מדרש לפירושים/חלק א/טז


מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות דף שער הקדמות: א - ב - ג


דרוש הט"ז - ספירת יסוד ומלכות עריכה

באותיות דרבי עקיבא אמרו:

"קו"ף - זה שמו של הקב"ה".

וראיתי כתוב שהכוונה על מלכות, נוקבא דזעיר אנפין. והיא "שמו של הקב"ה" בסוד מאחז"ל (פסחים נ, א) "לא כשאני נכתב אני נקרא", והיא "מקומ"ו של עולם", שבה היה סוד הצמצום. ולכן מקום בגימטריא קוף. וכן שם הוי"ה במספר הכאה - בגימטריא מקום כזה: י' פעמים י', ה' פעמים ה', ו' פעמים ו', ה' פעמים ה'.

וכשהנוקבא מקבלת השפע מן 'כל' שהוא יסוד נאמר (שמות כ, כא) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" בסוד ארבע שמות הוי"ה מלאים -- ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן -- העולים רל"ב כמנין הברכה. ועם ד' אותיות עולים רל"ו אלפים פרסאות שיעור קומה, בסוד המקו"ם - חושבן ורב כח כנודע. והוא סוד כל מקום - בגימטריא הכי הוי.

עד כאן מה שראיתי כתוב בסכ"י בספר כתב יד(?), ומה שיש להאריך בסוד שיעור קומה אין כאן מקומו.


והנה כבר הודעתיך בדרוש העבר שגם המלכות נקראת פעמים רבות בשם 'יעקב', וכן איתא להדיא בסתרי תורה פרשת ויצא דף קמ"ז ע"ב (ח"א קמז, ב) וזה לשונו:

"תרין שמהן אקרי - יעקב וישראל. בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל. סתרא דא כד הוה בקדמיתא בהאי סופא דמחשבה דאיהו פירושא דאורייתא דבכתב, ואיהו תורה שבעל פה וכו'", עד דף קמ"ח ע"ב (ח"א קמח, ב) שמסיים "כדין סליק בדרגא עלאה ואשתלים בכלא והוה עמודא דאמצעיתא", עכ"ל עיין שם ובמקדש מלך.

הרי מפורש ששם 'יעקב' מורה על המלכו"ת.

ובזה מובן מה שכתבו הקדמונים יעקב עם ד' אותיות חושבן קו"ף, שמו של הקב"ה. הכוונה על נוקבא כדבר האמור. וזהו סוד "ויפגע במקום". וזהו סוד מאמר יעקב (שהוא מקום) "יש לי כל" - הרי כל מקום. ולפיכך זכה אל הברכה שגימטריא רל"ב, ועם ד' אותיות - רל"ו - חושבן כל מקום, וכדבר האמור.

ואמרו חז"ל (בבא בתרא יז, א) "שלשה לא שלט בהם יצר הרע, אלו הם: אברהם יצחק יעקב דכתיב בהו בכל מכל כל", עכ"ל. ועיין שם מאמרים הרבה בזה, ויפורשו אי"ה אם ירצה השם במק"א. ואמנם כאן לפי דרכי אומר בענין יעקב שלא שלט ביה יצר הרע מדכתיב ביה כל שהוא עם הנודע שיסוד נקרא כל מפני שכולל ה' חסדים בסוד (בראשית מז, יד) "וילקט יוסף את כל הכסף". וידוע שיצר הרע נמשך מן הגבורות, ולכן לא שולט בו היצר הרע. ואמרו חז"ל (בבא מציעא מב, א) "כספים אין להם שמירה אלא בקרקע" - היינו סוד כל מקום האמור בסוד מאחז"ל (סנהדרין עד, ב) "אסתר קרקע עולם היתה", והמשכיל יבין.

עוד אמרו חז"ל (שם בבבא בתרא) שלא שלט בו מלאך המות מדכתיב ביה "כל", עיין שם. והסוד מובן, כי הוא סוד חיים - ר"ל ח"י י"ם - כל חי מקום ים - נוקבא כנודע, והיינו מ"ש חז"ל (תענית ה, א) "יעקב לא מת" כי הוא בסוד חיים כדבר האמור.


ועתה אומר שהבכורה והברכה הם בסוד כל מקום האמור. כי הנה הבכורה הוא סוד כל - יסוד, כנודע ברעיא מהימנא פנחס דף רנ"ג ע"ב (ח"ג רנג, ב) "בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו י' טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ", עכ"ל. והברכה היא סוד מקום - נוקבא, כשמקבלת מן כל יסוד כמדובר לעיל. הרי איך שהבכורה והברכה עם סוד כל מקום האמור.

והנה הם אחד ממש בסוד קוצו של אות ד של אחד כנודע בזוהר משפטים דף קט"ז ע"א (ח"ב קטז, א), עיין שם. וכמוהו בהרבה מקומות בזוהר ותיקונים. ולכן גם הבכרה והברכה הם אחד. וזהו שאמרו חז"ל (תנחומא) "כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר לבכור ברכתי גם ברוך יהיה". ובזה מובן זוהר תולדות דף קמ"ה ע"א (ח"א קמה, א) "מאי זה וכו'" הנודע ועל דרך שכתבתי כמה פעמים.


והנה אמרו חז"ל (שם בב"ב פרק קמא) שהטעימו הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא מדכתיב ביה "כל", עיין שם. וסודו עם האמור. ואמרו חז"ל (משנה, בכורות ח) הבכור נוטל פי שנים, שסודו עולם הזה ועולם הבא כמו שהארכתי במקומו, ולפיכך הטעימו בעולם הזה מעין עולם הבא.

ולפיכך אמר עשו "הנה אנכי הולך למות" - היפך סוד חיים הנ"ל, ולכן "למה זה לי בכורה".

והנה תדע שסוד כל מקום האמור הוא סוד שלום שבגימטריה עם האותיות כמנין שדי אדני, וכדאיתא במאורי אור. ועשו בסטרא אחרא מנגדו. לכן חושבן שמו עשו בגימטריא הכי הוי.
ומזה מובן מאחז"ל (שוחר טוב ק"כ) וזה לשונו: "רבת שכנה לה נפשי וגו' - וכי יש אדם שונא שלום? עשו שונא שלום, וכן הוא אומר ונתתי שלום בארץ, אימתי יהיה כן? והשבתי חיה רעה מן הארץ, ואין חיה רעה אלא חזיר שנאמר יכרסמנה חזיר מער - זה עשו הרשע", עכ"ל. ובמק"א הארכתי. ומצינו שהברכה היא בסוד שלום כמארז"ל (מגילה יא, א) "ברכה דהקב"ה שלום" - הרי שהכל סובב הולך על סוד כל מקום האמור.


והנה מצאתי ראיתי בסוף ספר טוב הארץ שכתב ג' טעמים למה עתה בזמן הגלות ירושלם חסר יו"ד, והטעם הראשון זה לשונו:

"כי ציון - שהוא יסוד[1] - הוא מקבל מחמש הויות עליונות שהוא חג"ת נ"ה, שהם בנקודת סגו"ל שב"א חול"ם חיר"ק קיב"וץ. ושור"ק הוא ביסוד. סך הכל עולים ת"ם[2] וכו'."
"ובעת שהמלכות דנוקבא מקבלת מן נקודת ציון שמספרו ששה הויו"ת עם הנקודות שלהם -- אזי נעשית היא ירושלים מלא ביו"ד שהוא סוד הנקודות שהם כולם בסוד יודי"ן כנודע וכו'."
"אבל בזמן הגלות שהיא אינה מקבלת הששה הויות אלא פשוטים בלי נקודות כנודע מ"ש האר"י זלה"ה על סוד נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה, שהוא החיבור בסוד הנקודות וכו'. ולכן עתה הוא ירושלם חסר בלא יו"ד", עכ"ל.

ובמק"א כתבתי שזהו סוד שם מלכות - הכוונה בו כל ותם. כל הוא סוד נקודת ציון - שמקבל מחמש הויות עליונות, שלכן נקרא 'כל' כנודע. ותם הם הנקודות שעולים ת"ם כאמור. הרי סוד מלכות. וזהו סוד (איכה ד, כב) "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" - תם וציון[3] גימטריא ירושלים מלא. והמשכיל יבין.

ועתה אודיעך רמז נפלא לזה בפסוק "בכל המקום אשר אזכיר וגו'" איך רמוז בו ירושלים עיר הקודש. והוא כי כל מקום חושבן רל"ו מן ירושלים כמו שנתבאר לעיל סודו - רל"ב עם ד' אותיות סוד שיעור קומה. ואמר הכתוב "אשר אזכיר את שמי" הוא סוד אותיות שמ"י מן ירושלים -- הרי אותיות ירושלם. ועדיין חסר י'. ועל יו"ד זו נאמר "אבוא אליך וברכתיך" - הרי נרמז בפסוק זה ירושלים. ודוק באמרו "אזכיר את שמי" שהכוונה על השפעת נקודת ציון הזכריים אל הנוקבא - שמו של הקב"ה. וזהו "אזכיר את שמי".

ועוד רומז שיעשה מן נוקבא - דוכרא, בסוד האמור בזוהר בראשית דף מ"ט ע"א (ח"א מט, א) "תא חזי אתתא כד אתחברת בבעלה אתקריאת על שם בעלה וכו'", עכ"ל. וז"ש "אזכיר את שמי" - נוקבא, אזכיר בשמות הזכר, והמשכיל יבין.


ועתה כדי שנבא לסוד התאבקות אציגה עמך טעם ב' שכתב בטוב הארץ וזה לשונו:

"עוד טעם ב' על שם הרמז שירושלם בזמן הגלות הוא חסר, הטעם על דרך שאמרו רז"ל "מחורבנה של ירושלים נבנה צור" שהוא גפי"ם[4], וזהו רמז ירושלם אותיות ב"כ גפי"ם. אבל כשיבנה ירושלים בעזרת האל מחורבונה של צור אזי יהיה ירושלים שלם ביו"ד, והוא אותיות בכ"ם גפי"ם. והבן היטב הסוד של אות י' כמבואר בשער הקליפות פרק ג' (עץ חיים שער מח, פרק ג)", עיי"ש.

והן עתה אציגה נא עמך מה שראיתי בנחלת בנימין[5] טעם לשבח אל מצות גיד הנשה וזה לשונו:

"ולי נראה בהציג לפניך מה שכתב בעל כלי חמדה בפרשת בראשית דף ו' ע"א וזה לשונו:"
"ביארו הראשונים כמו שהיות גוף האדם בכל חלקיו דפוס לתורה - רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אבריו, ושס"ה לא תעשה כנגד הגידין, ככה התורה דפוס כל העולם כולו וכו' כי העולם כולו הוא כתפארת אדם. ולזה מדמין לראש לארץ - ראש עפרות תבל, עין הארץ, רחבת ידים, טבור הארץ, ערות הארץ, וכן כולם וכו'. וכמו שבאדם שס"ה גידים - ככה בבחינת העולם - ארצות ומקומות דומות לגידים שבאדם. וכמו שברמ"ח מצות עשה נשלמו כל האברים אברי האדם - כל מצוה נותנת שלימות לאבר המיוחד - ככה תשלים המצוה ההיא חלק העולם התלוי באותו מצוה. וכן על דרך זה במצוות לא תעשה ישלימו ויקיימו חלקי העולם התלוים בהם."
"וכמו שחלקנו בעולם - ככה מתחלקים הנבראים שבו - הן הבהמות חיות ועופות, וכל המינים, מינים ממינים שונים וכו'. עד שאמרו הראשונים כי העקרב מסור תחת החלק של ממשלת מצות המילה. והמופת, שאם ישוך עקרב את איש - ישימו עליו אות ברית קודש, ישקוט הכאב ותסתלק הסכנה, אך בזאת שיהיה האות ברית קודש טהור וקדוש, שלא נטמא בעבירה. ומילת התינוק שעדיין לא טעם הרהור עון הוא המסוגל באמת. וכן החפץ שלא יכפה קטן הנולד מלילית - ישימו לו אות ברית קודש מתינוק מהול בפיו ויועיל וכו'. ועל דרך זה בכל המצות וכו' אלא שבעונותינו נעלמה מעין כל חי, עכ"ל."
"ומעתה יתבאר לך טעם לאיסור גיד הנשה וודאי המכוון נגד צו"ר חייבת אשר שניהם יחד הם מכון ושבת ס"ם, ושם שליטת טומאתו וכו'. לכך אסרתו התורה לאכול. דכל מה שישראל אוכלים הם מקרבים אל הקדושה וכו'. ולכך קרתא חייבת בל יראה גאות ה' ולא יתקרבו אל הקדושה -- משום הכי לא יאכלי בני ישראל את גיד הנשה. ולכך שמנו של גיד - ישראל קדושים נהגו לחטט אחריו, כי מצוה לשרש אחריה וצנופיה(?) כמותה. והא דנאמרה מצוה זו השתא, כי השתא אתגלי דקרת' חייבת יתמלא מחורבנה של ירושלים, ממאי דאבק שר של עשו עם יעקב, ולא מבעיא דלא גבר יעקב, אף ניזוק משרו של עשו, מטעם דלילה שהוא עולם הזה הוא תוקפא דעשו וידו על העליונה ויתגבר קרתא חייבת, לכך לא יאכלו גיד הנשה שלא יחזיקו ידי עוברי עבירה", עכ"ל.

היוצא לנו מזה שצור קרתא חייבת היא במקומות העולם נגד גיד הנשה שהוא משכן ס"ם הטמא כנודע במדרש הנעלם בזוהר וישלח דף ק"ע ע"ב (ח"א קע, ב). והיא נתמלא מחורבנה של ירושלים בסוד אות יו"ד כאמור, וכנודע סודו העמוק בשער הקליפות פרק ג' בסוד הקליפה לילי"ת, עיין שם היטב.

ומאחר שרמזתי למעלה שסוד יעקב הוא סוד מקום, סוד קו"ף, "שמו של הקב"ה", סוד נוקבא -- אומר עתה שסוד יו"ד זו האמורה כאן בסוד ירושלים היא בעצמה סוד אות יו"ד של יעקב, וסודו יו"ד עק"ב של הקדושה. וזהו סוד "וידו" - אותיות יו"ד, "אוחזת בעקב". והוא סוד (בראשית ג, טו) "ואתה תשופנו עקב", שהיינו סוד מה שנתמלא צור מחורבנה של ירושלים כדבר האמור, והמשכיל יבין.

והנה אמנם כשיעקב שהוא מקום הוא מקבל מן כל בסוד כל מקום כאמור - אז אין כח לס"ם ליגע בו כלל כמו שנתבאר לעיל, אך כאשר על ידי עונות נסתלק סוד 'כל' בסוד הכתוב (מלכים ב ד, ב) "אין לשפחתך כל בבית" -- אזי נתגבר ס"ם מחורבנה של ירושלים. והמשכיל יבין מזה איך שהשני הטעמים הנז"ל שהעתקתי מספר טוב הארץ הולכים למקום אחד וקשורים זה בזה.

וזהו סוד הכתוב "ויותר יעקב לבדו" דייקא. שיעקב, שהוא סוד מקום, נשאר "לבדו" - בלא הארת כל, ואז דווקא "ויאבק איש עמו". וזהו שכתוב "ויגע בכ"ף" שהוא חושבן ק'ו"ף במספרו. וזהו שכתוב "ירכו" - שבגימטריא רל"ו, חושבן כל מקום, ונגע במקום דווקא מן ירכו. וז"ש "בכ"ף ירכ"ו", כלומר בקו"ף של ירכו, דהיינו במקו"ם של סוד כל מקום - שם נגע. והנגיעה זו היא בסוד יו"ד של ירושלים שהוא סוד י' של יעקב, ויו"ד גימטריא כ"ף. וזהו ויגע בכף. והכל הולך למקום אחד כדבר האמור.


והנה כבר הארכתי בדרוש יסוד איך שסוד גיד הוא סוד יסוד, עיין שם באורך. ועם האמור כאן בסוד כל מקום תבין עמקות דברי חז"ל (חולין צא, א) "אמר ר' יהושע בן לוי, למה נקראו שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים", עכ"ל.
אם תדקדק במאמר הזה תשביע בצחצחות נפשך. מה ש"ש "שנשה ממקומו ועלה" הוא הדבר האמור, שכל נסתלק מן המקום בסוד "ויתר יעקב לבדו". וז"ש שהגיד - סוד כל - נסתלק. והוא סוד (ירמיה ו, ד) "אוי לנו כי פנה היום" כנודע. והביא ראיה מן פסוק (ירמיה נא, ל) "נשתה גבורתם היו לנשים" - הוא היפך מש"ל סוד "אזכיר את שמי". וסוד 'נשתה גבורתם' - כי יסוד נטיל לשמאלא בסוד ק"ץ ח"י גבורות - יצחק כנודע, וכיון שנשה כ"ל למעלה לפיכך היו לנשים - נוקבא ממש. והמשכיל יבין.

והנה אם תחבר כף זו, שסודה יו"ד, על יריכו -- אזי בגימטריא רומ"י קרתא וכו'. וז"ש "ויגע בכף ירכו" של עצמו להגביר רומי מחורבנה של ירושלים.


"ותקע כף" - מלת ותקע עם י' האמור בגימטריא ירושלם חסר י', שהוא חושבן תוקף הדינים, מוחין דנוקבא בקטנותה, סוד שופר, והמשכיל יבין.

ואמנם עם יו"ד במילוי שסודו כָף כאמור, בגימטריא ירושלים מלא יו"ד. אך נאמר "ותקע כף ירך יעקב" שסודו יו"ד עקב, וכאמור. ומזה מובן מ"ש בזוהר וישלח דף קס"ו ע"א (ח"א קסו, א) וזה לשונו: "ההוא לילא שלטנותא דסטרא דעשו הוה בהאי שעתא דהא כתיב יהי מארת חסר", עכ"ל. והיינו בסוד לילי"ת, וכמ"ש בדרוש נצח והוד, עיין שם באורך. ובזה מובן ביותר כי עיקר התאבקות בשבילה. ועיין בשער הקליפות פרק ג', ודו"ק.


"ויזרח לו השמש וגו'" - הוא סוד כל שהוא סוד שמש כנודע. ונתחברו כל מקום ולכן נרפא מצלעתו. וכדאיתא בתיקון ס"ט דף ק"ט ע"א וזה לשונו: "ועוד וזרח השמש - דא קב"ה. באן אתר? בבר נש דשכינתא עמיה, כמה דאת אמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ותרגם אונקלוס באתר דאשרי שכינתי תמן", עכ"ל.


"וישתחו ארצה שבע פעמים" - אפשר לפרש שהוא סוד שבע אותיות של ירו"שלים מלא יו"ד, וממילא מובן מזה מ"ש המקובלים - הבאתים בדרוש נצח והוד - שבז' השתחויות אלו ביטל ז' רישין דנחש, והוא ממש על דרך מאחז"ל (מגילה ו, א) "אם מלאה זו - חרבה זו", וכמ"ש "ולאום מלאום יאמץ". ומאחר שירושלים מלא יו"ד הוה ליה לסטרא אחרא פסיק רישא ולא ימות. והבן.


"ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי וגו'" - חמשה תיבות אלו יש לי רב אחי יהי - עולים ירושלים. והתפאר בעצמו בגאותו ובגודל לבבו שיוכל להתגבר עלי'. ויעקב אמר בחכמתו "יש לי כל" - הוא הסוד שבארתיו לעי"ל[6] שהוא סוד התחברות כל מקום. והבן כל זה.


וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - ר"ל באות יו"ד נעשה שלם של ירושלים - שלי"ם ביו"ד. וזהו שכתוב "עיר שכם" - נוטריקון כל מקום שמי, הוא סוד האמור בכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'" - שסודו ירושלים כמש"ל. ומזה תבין מאמר בתיקון ס"ט דף ק"י ע"א וזה לשונו:

"ועוד, כי שת לי אלהים זרע אחר - שת - אתפשטותיה הוה עד יעקב דפרח ביה יוד מן שית ואשתאר שת וכו' ובגין האי יוד אתמר אבן מאסו הבונים וכו' והאי איהו יו"ד זעירא, ובגין דא אתמר בה עקב, הדא הוא דכתיב ואתה תשופנו עקב, ודא כף ירך יעקב דאתמר בה ויגע בכף ירכו וכו' כיון דאתא יעקב תמן מיד ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית - בת י' - מיד אשתלים י בעקב ואתעביד יעקב, ודא איהו דאמר קרא ויבא יעקב שלם", עכ"ל.

ועם האמור בכל הדרוש הזה הוא מובן בעזרת השם יתברך מלבד סודו הגדול שהארכתי בו במק"א.


ובספר הפליאה איתא וזה לשונו: "מאי שלם וכו' זה יוסף", עכ"ל. ואפשר לפרש סודו על ששה הויות הנזכר לעיל שבגימטריא יוסף, שבגימטריא ציון כנודע. וז"ש "ויבא יעקב" שהוא סוד מקום, "שלם" - זה יוסף שהוא כל. ונתחברו כל מקום הנ"ל.

וזה גם כן סוד "ויעקב איש תם" שהוא סוד הנקודות של ששה הויות הנ"ל שמספרם ת"ם כנזכר לעיל. צרפם ת"ם עם יוסף - אז בגימטריא ירושלים מלא יו"ד כאמור.

גם אפשר לרמוז בנוטריקון סוד "ויעקב אי"ש ת"ם" על הא דאמרן בתיקוני זהר. כי ראשי תיבות ונתמלאה ירושלים עיר קודש באותו אות יוד מן שת[7]. ואמנם מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל - לכל הא דאמרן הרי הוא כמבואר.

וזהו גם כן סוד (עובדיה, א) "והיה בית יעקב אש" שהוא סוד מקום, "ובית יוסף להבה" שהוא סוד כל - הרי כל מקום חושבן שיעור קומה כנז"ל. ועל ידי זה נתבטל שיעור קומה של הסטרא אחרא. וזהו שכתוב "ובית עשו לקש" - ראשי תיבות שיעור קומה. והמשכיל יבין היטב.


נשלם דרוש הששה עשר בס"ד



  1. ^ גימטריא יוסף - ויקיעורך
  2. ^ נלע"ד הכוונה כי כל הוי"ה נקוד בד' אותיותיו בכל אחד מהניקודים הנזכר. ולכן: 4 פעמים סגו"ל (כאשר כל אחד שווה 30) מניב 120, 4 פעמים שב"א (כאשר כל אחד 20) מניב 80 וכו'... 4 פעמים שורק (כאשר כל אחד שווה 10) מניב 40 - סה"כ ת"מ - ויקיעורך
  3. ^ תם ציון
  4. ^ כינוי לרומי - היא צור - בספרי הקבלה. ייתכן שהיה עיר מרכזית או לחלופין שם של שר או אליל של רומי כמו ״גפה של רומי״ (מנחות מד, א).בנוסף, רומי בחילוף א"ת ב"ש - גפים. ירושלם (בלי יו"ד) בחילוף א"ת ב"ש - בך גפים, ירושלים (עם יו"ד) בחילוף א"ת ב"ש - בכם גפים. גפה בחילוף א"ת ב"ש - צור. ויקיעורך
  5. ^ בדפוס כתוב רק נ״ב. והכוונה לספר נחלת בנימין על תרי"ג מצוות, לרבי יצחק בנימין וואלף מלנצבורג, אמסטרדם תמ"ב. מצוה ד אות כא - ויקיעורך
  6. ^ כך מובא בדפוס, ולא מבין למה הושם כאן גרשיים, או שהוא טעות שראוי למחוק - ויקיעורך
  7. ^ כנראה שכוונתו שאות הם' סופית במלת 'תם' משמש כאן למלת 'מן', וצע"ע - ויקיעורך