פתיחת התפריט הראשי

משלי יג יג: "בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה - הוּא יְשֻׁלָּם."

תרגום מצודות: המבזה דבר מה ממצוות ה', הוא חובל (מַכֵּה) בעצמו; אבל הירא מן המצוה ומגדל מעלתה, ישולם לו שכר גם בעבור זה.

תרגום ויקיטקסט: מי שבז (מזלזל) גם בדבר אחד קטן מדברי ה' - תהיה לו חבלה (פגם) בגופו ונפשו; ומי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה - תהיה לו שלמות בגופו ונפשו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג יג.


דקויותעריכה

הפסוק כולל שני חצאים מנוגדים:

בז הוא ניגוד של ירא: הראשון מזלזל מפחית בערכו של דבר, והשני מתייחס ביראת-כבוד.

דבר מקביל אל מצוה, ומכאן שהכוונה לדבר ה', כמו למשל ב(במדבר טו לא): "כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲוֹנָהּ בָהּ", (במדבר לו ו): "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'", (ויקרא ד יג): "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל, וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ", (דברים ד ב): "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מצות ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם", ועוד.

הפסוק אינו מדבר על קיום מצוות בפועל, אלא על היחס העקרוני למצוות ה' - יחס של זלזול (בז לדבר) לעומת יחס של יראת כבוד (ירא מצוה).

הפסוק מדבר על דבר אחד ועל מצוה אחת; ייתכן שהמטרה היא להדגיש, שכאשר מדובר ביחסו העקרוני של האדם למצוות, כל דבר וכל מצוה הם חשובים בפני עצמם:

מי שמזלזל אפילו בדבר אחד מדבר ה', גם אם קיים בפועל את כל שאר המצוות, יחבל לו , כי היחס השלילי שלו לדבר אחד מדברי ה' מראה על חוסר כבוד עקרוני כלפי ה', והמשקל של זלזול זה גדול יותר משל הקיום המעשי של שאר המצוות;

ומי שמתייחס בכבוד אפילו למצוה אחת ממצוות ה', גם אם לא הצליח לקיים בפועל את כל שאר המצוות, הוא ישולם, כי היחס המכבד שלו למצוות ה' מראה, שאילו היה יכול, היה בשמחה מקיים גם את כל שאר המצוות (מלבי"ם על הפסוק, וכן רבנו יונה בשערי תשובה א לט, ע"פ חז"ל).

יֵחָבֶל הוא ניגוד של יְשֻלָּם, ואפשר לפרש את הניגוד בשתי דרכים:

1. ממונית: יחבל = יילקח ממונו, כמו ב(שמות כב כה): "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ - עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ", (דברים כד יז): "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה" ועוד.

לפי זה, ישולם = יקבל שכר ממוני, ופירוש הפסוק הוא: המזלזל בדבר ה' ראוי לאבד את רכושו: "הבוזה אחד מדברי תורה, סוף מתמשכן עליו", והמתייחס ביראת-כבוד למצוות ה' ראוי לקבל תשלום, שכר (רש"י).

לפי ה"חפץ חיים", הממון הוא משל לזכויות רוחניות. כשאדם אומר לשון הרע על רעהו, לוקחים מזכויותיו של האומר ונותנים לקרבן. לפי זה פירוש הפסוק הוא: "המזלזל בדברים שהוא אומר, ואינו מקפיד לשמור על לשונו מפני דברי גנאי, יאבד את זכויותיו; ומי שמתייחס ביראת כבוד למצוות ה' לגבי שמירת הלשון, יקבל 'תשלום' רוחני - יקבל את אותן מצוות שנחבלו ונלקחו מהאומר.

2. גופנית: יחבל = ייפגע בגופו, כמו למשל ב(שמואל ב כב ו): "חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת", (ישעיהו יג ה): "בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם ה' וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ" ועוד.

לפי זה, ישולם = יהיה שלם בגופו, יהיו לו שלום ושלוה מפגיעות, ופירוש הפסוק הוא: המזלזל בדבר ה' גורם לעצמו נזקים (מצודת דוד), והמתייחס ביראת כבוד למצוות ה', מביא על עצמו שלום ושלוה.

לפי הגר"א, יש קשר רוחני בין המצוות לבין איברי הגוף. כל מצוה נותנת חיות רוחנית לאיבר מסויים בגוף (ע"פ חז"ל, יש 248 מצוות עשה, כנגד 248 איברי הגוף); לכן, המזלזל בדבר מצוה אחת מהתורה ואינו מקיים אותה, פוגם בחיות של אותו איבר שקשור למצוה זו, וגופו נחבל וחסר; אבל מי שמתייחס ביראת כבוד לכל מצוה ומצוה, גופו יהיה שלם.

רעיון דומה נמצא ב(משלי יט טז): "שֹׁמֵר מִצְוָה - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, בּוֹזֵה דְרָכָיו - יומת[יָמוּת]"*.

- עד כאן פירשנו דבר = מצוה, אך יש שפירשו שהכוונה גם לבני אדם או לדברים אחרים:


3. "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" (בן עזאי, משנה אבות ד ג; רבי נהוראי, אבות דרבי נתן - פרק שלשה ועשרים).

4. "מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין כוונתו להבזות בעליהם, אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפעולות שיש תקוה לתועלותן, ועל זה נאמר: בז לדבר - יחבל לו" (כת הלצים, שערי תשובה ג קעו).

ואכן הביטוי בז לדבר מזכיר את הרשעים, הבזים לזולת, כמו ב(בראשית כה לד): "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה"*, (שמואל א י כז): "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ", (שמואל א יז מב): "וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ", (נחמיה ב יט): "וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ" ועוד.





דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-13