קטגוריה:משלי יג א
בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב
וְ֝לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝/לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"בן חכם מוסר אב" - מקרא קצר הוא בן חכם שואל ואוהב מוסר אב וי"א בשביל מוסר האב הוא חכם
"ולץ" - לא שמע גערה שאינו מקבל תוכחותרלב"ג (כל הפרק)
"בן חכם" - הנה, הסבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו, כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה.
והסבה שיהיה "לץ" ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא, מפני ש"לא שמע גערה" מאביו, כמו הענין באדניה בן חגית, ש(מלכים א א ו): "לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית".מלבי"ם (כל הפרק)
"בן חכם מוסר אב", בן חכם הוא הנוהג על פי חקי החכמה, והנה חקי החכמה קשה על טבע הלב לקבלם ולנהוג בהם, כי ציורי התאות יעלו על אדמת הנפש קמשונים, וצריך לנקות הנפש על ידי המוסר שמיסר את בנו ויודיעהו עונשי ה' והרע המשיג לנלוז מחקי החכמה, ובעודו נער ייסרהו בשבט עד שיכנע לקבל חקי החכמה, כי היראה היא המיסרת את הנפש עד ימשלו ציורי החכמה בלבה, וכשהוא בן חכם הוא האות שפעל בו מוסר אב, "והבן שלא שמע גערה" מאביו מימיו, לא לבד שהוא בן לא חכם, כי "הוא לץ" מתלוצץ על חקי החכמה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג א.
גערה? זה לא נורא
(משלי יג א): "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה."
מצודות
אם נראה חכמה באדם, בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם; ואם נראה שהוא לץ, בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו.
סגולות
לבן חכם יש מוסר וביקורת מאביו, אביו מחנכו כדי שיהיה חכם עוד יותר; אולם בן לץ (הלועג לחכמה) לא שמע מאביו כל גערה, כי אביו התייאש מלחנכו.
דקויות
בן חכם מוסר אב
בצלע הראשונה של הפסוק לכאורה חסר פועל, ואכן התרגומים השלימו את הפועל מהצלע השניה וקראו "בן חכם שמע מוסר אב". מדוע לא נכתב כך במקור? שני פירושים:
1. רוב ספר משלי כתוב במקצב שירי שבו כל צלע היא בת 3-4 מילים. כדי לשמור על מקצב זה, הושמטה המילה שמע מהצלע הראשונה, שכן אפשר להשלים אותה מתוך הצלע השניה.
2. המשפט הוא בכלל משפט שֵמָנִי, ומשמעותו "בן חכם הוא מוסר אב", בן חכם הוא תוצאה של מוסר אב; כל חכמתו של האדם נזקפת לזכות החינוך שקיבל מאביו (ע"פ מצודות) .
3. ולענ"ד המשפט הוא משפט שמני, ומשמעותו: "לבן חכם - מוסר אב", בן חכם זוכה לקבל מאביו דברי מוסר וחינוך, (משלי ג יב): "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה"( פירוט ).
הקבלות
1. ארבעה בנים של דוד המלך התחרו על כסא המלוכה: אמנון, אבשלום, אדוניהו ושלמה. אמנון נרצח, אבשלום מרד באביו ונהרג, אדוניהו ניסה להמליך את עצמו והודח; רק שלמה היה חכם - הוא חיכה בסבלנות עד שדוד המליך אותו. בפסוקנו מסביר שלמה מדוע זכה להיות חכם יותר מאחיו: אני בן חכם, כי שמעתי מוסר אב: אבי הטיף לי מוסר ולימד אותי חכמה (ראו משלי ד א-ט, דה"א כח9-10) ואני הקשבתי. אולם, האחים שלי לא שמעו גערה: דוד אבינו לא הוכיח את אמנון על אונס תמר, לא הוכיח את אבשלום על רצח אמנון ולא הוכיח את אדוניהו על התנשאותו למלוך, (מלכים א א ו): "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ". ולכן נעשו לצים - זלזלו באחרים ונפלו.
2. הבן החכם עלול להתלונן על כך שהוא צריך לשמוע דברי מוסר אב, שהם לפעמים קשים ולא נעימים (מוסר = תוכחה כואבת ), בעוד שהבן הלץ לא שמע גערה; הבן החכם שואל: "מדוע אתה דורש ממני כל-כך הרבה, וממנו אתה לא דורש כלום?!". פתרון אפשרי נרמז בהמשך, בפסוק נוסף שבו מופיע ביטוי דומה, (משלי יג ח): "כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה": כשהאדם עשיר - אנשים מבקשים ממנו "טובות", והוא נותן להם מעושרו, ובכך מכפר על נפשו; אך כשהאדם עני - רש - אנשים לא מבקשים ממנו שום דבר, והוא לא שמע גערה ותוכחה על כך שאינו עוזר, כי כולם מרחמים עליו ואף אחד לא מצפה להשיג ממנו שום תועלת. "האם משום כך תעדיף להיות רש?! ודאי שלא! כך גם בחכמה - עדיף לך להיות עשיר בחכמה, ולספוג את הגערות מאנשים שמצפים ממך ליותר, מלהיות לץ שאינו שומע גערה".
ניתן לפרש את הפסוק המקביל בשלוש דרכים המקבילות לפירושים שנזכרו ב"עצות" - הנחיה, תוצאה או סיבה.
3. הפסוק שלנו מדבר על בן חכם, שיודע ללמוד, אך לפעמים יש צורך לגעור בו ולייסרו; לעומת זאת, אם הבן נבון, מוכשר ויודע גם להסיק מסקנות, אין צורך אפילו לגעור בו, אלא יש להסתפק ברמזים, כי גערה עלולה לפגוע בו, (משלי יז י): "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה"( פירוט ).
פסוקים נוספים על גערה של אדם באדם:
(קהלת ז ה): "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים"( פירוט ).
(ישעיהו ל יז): "אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה"
(ירמיהו כט כז): "וְעַתָּה לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם"
עצות
ניתן לפרש את הפסוק בכמה דרכים:
1. הנחיה למחנכים - להשקיע יותר בחינוך התלמידים שיש להם מוטיבציה ללמוד, ופחות בתלמידים שלועגים ומזלזלים בלימודים:
בן = תלמיד; חכם = היודע לשמוע וללמוד ; אב = מורה; בן חכם מוסר אב = תלמיד היודע לשמוע וללמוד צריך לקבל דברי מוסר ותוכחה מהמורה.
לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים ; ולץ לא שמע גערה = בתלמיד מזלזל ולעגן אין טעם להשקיע, אין טעם אפילו לגעור בו כי הוא לא מקשיב.
הנחיה דומה נמצאת ב (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"( פירוט ); וגם ה' מעדיף ללמד את החכמים, (דניאל ב כא): "יָהֵב חָכְמְתָא - לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא - לְיָדְעֵי בִינָה".
2. תוצאה - כשהבן חכם, הוא אוהב לשמוע דברי מוסר (ולכן זוכה ללמוד יותר), וכשהבן לץ, הוא לא מוכן לשמוע גערות (ולכן מחנכיו מתייאשים ממנו): "בן חכם שואל ואוהב מוסר אב... ולץ לא שמע גערה - שאינו מקבל תוכחות" ( רש"י ) , כמו ב (משלי טו יב): "לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ"( פירוט ).
3. סיבה - בן חכם הוא תוצאה של חינוך וביקורת שקיבל מהוריו; ובן לץ הוא תוצאה של הזנחה חינוכית, של הורים שלא גערו בו: " "הסבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו, כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה. והסבה שיהיה לץ ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא, מפני שלא שמע גערה" "מאביו, כמו הענין באדניה בן חגית" "(מלכים א א ו), ש" ""לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית"." " ( רלב"ג , וכן פירשו רבנו יונה גירונדי, הגאון מווילנה, מלבי"ם ו מצודות ) , "הילכך האב חייב לעשות את שלו, להוכיח את בנו ולגעור בו כשהוא מתלוצץ, אם רוצה שיהיה בן חכם ישמח אב, ולא כאותם האבות הטיפשים ששותקים ושמחים כששומעים ליצנותם של הבנים, כי אלו מגדלים בנים לצים שגורמים רעה לעצמם ולאבותיהם" (רמ"ד ואלי) . בדומה לכך נאמר ב (משלי יג כד): "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ - שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ - שִׁחֲרוֹ מוּסָר": מי שאינו מלמד את בנו מוסר - כאילו שונא אותו כי הוא גורם לו להיות לץ, אך מי שאוהב את בנו - מלמדו מוסר כבר בשחר ילדותו, וכך גורם לו להיות חכם ( פירוט ).
בדיוק באותן שלוש דרכים ניתן לפרש גם את הפסוק המקביל, (משלי יג ח): "כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-10.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי יג א"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.