שולחן ערוך אבן העזר קמא נה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

עשתה שליח לקבלה בעדים, והגט יוצא מתחת ידו, והבעל אומר: מזויף הוא, אם נתקיים בחותמיו או בעדי מסירה, הרי זו מגורשת. ואם הוא מודה שכתבו, אלא שאומר שלא נתנו בתורת גרושין אלא בתורת פקדון, והשליח אומר שקבלו (בשבילה) שתתגרש בו, השליח נאמן, אפילו אם שלשתם בעיר אחת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, הבעל נאמן, דאם איתא דבתורת גרושין יהבה, לדידה הוה יהיב לה. ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו, אבל אם טוען שעשאו שליח להולכה, ורוצה לחזר בו קודם שיגיע לידה, אינו נאמן. ואם אינם בעיר אחת, השליח נאמן, והוא שבאים בפנינו עדים שעשאתו שליח קבלה, והשליח אומר שמסרו לו בפני עדים.

הגה: יש אומרים דוקא שהגט יוצא מתחת ידו, אבל אין הגט בידו אינו נאמן, אפילו היה לו עדים שראוהו תחת ידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש).

ולסברא זו טוב לזהר שלא לגרש על ידי שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת, משום דמצי מפק מניה חרבה, שאם יטען שלא נתנו לו לגרושין, שהוא נאמן.

הגה: ואין חלוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה (כ"כ הרי"ף). מיהו, בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש, אין חלוק בין אם הבעל בעיר או לא (מהר"ם פדוואה סימן ג'). ואם האשה אומרת: בפני קבלו שליח לגרושין, נאמנת. ויש אומרים דוקא כשהגט ביד האשה:

מפרשים

בית שמואל

(עד) אם נתקיים בחותמיו:    דש"ק הוא כאשה עצמה וכיון שהבעל אומר מזויף צריך קיום ובלאו הכי אינה נאמנת כך דין השליח כ"כ המגיד אפי' להפוסקים דס"ל השליש נאמן אפי' אם הבעל דבר אומר דלא נתן לידו בתורת שלישית כמ"ש בחושן המשפט סימן נ"ו ש"ה כשאינו מקוים הוי כאלו אין בידו כלום:

(עה) השליח נאמן:    אפי' בלא מיגו אפילו אם אמר דמסר לידו בעדים מ"מ הימני' דזמנין ימותו העדי', תוס' והרא"ש:

(עו) בעיר אחת וכו':    כן ס"ל כמה פוסקים דפסקו כרב הונא דבעל נאמן דוקא בעיר אח' ולכאורה נראה דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל חילוק זה אליבא דר"ה דהא הם פסקו כר"ח שהוא תלמיד משום דהביאו ראיה מהסוגיא דאתי' כר"ח משום דהקשה שם ולהימני' לשליש וכו' ש"מ דהלכה כר"ח דס"ל דהשליש נאמן ואי הוי ס"ל לר"ה ג"כ השליש נאמן כשאינה בעיר א' א"כ שפיר אתי' אף אליבא דר"ה היינו כשאינה בעיר א' אלא ודאי דלא ס"ל חילוק זה:

(עז) אבל אם טוען שעשאו ש"ה וכו':    והשליח טוען שהוא ש"ק אז לא אמרי' אם איתא בתורת גירושין לדידה יהיב הלא לפי דבריו נמי לגירושין נתן ומ"מ לא יהיב לדידה ולא אמרי' דלא יהיב לדידה כי היכא דלא תתגרש מיד, ולפי שיטה זו אם הבעל אומר לפקדון נתתי והשליח אומר להולכ' הבעל נאמן מטעם אם איתא דלגירושין יהב לדידה הוי יהיב ולא אמרי' דלא נתן לידה כי היכא דלא תתגרש מיד וכן מוכח מתוס' שהבאתי לעיל דהא הקשו מה הועילו חז"ל בתקנתן שיאמר ב"נ וב"נ אכתי יאמר הבעל לפקדון נתתי ש"מ אפי' בש"ה נמי הבעל נאמן לומר לפקדון נתתי וכן כתב הר"ן בשם תשו' הרי"ף והרשב"א דהסוגי' איירי בזה דהבעל אומר לפקדון נתתי והשליח אומר להולכ' ונתן ליד' ופליגי בזה ר"ה ור"ח ולא כהר"ן שכתב בתירוץ א' בכה"ג לא אמרי' למה לא יהיב לדידה די"ל דלא יהיב לה כי היכא דלא תתגרש מיד, והרא"ש פוסק כרב הונא דבעל נאמן וס"ל אם הבעל אומר לפקדון והשליח אומ' להולכ' נאמן השליח כמ"ש ריש גיטין וכבר כתבתי דמשמעות הוא אפילו כשהם בעיר א' והטור לא כ"כ:

