שולחן ערוך אבן העזר קמא נא

אמר הבעל לשליח: טל ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר ונתנה האשה לשליח החפץ תחלה ואחר כך נתן הגט, הרי זו מגורשת. ואם נתן לה הגט תחלה ואחר כך נתנה החפץ, אפילו ביד שליח ראשון אינו גט. אמר לו: תן לה הגט וטל ממנה חפץ פלוני, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר, הרי זה גט, בין שנתנה תחלה בין שלא נתנה אלא בסוף. ויש אומרים שכשאמר לו: טל ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט, אם שלחו ביד אחר, אפילו נתנה לו החפץ תחלה ואחר כך נתן לה הגט, מאחר שלא נתנה החפץ ביד שליח ראשון קודם שתקבל הגט משליח שני, אינה מגורשת. כיצד יעשה, יטלנו הראשון מידה, ויחזר ויתננו לה בתורת גרושין, אחר שהגיע לידו החפץ:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(סה) לא ישלחנו ביד אחר: הנה לשיטות הרמב"ם הטעם הוא דלא ישלחנו ביד אחר משום אין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר לפ"ז דבר שאין קפידא כגון שצוה שתמחול לא זכות שלה קודם נתינות הגט יכול לשלוח ע"י אחר ולא חיישינן שמא ישנה השליח השני וכ"כ תוס' שם אבל לשיטות רש"י חיישינן שמא ישנה השליח השני ואסור לשלוח ע"י שליח אחר אפילו בדבר שאין קפידא מיהו למסור הפקדון ליד אחר אף לרש"י אסור אלא אפי' דבר שאין פקדון אלא בכה"ג שתמחול הזכות מ"מ אסור לשלוח ע"י אחר מטעם הנ"ל ודברי הטור תמוה מ"ש דיכול לשלוח ע"י אחר גם דברי השואל בתשו' הריב"ש לשיטות רש"י תמוה וקי"ל כחומרת תרי טעמים ואסור לשלוח ע"י אחר אפילו אם חלה הראשון לא מבעיא לפירוש תוס' לא ישלחנו ע"י אחר דהא הוי שינוי אלא אפילו לשיטות הרמ"ה ורש"י נראה דלא ישלחנו ע"י אחר דהא חיישינן שמא ישנה לפ"ז אפילו אם נתן לו רשות לשלוח ע"י אחר ולא כתב אפילו בלא אונס א"י לשלוח בלא אונס אף על גב דכתבתי לעיל אם נותן לו רשות סתם לשלוח ע"י אחר יכול לשלוח אפילו בלא אונס דשם הטעם משום דדרשינן לישנא יתיר' למה נתן לו רשות לשלוח דהא ע"י אונס רשאי לשלוח בלא רשות אלא ע"כ דנתן לו רשות לשלוח בלא אונס אבל כאן א"י לשלוח אפילו אם יש לו רשות י"ל נתינות רשות הוא אם יהיה לו אונס מיהו בתשובת ריב"ש לא משמע כן:

(סו) אינו גט: לדעת הרמב"ם אפילו אם אמר סתם טול חפץ ותן לה הגט אמרינן דהוא מקפיד שאל יתן לה הגט עד שתתן החפץ כיון דהזכיר לקיחות החפץ קודם נתינות הגט אבל אם מזכיר נתינות הגט קודם לקיחות החפץ לא אמרינן דמקפיד שיתן הגט קודם הלקיחות החפץ דאין זה סברא שיקפיד בזה מיהו אם אמר תן גט ואחר כך טול החפץ י"ל דהוי קפידא, והרמ"ה ס"ל אם אמר סתם טול החפץ ותן לה הגט ליכא קפידא שיעכב הגט עד אחר נתינות החפץ אלא א"כ שאמר טול החפץ ואח"כ תן הגט אז הוא מקפיד שאל יתן הגט עד שתתן החפץ והרמב"ן ס"ל אפי' אם אמר