משלי יג
קיצור דרך: t2813
תנ"ך > משלי > א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה
ב מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס
ג נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו
ד מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן
ה דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר
ו צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת
ז יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב
ח כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה
ט אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך
י רק בזדון יתן מצה ואת נועצים חכמה
יא הון מהבל ימעט וקבץ על יד ירבה
יב תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה
יג בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם
יד תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות
טו שכל טוב יתן חן ודרך בגדים איתן
טז כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת
יז מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא
יח ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכבד
יט תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע
כ
הלוך [הולך] את חכמים
וחכם [יחכם] ורעה כסילים ירוע
כא חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב
כב טוב ינחיל בני בנים וצפון לצדיק חיל חוטא
כג רב אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט
כד חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר
כה צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר
א בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.
ב מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.
ג נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ.
ד מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן.
ה דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר.
ו צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת.
ז יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.
ח כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.
ט אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.
י רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה.
יא הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה.
יב תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.
יג בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם.
יד תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.
טו שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן.
טז כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת.
יז מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא.
יח רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד.
יט תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.
כ
הלוך [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים
וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.
כא חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב.
כב טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא.
כג רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט.
כד חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.
כה צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.
(א) בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.
(ב) מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.
(ג) נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ.
(ד) מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן.
(ה) דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר.
(ו) צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת.
(ז) יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.
(ח) כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.
(ט) אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.
(י) רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה.
(יא) הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה.
(יב) תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.
(יג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם.
(יד) תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.
(טו) שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן.
(טז) כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת.
(יז) מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא.
(יח) רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד.
(יט) תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.
(כ)
הלוך [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.
(כא) חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב.
(כב) טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא.
(כג) רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט.
(כד) חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.
(כה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.
יג א בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב
וְ֝לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
ב מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב
וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס׃
ג נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ
פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ׃
ד מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל
וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן׃
ה דְּבַר־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק
וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר׃
ו צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תׇּם־דָּ֑רֶךְ
וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת׃
ז יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל
מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃
ח כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עׇשְׁר֑וֹ
וְ֝רָ֗שׁ לֹֽא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
ט אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח
וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃
י רַק־בְּ֭זָדוֹן יִתֵּ֣ן מַצָּ֑ה
וְאֶת־נ֖וֹעָצִ֣ים חׇכְמָֽה׃
יא ה֭וֹן מֵהֶ֣בֶל יִמְעָ֑ט
וְקֹבֵ֖ץ עַל־יָ֣ד יַרְבֶּֽה׃
יב תּוֹחֶ֣לֶת מְ֭מֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵ֑ב
וְעֵ֥ץ חַ֝יִּ֗ים תַּאֲוָ֥ה בָאָֽה׃
יג בָּ֣ז לְ֭דָבָר יֵחָ֣בֶל ל֑וֹ
וִירֵ֥א מִ֝צְוָ֗ה ה֣וּא יְשֻׁלָּֽם׃
יד תּוֹרַ֣ת חָ֭כָם מְק֣וֹר חַיִּ֑ים
לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃
טו שֵֽׂכֶל־ט֭וֹב יִתֶּן־חֵ֑ן
וְדֶ֖רֶךְ בֹּגְדִ֣ים אֵיתָֽן׃
טז כׇּל־עָ֭רוּם יַעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת
וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת׃
יז מַלְאָ֣ךְ רָ֭שָׁע יִפֹּ֣ל בְּרָ֑ע
וְצִ֖יר אֱמוּנִ֣ים מַרְפֵּֽא׃
יח רֵ֣ישׁ וְ֭קָלוֹן פּוֹרֵ֣עַ מוּסָ֑ר
וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יְכֻבָּֽד׃
יט תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ
וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע׃
כ הלוך הוֹלֵ֣ךְ אֶת־חֲכָמִ֣ים וחכם יֶחְכָּ֑ם
וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֽוֹעַ׃
כא חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה
וְאֶת־צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב׃
כב ט֗וֹב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי־בָנִ֑ים
וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חוֹטֵֽא׃
כג רׇב־אֹ֭כֶל נִ֣יר רָאשִׁ֑ים
וְיֵ֥שׁ נִ֝סְפֶּ֗ה בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃
כד חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ
וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
כה צַדִּ֗יק אֹ֭כֵֽל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ
וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר׃
|
פסוקים רבים בספר משלי מתארים דרכי חינוך מותאמות אישית. ראו דרכי ענישה בספר משלי |
- א בֵּן חָכָם מוּסַר אָב זוכה לשמוע דברי ביקורת מאביו
להרחבה, וְלֵץ הלועג לחכמה
להרחבה לֹא שָׁמַע גְּעָרָה אביו אינו גוער עליו כי התייאש מלחנכו
להרחבה. - ב מִפְּרִי מהתוצאות של-
להרחבה פִי אִישׁ דברי המוסר שהאדם מטיף לבנו החכם יֹאכַל טוֹב ייהנה האב ו/או הבן, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים האבות המועלים בתפקידם ואינם מחנכים את בניהם
להרחבה חָמָס יסבלו מקלקול והשחתה
להרחבה. - ג נֹצֵר שומר היטב
להרחבה פִּיו את דבריו, שלא לדבר כשלא צריך - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ חייו
להרחבה, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מרחיב את שפתיו ומדבר בלי הגבלה - מְחִתָּה שבר והרס
להרחבה לוֹ.
- ד מִתְאַוָּה וָאַיִן אך לא מוצאת את תאוותה נַפְשׁוֹ עָצֵל נפשו של אדם עצל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן תקבל את כל תאוותה.
- ה דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק, וְרָשָׁע ואת הרשע המשקר יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר הצדיק יבייש ויחרף, בכך שיחשוף את שקריו
להרחבה. - ו צְדָקָה דרכו של הצדיק היא -
להרחבה תִּצֹּר לשמור ולהגן
להרחבה תָּם דָּרֶךְ על החפים מפשע
להרחבה, וְרִשְׁעָה ודרכו של הרשע היא - תְּסַלֵּף לעקם ולעוות חַטָּאת את החטאים, כלומר להציגם כמעשים טובים
להרחבה. - ז יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר מתחזה לעשיר
להרחבה וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ מתחזה לעני וְהוֹן רָב. - ח כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ - עָשְׁרוֹ לפעמים, כדי להציל את חייו, נדרש העשיר לתת את כל רכושו
להרחבה, וְרָשׁ - לֹא שָׁמַע גְּעָרָה ומהעני לא דורשים שום דבר ולא מותחים עליו ביקורת
להרחבה.
- ט אוֹר הצלחה שאינה תלויה בחומר (ראו מלבי"ם, הגר"א) צַדִּיקִים יִשְׂמָח יצמח וירבה, וְנֵר הצלחה התלויה בחומר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.
|
פסוק י בפרקנו מדבר על הנזקים שגורם בטחון עצמי מופרז לצוות; פסוק דומה בפרק יא מדבר על הנזקים שגורם בטחון עצמי מופרז לאדם יחיד. ראו נזקי הזדון |
- י רַק בְּזָדוֹן כאשר אנשי הצוות נוהגים בביטחון עצמי מופרז
להרחבה יִתֵּן התוצאה היא
להרחבה מַצָּה מריבה קשה
להרחבה, וְאֶת עם נוֹעָצִים אנשים שאינם בטוחים בדעתם אלא מתייעצים זה עם זה חָכְמָה. - יא הוֹן מֵהֶבֶל שמגיע בקלות, ללא מאמץ
להרחבה יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד הצובר הון בעמל כפיו יַרְבֶּה. - יב תּוֹחֶלֶת המתנה, ציפיה מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב גורמת למחלה בלב, המקום בו נמצאות המחשבות, כלומר לדיכאון וייאוש
להרחבה, וְעֵץ חַיִּים והדבר שמביא חיים ללב ומרפא את הדיכאון הוא-
להרחבה תַּאֲוָה בָאָה כשאדם חושב בליבו על כל הדברים שהתאוה להם וקיבל, במקום לחשוב על מה שעדיין אין לו
להרחבה. - יג בָּז לְדָבָר המזלזל בדבר אחד מדברי ה'
להרחבה - יֵחָבֶל לוֹ ייגרם נזק לגופו או לרוחו (ראו הגר"א), וִירֵא מִצְוָה המתייחס ביראת-כבוד למצוה אחת ממצוות ה' (ראו מלבי"ם) הוּא יְשֻׁלָּם יהיה שלם בגופו וברוחו.
|
ישנם עוד כמה מקורות לחיים בספר משלי. ראו מקור |
- יד תּוֹרַת חָכָם - מְקוֹר חַיִּים, כי הוא מלמד את חניכיו להיזהר ו- לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.
