מדרש לפירושים/חלק ב/ג

מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב
חלק א: א \| ב \| ג \| ד \| ה \| ו \| ז \| ח \| ט \| י \| יא \| יב \| יג \| יד \| טו \| טז \| יז \| יח \| יט \| כ \| כא \| כב \| כג \| כד \| כה \| כו \| כז \| כח \| כט \| ל
חלק ב: א \| ב \| ג \| ד \| ה \| ו \| ז \| ח \| ט \| י \| יא \| יב \| יג \| יד \| טו \| טז \| יז \| יח \| יט \| כ \| כא \| כב \| כג \| כד \| כה \| כו \| כז \| כח \| כט \| ל \| לא \| לב \| לג \| לד \| לה \| לו \| לז \| לח \| לט \| מ
נספחים: הסכמות • דף שער • הקדמות: א - ב - ג

דרוש השלישי - שלום

ידוע ומפורסם שיעקב הוא סוד שלום כי הוא עושה שלום בין שני קוין - ימיני ושמאלי, והוא האמצעי המחברם ועושה שלום ביניהם בסוד תפארת המכריע בין חסד וגבורה, בסוד עירוב - ע"ב רי"ו, חסד גבורה; ששניהם מעורבין בו. וכן דעת המכריע ומערב סוד חכמה ובינה. וכן יסוד המכריע ומערב נצח הוד. כי כלל יעקב הוא סוד קו האמצעי בסוד (שמות כו, כח) "והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה", ובסוד מאחז"ל (שבת קיח, ב) "נחלת יעקב בלי מצרים", כי הוא העולה למעלה ראש בסוד הדעת.

וכן יסוד הוא סוד שלום כמו שאמר הכתוב (במדבר כה, יב) "הנני נותן לו את בריתי שלום". ויעקב ויוסף הם אחד בסוד (רעיא מהימנא פנחס דף רל"ו ע"א) "גוף וברית חשבינן חד", ואמרו חז"ל (בר"ר, פד) "כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף", ובסוד (בראשית לז, ב) "אלה תולדות יעקב יוסף" - כי כל תולדות של יעקב הם על ידי יוסף - יסוד.

והנה זהו סוד (ישעיהו נז, יט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב" - כי יעקב הוא סוד "רחוק" ויוסף סוד "קרוב". כנודע סוד (משלי כז, י) "טוב שכן קרוב מאח רחוק", וכדאיתא בהקדמת הזוהר דף ה' סוף ע"ב (ח"א ה, ב) וזה לשונו: "בגין דתרין שלימות לתתא, חד יעקב וחד יוסף. ובגין כך כתיב תרי זימני שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק - דא יעקב. ולקרוב - דא יוסף". עכ"ל. וכן הוא בתיקון כ"א דף נ"ג ע"א - עיין שם באורך.

זה לדעתי סוד מאחז"ל (משנה, אבות ג) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" - היינו כמ"ש האר"י זלה"ה שהמלכות תמיד בקו האמצעי דוקא, וכדאיתא בספר ערוגת הבושם בפסוק "לריח שמניך טובים", עיין שם. והנה קו האמצעי הוא סוד שלום כאמור. וזה שאמרו "בשלומה של מלכות". והמשכיל יבין.

וזהו סוד מאחז"ל (מגילה יח, א) וזה לשונם: "ברכה דהקב"ה שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום", עכ"ל. והיינו כאמור. וזהו "יברך את עמו" - נוקבא, כנסת ישראל. "בשלום" דייקא בקו האמצעי דוקא שהוא סוד שלום. והבן.

ומפני שבא המאמר הזה לידי - אשימה נא עין עיוני עליו לבארו על פי פשוטו.
כי יש להקשות על המאמר הזה ממאחז"ל (משנה סוף משניות) "אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", עכ"ל. הנה מביא הפסוק זה לראיה שהשלום הוא רק כלי המחזיק ברכה, ולא ברכה עצמה. ואיך מביאו חז"ל במאמר הנ"ל דמגילה מן הפסוק זה עצמו שהברכה עצמה היא שלום. והדבר צריך ביאור.