(עח) והוא שבאים וכו':    כלומר הא דשליח נאמן ותתגרש בקבלתו דוקא כשיש עדים שהוא ש"ק אבל בש"ה אפילו ליכא עדים נאמן הוא ותתגרש כשמגיע הגט לידה כמ"ש לעיל ומשמע אפילו אם הבעל א"י שהוא ש"ק מ"מ הוא נותן ליד השליח הגט שתתגרש מיד אם הוא ש"ק, ולהפוסקים דס"ל בעיר א' הבעל נאמן משמע אפילו אם יודע שהוא ש"ק ועיין לקמן:

(עט) וי"א דוקא וכו':    לא מצינו דיעה זו מפורש אלא בד"מ מדייק כן מדברי הטור שכתב הרמב"ם כתב השליח נאמן בכל ענין אפילו אם אין הגט בידו רק ראו הגט בידו וא"א כתב כסברא הראשונה פי' הוא להרא"ש אין השליח נאמן אא"כ הגט בידו ולא מהני מה שראו העדים בידו ולא כהרמב"ם, ואין מוכרח די"ל כוונת הטור דהרא"ש פוסק כסברא הראשונה היינו בפלוגתת ר"ה ור"ח פוסק כר"ה דהבעל נאמן בעיר א' אבל כשאינו בעיר א' השליח נאמן יש לומר דנאמן אפי' אם הגט אין בידו אלא ראו בידו, ואין להוכיח מדברי הרא"ש דראו לא מהני דהא הרא"ש פי' הסוגיא דהגט ביד השליח ומחמת זה הוכרח לדחוק במימרא שם מודה ר"ה אם היא אמרה בפני נתת לגירושין נאמנת איירי נמי דהגט ביד השליח נאמנת היא לומר בפני נתת ליד השליח במיגו גרשתני כמ"ש בסמוך ואם איתא דסבירא ליה ראו ביד השליח מהני למה ליה לדחוק ולמה לא מפרש דאיירי דהעדים ראו הגט שלה ביד השליח והיום הגט ביד האשה מ"ה נאמנת היא לומר בפני נתת לגירושין במיגו לידי נתת לגירושי' אלא ע"כ ראו לא מהני דיש לדחות דלמא ס"ל כסבר' הר"ן אם הגט ביד האשה עדיף טפי ומודה ר"ה דהשליח נאמן ופלוגתת ר"ה ור"ח היא כשהגט ביד השליח בזה ס"ל ר"ה הבעל נאמן כיון דלא מסר לה להתגרש בו ומתוס' משמע ראו מהני דהא פירשו להמקשן דהקשה קיבל למה לי היינו דסגי אם ראו בידו הגט, וי"ל דס"ל לרמ"א תוספת כ"כ אליב' דמתני' דלא בא הבעל ומכחיש אותו אז מהני אם ראו בידו הגט משא"כ כשהבעל מכחישו ועיין לקמן, ובד"מ הבי' ראיה לזה ממ"ש בחושן המשפט סי' נ"ו השליש קודם שנותן השלישית מידו צריך שיאמר אופן שלישתו לפני הב"ד או לפני עדים משמע אם ראו בידו לא מהני ויש לדחות בוודאי לענין אופן שלישית לא מהני ראו בידו אבל לענין זה מהני אם ראו בידו גט והוא ש"ק אמרי' בוודאי נמסר לידו לגירושין ולא לפקדון ועיין מ"ש בסעיף י"א:

(פ) ואין חילוק בזה וכו':    היינו אם הבעל אומר לפקדון נתתי והשליח אומר להולכה נתן לידי לר"ה בעיר אחת הבעל נאמן ולא כסברת הר"ן דכתב בזה לכ"ע השליח נאמן כמ"ש לעיל, וע"כ בש"ה צריך לומר דליכא עדים דהבעל עשאו לש"ה דאם לא כן איך י"ל לפקדון נתתי אלא דליכא עדים ומ"מ נאמן כמו שליש בעלמא דנאמן אלא בש"ק בעינן עדים כי היכא דתתגרש בקבלת השליח, ולהרי"ף בתשו' איירי הסוגיא כשהבעל אמר לפקדון והשליח אומר ש"ה אני ופוסק ר"ח השליח נאמן, ולתוס' נאמן הבעל לומר לפקדון נתתי כשהם בעיר א' וכן הוא לשיטות הרשב"א, ולכאורה קשה על הרב רמ"א כאן כתב ואין חילוק וכו' משמע בעיר א' יכול הבעל להכחישו ובסי' קמ"ב פסק כשם שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם כן הוא נאמן שהוא שלוחו, ואין לומר כאן איירי כשאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אז יכול להבעל להכחישו ובסי' קמ"ב איירי כשהשליח אומר בפני נכתב ובפני נחתם דהא שם סעיף ו' לא משמע כן גם לפ"ז דבריו סתומים ואפשר אף על גב הבעל יכול להכחישו מ"מ לא חיישינן שמא יבוא ויכחיש ואיירי שם כל זמן דלא בא ומכחיש נאמן הוא לומר בפני נכתב ובפני נחתם מיהו הלשון שכתב שם כשם שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכו' משמע אפילו אם מכחיש הבעל וע"כ צ"ל מ"ש שם כשם שנאמן לומר איירי כשאינן בעיר א' אף על גב לענין בפני נכתב ובפני נחתם נאמן אפי' בעיר אחת מ"מ לענין נאמנות שהוא ש"ה אינו נאמן בעיר אחת:

(פא) נאמנת:    במיגו אפילו אם הגט ביד השליח ואפילו בעיר אחת נאמנת במיגו די"ל לידי נתת והפקדתיו ליד השליח ואז היא נאמנת דהאשה אומרת גרשתני נאמנת אף על גב השליח מסייעה לא אמרינן דמעיזה כל שאין שני עדים דמסייעין לה כ"כ הרא"ש ועיין ריש סימן י"ז שם כתב הטור אפילו אם איכ' א' דמסייעה מעיזה ולא כהרא"ש וצריך ישוב, אבל אם אינה אומרת בפני נתת ליד השליח לגירושין והם בעיר אחת אינו נאמן השליח להני פוסקים ולא אמרינן מיגו דיהיב השליח הגט לידה די"ל דאין רצונה לקבל הגט כל שא"י בודאי דהבעל נתן ליד השליח לגרושין כן משמע מהרא"ש לפ"ז אפילו אם היא א"י דהבעל מערער מ"מ כל שא"י שנתן לגירושי' אין רצונה ליטול הגט, ובתוס' לא משמע כן דהא כתבו דאין רצונה לקבל הגט כיון דשמעה דהבעל מערער משמע כשהי' א"י דהבעל מערער מקבל הגט ואף לדעת תוספות נראה אם עדיין הגט ביד השליח ועכשיו מערער הבעל תו לא אמרינן מיגו דהיה נתן קודם הערעור של הבעל הגט ליד האשה דאז הוי מיגו למפרע ולא אמרינן מיגו למפרע כמ"ש בהרא"ש סוף כתובות ועיין בסמ"ע ובש"ך בחושן המשפט סי' פ"ב:

(פב) וי"א דוקא וכו':    וכן הוא לשיטת הרי"ף שהבאתי לעיל דכל הסוגיא איירי כשהגט ביד האשה ובזה נאמנת לומר בפני ניתן לגירושין וכן הוא לפי מ"ש בתשובת הרשב"א ובח"ר:

ט"ז

באר היטב

(מב) נאמן:    אפילו בלא מיגו.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש