מדרש לפירושים/חלק ב/ח
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש השמיני - איוב
עריכהידוע מ"ש הקדמונים על "ויאבק איש עמו וגו'" שלא מצא ס"מ שום אחיזה וקטרוג על יעקב בשביל איזה עון אשר חטא, רק במה שנשא שתי אחיות. וזהו סוד "ויגע בכף ירכו" - מה שחטא בירכו. עיין בדבריהם שהאריכו. ואמנם כבר כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת תולדות על הפסוק "עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'" שהאבות שמרו את התורה בארץ דווקא, ויעקב בחוץ לארץ נשא שתי אחיות, עיין שם.
וכתב בשל"ה דף רצ"ד ע"ב שמכל מקום קטרג ס"מ על יעקב איש כמוהו אשר צורתו חקוקה בכסא הכבוד, אדם חשוב כמוהו שאני, לא היה לו לפגום אפילו בחוץ לארץ. כי יעקב בכל מקום שהוא - שם הוא אוירא דארץ ישראל; כי קשור בכסא הכבוד. ואף שלא עשה עבירה - מכל מקום הוא אבק עבירה, ועל דרך שמצינו בלשון רז"ל "אבק ריבית" "אבק גזל" "אבק לשון הרע". וז"ש חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד" - כלומר הקטרוג מאבק העבירה מאיש כמוהו החקוק בכסא הכבוד. עכ"ל השל"ה, עיין שם.
והנה מצאתי ראיתי לקצת מקובלים קדמונים שאיוב גלגול יעקב היה, ולפיכך סבל יסורין כדי לתקן חטאו בשתי אחיות. וז"ש איוב "תם אני לא אדע נפשי" (איוב ט, כא) - ר"ל יודע אני שאני גלגול יעקב איש תם. "ולא אדע נפשי" - ר"ל ואיני יודע למה נפשי בצער הגדול הזה כי מי לנו גדול מעקב. ועל זה כתיב (איוב לח, א) "ויען ה' את איוב מן הסערה" ודרשו רז"ל (בר"ר, ד) "מבין שערות ראשו" - והכוונה שהשיב לו הקב"ה למה הוא בצער ואמר שאחיזתו היה בשערו של אדם הראשון להראות לו שאין שתי שערות בגומא אחד כמאחז"ל (בבא בתרא טז, א), ובזה הראה לו שלא היה ראוי ליקח שתי אחיות ולכן בשביל זה באו עליו כל היסורין וכמ"ש הרב ר' שמשון הי"ד בפירושו לקרנים מאמר י"ג, עיין שם.
והנה זהו לדעתי רמז במאחז"ל (בבא בתרא טו, א) "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה", ובא לומר על נשמת איוב שלא היתה נשמה חדשה אלא "משל היה" - ר"ל שנשמתו היתה מגלגולו של אדם שהיה כבר בעולם. וקרי ביה בחיריק תחת המ"ם וסגול תחת השי"ן, וזהו שאמרו "איוב לא היה ולא נברא" מחדש, "אלא מִשֶל היה" - כלומר משל מי שהיה כבר בעולם שהוא יעקב, ואיוב גלגולו לתקן חטאו בשתי אחיות כאמור. ובספר מורה נבוכים פירוש שאיוב לא היה ולא נברא אלא בשביל משל שילמדו ממנו בני אדם, והיה למשל ממנו לקבל יסורין מאהבה, עיין שם.
והרב מורינו הרב שמשון[1] הנ"ל במאמר י"ב פירש "לא היה" ר"ל לא מעולם היצירה הנקרא 'היה', "ולא נברא" ר"ל ולא מעולם הבריאה. "אלא משל היה" ר"ל מעולם עשייה אשר שם ש"ל קליפות, וקרינן ביה בחירק תחת המ"ם ופתח תחת השי"ן, וזהו "אלא מִשַ"ל היה" - עיין שם היטב שפירש כל המאמר באורך.
וגם לי אני הצעיר יש דרך אחרת בביאור כל המאמר חז"ל ההוא באורך וברוחב ובעומק, ואכתבנו אי"ה בדרוש יסורין של אהבה עיין שם ותשביע בצחצחות נפשך.
והנה נא ידעת מאחז"ל (רבה ותנחומא פרשת קרח) שאותיות מנצפ"ך הכפולים מורים על חמשה גאולות, ושני נונין מורים על גאולת יעקב, עיין שם. וכבר פירשתיו בפנים שונים. וכאן לפי דרכי אודיעך דבר הפלא הנלע"ד לומר בפסוק (איוב לח, א) "ויען ה' את איוב מן הסערה" - מלת "מן" - הכתיב בנ' כפופה והקרי בן' פשוטה[2]. אך הוא בא להורות על סוד שתי אחיות, לאה ורחל, כאמור. וכבר הודעתיך בדרוש 'לאה ורחל' שהם המה סוד שני נונין; לאה שהיא סוד 'עלמא דאתכסיא' היא ן' פשוטה, ורחל 'עלמא דאתגליא' היא נ' כפופה. וכדאיתא בספר מאורי אור וזה לשונו: "הנה אות הנו"ן כפופה - רחל, שצריכה להיות כפופה מפחד החיצונים. ונו"ן פשוטה - לאה, שאין צריך לכפוף עצמה", עכ"ל.
וחטא יעקב היה ברחל שכיון שנשא לאה - רחל אסורה לו משום 'אחות אשתו', ולכן כתיב (איוב לח, א) "מנ" בנו"ן כפופה - סוד רחל, שלכן סובל היסורין. והוא סוד "מן השערה" וכנ"ל. והנה אמנם נתקן חטא יעקב שתי אחיות על ידי יסורין של איוב, והוא סוד נו"ן כפופה ופשוטה מלת מ"ן כאמור. וזהו שאמרו חז"ל נ"ן גאולת יעקב. ועיין מ"ש בדרוש לאה ורחל. והמשכיל יבין.
וזהו לדעתי רמז הכתוב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש" - נוטריקון שתי אחיות, וראשי תיבות הוא איוב, וכלומר שאיוב תיקן חטא שתי אחיות, ולכן "בית עשו לקש" - שאין לו שום מקום להתאחז ביעקב בשביל חטא שנשא שתי אחיות.
והנה מצאתי בקרניים (מאמר י"ב) בדן ידין שמביא בשם ספר גלי רזיא שאיוב מקורו ליוב באות למ"ד, עיין שם. ואומר אני שאפשר שהוא סוד הנודע שיעקב ויוסף חד הוא בסוד "אלה תולדות יעקב יוסף", וכמש"ל בדרוש אמת ושלום עיין שם. ולפי זה סוד איוב הוא ראשי תיבות ו'היה ב'ית י'עקב א"ש וכאמור, וסוד ליו"ב הוא ראשי תיבות "ובית יוסף להבה". והבן.
עוד אומר כי לפי קטרוגו של ס"מ שבאיסור נשא יעקב את רחל - עיקור קטרוגו על יוסף שנולד מאיסורי ביאה, ולכן נרמז יוסף וכאמור. וגם כי א' הוא ל' בא"ל ב"ם כנודע. ואם בעל נפש אתה תבין מזה מ"ש בקרניים מאמר י"ג שזבובים אכלו את איוב. סוד זבוב בגימטריא י"ז מנגד ליסוד שנקרא טוב, סוד (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב" וכנודע. וזהו סוד הכתוב (שמות יז, יד) "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני" - ראשי תיבות זבוב, כי עמלק חתך מילות וזרק כלפי מעלה כמ"ש חז"ל (מובא בילקוט ח"א דף ש' ע"ג) וכדאיתא שם בדן ידין, עיין שם. והנה אם כן מבואר ממילא שזבוב מנגד ליוסף בן שבע עשרה שנה - חושבן טוב, ולכן זבובים דווקא אכלו את איוב. והמשכיל יבין. ובמקום אחר הארכתי.
וזהו שאמרו המלאכים "וגם הולך לקראתך" - וקשה מאי "וגם"? אמנם הוא סוד הכתוב (איוב א, ו) (איוב ב, א) "ויבא גם השטן בתוכם". ועיין סודו בזוהר פנחס דף רל"א ע"א (ח"ג רלא, א), עיין שם.
וז"ש "וירא כי לא יכול לו" - בשום עון חטא. אמנם "ויגע בכף ירכו" - הוא מה שחטא בירכו שנשא שתי אחיות כמ"ש הקדמונים. ומלת כ"ף - שני נוני"ן. והראשי תיבות כפופה פשוטה. והוא סוד לאה ורחל.
וידוע שאיוב היה מתחלה עובד עבודה זרה. גם היה באותו עצה של הבה נתחכמה כמארז"ל (סוטה פ"ק דף י"א ע"א ושמות רבה) דכתיב שם (שמות א, ט) "הנה עם בני ישראל רב". ועל זה היה עשו מתפאר בעצמו ואמר "יש לי רב" - ושלי הוא איוב ולא יחזור בתשובה כלל. ודומה לזה פירש בספר מגלה עמוקות אופן קי"ח הפסוק "רב לך", עיין שם. אמנם לא כן היה, כי באמת איוב תיקן חטא שתי אחיות במה שסבל יסורין וקבלם באהבה.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם". הנה ויבא בהיפוך אתוון איוב. וזהו שכתב "יעקב" בסוד גלגולו. וזהו שכתב "שלם" - הוא משאחז"ל "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה" וכנז"ל. וז"ש שלם בהיפוך אתוון משל.
ומלת "ויבא" - ראשי תיבות והוא יתקן ב' אחיות - שתיקן החטא לגמרי. גם שלם במספר קטן עולה מאה - הוא סוד שני נונ"ין, סוד נ"ן גאולת יעקב וכנז"ל. וכזה אפשר גם כן לרמוז בחז"ל "איש לא היה וכו'" שקאי על יסורי איוב שלא היו ולא נבראו אלא בשביל משל - ר"ל בשביל השני נונ"ין שבגימטריא משל במספר קטן כאמור. ועיין בדרוש 'יסורין של אהבה' ולא יקשה לך מידי מה שאני מפרש איוב לא היה וכו' על יסורים שלו, עיין שם שהארכתי.
ובספר הפליאה איתא וזה לשונו: "מאי שלם וכו' זה יוסף", עכ"ל. והוא מובן עם האמור למעלה.
והנה ז"ש "ויעקב איש תם" - ר"ל שיעקב נתגלגל באותו שכתוב בו "איש תם וישר", ושם נתקן חטאו ונעשה תם כמשמעו. ומעתה מאחז"ל תבנית:בר"ר וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם - לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל, הרי הוא כמבואר.
- נשלם דרוש השמיני בס"ד.