מדרש לפירושים/חלק א/ח


מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות דף שער הקדמות: א - ב - ג


דרוש השמיני - כללות חג"תעריכה

ידוע שיניקת החיצונים הוא מן הידים דקדושה בכח עשו וישמעאל, הראשונים על ע' שרים המנגדים לשבעה ספירות הבנין, כל אחד כלול מיו"ד. ורהב, שר ישמעאל, נאחז מסוד חסד לאברהם אביו. וס"ם שר עשו נאחז מסוד פחד יצחק אביו. וכשישראל חוטאים ח"ו - אזי הם הראשונים היושבים ראשונה אצל מלכות שמים, מקטרגין וצווחין עד שמעוררין מדת הדין הקשה. וגם מדת הרחמים מסכים אל הדין כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה, עג) "הרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין". וכבר כתבו מקובלים הקדמונים שזהו סוד (משלי ל, כח) "שממית בידים תתפש וגו'".

ולדעתי זהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה סוף פ' ס"ו) וזה לשונם: "ויאמר לאביו יקום אבי - הדא הוא דכתיב שממית בידים תתפש. א"ר חמא בר חנינא באיזו זכות השממית מתפשת בזכות אותן הידים וכו'. יקום אבי - על ידי שאמר לו יקום, אני נפרע לו בו בלשון - יקום אלהים יפוצו אויביו", עכ"ל. והיינו כי אומר "יקום אבי" מדת הגבורה. "ויאכל מציד בנו" אשר צדה אנשים החוטאים. ומביא ס"ם אותם החוטאים לפני בית דין העליון היושבים בהיכל זכות שסודו מן הגבורה. והוא שטן הוא יצר הרע כנודע. וז"ש "בעבור תברכני נפשך" - ליתן לו יניקה. וז"ש "הה"ד שממית בידים תתפש" וכדאמרן.

ומצינו זכות הוא לשון כח כמו שאמרו חז"ל (משנה בפ"ק דברכות) "ולא זכיתי" ופירש"י "ולא נצחתי". וזה שאמר "באיזו זכות" כלומר באיזה כח השממית מתפשת ונאחזת מן הקדושה. ועל זה אמר בזכות אותן הידים העליונים שהם סוד אברהם ויצחק אביהם. גם רומז על היכל הזכו"ת. והנה לכן נאמר "יקום אלהים יפוצו אויביו", מדת הגבורה שם אלהים. באותה מדה עצמה אשר ס"ם יונק ממנה. בה יבוטל לעתיד. והוא סוד (קהלת ח, ט) "אשר שלט אדם באדם לרע לו" לעצמו וכנודע. וז"ש "על ידי וכו'", וק"ל.

ודע מ"ש המקובלים שאחיזת ישמעאל מן החסד - הכוונה מגבורה שבחסד, ולא מחסד עצמו. וגם זה בהתפשטות דווקא. ובמק"א בספר זה הארכתי כי תדרשנו ימצא לך. והמשכיל יבין.


ואיתא בספר הקנה בסוד מזוזה וזה לשונו:
"דע לך בני כי רגלי המזוזה הם נצח והוד וכו' המזוזות הרוחניות הם חכמה ובינה. וכתר המשקוף וכו' א"ל ר' נעלם מזוזות עולה יעקב וכו'. א"ל ר' לא ראית מה עשה יעקב היה שמו תם - ויעקב איש תם, ונתיירא מהיפך ת"ם, ושם זוז"ו באמצע - זהו שם הוי"ה להחזיקו, זהו תתן אמ"ת ליעקב - שאל"ף של א"מת מצטייר יו"י הוא הוא הויה", עכ"ל.

וכדי להבין זה אקדים מ"ש בזוהר פרשת בא (ח"ב לה, ב) "אמאי בתלת דוכתי וכו'" עי"ש. ועיין שם פירושו במקדש מלך שהוא סוד חג"ת. שתי מזוזות הם סוד חסד וגבורה. משקוף - הוא סוד ת"ת העולה עד הדעת. וזהו סוד משקוף - שם קו"ף שבגימטריא מקום - חושבן שם הוי"ה בהכאה. וגימטריא יעקב עם ד' אותיות כנודע.
וזהו סוד מאחז"ל (שמות רבה, יז) "משקוף ושתי המזוזות - בזכות האבות אברהם יצחק יעקב וכו'", עי"ש.

