מדרש לפירושים/חלק א/יג
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הי"ג - ספירת תפארת ויסוד
עריכהרבותינו ז"ל אמרו (יבמות טז, ב) וזה לשונם: "פליגי בה רב יוסף ורב כהנא, ותרוויהו משמיה דרבה בר בר חנה, חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפא קשתויי, וחד אמר תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי. בשעה שנכנסו עכו"ם להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על בנות ירושלים שנאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה", עכ"ל.
ויש להקשות:
- א' - הלא עת צרה היא ליעקב וכל עם ישראל ברחו להם להיות נפשם לשלל, ומי זה האיש אשר עמד ומנה אותם בחשבון מצומצם?
- ב' - למה לא אחזו חז"ל לשון אחד ויאמרו נא** "וחד אמר שיתא אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי", ואם זה הלשון יותר צודק יאמרו גם כן במ"ד הראשון - "חד אמר י"ח אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי"?
- ג' - מאי פלוגתייהו ומאי נפקא מניה? מה דהוה הוה?
- ד' - הלא שניהם משמיה דרבה בר בר חנה אמרו, ואם כן ח"ו אחד מהם בוודאי אמר שקר.
ואומר אני ששניהם לדבר אחד נכוונו, ורבה בר בר חנה בעצמו אמר הכי ואמר הכי. והוא, שעיקר כוונתו פנה למעלה על ס"ם הטמא, אדם בליעל, מנגד לאדם דקדושה כנודע. וידוע סוד אדם דקדושה - תפארת, הכולל ו' קצוות, והם כפולים הם י"ב, סוד י"ב צירופי הויה. י"ב שבטים. י"ב מזלות. י"ב גבולי אלכסון. י"ב שעות היום. והדברים ידועים.
והנה זיווגו עם הנוקבא הוא על ידי יסוד כנודע. והנה תפארת נקרא גבר וכנודע שזהו סוד (יבמות עט, א) "שלשה סימנים יש באומה זו, רחמנים וביישנים, וגומלי חסדים", עי"ש. והם סוד שלשה קוים חד"ר חסד דין רחמים(?) הכלולים בתפארת, ולכן רמוזים במלת גבר בנוטריקון, וכמ"ש במק"א באורך, וכנודע בסוד הפסוק (ירמיהו נא, כב) "נקבה תסובב גבר".
והנה יסוד נקרא 'קשת' כנדוע בסוד הפסוק (בראשית ט, יג) "את קשתי נתתי בענן", וכדאיתא בהקדמת התיקונים דף ו' ע"ב. ובזוהר פרשת נח דף ע"א ע"ב (ח"א עא, ב). וברעיא מהימנא פנחס דף רל"א ע"א (ח"ג רלא, א). והיסוד יורה כחץ טפת הזרע, והטפה כוללת ג' גוונין כמו הקשת וכידוע ליודעי חן.
העולה מזה, שתפארת הוא סוד י"ב אלפ"י גבר"י, כי הוא סוד ו"ו שבגימטריא י"ב אלפי"ן בסוד גבר כאמור. ויסוד הוא סוד שית"א אלפ"י קשתוי"י, כי הוא סוד ו' אחת שבגימטריא ו' אלפי"ן בסוד קש"ת כאמור. וזיווג תפארת ומלכות על ידי יסוד.
ואמנם בעונותינו הרבים בזמן החורבן שהוא סוד "שפחה כי תירש גבירתה", היפך מה שנאמר "מפני שרי גברתי אנכי ברחת" וכנודע בסוד "ואם שכב איש אותה" שהוא איש יודע ציד איש שדה, וכנודע סוד שכינה בגלות להמבין ענינה. ועיין בזוהר תזריע דף מ"ז ע"א (ח"ג מז, א) בסוד הפסוק (במדבר יט, כ) "כי את מקדש י"י טמא", עי"ש. אז התלבש ס"ם את עצמו בבחינת י"ב אלפי גברי נגד ת"ת דקדושה, ושיתא אלפי קשתויי נגד יסוד דקדושה. "ונפנה על בנות ירושלים" - הוא סוד "שכינה בגלות" להיודע סודו. והוא סוד שבעה היכלין הידועים שהם בנות המלכות הנקראת ירושלים.
