מדרש לפירושים/חלק א/כו


מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות דף שער הקדמות: א - ב - ג


דרוש העשרים וששה - ספירת דעת עריכה

הנה זה לשון חז"ל (שם בנדרים פרק ט' דף ס"ד ע"ב):

"תניא ארבעה חשובים כמתים. עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים וכו'. מי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", עכ"ל.

והנה בדרוש שלפני זה בארתי סודות עני ומצורע וסומא למה הם חשובים כמתים ושעשו רצה לעשות את יעקב בעל מום בשלשתן ולא עלתה בידו, עיין שם. וכאן אודיעך סוד וטעם "מי שאין לו בנים" למה חשוב כמת.
ואומר שהוא ממש על דרך שכתבתי בדרוש שלפני זה שחשובים כמתים עני סומא מצורע מפני שמורים על העדר המוחין שהם סוד החיים - כמו כן נלע"ד לומר כאן במי שאין לו בנים שמורה גם כן על העדר המוחין. כי נודע מאחז"ל (מועד קטן כח, א) "אמר רבא: חיי, בני, ומזוני - לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", עכ"ל עיין שם. וסודו ידוע ששלשה אלו הם המה בשלשה עליונות חב"ד, ובהם שלשה שמות הוי"ה - בגימטריא ע"ח, חושבן מזלא. וז"ש "במזלא תליא מילתא".

והנה ב"חיי ומזוני" נמצא שני דיעות בין המקובלים אם חיי בחכמה ומזוני בבינה או בהיפך. אבל "בני" - כולי עלמא מודו שסודם בדעת עליון. ובספר מאורי אור וזה לשונו: "בני חיי מזוני. בני מדעת. חיי מחכמה. מזוני מבינה". עכ"ל. וכתב שם ב'יאיר נתיב' וזה לשונו: "ועיין בלקוטי תורה פרשת תולדות דשם משמע חיי מבינה ומזוני מחכמה, וצ"ע.", עכ"ל.

ובמקומו הארכתי על פי מאחז"ל (תענית ח, ב) מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ובהיפך מאן דיהיב מזוני יהיב חיי, עיין שם. ובארתי שהנה הוא בסוד שני דיעות שבמקובלים האמורים, מר סבר חיי בחכמה ומזוני בבינה ולכן אמר "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני", והיינו ממש כמו שאמר ריב"ל (בבא בתרא כה, ב) "לעולם ידרים שמתוך שמחתכם מתעשר" וכמו שבארתי בדרוש שלפני זה. ואידך סבירא ליה מזוני בחכמה וחיי בבינה. ולכן אמר "מאן דיהיב מזוני יהיב חיי" על דרך האמור. (ובזה מובן שני נוסחאות הנמצאים במחזורים שלנו שכתוב בהם תחלה "לחיים ולא למות" ואחר כך "לשובע ולא לרזון" ובכמה נוסחאות להיפך). ובמקומו הארכתי.

(והנה אמנם אחר שתעיין מה שבארתי בדרוש שלפני זה איך שחכמה ובינה כלולים זה בזה בסוד "הבן בחכמה וחכם בבינה" - תבין באמת שמר אמר חדא וכו' ולא פליגי, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, ואין להאריך כאן).

ואמנם הוברר הדבר שסוד הבנים הם מסוד הדעת. ונודע מספר הכוונות שער הזיווג שיהיה ראשו למזרח כמו שאמר הכתוב "ממזרח אביא זרעך", והוא סוד דעת עליון, עיין שם. ומה שיש בו להאריך אין כאן מקומו. מכל זה מבואר שהבנים מסוד הדעת.

וזה לדעתי פירוש הפסוק "הבה לי בנים וגו'" שממנו למדו חז"ל מי שאין לו בנים חשוב כמת כנ"ל, ולכאורה קשיא על רחל - וכי לא ידעה שאין ביד יעקב לתת לה? אך הכוונה עם הנודע בסוד קו האמצעי שלפעמים מתעלה פנימיותו עד הראש - סוד דעת עליון שמושרשים בו פנימיות ז' תחתונות, ולפיכך שפיר אמרה אל יעקב בעלה שיתעלה אל הדעת עליון ומשם יקבל מזל הבנים.

