קטגוריה:משלי יג ג
נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ
פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
נֹצֵ֣ר פִּ֭י/ו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑/וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗י/ו מְחִתָּה־לֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"נוצר". מי שהוא נוצר פיו ושומ' אותו מלדב' הוא שומר נפשו מכמ' רעות וצרות כי הדבור סבה פעמים רבות להגעת הרעו' ולא ידע האדם איך ינצל מהם בשלימות אם לא בשתיקה ומי שהוא פותח שפתיו לדבר במה שאפשר לו להשמט ממנו יגרום לעצמו פעמים רבות שבירה וחתת:
מלבי"ם (כל הפרק)
"נצר פיו, פושק שפתיו", יש הבדל בין פה ובין שפה, שהשפה הוא הדבור החיצוני, והפה הוא הדבור הפנימי בחכמה, ויש הבדל בין נוצר ובין שומר שהנוצר הוא יותר מן השומר שנוצרהו בשמירה תמידית, ומצייר שהפה והשפתים הם כחומה בצורה סביב הנפש, וסוגרים בעדה שלא יקרבו אליה צריה ואויביה, ולא לבד שצריך לשמור השפתים שהם החומות החיצוניות שהאויב עומד סביבם, והוא לשמור המבטא החיצוני שמדבר בלי השכל, כי צריך "לנצור גם פיו" שאף הדבור בחכמה יהיה בשמירה יתירה כמו שכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, ובזה "שומר נפשו", כי יש לה חומה בצורה סביב, אבל "הפושק שפתיו" שהם החומה החיצונית, "מחתה לו", ומבואר אצלי שמחתה הוא נגד העוז והמבצר, ור"ל גם בתורה ובחכמה צריך לשמור פתחי פיו, ובזה ישמור נפשו, אבל הפושק שפתיו לדבר לשון הרע ורכילות היא מחתה גם לגופו:
ביאור המילות
"פיו".שפתיו. השפה חיצונית נגד הפה כנ"ל (י' י"ג).
" נוצר, שומר", הבדלם למעלה (ב' י"א), "ומחתה" הפך המעוז למעלה (י' ט"ו).
" ופשק", הוא ההרחבה המגונה, כמו ותפשק את רגליך (יחזקאל ט"ז):
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"נוצר פיו" - מלדבר דבר הנאסר.
"פושק" - המרחיב שפתיו לדבר כל העולה על לבו, היא לו למחתה.
מצודת ציון
"פושק" - ענין פתיחה והרחבה, כמו (יחזקאל טז כה): "ותפשקי את רגליך".
"מחתה" - ענין שבר.
תרגום מצודות: נוצר פיו מלדבר דבר הנאסר שומר נפשו; פושק (פותח ומרחיב) שפתיו לדבר כל העולה על לבו, היא לו למחתה (שבר).
תרגום ויקיטקסט: הנוצר (משגיח) על פיו, שלא ידבר כשלא צריך, שומר על נפשו (חייו) מצרות; אולם הפושק (פותח בצורה מופקרת) את שפתיו, ומדבר כל העולה על רוחו בלי לחשוב, מחיתה (הריסה) תהיה לו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג ג.
הקבלות
פיו - שפתיו
הפה והשפתיים מציינים דיבור וגם אכילה. בשני דברים צריך להיזהר: מה שמכניסים לפה ומה שמוציאים מהפה.
פשק
הפועל פשק מופיע עוד פעם אחת, בתוכחה לאומה הישראלית הנוהגת כזונה, (יחזקאל טז כה): "אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בָּנִית רָמָתֵךְ, וַתְּתַעֲבִי אֶת יָפְיֵךְ, וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר, וַתַּרְבִּי אֶת תזנתך[תַּזְנוּתָיִךְ]" (מלבי"ם בביאור המילות). יש גם זנות מילולית, כשהמילים הופכות להיות זולות, כשמשתמשים במילים בלי לחשוב עד הסוף, כשאדם "פותח שפתיו לדבר תמיד כל רוחו" (רש"י, וכן הגאון מווילנה ומצודות), "שהרגיל שפתיו להיות ברשות עצמן, לדבר" "מבלי הקדמת מחשבה ועיון או לבטא כל העולה על רוחו... יש עליו להתיירא מנזק שפתיו כאשר יירא מן אחד מן האויבים, כי שפתיו אינם ברשותו" (רבנו יונה).
וגם בתורת הסוד: "ומה שאמר בלשון הזה: פושק שפתיו, הנה הוא כמו: ותפשקי את רגלייך לכל עובר, שמשמע להרחיבם הרבה לתת מקום אל הזיווג הטמא, וכולו סוד אחד, כי השפתיים הן סוד של נצח-הוד, וכאשר מתרחבים הרבה לדבר שלא כהוגן, הרי פתח פתוח לזיווג הטומאה, כי הכוח החיצון נכנס מייד לטנף את הנפש, ולכן אמר החכם עצמו בספר קהלת", (קהלת ה ה): "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ", "שאם יש החטא של המעשה, לפחות לא יהיה גם-כן החטא של הדיבור, כדי שלא יטמא האדם את עצמו מבית ומחוץ" (רמ"ד ואלי)
מחיתה
המילה מחיתה היא ניגוד של מבצר, כמו בתהלים פט41: " "פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו, שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו - מְחִתָּה" ועוד. מכאן שמחיתה היא הריסת חומות-ההגנה. השפתיים נמשלות לחומה השומרת על הפה והגרון, שלא ידברו דברים רעים, או שלא יאכלו מאכלים רעים; הפושק את שפתיו ומדבר/אוכל בלי מחשבה, כאילו הורס את חומת-ההגנה שמספקות השפתיים.
כך גם ב(משלי י יד): "חֲכָמִים - יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל - מְחִתָּה קְרֹבָה"*: החכמים נוהגים להצפין (להסתיר ולשמור) את המידע שברשותם שלא יגיע לידי האויב, אולם פיו של האויל הורס את חומת הסודיות.
וכך גם ב(משלי יח ו): "שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא; פִּי כְסִיל - מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ"*.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי יג ג"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.