שולחן ערוך אבן העזר קמא נז

שליח קבלה שקבל הגט לאשה, ושלחו לה בפני שני עדים, והגיע הגט לידה ונטלתו, והרי הגט יוצא מתחת ידה, והיא אינה יודעת אם בעלה שלחו לה או שליח קבלה שלה או שלוחו של בעל, הרי זו מגורשת. ואם בא הבעל וערער שלא כתבו, או שהוא גט בטל, יתקיים בחותמיו, שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מתחת יד שלוחה שידו כידה, ואף על פי שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו. ואם לא נתקיים, אינה מגורשת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, איכא למיחש שמא יאמר הבעל: לפקדון נתתיו.

ואפילו אינן בעיר אחת, יש אומרים דאין השליח נאמן רק כשהגט בידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש) דהוי כשליש שיתבאר בחשן המשפט סימן נ"ו:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(פו) וערער שלא כתבן: ואם ערער ואומר לפקדון נתתי אז תליא בפלוגתא הנ"ל ואם אמר ממני נפל כתבתי לעיל דפליגי בזה הפוסקים:

(פז) שהרי עדים מעידים: ואם ע"א הביא לה נאמן אם היה אצל הכתיבה והחתימה במיגו די"ל הוא ש"ה כ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף רנ"ח:

(פח) וי"א שאם שלשתם וכו': לדעת הרא"ש כל זמן שלא בא הבעל ומכחיש לא חיישינן שמא בא ויכחיש ומותרת אפילו לר"ה אלא המגיד כתב לשיטות הפוסקים דפסקו כר"ה אפילו לא בא הבעל חיישינן שמא יבוא ויכחיש, וכ"כ הרשב"א וכן הוכחתי לעיל לשיטות הרי"ף ורמב"ם לר"ה חיישינן שמא יבוא ויכחיש:

(פט) ואפילו אינן בעיר א': הג"ה זו תמוה כי בד"מ מדייק זאת מהטור ואין שום משמעות בטור כמ"ש לעיל גם הבאתי דברי תוס' דכתבו אם ראו עדים הגט בידו מהני מיהת כשלא בא הבעל ומכחיש והיינו קושית המקשן קיבל למה לי וכאן נמי מיירי דאין הבעל מכחיש ועדים אלו ראו בידו הגט מנ"ל דלא מהני, אבל אין להקשות עליו ממ"ש הרי"ף והרשב"א דסוגיא איירי כשהגט ביד האשה ומ"מ לר"ח השליח דינו כשליש ונאמן, די"ל דס"ל לר"ח השליח נאמן טפי אבל לר"ה הבעל נאמן אא"כ כשהשליח שליש בודאי והגט בידו לכן לא הביא י"א אלו בסעיף נ"ו דס"ל שם אייתי כשיטות הרמב"ם דפוסק כר"ח וכאן דאייתי כשיטו' הפוסקים דפסקו כר"ה מביא י"א אלו גם בל"ז שפיר להרי"ף ורשב"א הטעם דאי בעי מהדר לה בידיה וכ"כ בח"ר משא"כ דשליח קבלה שלה אינו בכאן ובזה ניחא נמי דלא הביא י"א אלו בסעיף נ"ו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שליח קבלה כו' הוא לשון הרמב"ם המכוין מדין זה שהשליח שלחו בפני עדים להאשה והאשה ראתה גט זה ביד אדם אחד ולא הגיד לה שהוא שליח מן שלוח' אלא סתם נטלתו ממנו ואינ' יודעת אם נתקיים שליחתו של שליח לקבלה שעשתה היא ונתגרשה בקבלתו של שלוח' או אפשר שלא נתקיים אותו שליחות אלא הבעל שלח לה הגט עי"ז היא מגורשת מ"מ דאף אם הוא שליח בעלה הוה שליח להולכה ונתגרשה עכ"פ משהגיע לידה וזהו לדעת רמב"ם דהשליח נאמן (כשהבעל טוען לפקדון נתתי) כמ"ש לדעה קמייתא דסעיף כ"ה אבל לי"א דשם (דהבעל נאמן אם הם בעיר א') הוה הדין כן באינה בעיר אחת (דבעיר א' חיישי' שמא יאמר הבעל לפקדון נתתי ויהיה הבעל נאמן ואינה מגורשת) ואיני יודע שום חידוש בדין זה והרב המגיד כתב וז"ל ולא חידש רבינו בזאת הבבא אלא שכל שיש ב' עדים שראוהו יוצא מתחת יד שליח קבלה א"צ לידיעה כיצד בא לידה עכ"ל ולא נתיישב לי כלל מאי קמ"ל בזה דהא אף אם לא (כא) כלל לידה אלא דנאבד מיד השליח ויש עדים שראוהו בידו והוא שליח קבלה היא מגורשת כדמשמע בסעיף הקודם לזה דאין חשש באבד אלא באין ב' עדים וכאן יש ב' עדים מה לי אח"כ להגעת ידה ולידיעתה וצריך לדחוק ולומר דקמ"ל דל"ת כמו בשטרות של ממון שהם מקיימים והלה טוען שהוא מזויף וזה אומר איני יודע אם אתה חייב לי דודאי ל"מ הקיום וכאן שהגט יוצא מיד' והיא אינה יודע' באיזה אופן ואפשר שהוא מזויף לגמרי וזה גרע משאר שליחות קבלה שהגט תחת ידו שהוא טוען ברי קמ"ל דאפ"ה מהני הקיום כיון שהשליח היה ברור לו ובפרישה כ' על מ"ש הטור וכ' הרמב"ם אפי' בפני נתנו השליח לגירושין כו' וז"ל בעל פרישה ז"ל מ"ו (היינו רש"ל) באמת שאין חידוש גדול מאחר שבעל מודה שנתן ליד השליח לגרושין עכ"ל ר"ל שאין חידוש במ"ש אפי' אמרו בפני נתנו לשלי' הואיל שגם הבעל מודה שנתנו לידה עכ"ל ואתה רואה שאין כוונת רש"ל כלל לפי מה שהבין בו בעל הפרישה שאין נתיישב כלל אלא ברור לי שרש"ל לא כ' דברים אלו בטור אחד דין שקאי עליו בעל הפרישה אלא מ"ש הטור אח"כ דברי הרמב"ם האלו שאנו עוסקין בו שכאן אין חידוש כמו שזכרנו וע"ז כתב דברים אלו ולפי מה שזכרנו ניחא קצת אבל יפה כתב רש"ל שאי כאן חידוש גדול:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}