הטור בפני ב' הוא דאינו עולה הא במקום א' עולה אין זה דיוק דה"ק אינו במקום ב' לפי הסברא שראוי להיות במקום ב' ומאחר שבמקום ב' לא קאי ה"ה במקום א' לא קאי עכ"ל ולק"מ על הטור דאדרב' נימא דהירושלמי קמ"ל בהאי מלתא דאין השליח משם השני להיות דדוקא במקום שנים אינו עולה אבל במקום אחד עולה ומה שהקשה דדומיא דלהחזיקו קאמר לפי מה שזכרנו ודאי שפיר הוא דומיא דלהטור גם בהובאה הוה כמו בנתינה לאשה ופסול אפי' בדיעבד בלא עדים לפי דברי הירושלמי ובתרוייהו הוה השליח נאמן כע"א ומעתה לא נשאר עלינו רק לתרץ דברי הרא"ש שכ' בשליח הנותן לאשה הוא עומד במקום הבעל ולמד מזה רבינו הטור דאפי' בע"א אינו עולה וא"כ קשה על הרא"ש מתלמוד ערוך דאמר לשנים קדשו לי אשה דאמרי' הן שלוחיו הן עדיו והרא"ש עצמו הביא זה בפ' האיש מקדש וזה ודאי קשה אמאי לא יהיה השליח כאן במקום ע"א דלא ידענא סברא לחלק בין שני שלוחים במקום שני עדים ובין שליח א' במקום א'. והנלע"ד לדקדק בדברי הרא"ש שכ' דכיון שנתרת בגט זה פרושו דממילא הוה דבר שבערוה ואין מועיל פחות משנים על מסירה דוקא מ"מ סיים הרא"ש דאין השליח משם שנים כיון שעומד במקום הבעל תיפוק ליה אפי' אם לא עומד במקום הבעל אלא יהיה נחשב כאיש אחד לא מהני דהא בעינן שנים דוקא משום דהוה דבר שבערוה ואפי' אם השליח והאשה מודים על הנתינה לא מהני בפני ע"א כמו בקדושין ע"כ נ"ל דמ"ש הרא"ש שהשליח עומד במקום הבעל אין פירושו מצד שאין לו נאמנות דנאמנות לא מהני אלא פירושו דל"ת דכאן א"צ עדי מסירה כלל אלא די בעדי חתימה דלא הצריכו עדי מסירה אלא כשהבעל בעצמו נותן לאשה לזה כ' שאינו כן שהרי השליח עומד במקום הבעל והוה דינו כמו הבעל עצמו דצריך דוקא לשני עדי מסירה ולא מהני אחד אבל באמת אם יש עוד אחר עמו מהני דהוה כאן ב' עדים כמו בקידושין דאין שייך כלל לנוגע כאן בדבר וכן משמעות דברי רמב"ם שזכרתי בסמוך שכתב שליח הנותן הגט יתננו בפני שנים והם יקראוהו תחלה כמו בנתינ' הבעל לאשה שהרי תחתיו הוא קם אין כוונתו שכיון שקם תחתיו צריך שנים אחרים אלא כוונתו שצריך לזה השליח כל מה שצריך להבעל עצמו הן שצריך לשנים הן לענין שיקראוהו תחלה שהרי הוא קם תחתיו וכל דיניו כמוהו אבל לעולם השליח נחשב במקום ע"א אליבא דכ"ע וכדעת הטור ובחנם עשה רבינו הטור מחלוק' עם אביו בזה במחילה מכבוד רבינו דבאמת כ"ע ס"ל דמהני שליח במקום ע"א ובזה אתיא הכל על נכון דלא כראיתי מחלקים בזה בדברי הטור בין הובאת הגט לנתינתו לאשה ולחלק בדברי הרא"ש בין עושה שליח אחד דאז אין נחשב לעד ובין עשה ב' שלוחים דאז יש שם עדות עליהם כל זה אין לו שחר והנכון כאשר זכרנו בסייעתא דשמיא:
באר היטב
(ה) עד א': הן לענין הקבלה מצטרף הוא ודי אם קיבל הגט לפני ע"א והוי כאלו קיבל בפני שנים והן להעיד על שליחתו שהוא ש"ק די אם ע"א מעיד על שליחתו דרישה וב"ח. וכן בש"ה די אם ממנה אותו לפני ע"א כי מצטרפים השליח ג"כ עם העד. וכן בשעה שמוסר הגט ליד האשה די אם מוסר הגט לפני ע"א. והחולק הוא הרא"ש וס"ל השליח הוא במקום הבעל והאשה לכן אין מצטרפין אותו כלל לא להעיד על שליחתו ולא בעת שמוסר לה הגט וצריכים שני עדים בעת כשממנה אותו וכן בעת המסירה. אבל מ"מ נאמן הוא לומר שעשה אותו לשליח בפני עדים כמ"ש בסמוך. ואם שנים הם שלוחים לכ"ע נעשה עדים והיינו דתנא הן הן שלוחין והן הן עדים דרישה וב"ח.