שולחן ערוך אבן העזר קמא ל

בנסח הרשאת שליח הולכה, צריך להוסיף על הנוסח שכתוב בטור אבן העזר: בפנינו עדים חתומי מטה מסר פלוני בן פלוני גט כריתות ביד פלוני בן פלוני להוליכו לאשתו פלונית בת פלוני ולתן אותו בידה. וכך אמר בפנינו פלוני בן פלוני הבעל לשלוחו פלוני בן פלוני: הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה או ביד שלוחה או ביד שליח שלוחה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודבורך כדבורי (הגהות מרדכי דגטין) הגה: ואם יש תנאי בגט, מזכירו כאן וכותבין: על תנאי כך וכך, וכן חוזר ומזכירו בסוף אחר שכתב ומותרת לכל אדם (גם זה בהג"ה הנ"ל) ועשיתך כעשיתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים אפילו בלא אונס ותכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ונותן אני לך רשות למנות שליח ושליח שליח עד מאה אפילו בלא אונס עד שיגיע גט לידה ותכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם.

הגה: וכותבין גם כן בהרשאה שם העיר עם הנהרות שלה, כמו בגט (בסדר גטין). וכן כותבין כל כנוי האיש והאשה, כמו בגט (מהרא"י סימן ט"ז וי"ז). ויש אומרים דכותבים אף כנוי השליח (בסדר בשם מהר"ר ז"ך). ויש אומרים שאין להאריך בהרשאה בדברים שאינם צריכין (פסקי מהרא"י סימן ט"ו). ויש אומרים שאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו, מאחר שכל אחד יכול לכתב כפי צחות לשונו ואינו תקון חכמים (ב"י). ועיין לקמן בסדר הגט סעיף כ"ו כיצד כותבין בהרשאת מומר. שליח הולכה שמביא הרשאה וכתב בה שהוא שליח קבלה, אם השליח אינו מכחיש ההרשאה רק שאומר שנעשה שליח הולכה וקבלה, אז השליחות כשר ונעשה שליח הולכה ונותן הגט לאשה. אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם, הרי ההרשאה מכחשת אותו ונתבטל כל השליחות, גם הגט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט היו עמי הארץ ולא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה, יש לחוש לכמה מיני פסולין (ב"י מ"כ מעשה בכה"ג נעשה בפני ר"א מזרחי), וכן כיוצא בזה שנכר שאותן שסדרו הגט היו הדיוטות (ריב"ש):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(מא) בנוסח הרשאת: כתב בד"מ בתחלה ממני' השליח קודם שמצוה לכתוב, ואחר הנתינה ליד השליח אז יכתבו הרשאה, דאם יכתוב קודם מחזי כשקרא, וכותבים פיך כפי ואם לא כתב הכי לא יתן לו כי שמא הוא שליח רק על הנתינה אף על גב השליח נאמן לומר דעשאו לשליח מ"מ כאן הכתב מכחישו ועיין תשו' מהר"ם מינץ סימן קי"ד, וכותבי' ושליח שליח עד מאה אבל אם כותב סתם ואני נותן לך רשות לעשות שלוחי' עד מאה י"ל דקאי הכל על הראשון דהוא יכול לעשות שלוחי' עד מאה אבל השני א"י לעשות שליח אחר לכן כותבין ושליח שליח וכו', וכותבי' אפי' בלא אונס ואם לא כתב כן בפירוש מ"מ יכול לעשות שליח בלא אונס דהא א"צ הרשאה אלא משום עשיות השלוחי' בלא אונס כמ"ש בתשו' ריב"ש וכינוי שליח אין כותבי' משום את"ל דהוא איש אחר מ"מ הוא כשר לשליחות פסקי מהרא"י וא"ל למה לא חיישינן שמא אין זה שלוחו אלא איש אחר שלוחו נמצא דזה הנותן הגט אינו שלוחו וי"ל דלא חיישינן כיון שהגט ביד זה אמרי' בוודאי זה הוא שלוחו ואם מגרש את ארוסתו יכתוב בהרשאה שהבעל שולח הגט והרב המסדר כששואל לשליח ישאלנו בשם ארוס שם בשם תיקון ישן:

(מב) שליח הולכה וכו': עיין בגוף התשובה בב"י סוף סימן זה, וא"ל אף על פי שתאמר שהוא ש"ה וש"ק אכתי פסול הגט מחמת דמוכח דהמסדרי' הגט היו ע"ה וסברו דהבעל יכול לעשות ש"ק, וי"ל דאפשר לומר דלא היו ע"ה אלא מה שכתבו דהוא ש"ק לא כתבו אלא ליפוי כח ובאמת הוא ש"ה אבל אם לא אמר דהוא ש"ה מוכח דהוא ש"ק והבעל א"י לעשות ש"ק מוכח דהם ע"ה, וא"ת אם יכולים לתרץ שהוא ש"ה ומה שכתבו שהוא ש"ק אינו אלא ליפוי כח א"כ איך יכול השליח להכחיש וכן הקשה בד"מ, וי"ל תירוץ זה לא טענינן אנחנו אא"כ כששליח אומר כן שומעים ולא נתבטל הגט אבל אנן לא טענינן כן ובגוף התשובה יש שם איזה דברים להתיישב:

באר היטב

עריכה

(כה) הרשאת: כתב הד"מ בתחלה ממנין השליח קודם שמצוה לכתוב ואחר הנתינה ליד השליח אז יכתבו הרשאה דאם יכתוב קודם מחזי כשקרא. וכותבין פיך כפי ואם לא כתב הכי לא יתן לה. וכותבים ושליח שליח עד מאה. אבל אם כותב סתם ואני נותן לך רשות לעשות שלוחים עד מאה י"ל דקאי הכל על הראשון דהוא יוכל לעשות שלוחים עד מאה אבל השני א"י לעשות שליח אחר לכן כותבין ושליח שליח. וכותבין אפילו בלא אונס. ואם לא כ"כ בפירוש מ"מ יוכל לעשות שליח בלא אונס. וכינוי שליח אין כותבין. עב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}