עוד סוד עמוק יש בדבר, שסוד ירושלי"ם האמור כאן הוא כלי החיצוני דיסוד דנוקבא, חדר החיצון, סוד מקום הפתוח שסודו מבואר בדרוש מוחין דקטנות (עץ חיים/שער כב/פרק ב). ולכן נשאר פתוח מפני האחיזה שיש לחיצונים בכלי החיצון.
ועיין בכוונת ראש השנה.
ובספר ערוגת הבושם על פסוק "צאנה וראינה בנות ציון".
ובזוהר תרומה דף קל"ד ע"א (ח"ב קלד, א) ועמוד ב', ובפירושי מקדש מלך, והמשכיל יבין.
ואמנם פעם אחרת אמר בלשון אחר, כי מאחר שנודע באמת שאות ו' של יסוד נמשכת מן אות ו' שבתפארת, ושלכן מרגלא בפומייהו דמקובלים קדמונים לקרוא תפארת ויסוד בשם "ו' ומשך הו'" - כי אי אפשר לומר ו"ו בלתי ו' שנית, וכנודע. וכדאיתא בזוהר בראשית דף י"ח ע"א (ח"א יח, א) וזה לשונו: "מתחת השמים - ו' זעירא, וע"ד ו"ו - חד שמים וחד מתחת השמים", עכ"ל, ועיין שם פירושו בהדרת מלך סימן צ"* כי השמים הוא התפארת והיסוד תחתיו, עיין שם.
ובזוהר אחרי דף ס"ו ע"ב (ח"ג סו, ב): "ר' חייא אמר מאי טעמא יעקב קדמאה הכא וכו' בגין כך ו' דשמא קדישא ביה אחידא וכו' ו' בתראה הא אקימנא דא יסוד", עיין שם.
וכן בדף ע"ד ע"ב (ח"ג עד, ב) וזה לשונו: "דהא יסוד ו' זעירא איהו, וקב"ה ו' רברבא עילאה וכו'", עיין שם.
וידוע שזהו סוד "גוף וברית חשבינן חד" כדאיתא ברעיא מהימנא פנחס דף רל"ו ע"א (ח"ג רלו, א) וזה לשונו: "ובגין דא ו"ו גוף וברית חשבינן חד וכו'", עיין שם.
ועיין גם כן בתיקון י"ט דף ט"ל ע"ב ותיקון כ"ב דף ס"ז ע"א מסודות אלו. ואין להאריך.
ולכן אמר י"ב אלפ"י גבר"י בסוד התפארת, ושם הוא באמת סוד י"ב אלפי"ן - סוד שני ווי"ן שבגימטריא י"ב פעמים א'. אך "ומנייהו שיתא אלפי קשתויי" - סוד ו' שביסוד היא מן אותן שני ווי"ן שבתפארת, כי הוא רק סיומא דגופא בקדושה, לכן גם הוא נתלבש כן. והכל הולך אל מקום אחד. והמשכיל יבין.
וכזה פרשתי עוד מאמר אחד דומה למאמר הזה (מגילה פ"ד דף כ"ט ע"א, ובכתובות פ"ב) וזה לשונו: "מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת וכו' במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין. וכמה כל צרכו? א"ר שמואל בר איני' משמיה דרב, י"ג אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי (פירש"י מכריזין שיבואו לכבודו), ואמרי לה י"ג אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי שיפורי". עכ"ל.
וסודו מובן על דרך האמור. כי הנה אדם התחתון במעשיו הטובים זוכה להיות "כתפארת אדם" העליון "לשבת בית" - ביתו זו אשתו, שושבין דמלכא ומטרוניתא, עד שעולה למדריגה יותר גבוה הידוע בכוונת קריאת שמע, וז"ל:
- "זו"ן הם בנים לאבא ואמא, ואנחנו בנים לזעיר ונוקביה - בנים אתם וכו'. והנה המ"ן שמעלה מלכות אל הזעיר הוא סוד נשמות הצדיקים שהם הבנים שלהם, והמ"ן שמעלה אמא לאבא הם המוחין דזו"ן לפי שהם בניהם וכו'. גם נשמה ונשמה-לנשמה של הצדיק עולין לסוד מ"ן לאבא ואמא. ואלו הצדיקים נקראים 'אחים ורעים' לזעיר אנפין כמו שכתוב למען אחי ורעי וגו'", עכ"ל. והמשכיל יבין ברמז הזה.