וכבר הודעתיך כמה פעמים שעשו רצה להמי"ת את יעקב. ואמנם לא עלתה בידו. וזהו סוד "ויעקב איש תם", היפך מת, כי יעקב לא מת כמו שהודעתיך כמה פעמים. ואיתא בתיקונים (דף ס"ד ע"ב) וזה לשונו: "ואתוון דמזוזות אינון ממש זז מות", עכ"ל.

והנה שם הויה הוא המבטל המיתה כנודע , ולכן זהו סוד מ'זוזו'ת - אתוון מת הם מן הצדדים להורות על האתחזות החיצונים מן צדדי הקדושה, סוד חסד וגבורה כאמור. אמנם אותיות זוז"ו שבגימטריא הויה - הם באמצע ומפריד בין ב' אותיות מת, הוא סוד מה שנאמר אצל יעקב "והנה ה' נצב עליו", ובכח שם הוי"ה נהפך מת ונעשה תם. ובזה מבוארים קצת דברי הקנה ולהלן בסמוך יבוארו ביותר.

ואל תקשה ממה שמבואר במקומות הרבה סוד שתי מזוזות שהם נצח והוד כדאיתא שם בתיקונים. וכן בפירוש הרמ"ז לזוהר פרשת בא הנ"ל. וכן במאורי אור ערך מזוזה. וכן בלקוטי תורה פרשת ואתחנן בטעמי מצות, עי"ש. לא קשיא מידי. כי נצח והוד ענפי חסד וגבורה. וגם בלאו הכי מ"ש בתיקונים "אילין תרין סמכי קשוט" קאי על נצח והוד דאמא המתלבשים תוך זעיר. וכמ"ש שם מצות שמורים (הלכות מזוזה), עי"ש. ובאמת אומר אני שרומזים על כל בחינות - ימיני ושמאלי ואמצעי - כתר חכמה בינה. או דעת חסד וגבורה. או תפארת נצח הוד. כללו של דבר, משקוף הוא בסוד קו האמצעי, ושתי המזוזות הם בסוד שני קוין ימיני ושמאלי. ואין להאריך.

ודע והבן כמו ששם הוי"ה באותיותיו הוא בחסד וגבורה; י"ה בחסד, ו"ה בגבורה כנודע. כמו כן מספר שם הויה שהוא כ"ו הוא בחסד וגבורה; מספר י"ג בחסד ומספר י"ג בגבורה. ובמקום אחר הארכתי בזה.

והנה זהו סוד הפסוקים (קהלת ד, ט-יב) "טובים השנים" חסד וגבורה, "מן האחד" - סוד מספר י"ג שבכל אחד. וידוע שי"ש עלמין נחלקין בחסד וגבורה; ר"ז עלמין בחסד, ק"ג עלמין בגבורה. וז"ש "אשר יש להם שכר טוב בעמלם", והוא סוד י"ש שכ"ר. ועיין בסוד הפסוק (שמואל א, ח) "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים" ואז תבין זה.

וזהו סוד "בעמלם" - גימטריא יעקב. ומפרש הכתוב טעם וסוד הדברים, "כי אם יפלו האחד יקים את חבירו וגו'" - ר"ל אם יפלו בסוד ירידה ממדריגה מחמת אחיזת החיצונים והוא דוקא בגבורו' כמש"ל, "האחד יקים את חבירו", שאור חסד יקימו בסוד (שמות טו, ו) "ימינך ה' תרעץ אויב". והבן.
גם הוא בסוד דינא ורחמי בשעתא חדא כידוע בזוהר בסוד קריעת ים סוף. וכל זה רמוז כאן למבין.

ואמר עוד: "גם אם ישכבו השנים וחם להם" - כבר ידוע שהזיווג נקרא בשם 'שכיבה' כמ"ש "ואם שכב וגו'". ואם שעיקר הזיווג מסוד החסד כנודע - על כל פנים חמימות הוא מסוד הגבורה כידוע במקומות הרבה. וזהו אומרו "ולאחד איך יחם".

