שולחן ערוך אבן העזר קמא יא


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין שליח להולכה צריך עדים, אם הודו השליח והמשלח. ואם המשלח כופר, הרי זה ספק. ויש אומרים ששליח הולכה צריך למנותו בעדים.

הגה: מיהו, השליח נאמן לומר שעשאו בעדים, ואין צריך עדות על כך (רבי ירחם ח"ג נכ"ד). ונוהגים להצריך הרשאה ועדים על הרשאה שנעשה שליח. ועיין לקמן סעיף כ"ד:

מפרשים

בית שמואל

(יג) אין שליח הולכה וכו':    כן ס"ל לרמב"ם דא"צ לעשותו בפני עדים אם הודו דהוי כשליח להפריש תרומה וכיוצא בזה:

(יד) ואם המשלח כופר וכו':    ע"כ צ"ל דהמשלח כופר ואומר לפקדון נתתי לך והשליח אומר לגירושין דאם אומר ממני נפל ואתה מצאת כתב המגיד בשם הרשב"א דאינו נאמן א"כ קשה כשאינם בעיר א' למה יכול להכחישו דהא לשיטות הרי"ף כמ"ש בתשו' והרשב"א איירי הסוגיא בש"ה ולכ"ע כשאינם בעיר א' השליח נאמן וכאן כתב בסתם דיכול להכחישו, וא"ל דאיירי כאן דאין הגט ביד השליח מ"ה יכול להכחישו דהא קשה היכא הוא הגט אם בידה הגט הא כתב המחבר לקמן כשהגט ביד האשה הוי כאלו היה ביד השליח ואם נקרע הגט א"כ אפילו אם המשלח מודה דנתן לגרושין ה"ז ספק כמ"ש לקמן, וא"ל הסוגיא איירי בידוע שהוא ש"ה שלה וכן איירי לקמן בזה אמרי' דא"י להכחישו אא"כ כשמסייע ליה הסברא אי לגרושין נתה היה לו ליתן לידה לכן כשאינם בעיר א' א"י להכחישו אבל אם א"י כלל אם הוא שלוחו יכול להכחישו, דהא מ"מ שליש הוא א"כ למה יכול להכחישו שלא נתן לגירושין, גם א"ל דאיירי באומ' ממני נפל ואתה מצאת ואינו שליש כלל אף על גב הרשב"א ס"ל דאינו נאמן לומר ממני נפל מ"מ הגמיי' לא ס"ל כן אלא ס"ל כהרא"ש דס"ל די"ל ממני נפל כמ"ש בתשו' הביא' הב"י בחושן המשפט סי' נ"ה, והא שכתב הטור לקמן סימן קנ"ב כשהגט ביד האשה אינו יכול לומר הבעל ממני נפל י"ל כשהגט ביד האשה שאני, והא שכתב הטור בחושן המשפט שם אם אמר להשליש ממני גזלת אינו נאמן י"ל טענות גזילה שאני אבל ממני נפל נאמן לומר דהא דין זה כתב הגמיי' וכתב שם הבעל יכול להכחישו כשאין הגט ביד השליח כמ"ש בסמוך ואי ס"ל כהרא"ש א"ש אפילו כשהגט ביד השליח נמי יכול להכחישו ולומר ממני נפל אלא ע"כ לא ס"ל כהרא"ש גם כתבתי בסמוך דמוכח לא כהרא"ש דחייש לנפילה גם לא כהפוסקים דס"ל דנאמן לומר לשאלה נתתי ואפשר דאיירי דאין הגט ביד השליח ולא ביד האשה אלא השליח מסר לידה הגט בפני ע"מ והעדים בפנינו והגט נקרע מ"ה אם הבעל מודה דהוא שלוחו ה"ז מגורשת ואם הוא מכחישו אף על גב דראו בידו הגט לא מהני והיינו כמ"ש לקמן בהג"ה דלא מהני מה שראו הגט ביד השליח וע"כ צ"ל בעת שמסר הגט לידה לא אמר שהוא שליח הבעל דאם אמר באותו פעם כשהיה הגט בידו אז היה השליחות בידו והיה נאמן מה שאמר שהוא ש"ה תו א"י הבעל להכחישו כמ"ש בח"ה שם, וכתב בהגמיי' הא דהבעל יכול להכחישו משום דיצא השלישות מידו משמע אם הגט ביד השליח א"י להכחישו ולכאורה קשה אם הגט ביד השליח למה א"י להכחישו הלא יש להבעל מיגו דיכול למחות לו שאל ימסור הגט לידה א"כ למה אינו נאמן לומר שנתן לפקדון במיגו דיכול למחות וצ"ל דהשליש נאמן אפילו אם יש מיגו לבטל הדבר וכן משמע ממ"ש בח"ה דהשליש נאמן כתרי עדים א"כ הוי כמיגו במקום עדים:

(טו) מיהו השליח נאמן וכו':    כ"כ רי"ו והרא"ש כתב ג"כ ריש גיטין וכתב אפי' אם הבעל מכחישו נאמן וע"כ צ"ל דלא איירי במכחישו ואומר ממנו נפל דהא הרא"ש ס"ל דיכול לומר ממנו נפל כמ"ש בסמוך אלא איירי לפקדון נתן לו, וכתב בד"מ דאיירי כשהגט ביד השליח מ"ה נאמן השליח ומ"ש בסמוך דאיירי כאן דאין הגט ביד השליח ואם רמ"א איירי נמי דאין הגט ביד השליח קשה למה הוא נאמן וא"ל בד"מ איירי כשהבעל מכחישו אז אינו נאמן אא"כ הגט בידו וכאן איירי דאין הבעל כאן מ"ה הוא נאמן אפילו אין הגט בידו דהא אכתי קשה למה לא חיישינן שמא יבוא הבעל ויכחישו כמ"ש לקמן סעיף נ"ז, וע"כ צ"ל דברי רמ"א דאיירי כשהגט ביד השליח כמ"ש בד"מ אף על גב דהמחבר איירי כשאין הגט ביד השליח, גם צ"ל דאיירי בש"ה ממקום למקום ואז א"י הבעל להכחישו דאל"כ היה יכול להכחישו כמ"ש בסוגי' דאיירי לשיטות הרי"ף והרשב"א בש"ה וכ"כ הרב רמ"א לקמן אף בש"ה יכול להכחישו במקום א' מיהו נראה דהרא"ש ורי"ו ס"ל בש"ה א"י להכחישו אפילו בעיר משום כיון דהוא נאמן לומר ב"נ וב"נ נאמן ג"כ לומר דהוא ש"ה וכן כתבתי בסי' קמ"ב אבל בטור סעיף כ"ב לא משמע כן וכן משמע שם בב"י לכן כתב דא"צ הרשאה ע"פ הדין כשמביא גט ממקום למקום משמע במקום א' צריך הרשאה ע"פ הדין משום דהבעל יכול להכחישו, ומשמע מהרא"ש הא דנאמן לומר ש"ה אני ועשאו בעדים היינו דוק' כשצריך לומר ב"נ וב"נ אז הואיל הוא נאמן ע"ז נאמן הוא ג"כ לומר שהוא ש"ה אבל בא"י דא"צ לומר ב"נ וב"נ אינו נאמן לומר דעשאו לש"ה וכ"כ הב"י בתירוץ א"נ אבל הרמ"ה ס"ל אפילו בא"י נאמן, ונראה דהרמב"ם ג"כ ס"ל כשיטות הרמ"ה מ"ה כתב כשהגט מקוים יכול לעשות שליח הראשון שליח אחר בינו לבין עצמו וכתב הריב"ש בתשו' סי' נ"ג דא"צ שטר שליחות משום השליח נאמן לומר שהוא שלוחו אף על גב דא"צ לומר ב"נ דהא הגט מקוים הוא מ"מ נאמן לומר דהוא שלוחו והיינו כהרמ"ה והרב רמ"א בסי' קמ"ב הביא דברי הריב"ש משמע דס"ל כרמב"ם והרמ"ה דנאמן לומר דעשאו לשליח אפי' בא"י או הגט מקוים אף על גב דאינו אומר ב"נ וב"נ, ולהרמב"ם אפילו לא עשאו לשליח בעדים הוא שלוחו ולהרא"ש צ"ל דעשאו בעדים כמ"ש לעיל, וכל זה איירי בש"ה אבל ש"ק אינו נאמן לומר דעשאו לש"ק כיון דהגט אינו בידו כמ"ש לעיל:

(טז) ונוהגין להצריך וכו':    כלומר כשמביא גט ממקום למקום לא היה צריך הרשאה ע"פ הדין כי הוא נאמן לומר דעשאו בעדי' אלא נוהגין כן אבל בעיר אחת צריך הרשאה על פי הדין לדעת הפוסקים דפסקו כרב הונא כמ"ש בהג"ה סעיף נ"ה, מיהו קשה אפי' ממקום למקום נמי יש לחוש שמא יאמר ממני נפל ואתה מצאת, גם יש לחוש שמא יאמר לשאלה נתתי אם כן לאו שליח הוא וע"כ ל"פ ר"ה ור"ח אלא כשאומר לפקדון נתתי דהימנוה והוא שליח לו אבל אם אומר ממני נפל או נתתי לשאלה אינו נאמן כמ"ש בתוספת וכמה פוסקים ס"ל כן ועיין בש"ך בחושן המשפט סימן צ"ו, וע"כ מוכח דסותם כאן כדעת בעל התרומה דס"ל אפילו אם אמר לשאלה נתתי מכל מקום דינו כשליש ולא כתוספ' הנ"ל ומכ"ש דאינו נאמן לומר ממני נפל ואתה מצאת:

ט"ז

באר היטב

(ז) בעדים:    היינו ש"ה אבל ש"ק אינו נאמן לומר דעשאו בעדים לש"ק כיון דהגט אינו בידו עיין ב"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש