מדרש לפירושים/הקדמה א

מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות • דף שער • הקדמות: א - ב - ג

הקדמה כוללת

אודה את י"י בכל לבב בסוד ישרים.
לארץ ולכל אשר עליה דרים.
יאיר בחסדו תמיד מדור דורים.
עם זעם כלשונו לפניו סדורים.
זרע אברהם אוהבו בם הנבחרים.
רצה בו בברית בין הבתרים.
פי שנים נתן לו כמשפט הבכורים.
יודיע דרכיו למשה נאמן ביתו בכל הדברים.
שבכתב ושבעל פה קבל בסיני מחוברים.
לא עשה כן לכל גוי להנחילם חוקים ישרים.

הנה שמעתי דבת רבים אומרים,
עד מתי יצא אף י"י מנחירים,
ועד הנה הושלכנו באחת המאורים,
ובכל יום ויום צרות ויסורים,
הולכים ומתגברים,
שערות בשרינו מסמרים,
ולא תופע עלינו נהרים,
לבנו דוה ומעינו חמרמרים(?),
ונתפזרנו בכל פינה ועברים,
[**]לכים ודלים ונצערים,
ונעשינו הפקר כפירורים,
לתהפוכות הימים והמקרים.

ולכל הגליות נקצבו שיעורים,
ולא ארכו לנו הימים על אדמת זרים,
ועד מהרה ירוץ דברו הטוב להיות נזכרים,
לבקש צאן לבן הנותרים,
והמגפות נעצרים,
יציץ ופרח ישראל פרחים וכפתורים,
לא כן בגלת החל(?) הזה ענים סוערים,
מנופצים כאבני גירים,
כמו דוה מזורים,
במחילת עפר ובנצורים,
אחוזים בפח כצפרים,
ובכן תבכה נפשנו במסתרים,
ואימה מחדרים,
מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום בהדורים,
לשורר בקול תקיעה תרועה שברים,
מדוע אחרו עקבות משיחנו לקבץ ישרים,
מדוע בושש רכבו לקרא דרורים.

אבל אגיד לכם הרשום בכתב אמת ומשרים,
בזוהר ותיקונים כזוהר הרקיע מזהירים,
ובספרי המקובלים כעצם השמים טהורים,
במקומות הרבה עָצְמו מספרים,
וגם הרב הגדול מוהרח"ו ז"ל נתקשה באלה הדברים,
בהקדמות ספרו עץ חיים למחזיקים בו ותומכיו מאושרים,
למה זה אין לשברינו מזורים,
וכבר עבר קיץ - כלה קצירים,
עיין שם דברים מתוקים כדבש תמרים,
שפתותיו שושנים נוטפות מור עוברים,
אך שהוא ז"ל מקצר באמרים,
מפני שלבו היה פתוח כפתחו של אולם ושער השערים,
לא כן אנחנו דעה חסרים,
על כרחינו להאריך בקול סופרים,
ובכן אקרא בגרון ארים קולי כשופרים,
בדברים ערוכים ושמורים,
ולהודיע ולהוודע שורש יסוד הדברים,
אריכות הגלות והימים כבירים,
מפני העדר עסק בתורת אמת אמרי טהורים,
עטרת תפארת כתרי כתרים,
אין להם עסק בנסתרים,
ויש העוסקים בחכמת הקבלה אך לא לשמה רק לשם יהורים,
או לאסיפת ממון ודברים אחרים,
ואפתחה פי לדבר קשות נגד החניפים המנומרים,
ואחלקם לשתי כתות - מורדים וסוררים,
ובכל כת וכת כמה מינים מחוברים,
ואראך כמה מאמרים,
אשר באצבע עליהם מודים,
שהם הם המעכבים ביאת גואלינו בליל שמורים,
להיות מתחת שעבוד הקשה משוחררים.


כת א' הם העוסקים בנגלות ובנסתרות,
אך ורק לאסוף ממון ודברים אחרים,
ובעו"ה ובעונותינו הרבים בדורות האלו הם רועי ישראל מנסרי נסרים אשר למחזה שלחם אלהים לאסוף בעמרים,
ולנהוג את הצאן אחרי המדברים,
המה היו בעוכרים,
נטשו הצאן הנשארים,
וילכו לרעות את עצמן ביקר כרים,
ביותרת הכבוד וחשוקיהם כסף צרורים,
ועושין מן התורה קרדומות ומוליירים(?),
ליקח *פלים פי שנים שכרים,
קלו סוסם מנמרים,
לרדוף אחר ההבל חמדות כסתות וכרים,
אוכלים למעדנים אבוסים ברבורים,
ו*רש** הם על פניהם מזורים,
בשבתם על הסירים,
ודם ענב ישתו חמרים.

פקח עיניך וראה כי אין חפץ י"י במהירים,
המה הצבועים אשר עיני האנשים מנקרים,
ומראים עצמם כפרושים ונזירים וכרחוצים בעשרה כיורים,
וכפרי עץ הדר וכפת תמרים,
ושבע תועבות בלבם אגורים,
אשר מצודתם פרוסה לצוד ציד להביא חפורים(?),
ונשיכתם כנשיכת חברברים,
ובחשך בתי השלמים מחתירים,
ורשעים את הצדיקים מכתירים,
בהיות שתחבולותיהם אינם ניכרים,
וזובחים זבחיהם לשעירים,
בכסף ובמחירים,
וכרם י"י אשר מסר לנוטרים,
ויקו לעשות ענבים וחמרים,
והנה עלה כולו קמשונים ודרדרים,
וע"י פרוטות ואיסרים,
המוקדמים מְאַחְרים,
ומקדימים המאוחרים,
ויפים מכעירים,
ולבנים משחירים,
וצלולים מעכירים.

ועליהם אמרו בתיקון למ"ד (דף ע"ו ע"ב) לשון של זהורים,
"נתיב תניינא וכו' וכל חסדו כציץ השדה - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, בההוא זמנא ויזכור כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב, ודא איהו רוחא דמשיחא וכו' ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא וההוא רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח כמה דאתמר",
עכ"ל והדברים מבוארים.


עוד נכלל בכת הזאת אנשים אחרים,
הם היהירים,
לומדי תורה למען ילך שמם בכל מדינות וערים,
ומזה מתנוצץ אש המחלוקת ביניהם זה על זה משתררים,
קרבו(?) לבם כתנורים,
הבנים מלקטים עצים והאבות מבעירים,
והבערה לחלק יצאה להגדיל המד**ים,
כוננו חצם על יתרים,
הולכי רכיל כספסרים,
משליכים האוכל ומלקטים הפסולת שבאחרים(?),
ומום שבהם על חבריהם מנערים,
לומר אני מקושט באצעדה ושירים,
והאיש הלזה בזוי ומכוער בכל מיני כיעורים,
גם אם ירבה לו בורית ונתריס,
נכתם עונו - הס מלהזכירו וזכרו להחרים,
וראשית מדון כמים פוטרים,
ומדת הקנאה נמשכה כשרשרים,
אין שלום ליוצא ולבא מבלי עוזרים,
והמשכילים אומרים,
מי יתן לנו כיונה אברים,
נעופה ונשכונה ונלין במדברים,
מפגיעת הקנאים אשר ידיהם שלחו בכישורים.

ועליהם אמרו בזוהר בראשית (דף כ"ה ע"א וב') וזה לשונו:
"וחמש מינין אינון בערב רב ואינון עמלקים נפילים גבורים רפאים ענקים וכו' גבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים וגו' אנשי השם, ואינון מסטרא דאלין דאתמר בהון הנה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם וכו' אלין אינון דאהדרו עלמא לתהו ובהו, ורזא דמלה חרב בי מקדשא והארץ היתה תהו ובהו, דאיהו עקרא וישובא דעלמא", עכ"ל.

הרי מבוארים,
שהם מין השלישי מערב רב הנקראים 'גבורים',
וכן כתב מהרח"ו ז"ל שהם ודור הפלגה מחוברים.

וכל אנשי כת הזאת מראים עצמם כטהורים,
כאשר דרך החזירים,
פושטין טלפיהן לומר שהן כשרים,
ואמנם התנא המכונה בשם אחרים^[1],
מעיד עליהם ועל מעשיהם כי כולם שקרים,
באומרו אמרים,
(משנה, אבות ו, א) כל העוסק בתורה לשמה זוכה להרבה דברים,
ולא עוד אלא שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיינות המתגברים,
והכוונה בלתי הצטרך שוב לטרוח ומאליו אינו פוסק כנהרים,
ואם אמת אתם איה חכמתם לא תוארו לא הדרים(?), וכמ"ש מהרח"ו ז"ל והן הן הדברים.

ועליהם אמרו חז"ל כל העוסק בתורה שלא לשמה מוטב שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאוירים.


כת ב' פוקרים גמורים(?),
אינם מאמינים כלל שיש בתורתינו הקדושה נסתרים,
והם אומרים,
שעיקר התורה לדעת דין ומשפט כאשר יורו המורים,
ודברים האסורים והמותרים,
וטמאים וטהורים,
והפרת נדרים.
ועניינים האחרים,
כמו ענין האבות ולבן ועשו ופרעה וכדומה - הם רק ספורי דברים,
ומעשה היה כך היה מאורעים ומקרים,
ובעו"ה האנשים האלו הם ראשים שופטים ושוטרים,
עושים להם כנפים וסנפירים,
מדלגים על הרי בתרים,
לבתר ולחלק כל פשט לגזרים,
לעשות מעשה חידודין להתיר הקשרים,
זה יקרא סיני ועוקר הרים.


הטה אזניך ושמע אם יש טעם ברירי',
ואיה איפה הדר וזוהר שני המאורי',
שני שדיך כשני עפרים,
תורה שבכתב ושבעל פה שני צנתרים,
פנימיותם וסודותם אשר עליה באצבע מורים,
כמו עשרה מאמרים,
ועשרת הדברים,
וכהנה רבות ואין מספרים ממש בכל אות ואות שם רמז מגלת סתרים,
צרופי שמות הקדושים והטהורים,
ופסוק "ותמנע היתה פלגש" ופסוק "שמע ישראל" מיוחדים ומחוברים,
וכמו כן כל אותיות התורה כשלהבת בגחלת קשורים,
ולפיכך ספרי תורה פסולות אם אחד מאותיותיהם חסרים,
וידוע כל זה לאוכלי לחם אבירים,
ולכן אל תתמה על החפץ בראותך סך רב מפירושים וביאורים,
על פסוק א' או על אות א' נאמרים,
כי אורייתא וקב"ה כולא חד כשלהבת בגחלת קשורים,
וכמו שאין סוף לאחדותו ית"ש כן אין סוף לאותיות הקדושים,
אם שנראה בעיני בשרים,
שיש להם מספרים.
ועיין בעולם אחד שחברתי כי שם הדברים מבוארים,
והנה זה אחד מכוונות חבורי זה לפרש פסוק אחד ממעשיות וספורים,
להקהות שיני האומרים,
שאין הדברים רק כפשוטן מאורעים ומקרים,
והנה זה תלי(?) גדול הצריך לקילורים(?),
אחר שכסא אמת לארץ מ*גרים,
וחכמת הקבלה עדר יעדרון כבמעדרים,
וינתק מהם כאשר ינתק פתיל הנעורים,
ועושים הטפל לעיקרים.

ועליהם ועל דבריהם המזויפים והמכוערים,
נאמר מפי פה קדוש רשב"י ע"ה במאמריו הנכבדים והיקרים,
בזוהר מזהירים,
בפרשת ויצא (ח"א קסג, א):
"תא חזי ווי לאינון חייבי עלמא וכו' מלין דאורייתא דמיין בעינייהו כאלו כלהו מילי רקניא וכו' ווי לון כד יתבע לון קב"ה עלבונא דאורייתא וכו'", עי"ש.
ובפרשת בהעלותך (ח"ג קמט, ב):
"ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה, דאי הכי לאו איהו אורייתא עילאה אורייתא דקשוט וכו' ואי סליק בדעתיך דמלכא עילאה קב"ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו מלין דהגר מלין דלבן וכו' אי הכי אמאי אקרי תורת אמת, תורת י"י תמימה", עכ"ל.

עוד שם (ח"ג קנב, א) וזה לשונו:
"ר' שמעון אומר ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי וכו' כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל, ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו וכו' בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושא דאורייתא", עכ"ל.

ובתיקון י"ט (דף ל"ז ע"ב) וזה לשונו:
"ומאן דמנע רזא דעקרא דשתי תורות האלו - אהדר עלמא לתהו ובהו, ואילין אינון דאמרין דלאו אורייתא אלא כפשטא ולית בה רזא אחרא", עכ"ל.

ובתיקון מ"ג (דף פ"ה ע"א) וזה לשונו:
"בראשית תמן אתר יבש ודא איהו ונהר יחרב ויבש וכו' והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבעל פה ומאורייתא דבכתב, וגרים דלא ישתדלון בהון ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא -- בודאי כאילו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן. ווי ליה. טב ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההוא אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאילו אחזר עלמא לתהו ובהו וגרים עניותא בעלמא ואורך גלותא", עכ"ל.

מבואר שגורמים יובש בנהרים,
וסוד 'נהר וגן' ידוע בספרים,
ובפסוק "יוצא מעדן וגו'" מפורשים הדברים,
ואם שדברי המאמר הזה נעולים וסגורים,
כבר פרשה מהרמ"ק ז"ל בספר אור נערב לכל חיך כצוף הדבורים,
עיין שם שנותן טעם לשבח כמו פירות גינוסרים,
הרי מפורש בשום שכל בכל אלו המאמרים,
שהם המעכבים ביאת המבשר וקול ירים.

עוד נכלל בכת הזאת כמה מינים אחרים,
יש אינם עוסקים בתורת אמת כי יראים כי אומרים,
פן תאכלם האש הגדולה והלפידים בוערים,
כעובדא דהאי ינוקא בפרק א"ד (חגיגה יג, א),
שחשמל הוציא אורים(?),
טעמו נא וראו היש שטות גדול מזה להיות ירא וחרד ממיתת קדושים וטהורים,
כזוהר הרקיע מזהירים,
וכבר אמר בלעם "תמות נפשי מות ישרים".

ויש אומרים,
כי לגודל מעלת סודות התורה סתרי סתרים,
אין ראוי לאשר מטפות סרוחות נוצרים,
להיות בהם מהרהרים,
וכל שכן בפה להזכירם,
וכאשר ילחצם בהראותם את אושר כבוד הספרים,
מן הקדמונים אשר על חכמה זו מחוברים,
משפילים את עצמם ומשיבים אמרים,
אם הראשונים כמלאכים די מדרהון לא איתוהי עם בשרים,
אנו כבני אדם קרוצים מחומרים,
ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים,
ויש מי שחושב בלבו גודל עמקות חכמות אלו הטמירים,
עד שאין מי שיבין מהם גם מעט מזעירים,
וכאשר ישמעו המתחילים(?) העוסקים בהם מעט מדברים,
יאמר בחלקלקות ה' ימחול לכם,
חטאתכם רבה עם י"י היותם ממרים,
כי מ**** טעם ודעת אתם נעדרים,
ואין לכם תבונה כבהמות ובעירים,
ומי יתן ואדע מה שנעל' מ** מחכמות אלו ואתם מהם מנוערים,
סוף דבר אין מי שיבין בחכמות אלו הרמות מעל כל ההרים,
ואני ואתם שוי' בשלילת ידיעת הנסתרים,
והעני' השומעים נראה בעיניהם כי אין הפרש בין עובד אלהים ללא עבדו ואחור נזורים.

ויש מי שיקדש את עצמו ויורה לעצמו התירים,
באומרו אמרים שעדיין לא מלא כרסו בלחם ובשרים,
גפ"ת גמרא פירש"י תוספות הנגלות לנו ולבנינו מבוררים,
ובמה שהרשיתי אתבונן - אין לי עסק בנסתרים,
ועוד כמה מינים אחרים,
עם אלו מחוברים,
אשר הכו בסנורים,
עינים להם ולא יראו מאורים,
ואלו רוצים כלומר לרומ' החכמה הזאת מעל כל ראשי ההרים,
והן אמת כי החכמה זו רמה ונשגבה מאוד וערום יבין לאשורים,
אך הם פסולים לעדות זה כאשר אמר החכם "אין הסומא מעיד על המאורים",
[**] מי שלא ראה את הירח יבא ויעיד היהפוך כושי עורו ונמר חברבורים,
אשר למען כחש לובשים שער אדרים,
ובאי' לשדות גירי',
ועל צדיק דוברים עתק בקנטורים,
משמיעים קול כקול הסירים,
כקוצים מכאיבים וסילונים ממאירים,
ומלחמות מגירים,
ודברי ריבות מחרחרים,
ועליהם ועל רוממותם החכמה נאמר "אשר יומרוך למזמה" (תהלים קלט, כ),
וכן "ראמות לאויל חכמות וגו'" (משלי כד, ז),
ועל כזה אמר דוד המלך עליו השלום "חלקי י"י אמרתי לשמור דבריך" לומר איני משפיל עצמי לשמור הדברים,
כי על כזה אמרו "אל תהי צדיק הרבה", ואני אומר "חלקי י"י" - נשמתי חלק אלוה כשלהבת בגחלת קשורים,
וראוי אני לדבר י"י כחום צח עלי אורים,
כמ"ש בפ"ג מס' אור נערב למרפא בשרים.

ולדעתי זהו שכתוב "אליך י"י נפשי אשא" - שאני מגדל את נפשי כמו המתפארים,
אם שבמדת ענוה לחזק בקצה האחרון מוזהרים,
עד שלפיכך כפל התנא הדברים,
"מאד מאד הוי שפל רוח" כמ"ש הרמב"ם ושאר המחברים,
אך זה דווקא נגד בני אדם חברי',
ולא כן בעבודת הבורא ויוצר הרים,
וכדומה לי ששמעתיו מאיש אומר בשם אחרים.

ואמנם כן כבר העד העיד בנו האיש אלהי ק"ק האר"י זלה"ה לעסוק בדורות הללו בנסתרים,
ואמר שבדורות הללו היא מצוה ושמחה לפני יוצר כל היצורים,
שבזכות זה יעלה ארוכה ללבות שבורים,
וכדאיתא בסוף תיקון ששי (דף י"ט ע"ב) וזה לשונו במאמר אליהו:
"וכמה בני נשא לתתא יתפרנסין מהאי חבורא דילך כד אתגליא לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה וקראת דרור בארץ וגו'", עכ"ל.
וכהנה רבות בזוהר ותיקונים ורעיא מהימנא שבזכות לימוד זה יתגלה שופט בצדק ומוכיח במשרים,
ובהקדמת כסא מלך מובא קצת מאמרים,
ובהקדמת ספר ווי"מ מובאים רובם ככולם, ומה לי להאריך בדברים ערוכים ושמורים,
ברוב המקובלים איש על מחניהו ואיש על דגלו באותיות טהורים,
מעולפת ספירים,
ספיר גזרתם יחד מאירים.

אך הצדיקים גמורים,
הם בדורנו מעט מזעירים,
כשנים ושלשה גרגרים,
הלא המה בני ציון היקרים(?),
פני י"י משחרים(?),
עוסקים לשמה בנגלה מפרקים הרים,
ובמעשה בראשית ומעשה ברכבה דברים נסתרים,
ומוכתרים בשלשה כתרים,
עומדים על המשמרים,
יפוצו מעייניהם חוצה כנהרים,
דורשים התורה שבעים פנים כמין חומרים,
יד ושם להם בכל הסברים,
ובענין התפלה בלבבם מעתירים,
משלמים בשפתותיהם פרים,
קמים ורונים בלילה לראש אשמורים,
שופכים לבם כמים המוגרים,
ומשתקים קטגורים,
רבה אמונתם חדשים לבקרים,
גם בלכתם בדרך דברי תורה מהרהרים,
וכל כוונתיהם לחבר עם דודה אשת נעורים,
וסוכת דוד הנופלת מקימים אותה מעפרים,
ועושים לה סעדא תמכא בסוד שקים(?) וספיחי קצירים,
ואוכל מתוך הפסולת מבררים,
מן שדה תפוחים כל קוצים מסירים,
מסתכלין תחות לבושא דאורייתא פנימיות התורה אשר בקבלה נמסרים,
כל גנזי מרומים בידם מסורים.

ובזכותם יבא מורה צדק ויגלה החניפים המנומרים,
אשר משמן חלק פיהם ומדבש כוורים,
וכאור בקר יהיו מבוקרים,
בשוב ה' את שבותינו רפאות תהיה לשרים,
ואל ה' ואל טובו מנהרים,
אז ישירו שיר ה' ממעי אמן העבורים,
ופנה ה' אל תפלות הערעורים,
ולא יהיה בנו עוד עקר ועקרים,
כי יצא מגזע ישי חוטרים,
ויפרו משרשיו נצרים,
ובני ישראל ירבו ויעצמו רבים ופרים,
ושונאינו ילבשו בשת ויהיו אחור נזורים,
כי הנה ה' יסעף במערצה פארים,
וידרוך לבדו פורים,
ויבושו החוזים אשר הוברים,
וישראל עושה חיל וימצא מאה שערים,
ואשריך ארץ שמלכך בן חורים.

תם ההקדמה כוללת

אמר המחבר:
מלות עכו"ם או אומו"ת או אדו"ם שבספר הזה נזכרים :
דע והאמין שאין כוונתי על האומות אלו שבתוכם אנחנו שורים :
ואדרבה לדרוש שלומם וטובתם אנחנו מוזהרים :
וכאשר באמת מנהג אבותינו בידינו מסורים :
להיות מדי שבת בשבתו אל ה' מעתירים :
לברך ולשמור מלכים האדירים :
אך כוונתי על האומות שהיו בזמן האבות קודם מתן עשרת הדברים :
הנזכרים בספר מורה הנבוכים ובשאר מחקרים(?) :
וכמו שפרשתי היטב במקומות אחרים :
ודי בזה עתה לפקוח עיני עורים ויביטו לראות כמה דברים אמורים :
וילכו לבטח ולא יכשלו לדור דורים :

---

---

1. הכוונה לרבי מאיר - ויקיעורך