והנה בתפארת הוא סוד וא"ו של שם מ"ה שבגימטריא י"ג אלפי"ן, והוא סוד י"ג תיקונים שמקבל זעיר אנפין מן אריך אנפין. והוא סוד י"ג חדשי השנה עם חודש העיבור שסודו א' האמצעי שבתוך וא"ו של שם מ"ה. ועיין בליקוטי ואתחנן פסוק "ויתעבר ה' בי וגו'". וזהו לדעתי באמת הטעם שמבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, כי בתלמודו גורם מ"ן מיין נוקבין לזעיר ונוקביה, ואדם חשוב כזה דקרי ותני וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, ואפשר שנשמתו עולה למקום גבוה האמור. והבינהו.
והנה גוף וברית חשבינן חד כאמור למעלה, ובלא"ה אדם כזה הוא צדיק יסוד עולם העליון, ולכן סובר ר' שמואל שצריך י"ג אלפי גברי בסוד תפארת שהוא סוד גבר, והוא סוד י"ג אלפין. ושיתא אלפי שיפורי בסוד היסוד אשר שם סוד ו' אחת. ושם סוד הכרוז שסודו זכו"ר, סוד זכור ושמור. ולכן שיתא אלפי שיפורי מכריזין שיבואו לכבודו, בסוד ו' אחת שבגימטריא ו' אלפי"ן.
גם תדע סוד שיפורי בגימטריא תר"ו - חושבן אש מים רוח, והם כלולים בקול כנודע. וזהו סוד (שיר ב, יב) "וקול התור נשמע בארצינו", וכמו שהארכתי במק"א. ולפיכך "מכריזין בקול", והבינהו.
והנה צריך אנשים בסוד תפארת ובסוד יסוד להראות בזה גודל מדריגת אדם התחתון איך שיש לאל ידו לעלות מעלה מעלה על ידי מעשיו הטובים. ואמרי לה שאינו צריך כ"כ אנשים מאחר שהו' שביסוד הוא בעצמו סוד אותו הו' שבתפארת, וכנ"ל, והיסוד נכלל בתפארת. לכן די אם יהיו כמו כן בגשמי - י"ג אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי שיפורי, ואז הוא גם כן דוגמא עליונה. והמשכיל יבין.
ואל תבהל להשיב מאי שנא למעלה במאמר דיבמות י"ב אלפי גברי, וכאן י"ג אלפי גברי -- כי לא קשיא מידי למי שיש לו מוח בקדקדו. כי נודע שאות א' אמצעי שבתוך וא"ו של שם מ"ה שבתפארת הוא סוד שם אהי"ה שבאימא המתלבשת בזעיר אנפין בסוד רביעית דם הנפש. עיין בטעמי מצות פרשת נח באורך בסוד "דמים בדמים נגעו", שעל ידי רציחה גורם הסתלקות אות א' זו למעלה ונשאר מן אדם - דם. וזהו סוד (בראשית ט, ו) "שופך דם האדם באדם וגו'", עיין שם היטב.
ואז תבין שהנה כאן מיירי מן אדם צדיק שמת אשר זכה על ידי מעשיו הטובים להיות כתפארת אדם וכנז"ל, ולכן צריך י"ג אלפי גברי בסוד וא"ו במילוי א'. אבל שם במאמר דיבמות שמיירי מתגבורת ס"ם הרע בעת החורבן - ואז ממילא נסתלק א' זו למעלה ונשארו ו"ו, סוד ד"ם, ולכן אינו יכול להתנגד רק בסוד י"ב אלפי גברי. וממילא מובן גם כן ששם במאמר דיבמות כתבתי שמר אמר חדא וכו' ולא פליגי, ואמנם כאן דמיירי באדם צדיק פליגי באמת כמה אנשים צריך באופן שיהיו דוגמא עליונה. והבן כל זה ואין להאריך.
והנה נודע שזהו סוד "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה", כי כל התולדות של יעקב תפארת נעשה על ידי יוסף יסוד, בן שבע עשרה שנה - חושבן טוב, "אמרו צדיק כי טוב". וזהו סוד "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" - כמנין טוב. וזהו עיקר חיותו של יעקב ויוסף יסוד עמו. ועיין זוהר ויחי דף רט"ז ע"ב (ח"א רטז, ב) וזה לשונו: "מאי טעמא שבע עשרה שנה וכו'" - עיין שם היטב.
ועתה נאמר שהבכורה הוא בסוד תפארת שנקרא "ברא בוכרא" כדאיתא בזוהר פרשת חיי שרה דף קכ"ד ע"ב (ח"א קכד, א) "וכולא אנגיד האי ברא בוכרא להאי ארץ", עכ"ל. וברעיא מהימנא פנחס דף רנ"ג ע"א (ח"ג רנג, א) וזה לשונו: "אוף הכי ו' דכליל שית ספיראן ואיהו ב"ן י"ה אתקרי בכור", עכ"ל, עיין שם. וכן הוא בכמה מקומות בסוד (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל".
וזהו סוד "מכרה כיום את בכורתך לי" - סוד כיום - ר"ל כמו תפארת שהוא יום והוא הבכור. והנה תפארת הוא סוד עץ החיים כנודע, ולכן אמר עשו "הנה אנכי הולך למות" - היפך עץ החיים, ולכן "למה זה לי בכורה ויבז עשו וגו'". ואמנם על ידי הבכורה זכה אל הברכה שהיא ביסוד, וכמ"ש בדרוש העבר. וזהו סוד שנתברך מן יצחק שסודו קץ חי, שהוא יסוד דנטיל לשמאלא כנודע, ומפני שגוף וברית חשבינן חד לפיכך הברכה תלויה בבכורה על דרך ו"ו הנז"ל.
והנה שם 'יעקב' מורה על תפארת כנודע, וז"ש עשו "הכי קרא שמו יעקב" דייקא, שסודו תפארת, "ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח" - זה שפיר, אמנם "ועתה לקח" על ידי זה "ברכתי". ומעתה מדוייק מלת "זה" שאמר. וזהו כוונת הזוהר תולדות "מאי זה? וכו'" על דרך שפירשתיו כמה פעמים.
ועתה אודיעך על פי דרכי הזה פירוש מאחז"ל (בראשית רבה, סז) על פסוק "וישטום עשו" וזה לשונם: "הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו", עכ"ל. וקשה - הרי בכתוב זה לא נזכרה הבכורה כלל רק הברכה? אמנם ידע עשו והבין שהברכה קבל על ידי הבכורה כאמור, לפיכך התחכם בתחבולה נפלאה לעקור היסוד ואז ממילא יפול הבנין. והוא אחר שתדע ההפרש בין מכריע תפארת למכריע יסוד, שהוא שתפארת מטה כלפי חסד ויסוד מטה כלפי הוד, ותפארת מן ה' חסדים ויסוד מן ה' גבורות. והבן זה. וכבר נודע שישמעאל נאחז מן חסד לאברהם, ונמצא לעורר על הבכורה לא היה יכול עשו על ידי עצמו רק דווקא על ידי ישמעאל, ועיקר כוונתו היה בשביל הברכה המוזכר בכתוב ודו"ק.
ומ"ש "והורגו" - כבר הודעתיך כמה פעמים שירידה ממדריגה בבחינת הקדושה נקרא 'הריגה ומיתה'.
וראה והבן כי יעקב יוסף בגימטריא שלח. ונגד זה רצה עשו להגביר רהב שר ישמעאל, וס"ם שר שלו. ששניהם גם כן בגימטריא הכי הוי[1] כנודע בסוד (תהלים צא, יב) "על שחל ופתן תדרוך". והיינו לעורר על הבכורה מכח רהב, ועל הברכה מכח ס"ם. ובמקום אחר הארכתי, והמשכיל יבין.
ועתה אבא לבאר הפרשה זו.
"וישלח וגו'" - נודע שאות ו' שביסוד הוא זעירא בסוד יו"ד כמש"ל, וכדאיתא בזוהר פנחס דף רט"ו ע"ב (ח"ג רטו, ב) וזה לשונו: "תא חזי רזא דברית קדישא היא אות יוד וכו'. ובגין דפנחס קני על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא, פנחס י' זעירא", עכ"ל. הרי סוד תפארת ויסוד הם סוד ו"י. והוא סוד יעקב יוסף שבגימטריא שלח כנ"ל. וזהו סוד וי"שלח.
ומשני בחינות אלו היו נאחזים המלאכים אשר שלח. וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש היו" - הסוד לדעתי על פי מ"ש האר"י זלה"ה בטעמי מצות ואתחנן בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, וזה לשונו: "הני שנים מקרא ב' פעמים כנגד תפארת ויסוד. והענין כי ראשי תיבות ש"נים מ"קרא - שם, והוא שדי והויה שהוא גימטריא שם. ולכן מקרא גימטריא שם להורות על ב' שמות הנ"ל שהם בתפארת ויסוד", עכ"ל עיין שם.
ואני אומר עוד רמז לדבר כי יעקב יוסף עם ב' כוללים בגימטריא שם. וזהו שאמרו חז"ל "מלאכים ממש" - קרי ביה משם היו, שהמלאכים אשר שלח היו נאחזים מן שם האמור.
"עם לבן גרתי" - לבן הוא סוד תפארת, מטה כלפי חסד שהוא מראה לב"ן. "גרתי" הוא סוד ברית עם הכולל. גם בלאו הכי נודע שלבן הוא סוד תפארת עץ החיים, ארז אשר בלבנון - ל"ב נתיבות חכמה נו"ן שערי בינה. וזהו סוד לבן.
ועל ידי זה "ויהי לי שור" - ס"ם, "וחמור" - רה"ב. וכנודע בטעמי מצות כי תצא פסוק "לא תחרוש בשור וחמור".
ובמדרש (בראשית רבה, עה) "שור - זה משיח בן יוסף, בכור שור. וחמור - משיח בן דוד, עני ורוכב על החמור" -- אפשר לפרש בבחינות אלו משיח בן יוסף בסוד יסוד, ומשיח בן דוד הוא סוד תפארת על פי הידוע סוד אדם שראשי תיבות אדם דוד משיח. הרי שסודו אדם שבגימטריא מ"ה כנודע, ועל ידיהם יוכל לבטל שור וחמור דסטרא אחרא שהם ס"ם רה"ב כמדובר.
"ויירא ויצר", ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עו) "ויירא - שלא יהרג, ויצר לו - שלא יהרוג" - סודו לב' בחינות אלו. ועל בחינת יסוד ירא שלא יהרג, שלא יעשה מן אבר חי - אבר מת כדכתיבנא בדרוש העבר, ונגד בחינת תפארת נאמר "ויצר" שלא יהרוג, כי על מדה זו נאמר (שמות טו, ג) "ה' איש מלחמה" וכנודע. והיה צר לו כי הקליפות צורך לעולם כנודע.
"ויחץ וגו' לשני מחנות" - ואם כפשוטו קשה - יותר טוב אם היה חצה לג' או לד' מחנות? אך הכוונה לשני בחינות אלו הכלולים בו כנז"ל. וז"ש "אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו" בסוד אבר מת הנ"ל. "והיה" - אותיות הויה שבתפארת - "המחנה הנשאר לפליטה" בלשון וודאי. וז"ש רש"י ז"ל "כי אלחם עמו" כמו שכתוב "ה' איש מלחמה". וזהו סוד "אם יבא עשו" - אם ראשי תיבות אבר מת.
"אלהי אבי אברהם" - נגד תפארת, מטה כלפי חסד. "ואלהי אבי יצחק" - נגד יסוד, ק"ץ ח"י.
"וילן שם" - חושבן הוי"ה שדי. "בלילה" - מלכות בסוד הזיווג שאז נעשה מן ליל - לילה כנודע בזוהר פרשת בא דף ל"ח ע"ב (ח"ב לח, ב).
"ויקח מן הבא בידו מנחה" - ידו הוא יו"ד השמאלי של אות צ שהוא סוד צנור השמאלי שביסוד המשפיע מותרת לחיצונים כמו שכתבנו בדרוש העבר.
וחז"ל הגידו (ילקוט דף ל"ט ע"א) "התקין את עצמו לג' דברים לדורון לתפלה ולמלחמה" - הסוד לדורון היינו סוד המנחה מן הצנור השמאלי כאמור. לתפלה על צנור הימיני שלא יתגבר ח"ו ח' על ט' (עיין בדרוש העבר לפנינו ותבין), למלחמה בסוד תפארת - ה' איש מלחמה וכדאמרן. והמשכיל יבין.
"וי"אבק איש עמו", ר"ל שהתאבקות היה בשניהם - באות ו' תפארת ואות י' יסוד, ובשניהם רצה.
"וירא כי לא יכול לו" - ר"ל לוא"ו. "ויגע בכף" - הוא סוד יו"ד שבגימטריא כָף שהוא סוד יסוד.
וכבר כתבתי בדרוש העבר לפנינו מה שיש בו די בסוד גי"ד הנשה, שנשה ממקומו אות י' של גיד ועלה למעלה, עיין שם היטב. וכאן אוסיף נופך ואומר שאם שלא היה יכול לפגום בתפארת עצמו, מאחר שפגם ביסוד נגע הפגם גם אל התפארת מאחר שגוף וברית חשבינן חד. ולכן גם תפארת נתעלה פנימיותו בסוד "אוי לנו כי פנה היום" כמ"ש שם. והנה נשאר מן גיד - ג"ד, וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, עז) "ותקע כף ירך יעקב וכו' - רבי ברכיה בשם ר' אסי אמר סידקה כדג", עכ"ל, והמשכיל יבין.
גם "בכף ירכו" - בגימטריא שלח - ס"ם רה"ב הנזכר לעיל. ולפי מה שכתבנו בדרוש נצח והוד שנחש כולל ס"ם ורה"ב, מובן הכתוב (ישעיה סה, יא) "העורכים לגד שלחן" - רזא של"ח, ס"ם רה"ב בחושבן. ואות ן' פשוטה היא סוספיתא דנחשא הידוע. ועיין של"ה דף פ' ע"ב והמשכיל יבין.
והנה תפארת נקרא אחד, וכן יסוד אחד כנודע. ועיין מאורי אור ערך 'אחד' וסוף מערכת אות האל"ף. ועיין הדרת מלך סימן צ"ז בסוד "אל מקום אחד" שמפרש זוהר בראשית דף י"ח ע"א (ח"א יח, א). ובפירושי על "אחד מי יודע" הארכתי[2]. וזהו סוד מאחז"ל (מדרש חזית דף ק"ט ע"ג) "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה - זה עשו הרשע", עכ"ל. והיינו כי רצה לפגום בסוד 'אחד', וזה "וחוטא אחד".
וזהו שאמר הכתוב, "ויבא יעקב שלם" - ר"ל ו"י בא - שיעקב בא שלם בשני אותיות ו"י - תפארת ויסוד. גם "יעקב שלם" מורה על תפארת ויסוד; יעקב כמשמעו תפארת, ומלת "שלם" מורה על יוסף כמ"ש בדרוש העבר לפנינו, וכדאיתא בספר הפליאה "מאי שלם כו' זה יוסף", עכ"ל.
או יאמר שהכתוב זה אינו מורה רק על יסוד כדכתיבנא בדרוש העבר, ותיקון תפארת כבר כתוב ורמוז בפסוק "ויעקב איש תם" וכנודע סודו בספר הקנה שסוד תם עם אות א' הוא אמת, שסודו תפארת. הבאתי לשון הקנה למעלה בדרוש השמיני, עי"ש.
גם במלת "תם" נרמזו שניהם - תפארת ויסוד, כי תפארת הוא סוד תורה שבכתב כנודע, ויסוד הוא סוד מילה ברית קודש. וזהו סוד תם - נוטריקון תורה מילה.
ולכל הא דאמרן אתי שפיר מאחז"ל (בר"ר, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל. וזה גם כן סוד (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש" - נוטריקון א"מת ש"לום. אמת - תפארת, ושלום - יסוד. ושלו"ם זה יוסף. וזהו שכתוב "ובית יוסף להבה ובית עשו" - שלשה ערלות הסובבים ו' קטנה יסוד, שהם המה שלשה קליפין דאגוזא, "יהיה לקש" - פיזור לרשעים, "יתפר"דו כל פועלי און" וכמ"ש בדרוש העבר לפנינו.
- נשלם דרוש השלש עשרה בס"ד
- ^ רה"ב סמא"ל
- ^ ראו בספר עולם אחד מפרק פ"ז ואילך - ויקיעורך