שולחן ערוך אבן העזר קמב
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קמב | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
- סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו
שליח שהביא גט ממקום למקום בחוצה לארץ, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ לארץ ישראל, אם היה השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו, הרי זה אומר בפני שנים: בפני נכתב ובפני נחתם, ואחר כך יתן לה בפניהם ותתגרש בו; ואף על פי שאין עדיו ידועים אצלנו. ואפילו היו שמות עדיו כשמות הכותים, אין חוששין להם. ואם בא הבעל ועמד וערער, אין משגיחין בו. לפיכך, אף הנשים שאינן נאמנות לומר: מת בעלה, נאמנות להביא גט זה ולומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן שליח שהביא גט בארץ ישראל ואמר: בפני נכתב ובפני נחתם, אף על פי שאינו צריך, אם יבא הבעל ויערער, אין משגיחין בו. ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה, לא ינתן לה אלא אם כן נתקיים בחותמיו. ויש לשליח להיות מכלל השלשה שקיימו אותו; ואם לא נתקיים, ונתן לה, הרי זה פסול, עד שיתקיים. ואם בא הבעל וערער, ולא נתקיים, אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת. ומפני מה הצריכו לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, בחוצה לארץ, כדי שלא תהיה האשה צריכה לקיימו אם יבא הבעל ויערער, מפני שאין עדים מצויים לקיימו ממקום למקום בחוצה לארץ. ונראה לי, דהאידנא, אפילו בארץ ישראל צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם.
- הגה: ובזמן הזה, המביא גט, אפילו מבית לבית בעיר אחת, צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם (תוספות ריש גטין). ועין לעיל סימן קמ"א סעיף נ"ה, דאין לתנו בזמן שהבעל בעיר. יש אומרים דאם יש לשליח הרשאה וכתב בה מי הם עדי הגט, דזה מקרי נתקיים בחותמיו, ואם כן אין השליח צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם (רשב"א סימן תקס"א ומרדכי ריש התקבל). ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום (ריב"ש סימן שי"ח ובסדרים). וכן נוהגין דשליח אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אף כשיש לו הרשאה, ואין לשנות:
בעל שהביא ראיה ברורה בשני עדים שגט זה שנאמר בו: בפני נכתב ובפני נחתם, מזויף הוא, הרי זה בטל:
כשם שאין צריך לקיים הגט כשאומר: בפני נכתב ובפני נחתם, כך אין צריך לקיים עדי השליחות, אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים, אף על פי שאין מכירין חתימת עדי השליחות, או אפילו אין לו שום עדות בשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו שליח כראוי, נאמן.
- ועין לעיל סימן קמ"א סעיף י"א וסעיף כ"ד כיצד נוהגין לכתחלה:
במה דברים אמורים, שנותנו לה בפני שנים כשאין השליח קרוב או פסול, אבל אם הוא קרוב או פסול, צריך לתנו לה בפני ג' זולתו.
- הגה: ויש אומרים דיש להחמיר, אפילו אין השליח קרוב או פסול, לתנו לה לפני שלשה, כדי שלא יבא לתנו לה בפני שנים אף כשהוא קרוב או פסול (טור בשם הרי"ף), וכן נוהגין. ויש מחמירין עוד, לטל שנים אחרים לעדי מסירה, ולא יהיו קרובים לדיינים ולא לאיש ולא לאשה, גם השלשה שיושבים לא יהיו קרובים לעדי הגט, ולא לשליח, (בסדר גטין). ועין לעיל סימן קמ"א סעיף ל"ג. יש מחמירים ואומרים דהרב הנוטל שכר מסדר נתינת הגט לא יהיה אחד משלשה היושבים לדיינים, אלא יושיב ג' אחרים והרב שואל כל השאלות ומסדר הנתינה (בסדר גטין, כן עשה מהרא"י):
אותם שנתנו לה בפניהם אין צריכין לישב. וכשאומר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, צריך לעמד. ויש מי שאומר, שלכתחלה צריכים לישב, אותם שאומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם.
- ולכתחלה יתנו לה ביום ולא בלילה (בנימין זאב סימן קכ"ב):
אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, בשעה שנותנו ליד האשה או סמוך לו מיד תוך כדי דבור. לפיכך, נתנו לה ולא הספיק לומר: בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק, פסול, עד שיתקיים בחותמיו:
אם אחר מלאומרו יותר מתוך כדי דבור, או שלא אמרו בפני האשה (טור), או שנתנו לה בינו לבינה; אף על פי שנשאת, נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה בפני שנים, ואומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. ואם לא נטלו ממנה, הרי זה פסול, עד שיתקיים בחותמיו.
