רעיון דומה ב (משלי כו כח): "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו, וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה"( פירוט ).

הצדיק שונא את השֶקֶר, אבל לא את השקרנים;  שונא את הרוע ולא את הרעים .

אחרי שמשה ואהרן ביקשו מפרעה שישחרר את בני ישראל, פרעה החמיר את קושי השיעבוד. בתגובה באו כמה כמה מהשוטרים של בני-ישראל והאשימו את משה ואהרן, (שמות ה כא): "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ!'".

במחשבה ראשונה נראה שהתלונה שלהם נכונה. אבל לפי חז"ל, אנשים אלה היו דתן ואבירם הרשעים (רש"י על פסוק כ) !    כשהאמת מתגלה בעולם, הדבר אכן גורם להבאשת ריחם של הרשעים!    דתן ואבירם התרגלו לחיות במשטר של שקר, משטר שבו כולם עבדים של פרעה, ופרעה בוחר שוטרים שיעזרו לו לשעבד את אחיהם.   כשמשה ואהרן נכנסו לתמונה, האמת התחילה להתגלות: בני ישראל הם עבדי ה' בלבד, ולא עבדים לבשר ודם!   התברר שלדתן ולאבירם אין שום מעמד מיוחד - אין להם שום זכות וכוח לסייע לפרעה לשעבד את בני ישראל.    הדבר בייש אותם ופגע במעמדם לפני פרעה, ועל כך התלוננו.

ועל זה נאמר בפסוק שלנו: דבר שקר ישנא צדיק - זה משה (ואהרן), ששנא את משטר השקר והשיעבוד;   ורשע יבאיש ויחפיר - מעשהו של הצדיק גרם להבאשת ריחו וירידת מעמדו של הרשע בעולם השקר.