מדרש לפירושים/חלק ב/ד


מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות דף שער הקדמות: א - ב - ג


דרוש הרביעי - כללות אמת ומשפט ושלום

עריכה

עתה אשכילך ואורך איך שהשלשה אלו - אמת ומשפט ושלום - כלולים זה בזה, ובכללם רצה עשו לפגום, ויעקב אבינו ע"ה תקנם.
כבר כתב בעל מדרש שמואל בפירוש מאחז"ל (משנה דסוף פרק קמא דאבות) "על שלשה דברים העולם קיים וכו'" וזה לשונו:

"ואפשר עוד שכל השלשה דברים מענין הדין הם. ויובן עם משחז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי יש לדקדק בדבריהם: שאם הוא דין אמת - פשיטא שהוא לאמתו! ומאי "לאמתו" דקאמר? אלא לפי שאף אם ידין הדיין דין אמת הוא רוצה וחפץ שאירע הדין כך לזכות לראובן שהוא אוהבו, ושמח הוא במה שיצא דין אמת בזכותו של ראובן לא ינתן לדיין הזה שכר "דן דין אמת" אפילו שהוא אמת, לפי שהוא לא דן אותו לתכלית האמת עצמו, כי אם לאהבת ראובן. ולכן אמרו "כל הדן דין אמת לאמתו וכו'". וז"ש בכאן על הדין דהיינו לעשות הדין כדין התורה."
"ומלבד זה שיהיה הדיין דן אותו על האמת במה שהוא אמת, לא לאהבתו של ראובן. וגם על השלום הנמשך מן הדין, כי הדיין משים שלום בין אדם לחבירו במה שהוא דן דיניהם. ואף כי לפי דרך זה כולם חשובות אחת אמר כי הוא יתברך מעלה עליו כאילו עשה השלשה נפרדים ונותן לו שכר השלשה, ולא שכר דבר אחד לבד. ומביא ראיה מן הכתוב וכו' שמלת 'משפט' יהיה נדרש לפניו ולאחריו עם מלת 'אמת' ועם מלת 'שלום'. להודיענו כי שניהם מענין המשפט הם, ועל שלשתן קאי מלת "שִפטוּ" דקאמר, כי שלשתם מענין המשפט הם", עכ"ל מדרש שמואל.


והנה המאמר זה ד"נעשה שותף" הוא בגמרא דשבת (שבת י, א) וכמו שפירש במדרש שמואל הנ"ל כן פירש הרב בית יוסף בטור חושן משפט סימן א', עיין שם. ואמנם המהרש"א בחידושי אגדות דחה פירושו והחזיר פירוש התוספות שפירשו לאפוקי דין מרומה. וזה לשון המהרש"א ז"ל:

"ואי אפשר לומר כן דפרק קמא דסנהדרין אמרינן כל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים וכו', לפי מהר"רי קאר"ו אף כשאין דן דין אמת לאמתו ליכא ביה "משוד עניים וגו'". ולפירוש התוספות ניחא, ודו"ק", עכ"ל המהרש"א ז"ל, עיין עליו.


ואודיעך מה שנלע"ד בזה כדי שיבואו כל מאמרי חז"ל על נכון, הבט נא וראה.
כבר הודעתיך בדרוש האמת שלמעלה בחקור(?) כבודו הוא בהיפך אות תי"ו בראשונה, ושלכן סופי תיבות של "בראשית ברא אלהים" הוא תא"ם. ולמטה נכנסו אותיותיו ונעשה אמת בסוד (איוב לח, יד) "תתהפך כחומר חותם", ולכן נקרא אמת בכל מקום "חותמו של הקב"ה" - כי הוא כמו חותם המתהפך בדבר הנחתם. וטעם הדבר כי אות תי"ו של אמת הוא סוד הגבורות המתפשטים תחלה בזעיר אנפין. וזהו סוד שנקרא זעיר אנפין שמים שהם סוד אש ומים - כי הגבורות, שהם סוד אש מתפשטים תחלה, אך אח"כ כשבאים החסדים - נדחים הגבורות למטה כנודע, ולכן אז נעשה אמת כסדרו. עיין שם שהארכתי בסוד תי"ו אמת, ובסוד "והתוית תי"ו על מצחת האנשים", עיין שם היטב.

ומצאתי און לי בהקדמת הזוהר דף ב' ע"ב (ח"א ב, ב) וזה לשונו: "שריאת את ת' למיעל ברישא. אמרה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא חותמא דגושפנקא דילך אמ"ת וכו'? לית אנת כדאי למברי בך עלמא הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על מצחין דגוברין מהימנין דקיימו אורייתא מאל"ף ועד תי"ו וברשימו דילך ימותון", עכ"ל ועיין שם. ועיין שם פירושו בזוהר הרקיע ותבין שהאמת אתי. ואם שלא הבריאה באות תי"ו - על כל פנים התפשטותם היא מתחלה, וכנודע שהגבורות מתפשטים תחלה. דוק ותמצא.

ודע והבן מה שנודע למשכילים שלעתיד במהרה בימינו יהיו הגבורות חשובים מן החסדים כמשפט גבורות ממותקים, בסוד מאחז"ל (ברכות יז, א) "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם" כנודע ליודעי חן. ואם כן לפי זה ממילא מוכח שיחזור סוד אמת לשורשו ויהיה אות תי"ו בראשונה על דרך מ"ש האר"י זלה"ה בסוד (יחזקאל מד, טו) "והכהנים הלוים". ודוק היטב. והנה לפי זה ממילא תבין סוד מאחז"ל הנ"ל שאמרו "כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", כי כבר הודעתיך למעלה בדרוש המשפט שזוהי עיקר כוונות הדיינים שימתיקו את הדינים שיהיו גבורות ממותקים. וז"ש "דן דין אמת לאמתו" דייקא, כלומר שיהיה עיקר הכוונה לאמת של הקב"ה כפי מה שהוא בשורשו שאות תי"ו בראשונה, ולא כפי מה שהוא למטה אמת שאות תי"ו בסוף, רק שהכוונה יהיה לאמתו העליון השרשי. וזהו "אמת לאמתו".ובכוונה זו האמתית נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דייקא, כי כן סופי תיבות "בראשית ברא אלהים" - הוא תא"ם, ואות תי"ו בתחלה, וכאמור בדרוש האמת. והמשכיל יבין כי סוד עמוק הוא לענ"ד.


וככה יפורש מאחז"ל (סנהדרין ז, א) וזה לשונם: "כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל וכו'", עיין שם. כי עיקר הכוונה על סוד השכינה שבניינה מן הגבורות ובסוד (משלי לא, י) "אשת חיל עטרת בעלה" וכנודע למשכילים.

וככה יפורש בטוב טעם מאחז"ל (בבא בתרא ח, ב) וזה לשונם: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע - זה דיין שדן דין אמת לאמתו", עכ"ל. והמפרשים נדחקו בפירושו. ועם האמור מובן היטב - כי הוא סוד שמים - שהוא סוד אש ומים כמו שכתבנו באורך בדרושי חו"ג שלי. וזהו שאמר הכתוב (דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" דייקא, שהוא סוד אש ואח"כ מים. והוא סוד גבורות ממותקים. וז"ש חז"ל "זה דיין שדן דין אמת לאמתו" דייקא, כפי מה שהוא למעלה שאות תי"ו בר בראשונה. ובכן עלו כל המאמרים כהוגן בעז"ה והמשכיל יבין היטב.


הנה הודעתיך איך שהמשפט הוא סוד האמת, והכל אחד. ואמנם איך שהשלום הוא סוד האמת - זה מבואר נגלה לעין שורש סוד האמת שהוא העושה שלום בסוד קו האמצעי העושה שלום בין שני קוין ימיני ושמאלי. וכמו שכתבנו בדרוש השלום בסוד (ישעיהו כב, כג) "ותקעתיו יתד במקום נאמן", עיין שם. מלבד מה שאכתוב עוד מזה אי"ה בדרוש בפני עצמו.

ואמנם איך שהמשפט הוא שלום - הוא מפורש בדברי חז"ל (סנהדרין ז, א) וזה לשונם: "דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וכו' קרא כתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום", עכ"ל. ואם ידעת סוד שלום עם ד' אותיות שבגימטריא ש"פ אורות קדושים היוצאים מחיבור הויה ואדני, והוא חושבן רקיע כנודע במק"א - תבין היטב סוד מאחז"ל דבבא בתרא הנזכר לעיל; והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע דייקא, שהוא סוד ש"פ אורות אלו. וז"ש "זה דיין שדן דין אמת לאמתו", והיינו כי הוא עושה שלום באמת בין האנשים אשר להם הריב. והמשכיל יבין.


כלל העולה שהכל סובב הולך על סוד "אמת לאמתו" שהוא סוד דין ממותק כנז"ל. וזהו סוד דיין בגימטריא אכדט"ם, וכדאיתא בכנפי יונה חלק ג' פע"ח עיין שם. ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד הפסוק (תהלים עה, ח) "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" - כי החילוק שבין דין גמור שהוא אלהים ובין דין ממותק שהוא אכטד"ם הוא מספר י"ב - חושבן זה. וזהו סוד "זה ישפיל וזה ירים". וזהו סוד מאחז"ל (משנה, אבות ד) "הוא העד הוא הדיין וכו'", והמשכיל יבין. ובמקומו הארכתי.


עוד תדע על פי פשוטו איך שהדינים הם סוד אמת כמו שכתב בשערי אורה (שער החמישי) אחר שהאריך בסוד אמת שהוא סוד כלל האותיות ימינים ושמאלים ואמצעים, כמו שהצגתי דבריו עמך בדרוש האמת עיין שם, מסיים שם וזה לשונו:

"וכל צבאות בית דין שלמעלה הכלולים בסוד האותיות נשאו ונתנו בדין וכנגמר הדין נגמר בג' כתות הנקראים אמת. וזהו (תהלים יט, י) "משפטי ה' אמת וכו'. ועל זה נאמר (זכריה ח, ט) "משפט אמת שפטו" - כלומר שיהיו ג' מתעסקין בדין, כי בית דין של שנים חצוף הוא", עכ"ל.

ובזה יש לפרש גם כן מאמרי חז"ל הנז"ל שאמרו "הדן דין אמת לאמתו" דייק, לאפוקי שנים שדנים - אם שדנו דין תורה - אינו לאמתו בסוד משפטי ה' אמת, שצריך שלשה וכאמור. והגם שאמרו חז"ל לשון יחיד -- הכוונה על השלישי המכריע שהוא העיקר המחזיק האמת. והמשכיל יבין. ולפיכך נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ששתף הקב"ה מדת הרחמים במדת הדין כנודע. וכמו כן יתפרשו כל המאמרים הנ"ל על פי פשוטן.

ומכל זה מובן מאחז"ל (שבועות ל, ב) (שבועות לא, א) שלמדו שם הרבה דברים השייכים לדיינים מן הפסוק (שמות כג, ז) "מדבר שקר תרחק", עיין שם באורך. והיינו מפני כי השקר הוא היפך האמת שהוא סוד הדינים כמדובר. ובזה ממילא מבואר איך שהוא ממש סוד השלום כי השלישי מכריע ועושה שלום בין שני הקוים כנז"ל. והכל סובב הולך אל האמת לאמתו.


ומעתה ממילא מבואר שכל זה הוא חלק יעקב שהוא המכריע בין שני הקוין כנודע, וכדאיתא מפורש בזוהר ויקרא דף י"ב ריש ע"ב (ח"ג יב, ב) וזה לשונו: "המשל - דא אברהם וכו', ופחד - דא יצחק וכו', עושה שלום במרומיו - דא יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב וכתיב האמת והשלום אהבו, דאמת ושלום קשיר דא בדא ועל דא הוא שלימותא דכלא וכו', ורזה דמלה דכתיב ויעקב איש תם - גבר שלים, שלים לעילא ושלים לתתא", עכ"ל. והיינו דאמר בזוהר ויצא דף קנ"ד ע"ב (ח"א קנד, ב) "כיון דאתא יעקב - מניה אשתכללו עלמין", עכ"ל עיין שם. והיינו כי הוא סוד שלשה דברים אלו שהעולם קיים עליהם דתנא תנא דידן וכמדובר.

אבל עשו הוא סוד חורבן העולם כשאין ישראל עוסקין בשלשה דברים אלו ח"ו אז חי' יחיה ומחריב העולם כנודע. וז"ש לו יצחק "על חרבך תחיה" - כלומר שחורבן העולם הוא חיות שלך. וז"ש "והיה כאשר תריד" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי וכו'". והנה החורבן והקיום הם שני הפכים. וז"ש חז"ל (מגילה ו, א) "קסרין וירושלים - אם יאמר לך אדם וכו' ולאם מלאם יאמץ", עכ"ל.

ואם תדקדק היטב בכלל דברי תבין נפלאות במאחז"ל (משנה דסוף פ"ק דאבות), וכדי שלא להטריח את המעיין ארמוז בקיצור:

  • שהיה קשה לי מילדותי למה משנה רבן שמעון בן גמליאל לשון הכתוב (זכריה ח, טו) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", והוא אמר "דין אמת ושלום" - שלא כסדר הכתוב? והגם שבמשנה טבריינית אין שם פסוק כמ"ש רש"י ז"ל - מכל מקום קשיא שהנה הוא בכתובים.
  • ולפי הגירסא שהוא לפנינו קשה עוד שהרי בכתוב נאמר "שלום" בלא ו' העטוף, ואם כן לפי מ"ש ר' יהושע בן קרחה (סנהדרין ו, ב) זה הביצוע, עיין שם -- איך אמר התנא "שנאמר אמת ומשפט וכו'".
  • וביותר קשיא על מאמר ר' יהושע בן קרחה (שם) שאמר "והלא במקום שיש משפט אין שלום וכו'" - והלא מקרא מלא (שמות יח, כג) "וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום" - הרי שהמשפט עצמו הוא שלום, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ז, א) דאזיל מבי דינא שקיל גלימא וכו', וכנז"ל. ודברי הרי"ף דחוקים כנראה לעין.


וליישב כל זאת ארמוז בקיצור:
כי המשפט והשלום הם כלולים באמת כמש"ל, ולפיכך אמר רשב"ג אמת באמצע כמו מרכז שעליו תסוב העגולה. ולפי דעת ר' יהושע בן קרחה כל זה רמוז במלת "אמת" הכתוב בקרא. ולמה אמר עוד "ומשפט שלום" באות ו' אצל משפט -- על כרחך בא להורות שיש איזה משפט שלום מלבד האמת האמור. ועל זה הקשה שאם אינו אמת לאמתו אז במקום שיש משפט אין שלום וכו'. ועל זה אומר "זה הביצוע" שזהו משפט שלום - אם שאינו אמת לאמתו. וגם לפי דברי ר"א בנו של ר' יוסי הגליגי לא קשה מידי כי הכתוב הוא ציווי שמצוה לנו שפטו בשעריכם, לכן אמר אמת תחלה ואז המשפט יהיה שלום כמו שאמר הכתוב "וגם כל העם הזה וגו'" וכנ"ל, וממילא מוכח השלשה דברים. ואמנם דברי התנא אינם צווי רק הודאה על מה העולם קיים - לכן אמר "אמת" באמצע וכאמור. ודוק היטב.


ודע והבן - אם שכלולים באמת - על כל פנים הם סוד שלשה קוים בהתפשטותם, ומתחלה מתפשט הדין - סוד תי"ו של אמת וצבאותיו. ואחר כך אות מ"ם - עיקרו של אמת. ואחר כך אות א' וצבאותיו - שהוא סוד השלום שהוא סוד האהבה שהוא סוד חסד כנ"ל בדרוש השלום. ולכן מפני שדברי רשב"ג הוא רק הודעה על מה העולם קיים אחז כסדר ההתשפטות. וז"ש "על הדין ועל האמת ועל השלום". וכל זה הוא בסוד העולם העליון. אבל בעולם הגשמי מצינו באמת כל בחינה בפני עצמה, וכמ"ש במדרש שמואל בשם ה"ר מתתי' היצהרי, עיין שם. והמשכיל יבין היטב כי קצרתי. ודוק. ובעולם האחדות שלי אאריך בעזר השם יתברך.


ובכן נא"ה

"וישלח יעקב מלאכים". אמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש" - נוטריקון אמת משפט שלום. כי אות מ"ם הוא עיקר האמת כנ"ל וכדאיתא בספר האורה. ומשפט הוא סוד ת' וצבאותיו. ושלום הוא סוד א' וצבאותיו.

גם סוד ממש נוטריקון - מיימינם משמאילים, ונאמר אם כן שמיימינים שלח אולי יעשה שלום עמו, ומשמאילים למלחמה שהוא סוד הדין ומשפט לאלהים הוא. ותפלתו היה על סוד אות מ"ם קו אמצעי של אמת. וזה לדעתי סוד מאחז"ל (רבה קהלת דף ק"ט ע"ג) "אמר ר' לוי זיינם כלי זיין מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים וכו'", עיין שם. והוא על דרך (דברים כ, י) "כי תקרב וגו' וקראת עליה לשלום". וז"ש שהלבישן לבנים מבחוץ בסוד השלום שהוא סוד אהבת חסד, סוד מראה לבן כנודע. והוא סוד א' וצבאותיו. וכלי זיין מבפנים הוא סוד ת' וצבאותיו. והתקין עצמו שהוא כלל אמת לג' ד"ברים וכאמור.

וז"ש "עם לבן גרתי" - כלומר מדת שלום שהוא סוד לבן. וז"ש "למצוא חן בעיניך".

"ויירא..ויצר" ואמרו חז"ל "ויירא שלא יהרג וכו'" - כי מלאכי השלום לא ידעו להזהר ממנו ועל מלאכי המשפט ירא שלא יהרוג אחרים.

"ויחץ וגו' לשני מחנות" נגד שני בחינות אלו. וז"ש "אם יבא עשו וגו' והכהו" - שלא ידע להזהר, "והיה המחנה הנשאר לפליטה" בלשון וודאי. וז"ש רש"י ז"ל "כי אלחם עמו", ודו"ק.

"פן יבא והכני אם" - הוא אות א' וצבאותיו עד אות מ"ם שהוא סוד השלום. אבל בסוד אות ת' וצבאותיו לא היה ירא כלל רק שלא יהרוג את אחרים, והוא היפך ממ"ש בדרוש האמת. וע' ענפין לאורייתא.

"וירא כי לא יכול לו" - למעלה ברוחני, "ויגע בכף ירכו" - למטה בגשמי בהתפשטותם למען יבטל מישראל שלשה אלו כי הוא שטן הוא יצה"ר כנודע.


וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם", כי הנה יעקב שמדתו אמת מתווך בין שני הקוים שלום ומשפט, כי על ידי דין אמת לאמתו דייקא נעשה משפט שלום כמו שאמר הכתוב "וגם כל העם הזה" וכנז"ל ברמז. וזהו סוד "עיר שכם" - ראשי תיבות שלום כנגד משפט. וכמ"ש ר' יהושע בן קרחה "והלא במקום שיש משפט אין שלום וכו'" וכנז"ל. ואמנם על ידי יעקב שהוא אמת לאמתו לכל הפירושים הנז"ל נעשה המשפט שלום, והשלום משפט. וז"ש "שלם עיר שכם".

גם שלם ראשי תיבות לחבר שלם משפט. וז"ש "אשר בארץ כנען" דייקא, כי המקום גורם כי שמה ישבו כסאות למשפט וגו', שאלו שלום ירושלים וגו'.

והנה כבר הודעתיך דברי הזוהר ויקרא שזהו סוד "ויעקב איש תם" גבר שלים כנז"ל. ומעתה מאחז"ל (בר"ר, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתב ויעקב איש תם - לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל - היר הוא כמבואר.

נשלם דרוש הרביעי בס"ד