ואמר ואמר‏[1] "ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו" - הוא מש"ל בסוד קריעת ים סוף וכדומה. וארמוז לך - כי מדת החסד הוא לפנים משורת הדין. ובמדתו נותן חיות גם לסטרא אחרא. וכן במדת הדין בלבד לא טוב שאין העולם מתקיים. ולפיכך "טובים השנים", ובפרט בשעתא וברגע חדא כמו בקריעת ים סוף. ואין כאן מקום להאריך, והמשכיל יבין.

ואמר "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" - הוא בסוד חג"ת, כי ת"ת הוא המכריע ועושה שלום בין חסד וגבורה כנודע. ובזה מובן גם כן מאחז"ל (רבה קהלת ע"פ זה) וזה לשונו: "ר' מאיר כד הוי חמי חד נפיק לאיסטרטה הוה צווח ליה, 'זיל שלם עלך מרי מיתה'. תרין - הוה צווח להון 'שלם לכון מרי קטטה'. תלת - צווח לון 'שלם לכון מרי שלמא'", עכ"ל.
כי חד הוא סוד גבורה שממנו נאחזים סטרא אחרא הנקראים 'מות'. ותרין -- אם שטוב הם בסוד חסד וגבורה -- מכל מקום המחלוקת ביניהם ואין מי שיעשה שלום. אמנם תלת הם בסוד חג"ת והשלישי מכריע. והבן.


העולה מזה סוד "טובים השנים מן האחד", ר"ל מן סוד האחדות שבהם - סוד מספר י"ג שבגימטריא אחד בכל אחד. ומן האחדות הזה טובים השנים. וזהו סוד מאחז"ל (משנה, קידושין ב) "הרי את מקודשת וכו' בזו ובזו" - הכוונה שת"ת מקדש את הנוקבא בחסד וגבורה. וזה שאמר "בזו ובזו" - שכל אחד סודו י"ג. וידוע באמת שחסד וגבורה כלולים זה בזה. נמצא ב' פעמים ז"ו בחסד, וב' פעמים ז"ו בגבורה.
ובזה מבוארים ביותר דברי ספר הקונה הנ"ל. כי שתי מזוזות הם, ובכל אחד אותיות מת מן הצד ואותיות זוזו שבאמצע מבטל המיתה. כי נאחזים מב' ידים דקדושה וכנז"ל. ונקרא בסוד 'מיתה' כנודע בסוד מיתת המלכים. ואין כאן מקומו.


ודע עוד כי גם תפארת הוא סוד י"ג שבגימטריא אחד כנודע, כי הוא המאחד חסד וגבורה. והוא סוד וא"ו דשם מ"ה - חושבן אחד. וכנודע בזוהר ותיקונים במקומות הרבה שתפארת הוא סוד אחד.

ובזה פירשתי מסורה מן שלשה פעמים "עם זו":

ועיין עוללות אפרים (מאמר תפ"ו) שהאריך בענין ג' עמודים - תורה עבודה, גמילות חסדים. וכתב שם כמה טעמים ורמזים למה נעשה בר עונשין בן י"ג שנים. ואני לפי דרכי הלוך הולך ודבר.

  • "עם זו קנית" - הוא סוד זו שבחסד. וזהו סוד "קנית", כי חסד ענף החכמה וידוע בברכת הלבנה "ברוך קונך" הוא בסוד אצילות, סוד חכמה.
  • "עם זו גאלת" - הוא סוד זו שבגבורה, ענ"ף הבינה שמשם הגאולה והחירות כנודע.
  • "עם זו יצרתי" - הוא סוד זו שבתפארת המקנן ביציר"ה כנודע.

הרי ג' פעמים אחד שבחג"ת ושלשתן גימטריא ט"ל, בסוד (ישעיה כו, יט) "טל אורות טליך", שהם סוד יו"ד ה"י וא"ו, ובסוד שיר משולש בחג"ת הידוע. הרי שהכל הולך למקום אחד והמשכיל יבין.

והוא הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים כמו שאמרו חז"ל (כתובות קיא, ב), והיינו בסוד מ'זוזו'ת האמור. והבינהו. ובזה יש רמז קצת שלכן כשנעשה בן י"ג שנה בסוד אח"ד צריך לעשות תורה ומצות להיות מרכבה לאדם העליון ונקרא 'בר מצוה'.