והנה מכל זה ממילא מובן טעם הדבר שמי שאין לו בנים חשוב כמת כי הוא מורה על העדר המוחין, סוד הדעת הכלול מחכמה ובינה שהם סוד חיים, סוד אהי"ה הוי"ה אהי"ה גימטריא חיים. וכמו שהארכתי בדרוש העבר לפנינו בסוד עני סומא מצורע - כן ממש הדבר הזה. והכל הולך למקום אחד.

וזהו שאמרה רחל "ואם אין מתה אנכי" - ממילא משמע - כי בלתי המוחין שהם חיים אמיתיים - ממילא נקרא מת. ולכן מזה למדו חז"ל שחשוב כמת. ולכאורה דלמא הא דאמרה "מתה אנכי" רצונו לומר מחמת צער? והמפרשים כתבו שאם כן מהראוי שתאמר "ואם אין אמות אנכי". ולדרכי יתכן מאוד. והמשכיל יבין.


ואתה אחי המעיין פן יפול לבך ממה שנמצא כתוב בדברי הרב זלה"ה בסוד (בראשית מז, כג) "הא לכם זרע" - שהה"א אחרונה שבשם היא מזל הבנים ולפיכך כל האמהות היה בשמן ה' חוץ רחל, ועם בלהה שבשמה שני ההי"ן זכתה להבנות וכדאיתא באורך בפירוש "הא לחמא עניא" עיין שם -- לכן באתי להאיר עיניך בשני אופנים ושניהם אמיתיים לענ"ד.

הא' הוא כמ"ש בזוהר ריש פרשת ויגש דף ר"ה ע"ב שהמלכות היא דיהבא נשמה - וקשה - שהרי נודע שנשמה היא מן בינה? ותירוץ במקדש מלך שבאמת באים הנשמות מן הבינה אך הם דקים כקרני חגבים ושם במלכות על ידי זיווג דזעיר ונוקבא נתקנים ונגדלים. וז"ש "היא דיהבא נשמה" - כי על ידה נגמרת הנשמה ונגדלת. עד כאן דבריו, עיין שם. וכמו כן הדבר האמור. וק"ל.

הב' - נלע"ד לומר בעמקות יותר עם הנודע שהדעת כולל ה' חסדים וה' גבורות. ונלע"ד שמזל הבנים הוא בסוד ה' גבורות שבדעת. ונודע שעיקר בנין הנוקבא הוא מן ה' גבורות. וזהו סוד ה' אחרונה - סוד ה' גבורות, מזל הבנים. וזהו סוד שנקראים בנים מסוד שם ב"ן שהוא סוד גבורות כנודע. כנלע"ד.

ובזה אפשר ליישב שלא יוחלקו כתבי האר"י זלה"ה (שכתב שיהיה ראש המטה למזרח על שם "ממזרח אביא זרע" כנ"ל) על גמרא דידן (ברכות ה, ב) דמשמע שיהיה ראשו לצפון ומייתי ראיה מהא דכתיב (תהלים יז, יד) "וצפונך תמלא בטנם וגו'". כי כוונת חז"ל על ה' גבורות שבדעת, וה' גבורות הם סוד צפון בכל מקום שהם, והיינו סוד צפון שבמזרח. ובזה הכתובים יבואו על נכון ואתי שפיר הכל. וכן נלע"ד לומר לענין דינא שיהיה הראש למזרח, ועל כל פנים יהיה נוטה קצת כלפי צפון. ודוק היטב. והמשכיל יבין.


והבט נא וראה ארבעה דברים אלו שאמרו חז"ל שחשובים כמתים - עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים - רמוז בהם ארבעה שמות הנודעים - ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן - כי נוטריקון של עני סומא מצורע הוא מורה על העדר הארת ע"ב ס"ג מ"ה. ומי שאין לו בנים מורה על העדר הארת שם ב"ן. והיינו סוד מוח חכמה - ע"ב. מוח בינה - ס"ג. דעת הכלול חסדים - מ"ה, וגבורות - ב"ן. והמשכיל יבין.