ואומר אני שאלו ואלו דברי אלהים חיים. כי באמת הפסוק עצמו משתמע לתרי אפי. או שרצונו לומר ה' יברך את עמו בשלום עצמו, כי הוא בעצמו הברכה. או יאמר ה' יברך את עמו בשלום - ר"ל בתוך השלום, כמו איזה דבר הניתן אל תוך הכלי. ולפי זה השלום עצמו הוא רק כלי מוכן לקבל הברכה. והיינו כי באמת שני מיני שלום יש; אחד למעלה ואחד למטה.

האחד אשר למעלה הוא הדבר האמור בהארה שמקבלת כנסת ישראל מן הקו האמצעי ששם האורות מגולים כנודע, והיינו בעצמו סוד הברכה העליונה ועליה אנחנו מתפללין "שים שלום וכו'". ובזה מיירי שם במסכת מגילה. ולכן הטיבו אשר דברו "ברכה דהקב"ה שלום". אך השלום השני אשר למטה בארץ היינו שיהיה שלום בין איש לחבירו, שאז הוא הכנה לקבל הברכה העליונה אשר גם היא שלום כאמור. כי כאשר יש שלום למטה יש שלום למעלה. ועל השלום הזה קא מתכוין ר' שמעון בן חלפתא באומרו "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", כי אם אין שלום למטה - אין שלום למעלה ח"ו. ונמצא שהשלום אשר למטה בארץ הגשמי הוא כלי מוכן ומוכשר לקבל הברכה עליונה שהוא סוד השלום עליון.

ולכן סידר רבינו הקדוש מאמר זה דר' שמעון בסוף משניות כדי לעורר לבבות לבל יחשבו בראותם מחלוקות הרבה בין החכמים בכל המשניות פן יאמרו שהמחלוקותם היתה מריבה ומצה. לכן סידר מאמר זה דר' שעמון בסוף להורות שלא כן הוא, ואיש לבוב ילבב ויבין לדעת שגדול השלום ביניהם, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וכמ"ש בתוספות י"ט, עיין שם.

ויש לי בזה עוד כמה דרכים עמוקים. ואין כאן מקומם. ועל כל פנים אודיעך עומק זה הדבר שהודעתיך וסודו הגדול וממנו תראה וכן תדע בכמה מקומות אם שאני כותב דברים פשוטים - אם תעמיק בהם תשביע בצחצחות נפשך. אך זה דרכי להלביש הדברים בכל כחי.

והוא כי נודע שעל ידי חטאים ועוונות ח"ו נתעורר כח השבירה ח"ו. והנה נא ידעת בסוד "עולם התוהו" - עלמא דלא הוי, היו ז' תחתונות זה תחת זה, ואיש לא ראה פני אחיו, ולא היה ביניהם אהבה וחבה כי לא ראו איש את אחיו. וזהו סוד (בראשית, לו) "וימת... וימלוך תחתיו" - דייקא תחתיו. ולכן נשברו כליהם ומתו. ולפיכך התיקון הוא סוד "מתקלא" כמו משקל -- כף מאזנים מכאן וכף מאזנים מכאן, והמכריע שהוא הלשון באמצע. וכדאיתא בספרא דצניעותא וזה לשונו: "תאנא ספרא דשקיל במתקלא דעד לא הוי מתקלא לא הוי משגיחין אנפין באנפין, ומלכין קדמאין מתו". עכ"ל. ולפיכך עיקר בנין ויסוד עולם הוא השלום שהוא התיקון האמתי. ולכן באה לנו הקבלה שקודם כל תפלה נקבל עלינו מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך". ולפיכך קו האמצעי שהוא עיקר התיקון המערב המדות נקרא בשם שלום. וכל זה כשיש אהבה ואחוה וריעות בין בני ישראל. דאי לאו כן ח"ו חוזר כח השבירה ליסודה. הא למדת שגדול השלום ושנאוי המחלוקת. ועיין בדרוש שלש קוין ואז תבין.