ואיתא בפליאה וזה לשונו: "מנין לי"ג שנים שהוא בר מצוה? שנאמר "ארבעים יכנו"", עכ"ל. ופירושו כמ"ש תוספות ישנים במסכת חגיגה (חגיגה טו, א) ד"ה מחוהי' למט"ט וזה לשונו: "למה למעלה מענישין ששים מלקות ולמטה ל"ט מלקות, כי למעלה נעשה בר עונשין אחר כ' שנים. ושלשה פעמים עשרים הוא ס'. אבל למטה שנעשה בר עונשין אחר י"ג שנים - לכן מלקין ל"ט מלקות, כי ג' פעמים י"ג הוא ל"ט", עכ"ד. ובזה דברי הפליאה כפשוטן. (אחר זמן רב מצאתי כן בשם ספר כתונת פסים). אמנם הוא גופא טעמא בעי - למה יהיה מספר המלקות ג' פעמים י"ג?

ונראה לי מפני שבמצות לא תעשה פוגם בחג"ת כנודע, ולפיכך צריך להיות ג' פעמים י"ג שבהם כאמור. ועיין בהקדמה לספר טעמי מצות למה אמרו בזוהר שמי עם יה - שס"ה, ואז תבין זה. וזה לדעתי סוד מאחז"ל (משנה, מכות ג, יא) "אין אומדין אותו אלא במכות ראויות להשתלש", עכ"ל. והיינו בסוד חג"ת. וזה שאמרו עוד שם (משנה, מכות ג, יג) "ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו", עכ"ל. שליש מלפניו בסוד תפארת, ושתי ידות מלאחריו - בסוד חסד וגבורה. וזהו סוד "ושתי ידות" דייקא, ולא אמר "ושני שלישים". וכן הדין באמת שמכה אותו מאחוריו על שתי כתפיו שליש על כתף זו ושליש על כתף זו. ואין להאריך כאן, והמשכיל יבין.
ואמנם לפיכך היו רצועות של שור וחמור (משנה, מכות ג, יב) בסוד חסד וגבורה שבהם נאחזים שור וחמור כנודע.


והנה יעקב הוא כולל חג"ת כנודע. ומעתה נאמר שעשו רצה לפגום בחג"ת ולהגביר על יעקב ל"ט מלקות כפי הסוד הנאמר בדברי מרן האר"י זלה"ה. וזה לשונו:
"גם יכוין הנלקה שפגם בעונותיו גילוי ה' גבורות, וסתם השלשה חסדים המגולים שעלו למעלה מתפארת דזעיר אנפין. וחמשה גבורות הם ב' פעמים מנצפ"ך - בגימטריא תק"ס, ועם י' אותיות - בגימטריא תק"ע. ועם כללות ה' גבורות והכולל - בגימטריא תקע"ו כמנין מלקות", עכ"ל.
וזה לדעתי סוד "ותקע כף ירך יעקב" - ותקע גימטריא מלקות, כ"ף - נוטריקון כפופים פשוטים, סוד ב' פעמים מנצפ"ך. והבן.

ורצה לפגום בסוד אחד הנ"ל, ולהגביר סוד רשות הרבים הידוע במק"א. וזהו סוד (קהלת ט, יח) "וחוטא אחד וגו'". ואמרו חז"ל (רבה קהלת שם) "זה עשו הרשע", עי"ש. והיינו כאמור. חוטא אחד דייקא. והוא עם כח חותנו רצו להתאחז בחסד וגבורה כנ"ל, והנה הם סוד ו"ה מן השם כנודע, ונגדם רצה להגביר אחד עשר אלופים שלו. כי ו"ה בגימטריא י"א. אלוף מתנגד לחסד וגבורה. אל - חסד. ו"ף - גימטריא אלהים, גבורה כנודע.


ועתה נבאר קצת פסוקים מן הפרשה זו יפה נדרשת בספרי זה בעז"ה.