תן הגט וטול החפץ מ"מ הוא מקפיד שאל יתן הגט עד שיטול החפץ כיון דזכר הלקיחות החפץ כמ"ש בחושן המשפט סי' נ"ח:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ה"ז לא ישלחנו כו' זהו ל' הרמב"ם ובמשנה אמר לו טול ממנה חפץ פלו' לא ישלחנו ביד אח' שאין וצונו שיהא פקדונו ביד אח' ומפ' הרמב"ם במשנה שלא הקפיד שיטול החפץ קודם נתינת הגט לכתחלה לא ישלחנו ביד אח' אלא שאם עבר ושלחו ביד אחר הוה גט ונמצא דמשנה לא מיירי אלא מלכתחלה וזו היא שאמר כאן בסיפא אמר לה תן גט וכולי והטעם הוא דאע"ג דלא הקפיד בפי' נטילת חפץ מ"מ כיון שזכר נטילת החפץ בשעת שליחות הגט יש לו לגט קצת שייכות בחפץ ויזהר לכתחלה שלא יתן הגט עד נטילת החפץ אבל אם הקפיד על נטילת החפץ תחלה אז אפילו דעבד לא הוה גט אלא דאם נתנה החפץ תחלה אפילו להשליח השני סגי בכך ומזה לא מיירי המשנה אבל התוספות בשם ריצב"א והרא"ש מפרשים המשנה על דעבד דאפי' בדעבד פסול אם שלחו ביד אחר דהיינו אפי' נתנה החפץ תחלה ליד השליח השני פסול כיון שלא בא ליד השליח הראשון קודם נתינת הגט אין מועיל מה שנתנה להשני ואם לא הקפיד על נטילת החפץ לא הוזכר במשנה ממילא מותר לכתחלה לשלחו ביד אחר כיון דאין תלוי זה בזה וזהו שכתב הטור לדעת הרא"ש באם הקפיד כולי לפיכך יכול לשלחו ביד אחר פי' הגט ישלח ביד אחר אפילו לכתחלה ויכול אח"כ לילך וליקח החפץ כדי שלא יעבור על דעת משלחו בזה אבל אין הגט תלוי בזה אע"ג שהזכירו בשעת נתינת הגט ה"ל שלי' לשני דברים כל חד מלתא אחריתא ובזה מבוארים דברי הטור שפי' ואתיא שפיר מה שכ' ב"י על מ"ש הטור שהרא"ש ס"ל שאפי' לכתחלה ישלח ביד אחר אם לא הקפיד חולק על הרמב"ם כזה שאין הוכחה בדברי הרא"ש כזה אלא (ממה) דכתב דמתניתין איירי דשקול חפץ והב גט משמע ליה דמתנית' דקתני לא ישלחנו ביד אחר דוקא כדא"ל שקול חפצא והב גיטא הא אלו א"ל הב גטא ושקול חפצא מותר לשלוח ע"י אחד עכ"ל הדברים מבוארים עפ"י מה שכתבתי וההיתר הזה היינו מצד הגט ויקח אח"כ החפץ אבל לא עלתה על דעתו להתיר ליקח החפץ ע"י אחר ומו"ח ז"ל הבין דברי הב"י שגם בלקיח' חחפץ יש היתר לשלוח ע"י אחר ותמה ע"ז שהרי אמרו בגמרא זו אפי' תינוקת של בית רבן יודעים שאין השואל רשאי להשאיל ודחק לתרץ אליבי' דהכא מותר לשלוח החפץ ע"י אחר כיון דגלי דעתי' דלא קפיד אחפץ שיהא ביד האשה לאחר הגט ה"ה דלא קפיד שיהיה ביד אחר ומתוך כך דחק לפרש דברי הטו' שכתב וא"א כתב כסברא הראשונ' קאי על תחילת הדברים אבל בזה גם הרא"ש ס"ל כרמב"ם דאסור ותמוה מאוד שהרי גם הטור כ' סעי' זה דאם לא הקפיד כו' לפיכך יכול לשלחו ביד אחד משמע אפי' לכתחלה אלא הדברים כמו שזכרנו דהרא"ש חולק בשני דברים והטו' אחריו וב"י לא מיירי מהיתר שליחות החפץ כלל כמו שזכרנו:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}