והנה יעקב הוא סוד שלום שהוא סוד התיקון. אמנם עשו הוא יוצא מסיג מלכין קדמאין ולפיכך יש ביניהם מחלוקת ופירוד תמיד בסוד (בראשית לו, ו) "נפשות ביתו" לשון רבים, ואצל יעקב נאמר (בראשית מו, כו) "כל הנפש" - לשון יחיד. וכנודע. ועיין בדרוש שבירות הכלים שהארכתי.

כלל העולה שיעקב הוא כלל קו האמצעי - דת"י דעת תפארת יסוד - שהוא סוד שלום. ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד (ישעיהו כב, כג) "ותקעתיו יתד במקום נאמן" - כי סוד אמת הוא בדת"י דעת תפארת יסוד; א' - בדעת, מ' בתפארת, ת' - ביסוד כמ"ש האר"י זלה"ה מובא למעלה בדרוש האמת. וזהו שכתוב "יתד" - הוא דת"י ממטה למעלה. וז"ש "במקום נאמן" - כלומר במקום אמת, והמשכיל יבין.

והנה עשו הוא מלחמה - היפך שלום. וזהו סוד מאחז"ל (מגילה ו, א) וזה לשונם: "עקרון תעקר וכו', והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יונים", עכ"ל עיין שם. יתד דייקא - היפך ית"ד במקום נאמן האמור. והבינהו.

והנה אי אפשר לשלום ומלחמה שיהיו שניהם בערבוביא שהם שני הפכים. וזהו סוד מאחז"ל (שם במגילה) "קסרין וירושלים - אם יאמר לך אדם וכו' ולאום מלאום יאמץ", עכ"ל. וזה שפירש"י כשזה קם זה נופל. ולפיכך נקרא שמו עשו שבגימטריא שלום להורות שהוא היפך השלום.

וראה זה מצאתי מאחז"ל (מסכת כלה) מובא בגנת אגוז סוף חלק שני וזה לשונו המאמר:
"תמצא שלום נתן בשעו - כי יש שע"ו באותיות - מלמד שכל הרודף שלום אין תפלתו חוזרת ריקם. אלא מעתה עשו הכי נמי שלום הוא. התם נמי אחרי ומה בשעת שכתבו בו שלום הוא מרעיש את המדינות מפני על חרבך תחיה, אם אינו מצוי על אחת כמה וכמה", עכ"ל.

הנה מפורש שמספר עשו הוא שלום, והיינו כי הוא הפך השלום וכמ"ש שם בגנת אגוז, עיין שם.

עוד איתא שם וזה לשונו: "אלא הא דכתיב "עשו מלחמה" - ומה התם שכתב בם מכון שלום כך בקשו להחריב את העולם ולהזדווג לאברהם, אם אינו כן על אחת כמה וכמה", עכ"ל. והנה אם ידעת סוד התשע' מלכים ההם שהם סוד מלכין קדמאין דמיתו וכדאיתא בלקוטי תורה עיין שם. אז תבין היטב קושיית חז"ל מהא דכתיב (בראשית יד, ב) "עשו מלחמה וגו'", ולמה נכתב אצלם חושבן שלום שהוא עשו מאחר שהם היפך השלום וכאמור לעיל. ונמצא קושיית חז"ל מן עֵשָו ומן "עָשוּ מלחמה" הולך למקום אחד. ותירוצם אפשר לפרש בסוד חלק הטוב המעורב בתוכם - סוד ניצוצים קדושים, ועליהם רמוז סוד שלום. ובזה אתי שפיר הכל. ועיין שם בגנת אגוז. והמשכיל יבין היטב, ודו"ק.

ועל פי מ"ש לעיל סוד קבלת מצות עשה ואהבת לרעך כמוך קודם התפלה תבין היטב סוד משאחז"ל שכל הרודף שלום אין תפלתו חוזרת ריקם. והבינהו. ואין להאריך. כי תדע שיסוד מוסד אל מדת השלום היא מדת אהבה; כשיש אהבה יש שלום כנראה בחוש הראות. וסוד הדבר הוא עם האמור - כי השלום הוא בסוד קו האמצעי שהוא סוד וא"ו, והוא בחושבן אהבה. הגם שנודע שאהבה הוא סוד קו ימיני, סוד "אהבת חסד" (מיכה ו, ח) - לא קשיא מידי - כי סוד וא"ו הוא באמת מטה כלפי חסד בסוד מאחז"ל (ראש השנה יז, א) "ורב חסד - מטה כלפי חסד" וכנודע. ולכן וא"ו בחושבן אהבה שהוא סוד חסד. ומן מדת אהבה נמשכת מדת השלום, והבן.