"וישלח יעקב מלאכים" - נלע"ד שהמלאכים האלו היו שרים מסוד חסד וגבורה. מיכאל שר החסד רמוז במלת מלאכים. ובמלת "לפניו" רמוז אמציה המנהיג פני שור שבמרכבה שבגימטריא פניו והוא סוד גבורה. וידוע בלקתנ"ך מלכים על פסוק (מלכים א ה, יב) "וידבר שלשת אלפים משל" - סוד משל - מ' שבחסד, ש' שבגבורה, ל' בתפארת. והראש באימא - מגדל הפורח באויר, עי"ש. ונמצא מזה סוד חסד וגבורה הם סוד ב' אותיות מ"ש. וזהו לדעתי רמז בחז"ל (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש" - קרי ביה ממ"ש, שהמלאכים אלו היו מן שני אותיות מ"ש - סוד חסד וגבורה. לבטל אחיזתו כנ"ל.


"גרתי" - אמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - הנה הנם רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה - סוד חסד וגבורה כנודע. ובזה יש לי כח לבטל מהם אחיזת שור וחמור. וז"ש "ויהי לי שור וחמור" - שאני מושל עליהם.
וזה לשון הזוהר בשלח (ח"ב סד, ב): "משלחי רגל השור והחמור - אינון תרין כתרי שמאלא דאחידן בהו עמין עכו"ם. דאיקרון שור וחמור, והיינו דכתיב ויהי לי שור וחמור", עכ"ל.

עוד תדע בסוד "תרי"ג מצות שמרתי" הורה בזה גם כן על סוד תפארת שסודו הוא אח"ד כמש"ל, וכמו שמפורש אצלי במק"א איך שהוא סוד תרי"ג על פי מ"ש האר"י זלה"ה בסוד (שיר ב, יב) "וקול התור נשמע בארצינו" - סוד התור הוא יסוד אבא אשר שם הוא רזי תורה - אותיות התור, והוא התייר הגדול המבריח מן הקצה אל הקצה, עד יסוד זעיר אנפין כנודע. ושם הוא סוד ת"ר אלף יוצאי מצרים והוא סוד ו' ארוכה כנודע. וזהו סוד תור - אותיות ת"ר ו'.

והנה תפארת הוא הכולל ו' קצוות, שהם סוד ששים רבוא. וזהו סוד תרי"ג - רוצה לומר, ת"ר י"ג שבגימטריא אחד. והיינו סוד ת"ר אל"ף יוצאי מצרים. תר הוא יסוד אבא כאמור. אלף הוא אחד, מספרו של אלף, סוד "ואאלפך חכמה". הרי סוד ת"ר אל"ף וסוד תרי"ג -- הכל אחד.


ואתה אחי המעיין, דע נאמנה שכתבתי פירוש הפלא על חד גדיא ועל אחד מי יודע[2] - שם הארכתי מאוד בדברים אלו.
וגם מש"ל בסוד "טובים השנים מן האחד וגו'" -- הכל מבואר שם בעזה"י די צרכו דברים נפלאים, וכאן לא כתבתי רק ראשי דברים כמציץ מן החרכים. והרוצה לעמוד על המחקור(?) להבין הדברים היטב - צריך לעיין שם כל הדברים באורך משם בארה.


"וגם הולך לקראתך" - במלת "גם" באו לרבות כח רהב הנאחז מן חסד לאברהם. ונדוע שבחסד הוא סוד ד' יודי"ן דע"ב העולים עד ארבע מאות. וזהו סוד "וארבע מאות איש עמו" - הביאו ראיה לדבריהם. והבן.


והנה נא ידעת שנקרא בשם 'גמל', כמו שאמרו חז"ל (במדבר רבה, יד) (במדבר רבה, כא), וכמו שהבאתי בדרוש החכמה. וכאן לפי דרכי אומר הסוד שהוא שמנגד לסוד שלשת אלפים משל האמור למעלה, שסודו חג"ת. וזהו סוד אותיות גמל, שהם ממש כמו אותיות משל הנ"ל סודו, רק שאות ג' בא במקום ש' המורה על ג'בורה כי הוא אות ראשון מן ג"בורה, והוא מספר קטן מן ש'. אמנם כאן אות ג' הוא בראשונה קודם לאות מ' המורה על חסד והוא בסוד "תתאה גבר" שהודעתיך במקומו. ומה שהוא בקדושה סוד משקוף ושתי המזוזות שבכחם נצלו ישראל מן המות כמ"ש "ולא יתן המשחית וגו'" וכאמור סודו למעלה. ולהפך סוד גמל, שאמרו חז"ל (ברכות נו, ב) "הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו", וכדאיתא במגיד.