ומצאתי בשם הרב מוהרח"ו ז"ל בסוד הכתוב (מלכים א ו, ז) "אבן שלמה מסע נבנה" שהנוקבא הוא סוד אבן, סוד שם ב"ן ואות ו' מלא א, והיא נבנית משלשה שמות ע"ב ס"ג מ"ה - נוטריקון "מסע", ואז נעשית "אבן שלמה" - פרצוף שלם. עד כאן מצאתי. ובמק"א כתבתי שזהו סוד הכתוב (עובדיה א, יח) {{צ|והיה בית יעקב אש - ביתו זו אשתו, נעשית אש - נוטריקון אבן שלמה. והבינהו.


ועתה אודיעך על פי דרכי פירוש מאחז"ל (מגילה ו, א) "ואמר ר' יצחק מאי דכתיב יוחן רשע וגו' אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו. אמר לו רשע הוא. אמר לו בל למד צדק. אמר לו בארץ נכוחות יעול. אמר לו אם כן בל יראה גאות ה'", עכ"ל. וכבר פרשתיו בעש"ה כמה פעמים. וכאן אומר לפי דרכי בקיצור.

מ"ש יצחק "יוחן עשו" - כלומר במתנת חנם, אף שאינו כדאי, וכמ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות. והכוונה על סוד הדעת שמשם בא סוד מתנת חנם וכנודע בסוד (בראשית טו, א) "אנכי מגן לך" בספר הליקוטים. ובסוד (תהלים כה, טז) "פנה אלי וחנני", עיין שם.

"אמר לו רשע הוא" - מנגד אל סוד הדעת כמ"ש בדרוש הראשון עיין שם בסוד הכתר. וידוע כי דעת וכתר סוד אחד להם. וז"ש אחר כך "בארץ נכוחות יעול". ודע סודו על פי מ"ש בליקוטי משלי בפירוש הפסוק "עיניך לנכח יביטו", סוד (בראשית כה, כא) "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו", שהתפלל על בנים התלוים במזלא - בגימטריא ע"ח, חושבן ג' פעמים הוי"ה ג' פעמים הוי"ה שווה 78, והוא בגימטריא נכח, עיין שם ובפרשת תולדות. גם נודע ההפרש בין יבשה ובין ארץ, שכאשר הנוקבא ראויה לזריעה נקראת 'ארץ'. ואמנם בהעדר הזיווג בסוד (ישעיה יט, ה) "ונהר יחרב ויבש" - אזי נקראת 'יבשה' וכנודע בסוד (בראשית א, י) "ויקרא אלהים ליבשה ארץ" - מה דהות יבשה אתעבידת ארץ כדאיתא בזוהר בראשית דף י"ב ע"א (ח"א יב, א) ובכמה מקומות.

הכלל העולה שנקראת ארץ כאשר ראויה לזריעה ומולידה נשמות חדשות הנקראים בנים וכנודע למשכילים. והנה עשו הרשע רצה לפגום בזה כדלקמן, וממילא רצה לעשות מן 'ארץ' - 'יבשה'. וזהו שכתוב "בארץ נכוחות יעול" - סוד ארץ כשראויה לזריעה, כשמקבלת סוד הבנים מן מזלא שבגימטריא נכח ואז נקראת נוקבא ארץ נכוחות - שם יעול עשו הרשע. כי תדע שלמעלה בסוד הדעת עצמו אי אפשר לעשו לפגום ח"ו, וכמו שכתבנו כמה פעמים. אך עיקר הפגם בסוד הנוקבא בסוד שכינה בגלות להיודע סודו, ולפיכך אמר "בארץ נכוחות יעול" - בארץ דייקא וכאמור.

ולפיכך ראשי תיבות של "בארץ נכחות יעול" - בני, כי כל מגמת עשו לפגום בבני"ם, סוד הזרע קודש, סוד (ישעיהו מג, ה) "ממזרח אביא זרעך" הנ"ל. והבן זה היטב.

וזהו שאמר יצחק "בל יראה גאות יהו"ה" - גאות דייקא, כנודע סוד הגאוה שהיא בראש, וענוה ניכר כשמשפיל ראשו, וכנודע בסוד מאחז"ל (ירושלמי פ"ק דשבת דף ג') "מה שעשתה ענוה סילתא לרגליה עשתה חכמה עטרה לראשה", ובסוד (שמות טו, א) "כי גאה גאה". והמשכיל יבין.


בכל זה מבואר שרצה עשו להמית את יעקב, דהיינו להרוג את הבנים שלו אשר ממקום קדוש יתהלכו. בסוד המוחין העליונים. ומי שאין לו בנים חשוב כמת כאמור. ולא עלתה בידו. כי יעקב המשיך למטה את מזל הבנים מסוד שם הקדוש אהו"ה שבעת בכח תרין מזלות דדיקנא עילאה -- נוצר ונקה --הנמשכים מן י"ב אותיות של ג' הויות עליונים. ולכן העמיד י"ב שבטים.

וזה רמוז בשמו יעקב - אותיות ק"ע האמצעיים - בגימטריא י' שמות אהו"ה י' שמות אהו"ה שווה 170 שבדעת עליון. ואותיות י"ב שמן הצדדים מורים על י"ב אותיות מג' הויות עלאין. ועיין בספר הליקוטים פרשת תולדות ואז תבין.

וזהו סוד "ויעקב איש תם" - שנעשה תם באותיותיו ולא פגם עשו בבניו. ולכן תם הפוכו של מת. וזהו שאמרו חז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת". והמשכיל יבין. וזהו סוד מאחז"ל (רבה ותנחומא פרשת קרח) שחושב שם חמשה אותיות מנצפ"ך הכפלים איך שמורים על חמשה גאולות, ושם נאמר ששני נ"ונין מורים על גאולת יעקב מן עשו, עיין שם באורך. וכבר פרשתי בכמה פנים הסוד שני נונ"ין אלו, וכאן לפי דרכי אומר שהוא סוד נוצר ונקה שבכח זיווגם נגאל יעקב מן עשו מן הצרה זו האמורה שהוא צער גידול בנים, והבינהו.


ובכן נא"ה נבא אל הביאור/הפסוקים.
"וישלח יעקב וגומר" - עיין היטב בלקוטי תורה ריש פרשת תולדות סוד "ויעתר יצחק" שהוא סוד שער דדיקנא, בחינת ו. והאור שבתוכו י' שהוא טפת האור הנכנס בתוכו. וזהו סוד (תהלים קל, ב) "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו' על פי מדותיו" - פירושו על מדת י"ו - שהוא סוד שערות. וזהו סוד "ו"י עתר יצחק", עין שם היטב. והנה זה לדעתי סוד מה שרובי פסוקים מן הפרשיות אלו מתחילים באותיות ו"י - "וישלח וישובו ויירא" וכדומה - מורה על הא דאמרן בסוד הבנים הנמשכים משם שבשבילם היו מתאבקים יעקב ועשו האמורים בפרשה.


"עם לבן גרתי" ואמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - הוא סוד הדעת הכולל חסדים וגבורות שהם סוד תרי"ג מצות - רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה וכנודע.

"ואחר עד עתה" - הוא סוד דעת עם הכולל. וחז"ל הגידו (בראשית רבה, עה) שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש וכו' עיין שם. והסוד כי יוסף הוא המובחר שבבני"ו בסוד "אלה תולדות יעקב יוסף" והוא עולה על הדעת. וז"ש "בן שבע עשרה" - הוא סוד שם הקדוש אהו"ה שבדעת שבגימטריא י"ז, וכנודע בסוד (ישעיהו ג, י) "אמרו צדיק כי טוב" בגימטריא הכי הוי. ולפיכך יוסף הוא שטנו של עשו על פי דרכי האמור. וזהו סוד הכתוב "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגומר", וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא קכג, ב) עיין שם. ואין להאריך. והמשכיל יבין.


"אלהי אבי אברהם" - ה' חסדים שבדעת. "ואלהי אבי יצחק" - ה' גבורות שבדעת. "הויה האומר אלי" - כלל הדעת, סוד שם הויה.
"שוב לארצך" - סוד "מה דהות יבשה אתעביד ארץ" הנז"ל. וז"ש "ולמולדתך" - סוד הבנים התלוים במזלא. "ואטיבה וגומר" וכן "היטב איטיב וגומר" - מורה על סוד שם הקדוש האמור שבגימטריא טוב.

"כי במקלי עברתי וגומר" - סוד מקל הוא סוד י' פעמים שם האמור. ואותיות י"ב שמן הצדדים הוא סוד י"ב אותיות מג' הויות שבמזלא, וכלומר שהיו כלולים למעלה במקום אחד בסוד הדעת עצמו.

"ועתה הייתי לשני מחנות" - הוא סוד התפשטות י"ב שבטים שנמשכו ממנו. והמשכיל יבין.

"פן יבא והכני אם על בנים" - הוא סוד בנים התלוים במזלא, וכאמור. אך עיקור מה שיכול לפגום הוא דווקא למטה בסוד אימא תתאה וכנז"ל בסוד "בארץ נכוחות יעול". וז"ש "אם על בנים". וז"ש "ואתה אמרת היטב וגו'" בסוד השם הנ"ל. וז"ש "ושמתי את זרעך" דייקא - הוא סוד זרע קודש העליון, סוד "ממזרח אביא זרעך". והבן.


"וירא כי לא יכול לו" - למעלה בשורש הבנים, אך "ויגע בכף ירכו" בהתפשטות הבנים למטה כנז"ל. ומלת "בכף" בחושבן בנים. ומלת ירכו גימטריא רל"ו, סוד דעת שבגימטריא ב' פעמים רל"ו ב' פעמים רל"ו שווה 472 שכולל שיעור ב' קומות דחכמה ובינה כדאיתא במאורי אור. גם מלת כף חושבן שני נוני"ן, גאולת יעקב הנ"ל, שהוא סוד התפשטות הארת תרין מזלין נוצר ונקה, ולפיכך ראשי תיבות של בכף ירכו הוא סוד י"ב אתוון הנ"ל.

"ותקע כף" בגימטריא תר"ע - הוא סוד ויעתר יצחק, שסוד י"ב אתוון מילוי אדנ"H שבמזל ונקה וכאמור באורך בליקוטים פרשת תולדות. ואומרו בכף ירכו, כלומר בנים יוצאי ירכו כמש"ה "יוצאי ירך יעקב".


"מי לך כל המחנה וגומר" - הוא סוד התפשטות ב' נוני"ן הנ"ל מזל בנים. ובספר ציוני: בכף ירכו זה יוסף יוצא ירכו, עיין שם. והיינו על פי מאמרינו למעלה שיוסף הוא עיקר של הבנים ובו רצה לפגום. אך כל זה דווקא כאשר היה יעקב בחוץ לארץ. ואמנם בארץ ישראל נתקנו כל הבנים שלו כי שם ארץ נכוחות - מקום התפשטות הבנים הקדושים ממזלא עילאה. וכמו שאמרו חז"ל אצל אברהם "כאן אי אתה זוכה לבנים וכו'" וכמו שאמרו חז"ל (ראש השנה טז, ב) "ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהני ליה וכו'", עיין שם.


וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען" דייקא, ששם דווקא בארץ ישראל נעשה שלם. וז"ש חז"ל (בראשית רבה, עט) "שלם בבניו". וז"ש "ויבא יעקב שלם" - יעקב דייקא, סוד שמו יעקב המורה על י' פעמים אהו"ה שבגימטריא ק"ע, וי"ב אתוון דג' הויות. ונעשה שלם בשמו יעקב וכאמור למעלה בסוד ויעקב איש תם.

גם סוד ויבא, ר"ל ויבא יעקב שלם שנעשה שלם בבניו בכח מזלא עילאה שהוא סוד ו"י, סוד שערות דדיקנא יקירא וכנז"ל בסוד ויעתר יצחק.

ואיתא בספר הפליאה וזה לשונו: "ויבא יעקב שלם, מאי שלם וכו'? זה יוסף", עכ"ל. ויתכן מאוד על פי דרכי כי יוסף הוא עיקרן של הבנים בני יעקב שנים עשר, ובו נעשה שלם בסוד "אלה תולדות יעקב יוסף" וכנז"ל. והנה ראשי תיבות של "ויבא יעקב שלם עיר שכם" הוא חושבן ויעתר, הוא סוד האמור אצל יצחק "ויעתר יצחק", וכמבואר סודו באורך בלקוטי תורה ריש פרשת תולדות, עיין שם.

"ויחן את פני העיר" ואמרו חז"ל (שם ב"ר פע"ט) "חינן את הפנים שבעיר" - לדרכי הוא סוד מתנת חנם הנמשכת מסוד הדעת וכאמור לעיל.

ומעתה מאחז"ל (שם בר"ר פע"ט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל - הרי הוא כמבואר.

נשלם דרוש הששה ועשרים בס"ד