קטגוריה:משלי יג כד
חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ
וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְט/וֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑/וֹ וְ֝/אֹהֲב֗/וֹ שִֽׁחֲר֥/וֹ מוּסָֽר׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"חושך שבטו" - סופו ששונא את בנו, שרואהו בסופו יוצא לתרבות רעה.
"שחרו מוסר" - תמיד לבקרים מיסרהו.רלב"ג (כל הפרק)
"חושך שבטו". מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו כי מפני זה יהיה באין מוסר ומי שהוא אוהבו שחרו מוסר בקטנותו לחנכו במוסר על פי דרכו:
מלבי"ם (כל הפרק)
"חושך שבטו שונא בנו", מי שהוא חושך שבטו מגעגועו על בנו, הוא שונא לו, כי עי"כ לא ילמד חכמה, כי בן חכם מוסר אב, וזה סימן שהמייתו על בנו שאינו יכול לראות בצערו הוא אצלו יותר מתועלת בנו, וא"כ אוהב א"ע יותר מבנו ואת בנו שונא, אבל "האוהב את בנו שחרו מוסר", מיסרו בכל שחר להיטיבו באחריתו, וגם זה תשובה על השאלה מדוע יביא ה' יסורים על הצדיק ויש נספה בלא משפט, שזה מאהבתו אותו כמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ולכן מיסרו ביסורין להיות לו למוסר ולהיטיבו באחריתו:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"חושך" - המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעוונו.
"ואוהבו" - האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר, רוצה לומר: בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ.
מצודת ציון
"חושך" - מונע.
"שחרו" - ענינו ימי הילדות, שהוא בתחילת הימים, והושאל מלשון שחר הבקר; וכן (קהלת יא י): "הילדות והשחרות הבל".
תרגום מצודות: החושך (המונע) מבנו שבט מוסר - הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעוונו;
והאוהב את בנו - מייסרו בעת השחר, רוצה לומר: בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ.
תרגום ויקיטקסט: החושך (מונע) את שבט הסמכות ואינו מטיל משמעת על בנו, נראה כאילו הוא אוהב אותו אך למעשה הוא שונא את בנו, כי הוא מונע ממנו את המסגרת והגבולות החיוניים להתפתחותו הנפשית;
אולם האוהב את בנו באמת, מייסר אותו במעשים או במילים בשחר חייו (בילדותו), כדי להסיר ממנו מידות והרגלים רעים שעלולים להזיק לו בבגרותו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג כד.
דקויות
חושך שבטו
חשך (חסך) = לא נתן; חושך שבטו = מונע מבנו את השבט.
בהקבלה בין שני חצאי הפסוק, שבט מקביל אל מוסר; ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות שונות של המילה שבט וכמה משמעויות שונות של המילה מוסר:
1. שבט = מקל שמכים בו, מוסר = ייסורים. לפי זה הפסוק מלמד על חשיבותם של העונשים המכאיבים - גישה שהיתה רווחת בחינוך הילדים והתלמידים עד לפני דור או שניים: "המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעונו... האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר" (מצודות). פירוש זה מתאים גם ל(משלי כג יג): "אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת. אַתָּה בַשֵּׁבֶט תַכֶּנּוּ, וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל"*.
הפסוק אינו אומר שצריך תמיד להשתמש בעונשים גופניים, אלא רק שלא צריך לחשוך ולמנוע אותם. פסוקים אחרים בספר משלי מלמדים שהדבר תלוי באופיו של הבן - ייסורים גופניים מתאימים לבן כסיל אך לא לבן חכם או נבון (ראו: "דרכי ענישה בספר משלי"). אם כך, ייתכן שהשינוי בגישה החינוכית בימינו נובע מהעליה ברמתם השכלית של הילדים - היום יש פחות ופחות ילדים כסילים שראוי להכותם.
העונשים הגופניים אכן היו ראויים במיוחד לבניו של דוד - אמנון שאנס את תמר, אבשלום שרצח את אמנון, ואדוניהו שהתנשא והמליך את עצמו לפני מות אביו.
2. אולם ניתן לפרש גם במשמעות מושאלת: שבט = משל לסמכות ושלטון, מוסר = ביקורת ותוכחה שמטרתם להסיר תכונות רעות. לפי זה הפסוק מלמד על החשיבות של הצבת גבולות ומסגרות לילדים ולתלמידים: "השבט אינו בהכרח המכות אלא הדרישה, החובה" (יהודה אייזנברג).
שונא בנו -
1. כאילו שונא את בנו. אדם החושך שבטו פועל מתוך אהבה, אך למעשה גורם נזק לטווח ארוך ולכן האהבה הזאת דומה לשנאה (מצודות).
2. יהיה שונא את בנו בעתיד. עכשיו, כאשר הוא חושך את שבטו, הוא אוהב את בנו, אבל בעתיד, כשהבן יתקלקל, הוא יראה את מעשיו וישנא אותו: "ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם" (שמות רבה א א, וכן רש"י על הפסוק).
שיחרו מוסר
שיחר = הגיע ראשון, מוקדם בבוקר; ומכאן -
1. שיחרו = "נותן לו מוסר בשחר של חייו", כלומר בשלב מוקדם, כאשר המוסר עדיין יכול להשפיע עליו: "בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ" (מצודת ציון), כמו (קהלת יא י): "כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל".
2. או: שיחרו = "נותן לו מוסר בכל שחר", בכל בוקר, כלומר בהתמדה ובזריזות: "תמיד לבקרים מיסרהו" (רש"י).
3. ויש שפירשו מלשון צבע שחור: "לרמוז שהוא משחיר את פניהם בייסורים, כדי שלא יתגאו... עד בוא גאולתן, שאז השחור יהפוך ללבן על-ידי האור הגדול שיתנוצץ עליהם, כעניין שנאמר", (ישעיהו ס א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח"* (רמ"ד ואלי).
הקבלות
הפסוק הוא גם משל ליחסי ה' ועם ישראל. כמו אב האוהב את בנו, כך גם ה' מייסר את עם ישראל כדי לחנכם, (דברים ח ה): "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"*.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי יג כד"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.