- הגה: ולכן, אלם לא יוכל להביא גט, אף על פי שיוכל לכתב: בפני נכתב ובפני נחתם, דצריך לומר בפיו (ריב"ש סימן ר"מ). ויש אומרים דצריך לאמרו בלשון הקדש, והיינו: בפני נכתב ובפני נחתם (כן משמע מהרא"ש פ"ק מסדר גטין). ואם עם הארץ הוא, מקרין אותו מלה במלה ומודיעים לו בלע"ז הפרוש (גם זה בסדרים). מיהו, בדיעבד אם אמרו בלשון לע"ז, נראה לי דכשר:
ואם לא אמר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, ומת הבעל, אין תקנה לטלו ממנה ולחזר ולתנו לה ולומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ואין לו תקנה אלא להתקיים בחותמיו:
שליח שעושה שליח, יעשנו בפני בית דין, דהינו שנים והוא מצטרף עמהם אם הוא כשר לדין, ואומר: בפני נכתב ובפני נחתם בשעה שנותנו לשליח, וכן אחר לאחר, עד מאה. וכל אחד אומר בפני בית דין בשעת נתינה או תוך כדי דבור (בסדר גטין): שליח בית דין אני. וכן יאמר האחרון כשנותנו לידה.
- הגה: ולאו דוקא האי לשנא, אלא הוא הדין אם אומר: אני השליח נעשיתי לפני בית דין, סגי (מ"כ תקון ישן). ואפילו לא אמר כלום, אם יש לו הרשאה, והוא במקום עגון, יש להקל (ריב"ש סימן שי"ח). וכן יאמר כל אחד לחברו: הנני פלוני בר פלוני ממנה אותך פלוני בר פלוני להיות שליח במקומי ובחריקאי ויהיה ידך כידי כו' לגרש פלונית בת פלוני אשתו של פלוני בר פלוני בכל מקום שתמצאנה והנני נותן לך רשות לעשות שליח ושליח שליח וכו' ומיד שיגיע הגט ליד פלונית בת פלוני אשת פלוני בר פלוני תהא מגורשת כו' (הכל בסדר גטין), כדרך שנתבאר לקמן בסדר הגט סעיף ל'. ואין שליח בית דין צריך הרשאה כמו שליח הראשון, אבל נוהגין בהרשאה כמו בשליח הראשון (ריב"ש סימן נ"ג). ועין לעיל סימן קמ"א סעיף כ"ד. ואפלו לא היו חתומים על ההרשאה רק שנים, וכתבו בלשון עדות ולא בלשון דיינות, נאמן השליח השני לומר שהיו ג' או שהוא היה עמהם, ולא שיך בזה אין עד נעשה דין (ריב"ש סימן שי"ח). ולא חיישינן לבית דין טועין, אלא אם כן אנו מכירין באותן שסדרו הגט שאין בקיאין, שאז אפילו כתוב כהוגן חוששים להם (גם זה שם):
כשבא לעשות שליח אחר, אין צריך שיהיה בפניו, אלא אומר בבית דין: הרי פלוני שלוחי, אפילו שלא בפניו. וכן יכול למסר שליחות לבית דין שהם יעשו שלוחים אחרים, ויכולים לעשות שליח שלא בפני שליח ראשון.
- הגה: ויש אומרים דלא מהני שיאמר: שליח בית דין אני, מאחר שלא שמע שהשליח אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אלא צריך שיהיה לו הרשאה או שיתקיים הגט בחותמיו (ריב"ש סי' נ"ג):
הסומא בשני עיניו, אינו יכול להביא גט של חוצה לארץ, מפני שאינו יכול לומר: בפני נכתב ובפני נחתם. לפיכך, אם נכתב ונחתם בפניו כשהוא פתוח, ונסתמא, הרי זה אומר: [בפני שלשה] בפני נכתב ובפני נחתם, ונותנו לה. והוא שמכיר האשה בטביעות קול. ואם אינו מכירה בטביעות קול, לא מהני מה שאחרים אומרים לו שהיא זאת, אף על גב דמהני בפקח.
- ובעינן גבי פקח שני עדים כשרים שאינן קרובים ולא פסולים (ת"ה סימן רל"ח):
אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגרושין, כשר, שהרי כיון שיש עדים אינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופיהו. ואם נתקים בחותמיו, כשר בכל גונא:
האיש שנתן גט לאשתו, ונכתב ונחתם בפניה, ואמר לה: הרי את שליח להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו שליח ויתנו ליך גט זה ותתגרשי בו, הרי זו נאמנת לומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. וצריכה לאמרו בשעה שהגט יוצא מתחת ידה (טור והרא"ש). והם נוטלים אותו ונותנים לשליח לתנו לה כמאמר הבעל. ואם לא התנה עליה הבעל תנאי זה, והרי הגט יוצא מתחת ידה, אינה צריכה לומר כלום, והרי היא בחזקת מגרשת, ואף על פי שלא נתקימה חתימת ידי העדים; שעדים החתומים על הגט, כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי, כל זמן שאין מערער. ואפילו אמר לה: אל תתגרשי בו אלא בבית דין פלוני, תנאה בעלמא הוא; וכשתבא לאותו בית דין והגט ברשותה, מתגרשת בקבלתה ראשונה, ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
ויש חולקים ואומרים שאין להתירה לנשא על ידי גט שיוצא מתחת ידה, אם לא נתקיים בחותמיו, אף על פי שאין עליו עוררים, שמעולם לא שמעו מי שנהג קולא כזו.
- הגה: בעל שמביא גט לאשתו, והוא בעצמו הוליכו ממקום שכתבו אותו עד מקום הנתינה, צריך למסרו לה כשליח, וצריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, כמו השליח, כדי שלא לבא לטעות גם בשליח אחר, מאחר שעכשיו אינן בני תורה (ב"י בשם א"ח):
נכתב מקצת הגט בפניו, ונחתם כלו בפניו, אם מקצתו הראשון הוא, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו, ואפילו שמע קול קולמוס כותב, וחתמו העדים בפניו, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן אם יצא הסופר לשוק, וחזר והשלים הגט, אינו חושש שמא אחר מצאו ואמר לו ולשם אשה אחרת כתבו. ואם בא להחמיר ולעמוד על כתיבת כולו אין שומעין לו, שלא להוציא לעז על גטין הראשונים. וכל זה בכתיבתו, אבל בחתימתו צריך לעמד עליהם מתחלה ועד סוף:
אמר: בפני נכתב, ולא אמר: ובפני נחתם, או אמר: בפני נחתם, ולא אמר: ובפני נכתב, או שאמר: בפני נכתב חציו האחרון ונחתם כלו, או שאמר: בפני נכתב כלו ונחתם עד אחד אבל לא העד השני, אינו כלום. אפילו אם הוא אחד מעדי הגט, ואמר: העד האחד חתם בפני, וזאת היא חתימתי, יתקיים בחותמיו. ואם העיד הוא ואחר עמו על חתימת העד השני שלא חתם בפניו, שפיר דמי. ואין צריך לומר אם העידו שנים אחרים על חתימת אותו העד שלא חתם בפניו:
היו שלשה עדים חתומים בו, והשנים חתמו בפניו, אף על פי שהאחד חתם שלא בפניו אין בכך כלום:
עשה הבעל שנים שלוחים להוליך גט לאשתו, אף על פי שלא נכתב ונחתם בפניהם, נותנים אותו לה ותהיה מגורשת; והוא שהיו כשרים להעיד, שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה אף על פי שאינו מקוים שהרי שלוחיו הם עדיו. ויש אומרים דאם בא הבעל וערער, צריך להתקיים בחותמיו (טור, וכן משמע מהר"ן לדעת ב"י).
ויש אומרים שאפילו לא עשה שליח אלא אחד, והשני מעיד שבפניו נתן הבעל לזה הגט להוליך לאשתו, אין צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם. ויש מי שמצריך בזה שימסרנו בפני עידי שליחות עצמם:
שנים שמביאים גט, ואחד אומר: בפני נכתב, ואחד אומר: ובפני נחתם, אם אין שליח אלא אחד מהם, לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו. וכן אם שנים אומרים: בפנינו נכתב, ואחד שלישי אומר: בפני נחתם, אם אין שליח אלא אחד, לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו. אמר אחד: בפני נכתב, ושנים אומרים: בפנינו נחתם, אף על פי שאינו יוצא מתחת ידם, כשר, שהרי נתקיים בחותמיו.
- הגה: יש אומרים דאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו, אף על פי שאין מכירין חתימות דיני הקיום, מכל מקום במקום דחק ועגון יש להקל ולסמך עליו, אף על פי שלא אמר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, הואיל ואי אפשר להחזיר ולומר, יש לסמך על החתימות, דמן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי (בית יוסף בשם רשב"ץ):