ולפי זה עולה יפה מה שכתבו הקדמונים רמז הכתוב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש" - ראשי תיבות אהבה שלום, "ובית עשו לקש" - ראשי תיבות קטטה שנאה. עד כאן דבריהם. ועם האמור דבריהם נכונים. כי יעקב הוא סוד קו אמצעי - סוד שלום הנמשך מן אהבה. ועשו הפוכו. היפך שלום - קטטה. היפך אהבה - שנאה.

עוד כתבו הקדמונים רמז במלת מחלוקת שקשור בו המות - מ"ם' מצד זה, ו' באמצעיתו, תי"ו' מצד זה. עד כאן דבריהם. וגם זה עולה יפה לפי מה שנתבאר לעיל שהמחלוקת נמשך מסיגי מלכין קדמאין דמיתו, ולכן כרוך בו המות. והבן.
ולפיכך מסר יעקב נפשו על הבכורה להורות בזה אם שעשו נולד ראשון - היינו מטעם שהקליפה קודם לפרי, ועיקר בריאת העולם בשביל השלום שהוא הפרי. ועיין לקוטי תורה על פסוק "ואלה המלכים". וזהו שאמר עשו "הנה אנכי הולך למות'", ר"ל להגביר המחלוקת בעולם כמו שאמרו חז"ל (גיטין לז, ב) "אין לך מלחמה שנוצרת שאין בה מזרעו של עשו". ולכן "למה זה לי בכורה" שהיא בחינת השלום ואהבה, שאיני רוצה בכך. ובהפקירא ניחא ליה. "ויבז עשו את הבכורה".

ודעו והבן שרובי מצות התורה הם תלוים במדת האהבה ושלום וכמו שאמרו חז"ל (שבת לא, א) וזה לשונם: "שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, א"ל גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד וכו' דעלך סני לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה היא, זיל גמור". עכ"ל. ועיין בשל"ה (שער האותיות אות ב') שהאריך איך שבאמת רובם ככולם של מצות התורה תלוים בזה, עיין שם. ולכן בעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות חוץ מן ז' אותיות "אשר לרעך" שהוא היסוד של כלל התורה והמצות, כפי המובן מדברי ציוני, עיין שם. וסוד הדבר נלע"ד מפני ששלום ואהבה הוא בקו האמצעי ושם סוד התורה כנודע.

וראה זה מצאתי במנורת המאור דף קי"ב ע"א, וזה לשונו: "גדול השלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. ובכל הדברים שברא הקב"ה בעולמו נתן להם קצבה ותכלית, חוץ משני דברים - התורה והשלום. תורה מנין? שנאמר לכל תכלה ראיתי קץ וגו'. שלום מנין? שנאמר למרבה המשרה ולשלום וגו'". עכ"ל. ומובא בשל"ה דף רמ"ח ע"א, עיי"ש. ולכאורה הדבר טעמא בעי. ולפי דרכי אתי שפיר, כי הם בסוד קו האמצעי - סוד נחלה בלי מצרים כנ"ל, ולפיכך אין להם קץ וגבול. והמשכיל יבין.

ומעתה מובן ברכת יצחק את עשו "על חרבך תחיה" - במלחמה, היפך השלום. וזה דוקא "והיה כאשר תריד", ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", כי המלחמה ושלום הם שני הפכים וכנ"ל והמשכיל יבין.

ונא"ה ונבא אל הפסוקים(?)
"וישלח יעקב מלאכים" ואמרו חז"ל (בר"ר, עה) "מלאכים ממש" - ראשי תיבות מן מדת שלום - היינו שהיו מלאכי שלום ורצה להחזירו בתשובה ולעשות שלום עמו, וכדמוכח מזוהר וישלח דף קס"ז ע"ב (ח"א קסז, ב), ודו"ק.

"עם לבן גרתי" - כלומר עם מדת אהבה שהוא סוד חסד לבן, ובכחה באתי למדת השלום - יסוד תרי"ג מצות. וזה "גרתי" וכמ"ש רש"י ז"ל.

"ויהי לי שור וחמור וגו'" - כולם הם מדות עליונות כמ"ש המגיד ור"ל שאני עושה שלום ביניהם.

"וארבע מאות איש עמו" - הוא סוד אות ת' של מחלוק"ת שהוא קצה אחרון שבו שיש לו מעמד כמ"ש בשל"ה דף ס"ב ע"א, עיי"ש ודו"ק היטב.

"ויחץ וגו' לשני מחנות" - נגד שלום עליון ושלום תחתון הנ"ל. וז"ש "אם יבא וגו'", והמשכיל יבין.

"אלהי אבי אברהם" - קו ימיני, "ואלהי אבי יצחק" - קו שמאלי, "ה' האומר אלי" - קו האמצעי העושה שלום ביניהם.

"שוב לארצך ולמולדתך" - רמוז בראשי תיבות שלום.

"ואיטיבה היטב איטיב" - שלשה הטבות הללו בסוד דעת תפארת יסוד. והמשכיל יבין.

"וירא כי לא יכול לו" - למעלה בשלום העליון. "ויגע בכף ירכו" - בשלום התחתון לעשות מחלוקת בעולם. גם "בכף ירכו" ר"ל רגל ויסוד של כלל התורה שהוא "אשר לרעך" כנ"ל. וכמו שאמר אותו נכרי "כשאני עומד על רגל אחד", והמשכיל יבין.

"ישראל יהיה שמך" ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הברכות - וקשה - האיך רמיזא? אמנם הוא סוד מ"ש בהקדמת התיקונים דף ג' סוף ע"א וזה לשונו: "שיר אל. שיר משמאלא, שיר דלוים. אל מימינא דכהניא. עמודא דאמצעיתא - ישראל כליל מתרוויהו", עכ"ל. הרי שבשם ישראל יותר ניכר סוד השלום בין חסד וגבורה. וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, סג) "יצחק נקרא שמו ישראל וכו' אברהם נקרא ישראל וכו'" - כי בשם ישראל שניהם כלולים, וכמ"ש בנזר הקדש עיין שם. מלבד סודו הגדול הנודע אצלי במק"א איך ששם 'ישראל' מורה על השלום האמתי בסוד רמ"ח אברים. ואין כאן מקומו.

"ויברך אותו שם" - ראשי תיבות מדת שלום. ונתבטל שנאה מחלוקת.

וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - כלומר שלום, מלא וא"ו, וכמ"ש בכמה מקומות שסוד שלם ושלום אחד הוא, והוא בסוד ש"ע נהורין. ואין כאן מקומו. והמשכיל יבין.
ומלת יבא בגימטריא אהבה - שממנו נמשך השלום כנ"ל. וז"ש "ויבא יעקב שלם". וזהו סוד מאחז"ל (רבה קהלת) "וחוטא אחד - זה עשו", כי רצה לפגום באהבה שבגימטריא אחד.

וז"ש "עיר שכם" - נוטריקון שלום כנגד מחלוקת. וז"ש "אשר בארץ כנען" דייקא, כי המקום גורם בסוד (ויקרא כו, ו) "ונתתי שלום בארץ" וכיוצא. והמשכיל יבין.

"ויקן את חלקת וגו'" - עיין שם בשל"ה דף ס"ב ע"א שאותיות חלקת כסדרן הם התפשטות המחלוקת. וזהו שאמר הכתוב שיעקב תקנם, ודו"ק. ויש להאריך והמשכיל יבין. וזהו סוד "ויעקב איש תם" מלשון תיומת של לולב, קו אמצעי העושה שלום. ולכן הוא היפך של מת. וזהו סוד מאחז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת". וכפי הסודות שמבואר למעלה בדרושינו.

ומעתה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם - לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל, הרי הוא כמבואר.

נשלם דרוש השלישי בס"ד