והנה כפל הלשון בכל הפרשה: "עשו אחיו" - אפ"ל אפשר לפרש(?) שלאותו כח של עשו מצד רה"ב שר ישמעאל הנאחז מחסד לאברהם קורא בשם "אחיו" על פי מ"ש בדרוש החסד שיעקב הוא בן אברהם ממש. ולכן בחינה זו היא "אחיו". והבן.

"ויחץ את העם וגו' לשני מחנות" - ולפי פשוטו קשה למה לא חצה לג' או לד' מחנות? אך הסוד נגד שני בחינות אלו. וז"א וזהו אומרו "אם יבא עשו" דייקא, "אל המחנה האחת" סוד הגבורה, "והכהו" בסוד האחיזה של מיתה יחשב כנודע בדרוש שבירת כלים, "והיה המחנה הנשאר" - סוד החסד, "לפליטה" - בלשון ודאי, ופירש"י "כי אלחם עמו" - הוא הדבר אשר דברתי לאמר בסוד טובים השנים מן האחד בסוד "ימינך ה' תרעץ אויב".


"קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי וגו'" - וכתבו המקובלים הקדמונים במקלי גימטריא יעקב. ולכאורה אין לו חיבור במקרא. וגם אומרו "ועתה הייתי לשני מחנות" - פורש אין לו, שהרי בעצמו חצה לשני מחנות?

אך הוא מובן על פי מ"ש בדרוש הת"ת ששני שמות - ישראל יעקב - הם סוד שני בחינות שבו חסד וגבורה, עי"ש היטב. ובזה מובן והכי קאמר: "קטנתי מכל החסדים" שהוא רובו חסד, "כי במקלי עברתי" שמתחלה לא הייתי רק בסוד שם יעקב גימטריא במקלי, "ועתה" מחמת הוספות החסדים "הייתי לשתי מחנות" וכאמור, שהוכרח לחצות לב' מחנות בסוד ב' בחינות אלו, חסד וגבורה. ועתה אני ירא לנפשי פן יגרום החטא ויסולקו החסדים ממני, ומדת הדין יהיה גובר ח"ו. (ועיין בדרוש הת"ת בסוד וישראל מוסיף עליו שאמר ר' זבדא ותבין ביותר).


"אלהי אבי אברהם" - חסד. "אלהי אבי יצחק" - גבורה. "י"י האומר אלי" - דייקא, סוד תפארת. והיינו להנצל מסוד חמו"ר ושו"ר ומכלבא בישא דנפיק מזיווגא דלהון כנודע בזוהר בשלח (ח"ב סד, ב), ובפירושי על חד גדיא הארכתי, עי"ש.

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו" - וכמש"ל סוד אחיו הוא הכח שיש לו מן רהב. "ומיד עשו" כמשמעו.

"הצליני נא" על עצמו היה מתפלל. ודע סודו כי אוריאל מלאך התפארת, וכשמטה כלפי דין נקרא נוריאל באות נו"ן. כדאיתא בזוהר בראשית (ח"א כג, ב). וזהו סוד "נא" - נוטריקון נוריאל אוריאל.

"פן יבא והכני אם" - רומז על א'מציה מ'יכאל, הרמוז לעיל בסוד "מלאכים ממש". ובאומרו "על בנים" - רומז על הסוד הגדול הידוע בהאר"י זלה"ה בסוד "הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים" הנ"ל, והמשכיל יבין.

"ויקח מן הבא בידו מנחה" - הוא סוד ידו אחת השמאלית כדאיתא בלקוטי תורה. וחז"ל הגידו וכן פירש"י בחומש שהתקין את עצמו לג' דברים: "לדורון, ולתפלה, ולמלחמה". לפי דרכי יונעם הסוד לדורון מסוד הגבורה, שנתן לו אחיזה סוד המנחה. לתפלה על סוד התפארת. למלחמה בסוד החסד כנ"ל בסוד "ימינך ה' תרעץ אויב", וכמ"ש "והיה המחנה הנשאר לפליטה וכו'".


ומזה מובן מאמר חז"ל (בראשית רבה, עו) וזה לשונם: "למה הוא נותן את הגמלים באמצע? אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאילו אתה יושב על בימה ודן אותי, ואני נידון לפניך, ואת מתמלא עלי רחמים", עכ"ל. והוא על דרך שפירשתי המאמר הזה בדרוש התפארת. כי הנה ממדת הגבורה נתן לו אחיזה בעצמו בסוד המנחה השלוחה, ולפיכך גמלים המורים על מחנה עשו הם באמצע הטהורים, והטהורים המנויים קודם לגמלים מורים על סוד חסד, וכמ"ש בדרוש התפארת עיין שם. ואומרו "כאילו אתה יושב על בימה" - בגימטריא אל הויה שביצירה, שטוב ורע המעורבים שם שקולים הם. והבינהו.

ואמר "ודן אותי" מסוד שם אלהים שבגימטריא זה דיין כנודע.
ואומרו "ואת מתמלא עלי רחמים" - מתמלא דייקא, סודו אלהי"ם דיודין שבגימטריא ברחמים כנודע, בסוד "י"י הוא אלהים", כי שם הויה בא"ת ב"ש גימטריא הכי הוי‏[3]. והבן מאוד.

ובספר לקוטי תורה סוד "המנחה" הוא ק"ג עלמין דבסטר שמאלא, והראה לו שאינו יונק רק מן השמאל. ועשו אמר "יש לי רב" - מורה על כל הי"ש עלמין, ועי"ש. ולדעתי רמז במלת יש - ימין שמאל.

"ויאבק איש עמו" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד" - לפי דרכי זה סוד אמרם "עד כסא הכבוד" - עד ולא עד בכלל. והן המה י"ש עולמות הנחלקים בחסד וגבורה - ר"ז בחסד, ק"ג בגבורה, כמ"ש בזוהר תרומה (ח"ב קסו, ב) וזה לשונו: "תחות כורסייא עילאה טמירה שריין אינון עולמות וכו' מאתן ושבע אינון בסטרא דימינא, מאה ותלת אינון בסטרא דשמאלא", עכ"ל. וכמ"ש בזוהר "תחות כורסייא" - כן אמרו חז"ל "עד כסא הכבוד".

ויש רמז נפלא במלת אבק שבגימטריא ק"ג עלמין דבסטר שמאלא, והמשכיל יבין.

"ויגע בכף" - ראשי תיבות באותיות כפופים פשוטים, שהם אותיות מנצפ"ך כמש"ל.

"ותקע כף" - מפורש לעיל. גם "בכף ירכו" גימטריא שלח - חושבן סמא"ל רה"ב כנודע בסוד (תהלים צא, יג) "על שחל ופתן", ובמק"א הארכתי.


ועתה אודיעך סוד "ויעקב איש תם". כבר נודע סוד תם מלשון תיומת של לולב, כי הוא קו האמצעי העולה למעלה ראש בסוד "נחלה בלא מצרים". וזה שמסיים בקנה הנ"ל "זהו תתן אמת ליעקב - שאל"ף של אמת מצטייר יוי הוא הויה", עכ"ל. והיינו כאמור, כי הוא סוד תפארת, סוד אמת. ודע סודו העמוק כפי מש"נלע"ד בזה שאות א' זו הוא סוד אות א של וא"ו שהוא סוד "רביעית דם הנפש", בסוד רבוע אהי"ה - גימטריא דם. והוא סוד א' של וא"ו של שם מ"ה שבגימטריא אדם, ובחסרון א' זו - נעשה דם כנודע בהאר"י זלה"ה באורך בסוד "שופך דם האדם וגו'". וי' פעמים ד"ם גימטריא מת. ובהצטרף א' זו נעשה אמת. ורביעית דם הנפש הוא הנותן חיות - היפך המיתה. וזהו סוד תם היפך מת. ובמק"א בספרי זה הארכתי בזה מאוד. ובזה מובנים דברי הקנה ביותר ביאור.

ועיין גם כן בלקתנ"ך בפסוק "ויהי שירו חמשה ואלף" איך שהחסד וגבורה הם מתעלים ומצויירים באות אל"ף, עי"ש.


והנה סוד "איש" האמור בכתוב הוא גם כן סוד אחד הנז"ל. והוא על פי מ"ש האר"י זלה"ה בלקוטי תורה פרשת תרומה סוד הכתוב (מלאכי ב, י) "הלא אל אחד בראנו" וזה לשונו: "אבל בחינת הדכורא הן א'. וזהו שהשם מ"ה דכורא יש בו י' וג' אלפין שהם י"ג כמנין אח"ד. והנוקבא הוא שם ס"ג שהוא ג' יודין ואל"ף - גימטריא אל. וזהו הלא אל אחד בראנו - כי הלא 'אל' דהיינו אמא, נתלבשה בזעיר אנפין דהיינו אחד וכו'", עכ"ל. העולה מזה שסוד מ"ה הוא סוד שלשה אלפין ויוד שבגימטריא אחד. וזה סוד "איש תם" - מלת איש נוטריקון - שלשה אלפין יו"ד. ובזה נעשה מן תם - אמת, וניצל מן המות בסוד "יעקב לא מת" כנז"ל.


עוד תדע רמז מלת "איש" שהוא בסוד חג"ת, כי הוא נוטריקון א'מצעי י'מיני ש'מאלי. ומה שנרמז א'מצעי קודם לימיני ושמאלי - יש לי בזה רמז נמרץ וסוד נפלא, ואין כאן מקומו. ובזה הבנתי מאחז"ל (שבת נה, א) "מאימתי תמה זכות אבות וכו' אמר רב מימות הושע בן בארי שנאמר אגלה את נבלתה וגו' ואיש לא יצילנה מידי", עכ"ל. והוא תמוה, כי האיך כתובים האבות בכאן? ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב "ואיש לא יצילנה - על ידי זכות אבות", והוא דוחק.

אך הוא כי האבות כתובים באמת במלת איש שהוא ראשי תיבות א'מצעי י'מיני ש'מאלי, שהם האבות, סוד חג"ת כנודע. וז"ש "ואיש לא יצילנה בידי", כי תמה זכות אבות. ופשוט הוא לענ"ד. ומפני שיעקב הוא הכולל וחובק בעצמותו אברהם ויצחק גם כן כידוע - לכן נאמר "ויעקב איש תם".


וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - סוד שלם הוא אותיות משל האמור למעלה, בסוד שלשת אלפים משל, שהם סוד חג"ת כנז"ל. וכלומר שנעשה שלם בכל שלשה בחינות חג"ת מן אחיזת החיצונים. ומלת "יבא" בגימטריא אחד - סוד שלשה אלפין ואות יו"ד של שם מ"ה שבגימטריא אחד, וכנז"ל.


ומעתה, אחר שהראתיך לדעת סוד "ויעקב איש תם" - הנה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל. הרי הוא כמבואר. וחז"ל הגי*ו (שבת לג, ב) "שלם בגופו בממונו בתורתו".

  • בתורתו - הוא סוד חסד, ענף החכמה וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא כה, ב) "הרוצה להחכים ידרים", ובסוד "תורת חסד".
  • בממונו - הוא סוד גבורה, ענף הבינה, סוד מאחז"ל (שם בב"ב) "הרוצה להעשיר יצפין".
  • בגופו - הוא סוד תפארת הנקרא 'גוף האילן הקדוש', וכנודע.

ולכאורה מנא להם לומר כן? ושמא לא נעשה שלם רק באחד מהם? אמנם על פי דרכי יתכן מאוד כי הכל רמוז במלת "שלם" עצמו שסודו משל כנז"ל - מ' בחסד, ש' בגבורה, ל' בת"ת וכמדובר. וזה גם כן סוד "והיה בית יעקב אש" כי נודע מ"ש הכוונות סוד ג' אלפין של שם מ"ה הוא סוד "א'להי אברהם א'להי יצחק וא'להי יעקב". וזהו סוד "אש" - נוטריקון - ש"לשה א"לפין. ועל ידי זה "ובית עשו לקש" - מסוד ש"לשה ק"וין בא ביטולו ונעשה קש. ויש להאריך ואין כאן מקומו.

נשלם דרוש השמיני בס"ד



  1. ^ כך מובא בדפוס ונראה שיש למחוק.. - ויקיעורך
  2. ^ אני רק מכיר את מה שמוזכר בספר עולם אחד, החל מפרק פ"ז ואילך. אמנם שם לא ראיתי פירוש משמעות על חד גדיא, וצע"ע - ויקיעורך
  3. ^ מצפ"צ - ויקיעורך