- טו שֵׂכֶל חכמה וכישרון טוֹב יִתֶּן גורמים לכך ש- חֵן האדם מוצא חן בעיני הזולת ומצליח להשפיע עליו, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אך לבוגדים יש דרך אחרת ליצור קשר עם הזולת - הם משתמשים ב- אֵיתָן כוח ואלימות, ואינם מושפעים משכל וחן
להרחבה. - טז כָּל את כל מעשיו עָרוּם אדם פיקח וזהיר
להרחבה יַעֲשֶׂה בְדָעַת בבדיקה מעמיקה וממוקדת
להרחבה, וּכְסִיל יִפְרֹשׂ יפזר את מעשיו במקומות רבים ויעשה אותם ב- אִוֶּלֶת שטחיות
להרחבה. - יז מַלְאָךְ שליח רָשָׁע של אדם המתכנן לפגוע בזולת במזיד
להרחבה יִפֹּל בְּרָע ייענש גם הוא על המעשים הרעים שעשה, למרות שכביכול רק מילא פקודה
להרחבה, וְצִיר שליח אֱמוּנִים הנאמן לשניים, גם לשולחו וגם לאנשים שאליהם נשלח מַרְפֵּא ירפא ויתקן את הפקודה כך שלא תגרום נזק, ורק אז יקיימה.
- יח רֵישׁ מחסור וְקָלוֹן - הם עונשו של- פּוֹרֵעַ מוּסָר המתייחס בביטול לביקורת
להרחבה, וְשׁוֹמֵר מתייחס ברצינות ל- תּוֹכַחַת ביקורת עניינית - יְכֻבָּד. - יט תַּאֲוָה נִהְיָה מתהווה ומתממשת
להרחבה תֶּעֱרַב מתוקה ונעימה לְנָפֶשׁ לצד החומרי של האישיות
להרחבה, ולכן וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. - כ (הלוך) הוֹלֵךְ אֶת עם חֲכָמִים היודעים ללמד
להרחבה - (וחכם) יֶחְכָּם, וְרֹעֶה מתרועע עם-
להרחבה כְסִילִים טיפשים ורעים
להרחבה יֵרוֹעַ יושפע ממידותיהם הרעות ויהיה רע כמותם
להרחבה. - כא חַטָּאִים חוטאים בקביעות תְּרַדֵּף רָעָה יש לרדוף כדי להעניש, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב יש לתת להם שכר.
- כב טוֹב איש טוב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים יש לאפשר לו להוריש את כל רכושו לצאצאיו
להרחבה, וְצָפוּן ויש לשמור לַצַּדִּיק חֵיל את רכושו של אדם- חוֹטֵא. - כג רָב אֹכֶל רוב האוכל בעולם נוצר ע"י- נִיר עבודה קשה בשדה של-
להרחבה רָאשִׁים פועלים עניים, וְיֵשׁ ולפעמים יש פועל ש- נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. - כד חוֹשֵׂךְ נמנע בכל מחיר משימוש ב-
להרחבה שִׁבְטוֹ אמצעי ענישה
להרחבה - נראה כאילו אוהב את בנו אך למעשה- שׂוֹנֵא בְנוֹ כי אינו דואג לו שלא יתדרדר לפשע, וְאֹהֲבוֹ אך אב האוהב את בנו - שִׁחֲרוֹ מוּסָר מקדים ומותח עליו ביקורת לפני שיתדרדר
להרחבה. - כה צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ בהתאם לצרכי גופו, לא פחות ולא יותר
להרחבה, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר חסר בה מקום להכיל את כל האוכל שהם מנסים לדחוס לתוכה
להרחבה.
{פ}
פירושים ומאמרים באתר דעת • מקראות גדולות על פרק זה • מקראות גדולות הכתר • מ"ג הכתר צילום כתר אר"צ • מקראות גדולות "על־התורה" • מקראות גדולות "ספריא" • האזנה לפרק זה • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה