מדרש לפירושים/חלק א/כא


מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות דף שער הקדמות: א - ב - ג


דרוש אחד ועשרים - שבירות כלים ותיקונם עריכה

קודם התיקון בסוד עולם התוהו, עלמא דלא הוי, היו שבעה תחתונים בסוד "זה תחת זה", פני אחד כלפי אחור חבירו, ואיש לא ראו את פני אחיו ולא היה ביניהם אהבה וחיבה, כי לא ראו אחד את חבירו, רק כולם בסוד 'אחור' שהמה דינים גמורים, ולכן נפלו ונשברו ומתו. וזהו סוד (בראשית, לו) "וימת...וימלוך תחתיו" דייקא.

וגם חכמה ובינה הוא[1] בסוד אחור באחור בסוד (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה" בסוד אות צ - י' סוד חכמה על נ' סוד בינה, אחור באחור וכנודע. ולכן נעשה סוד התיקון שנקרא "עולם המתקלא", ר"ל כמו משקל - כף מאזנים מכאן וכף מאזנים מכאן, והמכריע שהוא הלשון באמצע. וכדאיתא בריש ספרא דצניעותא, וזה לשונו: "תאנא ספרא דשקיל במתקלא, דעד לא הוי מתקלא לא הוי משגיחין אנפין באנפין, ומלכין קדמאין מתו וזיוניהון לא אשתכחו וארעא אתבטלית וכו'". וכנודע דרושים אלו באורך בדברי ק"ק מרן האר"י זלה"ה.

והנה זה לשון עץ חיים שער שבירת הכלים פרק ב' (עץ חיים שער ט, פרק ב):

"ובזה תבין סוד שם מ"ב שהוא אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן וכו', כי כבר ידעת כי שם מ"ב הוא ביצירה, ויצירה הוא בחינת זעיר אנפין כנודע שהוא סוד הז' מלכים. נמצא כי שם מ"ב זה מדבר בסוד המלכים וכו' אמנם כוונת מ"ב זה הוא להעלות כל הברורים משם אשר נשארו מזו"נ ביצירה ועשיה, כי כל שם מ"ב היא להעלות כנודע. ואם כן וודאי הוא כי בשם זה נרמז מיתת המלכים ועל סדר מיתתן הוא סדר העלתן על ידי בירור בכח שם זה. ולכן מיתת ז' מלכים נרמז בשם הראשון זה וכו' והוא כי שם אב"ג ית"ץ הוא בספירת חסד כנודע, ולפי שממנה מתחיל ביטול ומיתת המלכים כנ"ל לכן בשם זה נרמז מיתת ז' מלכים. וזהו פירושו. אב"ג ית"ץ - כמו אבג"י, כי אבג"י גימטריא י"ו והם סוד ז' מלכים, כי י' הוא במלכות שהיא נקודה אחד לבד והוא י' של אבגי, ואותיות אב"ג הם ו' בגימטריא, והם ו' קצוות דזעיר אנפין. והרי הם ז' מלכים. וזהו סוד שאמרו רז"ל כי רשות הרבים רחבו י"ו אמה, כי הרי אלו הז' מלכים הם הנקראים 'רשות הרבים' בהיותם קודם התיקון. ואמנם אחר התיקון נקראים 'רשות היחיד'."
"והנה הז' מלכים הנקראים אבג"י הלא הם נתצו ונשברו ומתו. וזהו סוד ת"ץ של אב"ג ית"ץ. ויען שמן החסד התחיל מיתת המלכים כנ"ל - לכן נרמזו בשם זה הראשון", עכ"ל.


והנה נודע שסוד מיתת המלכים ותיקונם הוא ממש שורש אל סוד תחיית המתים שיהיה במהרה בימינו אמן, וכדאיתא בשער רפ"ח ניצוצין פרק א' (עץ חיים שער יח, פרק א) וזה לשונו:

"ודע כלל זה, כי כל מה שיש בעולם הזה הכל הוא כדוגמת מה שהיה באלו ז' מלכים, ואין כל חדש תחת השמש. ומיתת המלכים ותיקונם הוא ענין תחיית המתים להם. וכך יהיה לגופים השפלים בעולם הזה לעתיד לבא", עכ"ל. עיין שם באורך שהרפ"ח ניצוצין הנשארים בכלים שנשברו הם סוד הבל דגרמי הנודע במק"א ובשער מוחין דקטנות, עיין שם. והדברים ידועים ליודעים.

ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד מאחז"ל (סנהדרין צא, א) "אמר ליה ההוא צדוקי לגביהה בן פסיסא וכו' דחיין מיתו דמיתו חיין וכו' דלא הוי -הוי, דהוה חיי - לא כל שכן?", עכ"ל. שהכונה על הני מלכין קדמאין דמיתו, והמשכיל יבין.

וזהו באמת טעם מיתת המלכים כדי שיהיה שכר ועונש וכדאיתא שם בשער הכללים פרק שני (עץ חיים שער הכללים, ב) וזה לשונו:

"ואם תאמר, למה המאציל העליון לא עשה מתחלה ה' פרצופים אלו ולא יעשה אותם נקודות שיהיו נשברים, והלא גלוי וידוע כי בהויותן נקודות לא יכלו לסבול האור? תשובה, כי כונת המאציל העליון היתה כדי שיהיה בחירה ורצון ביד האדם באשר שתהיה טוב ורע בעולם מפני ששורש הרע בא ממאנין תבירין, והטוב בא מאור הגדול וכו' שער לצדיקים שעל ידי מעשים הטובים הניצוצין הקדושים שירדו הם מעלין אותם מתוך הקליפות, ועונש לרשעים שהוריד על ידי מעשיו הרעים מאור הגדול אל הקליפ'", עכ"ל עיין שם באורך.


והנה לכן באמת יש כמה חטאים הגורמים שלא לקום בזמן התחייה העתידה כנודע אצל עצמות היבשות דיחזקאל שאחד מהם לא קם, ועיין בשער רפ"ח ניצוצין פרק א' הנ"ל עיין שם. ובזה כתבתי במקום אחר סוד נפלא במאחז"ל (סנהדרין צ, ב) וזה לשונם: "שאלו רומיים את ריב"ח מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות. אמר להו: תרוויהו מן המקרא הזה שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. ודילמא וקם העם הזה וזנה. אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות. אתמר נמי אר"י משום רשב"י מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו'", עכ"ל.

והמאמר הזה קשה מובן. אמנם עם האמור יובן הסוד בסתרו, כי מאחר שהקב"ה יודע עתידות יפול הקושיא למה לא עשאם מתחלה בדרך התלבשות שיוכלו לסבול האור, שהרי גלוי וידוע לפניו שישברו? וצריך לומר שבכוונה נעשה כן כדי שיהיה טוב ורע ושכר ועונש, והוא שורש אל תחיית המתים, ואם כן ממילא מוכח גם תחיית המתים. והמשכיל יבין. (ועיין בחלק ראשון מחבורי שואל וגם משיב שער עשירי תשובת שאלה י"ב שהארכתי).


והנה שם בעץ חיים שער שבירות הכלים האריך איך שהיו ג' בחינות -- מיתה וביטול ופגם.

  • מיתה בז' תחתונות בסוד מ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"ב (ח"ג קלה, ב) "לא תימא דמיתו אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה מיתה וכו'".
  • וביטול באבא ואמא שלא נפלו רק אחוריים שלהם ונשארו בעולם האצילות. לכן לא נקרא 'מיתה' רק ביטול.
  • ופגם בכתר עליון, שלא היה בו רק פגם מועט בסוד נצח הוד יסוד המלובשים באבא ואמא. עיין שם באורך.

ובהגההות אוצ"ח אוצרות חיים(?) כתב איך שבשם הראשון אב"ג ית"ץ נרמז הכל - מיתה דז' תחתונות, וביטול דאבא ואמא, ופגם דכתר. עיין שם. ולדעתי הקלושה והחלושה זהו סוד הכתוב (דברים לד, ו) "ויקבר אותו בגי מול בית פעור" - בגי הוא סוד אבג"י וכמ"ש במקום אחר (דברים ג, כט) "ונשב בגיא מול בית פעור". וגם כי אותיות אהו"י פעמים נסתרים כנודע למדקדקים ונמצא שהוא סוד אבג"י הנ"ל. וזהו שכתוב "ויקבור אותו" שהוא סוד המיתה והקבורה כנודע.

ואמר "מול בית פעור" - ראשי תיבות מב"פ - הנה הוא ראשי תיבות של מיתה ביטול פגם. ומפני שמן מיתת המלכים נתהוו הקליפות כנודע - לפיכך נרמזו ב"מול בית פעור". וזהו סוד מאחז"ל (סוטה יד, א) "למה נקבר משה מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור", והמשכיל יבין.

ועל תיקון מלכאין קדמאין דמיתו נאמר (משלי טז, טו) "באור פני מלך חיים". הבא נא וראה ראשי תיבות של "באור פני מלך" הוא ראשי תיבות של ביטול פגם מיתה. ואות מ' הרומז על מיתה כתוב במלת "מלך" כי דווקא במלכין היה המיתה. והתיקון הוא על ידי אור פני מלך - סוד אור שם מ"ה החדש כנודע. וז"ש "חיים", היפך המיתה ובסוד תחית המתים.

וזה גם כן סוד הפסוק (תהלים מה, יד) "כבודת בת מלך פנימה", והמשכיל יבין. ועיין בהגהות אוצ"ח בריש הספר שהאריך מאוד בסוד האבות שהם סוד עולמות עקודים נקודים ברודים[2]. ויצחק הוא סוד עולם הנקודים שבו היה המיתה. וכן נקודים גימטריא ביצחק. וזהו סוד (בראשית כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע", ר"ל בעולם הנקודים שנקרא 'יצחק' - דינא קשיא בלא מתיקה כלל. ולכן "יקרא לך זרע" - מקרה לילה, סוד הקרי לבטלה כנודע. וזהו סוד "יקרא לך זרע" דייקא.

וזהו סוד מאחז"ל (נדרים לא, א) "ביצחק - ולא כל יצחק", ר"ל שלא נחרבו כל הנקודים, כי הג' ראשונות בכל הפרצופין נשארו קיים ולא נשברו מכל פרצוף אלא הז' מלכין בלבד מפני שקבלו השפע' מסוד י' טיפין של קרי מדכורא בלא נוקבא ולכן מתו ונשברו כנודע. אבל הג' ראשונות קבלו הארתם מפי הטבור והיסוד דאדם קדמון ולכן נתקיימו ולא מתו. ולכן מיצחק ולא עשו שהוא הקליפה הקשה שיצא מעולם הנקודים, סוד סיגי המלכים כנודע. עיין שם באורך.


והנה לדעתי זהו סוד הנאמר אצל עשו "כי ציד בפיו", במלה בפיו נרמז הכל - בפ הוא סוד ביטל פגם כנ"ל, נשארו אותיות יו - הם סוד מיתת הז' מלכין שהם סוד אבג"י, סוד י"ו כנ"ל סודו.
ומזה מובן גם כן דברי האורה שער החמישי, הבאתי לשונו כמה פעמים, שלכן אהבו מפני שראה שצידו של ישראל נתונים בפיו וגלות מכפרת עון. והסוד עם האמור מובן כי הוא סוד הגלות לברר הניצוצין משברי כלים כנודע.


וכדי שתבין כל זה ביותר - אציגה עמך מעט מלשון הגההות אוצ"ח שם, וזה לשונו:

"והנה נקודים גם כן כלולים מד' שמות וכו', והנה

ד' ב"ן ד' ב"ן שווה 208 גימטריא ר"ח. ועם הב' אותיות - גימטריא רד"ו במספר נקודים שהוא בגימטריא ביצחק וכו'. וזהו סוד שהיו ישראל מחויבים לירד מצרימה רד"ו שנה כמנין נקודים כדי להוציא משם רפ"ח ניצוצות של שבירות הכלים שנשברו בעולם הנקודים, ושם נתקנו בסוד ערב רב שעלו אתם. וזהו סוד (בראשית מב, ב) "רדו שמה ושברו לנו", ר"ל הטעם הוא שעולם הנקודים שבגימטריא רד"ו ירד ממקומו ונשבר בעבור לנו שבגימטריא אלהים, ר"ל מפני שבעת שיצאו הנקודים יצאו בסוד דין כמ"ש בראשית ברא אלהים".

"והנה נקדים חסר ו' כתיב בתורה, והוא בגימטריא ר"ד. וזהו סוד (שמות לב, ז) "לך רד" בגליות כדאיתא בזוהר משפטים דף קי"ד (ח"ב קיד, א), והכוונה הוא בעבור עולם הנקודים שירד צריך עתה לירד בד' גליות כדי לברר הניצוצות שנפלו בזמן השבירה. וזהו סוד שירדו ישראל לד' גליות - בבל מדי יון אדום - בגימטריא נקדים עם הכולל. והוא נגד פנים(?) שהיה כלול בו שם ע"ב דב"ן, ס"ג דב"ן, מ"ה דב"ן, ב"ן דב"ן. ולכן היו ישראל מחויבים לסבול ד' גליות הנזכרים כדי לתקן ד' בנים שדברה תורה. וזה הגלות האחרון נקרא 'שאינו יודע לשאול' אימתי יבא משיחנו וכו', כי הד' שמות נפלו כמ"ש האר"י זלה"ה בדרוש רפ"ח ניצוצין שהם בגימטריא

ד' פעמים ע"ב ד' פעמים ע"ב שווה 288, שהם ד' שמות דכללות ב"ן", עיין שם.

"וכו' אבל יעקב יצא ממנו י"ב שבטים שהוא התיקון המ"ה, שנתקן האצילות י"ב פרצופין וכו' בעולם הברודים שנקרא יעקב שהוא המ"ה החדש שיצא ממצחא דאדם קדמון כנודע, ולכן נקרא יעקב על שם הבקע - שבקע את המצח דאדם קדמון ויצא וכו'", עיין שם באורך גדול.

והנה הגם שמזכיר כאן כל הגליות ובשערי אורה אינו מזכיר רק גלות אר"ם -- הכל הולך אל מקום אחד, כי אר"ם הוא העיקר קליפה הקשה שנתהוו מסיגי המלכי כנ"ל, והוא סוד ס"ם, ראש הקליפות כנודע. וזהו סוד מאחז"ל (גיטין נז, ב) "אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו". וזהו לדעתי סוד הפסוק (שמות יז, טו) "מלחמה לה' בעמלק מדר דר", הדר הראשון בגימטריא עולם נקדים כנ"ל, והשני הוא סוד בבל מדי יון אדום. והמשכיל יבין.

ועיין עוד שם להלן בהגההות אוצ"ח סוד הפסוק הנ"ל "רדו שברו וגו' ונחיה ולא נמות", עיין שם. ואז תבין היטב כל מש"ל.


והנה מן אלו הדברים מבואר היטב מה שאיתא בכתבי הרב זלה"ה במקומות הרבה שעשו הוא סוד רשות הרבים ולכן נאמר אצלו (בראשית לו, ו) "נפשות ביתו" לשון רבים. ויעקב הוא סוד רשות היחיד ולכן נאמר אצלו "כל הנפש וגו'" וכן "שבעים נפש" וכדומה -- הכל לשון יחיד וכנודע, והוא מובן היטב.


ובכן נבין "וישלח וגו'" -- ראה נא אחי רובי פסוקי פרשיות אלו מתחילים באותיות ו"י -- הנה הוא בסוד האמור באבג"י שהוא סוד ז' מלכין קדמאין דמיתו, שהפרשיות אלו מדברים בהם בסוד שבירתם ותיקונם והבינהו.

"ארצה שעיר שדה אדום" -- הוא סוד "אשר מלכו בארץ אדום", והמשכיל יבין.

וכפל הלשון בכל הפרשה עשו אחיו - הוא סוד ניצוצין וכלים. וחז"ל אמרו (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש" - נוטריקון מתקנים שברי מלכים.

"עם לבן גרתי" - הוא סוד אור החסד של שם מ"ה החדש. וכבר הודעתיך כמה פעמים שאור החסד הוא סוד לבן.

"וארבע מאות איש עמו" - כנגד ארבעה בנים דברה תורה שהם סוד ארבעה שמות דב"ן המפורשים למעלה בהגההות אוצרות חיים. וידוע שבכל דבר שבקדושה כל אחד כלול ממאה -- הוא סוד ארבע מאות איש עמו, שיש לו כח ותוקף מן אותן ארבעה בני"ם, כלומר מן הניצוצין שלהם בסוד רפ"ח הנודע.

וידוע כלל זה שעל ידי חטא ח"ו נעשה סוד השבירה. וז"ש "וירא יעקב" ואמרו חז"ל (ברכות ד, א) "שמא יגרום החטא". והמשכיל יבין.

"ויחץ וגו' לשני מחנות" - סוד הדבר בסוד אורות וכלים. וז"ש "אם יבא עשו אל המחנה האחת" - לשון נקבה, כי כן כל המלכים דמיתו היו סוד נוקבין, בחינת המלכיות כנודע. ודווקא בכלים יוכל להתאחז ח"ו על ידי חטא, וכידוע סוד הפסוק (בראשית א, ב) "וחשך על פני תהום" - סופי תיבות כלים. ותהום בהיפך אתוון המות.
ואמנם "והיה" - אותיות הוי"ה דוכרא, סוד אורות שהם סוד הויו"ת, וזהו שכתב "המחנה הנשאר" לשון זכר, "לפליטה" בלשון ודאי, כי אין שום פגם באורות. וכאשר היה בסוד השבירה שהאורות נסתלקו למעלה כנודע. ובזה מובן לשון הזוהר "אמאי לשני מחנות וכו'" על דרך שפרשתיו כמה פעמים.


"אלהי אבי אברהם וגו' יצחק וגו' האומר אלי וגו'" -- הם המה ג' עלמין, עקודים נקודים ברודים. וכנזכר שם בהגההות אוצ"ח באורך.

"פן יבוא והכני אם על בנים" - הם סוד ארבעה בנים הנאמרים לעיל.

"היטב איטיב" - רומז על שם הקדוש בי"ט הנודע שמוציא בכחו ניצוצין מן החיצונים. והשם הזה גימטריא אהי"ה כנודע. והזכירו ג' פעמים "ואטיבה היטב איטיב" - שבגימטריא ס"ג - שבו היה ביטול המלכים. ועיין בעץ חיים שער דרוש נקודות פרק א' והבן.


"ויקח מן הבא בידו מנחה" - הוא סוד הנצוצין להחיותן חיות מצומצם. ונמצא כלל הפרשה זו מיירי בשלשה בחינות הידועים בשמותם - אורות ניצוצין כלים. וז"ש חז"ל (רבה , קהלת) שהתקין יעקב את עצמו לג' דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה -- הם המה בסוד ג' בחינות אלו.

  • דורון הוא סוד הכלים ומעט ניצוצין לחיות מצומצם.
  • ותפלתו היה על הניצוצין שלא יתאחז יותר מדאי.
  • ומלחמה בסוד האורות כמ"ש "והיה המחנה הנשאר לפליטה" וכנ"ל. וז"ש רש"י ז"ל על "לפליטה" - "כי אלחם עמו". ועיין בריש שער רפ"ח ניצוצין והבן.


"ויעבר את מעבר יב"ק וגו' ויותר יעקב לבדו" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) שנשתייר על פכים קטנים -- כוונתו היה להעלות הכל בסוד מ"ן, גם הכלי"ם קטנים מסוד יו"ד קטנה[3]. ואיתא במדרש (בר"ר, עז) "מה הקב"ה ונשגב ה' לבדו - אף יעקב - ויותר יעקב לבדו", עכ"ל. והוא תמוה. ועם האמור מובן כי יעקב מורה על כלל הקדושה כמו שכתבנו כמה פעמים. וכוונתו היה שיהיה כל הקדושה לבדו בלי שום עירוב טוב ורע, וכמ"ש לעתיד (ישעיהו ב, יא) (ישעיהו ב, יז) "ונשגב י"י לבדו וגו'". אך לא עלתה בידו כי חטא אדם גרם "ויאבק איש עמו". והמשכיל יבין. ועיין כנפי יונה ח"ב סימן ל"ו עיין שם.

וחז"ל הגידו (חולין פ"ז פרק ז'(?) דף הנ"ל) שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד -- לדעתי כי כסא הכבוד סוד בינה כמו שכתבתי כמה פעמים. ו"עד ולא עד בכלל", וכנזכר לעיל בסוד "ולא כל יצחק" שאמרו חז"ל.

"ויגע בכף" -- אותיות פ"ך הנ"ל ובגימטריא כלים, כי דוקא בכלים יש פגם השבירה, והבן.

ואמר "ותקע כף ירך" - רצונו לומר כָף כל ירך המורה על כלים, ואותיות ר"י הנשארים הוא בגימטריא נקודים כנ"ל, וכלומר בכלים כל עולם הנקודים.

וסוד גיד הנשה - גיד גימטריא טוב, הוא סוד האורות שנקראים 'טוב' כמו שאמרו חז"ל (שמות רבה, א) על פסוק "ותרא אותו כי טוב הוא" - "כשנולד נתמלא כל הבית כלו אורה". וכדכתיב "וירא אלהים את האור כי טוב". והאורות נסתלקו למעלה כנ"ל. וז"ש (חולין שם) "ולמה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה וכו'", והמשכיל יבין.


גם "בכף" - ר"ל כ"ף ב' אותיות התורה שהם סוד הכלים שנשברו כנודע. והנה אותיות שט"ן ע"ז ג"ץ צריכים ג' תגין שהם סוד ז' מלכים. וזהו סוד תרגם אונקלוס על "ותקע" - "וזע" - סוד ז' מלכין כל אחד כלול מעשר - הרי שבע"ה ושבעי"ם. וזהו סוד "שבעתים יקם קין". והמשכיל יבין.

ומזה תבין מ"ש בדרושים שעברו לפנינו בסוד מאחז"ל (שבת עז, ב) "מאי טעמא עזי מסגן ברישא וכו'" שקאי על עשו שנולד ראשון מטעם הקליפה שקודם לפרי. ודוק.


"וישתחו ארצה שבע פעמים" - בסוד ז' מלכין.

"מי לך כל המחנה" - אותיות כלים למפרע. ועיין מש"ל דרוש הי"ט וכ'.


כלל העולה - שרצה עשו להמית את יעקב, כלומר לעורר סוד המיתה והשבירה. ואמנם לא עלתה בידו. וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - ר"ל ו"י בא יעקב שלם - מסוד ו"י הנ"ל בסוד מאחז"ל (שבת צט, א) רשות הרבים רחבו י"ו אמה. וזהו סוד שלם - נוטריקון לתקן שברי מלכים. כי יעקב הוא סוד מ"ה החדש המתקן הכלים שבורים. ושלא תטעה לומר שגם באורות היה ח"ו איזה פגם -- לכן אמר "עיר שכם" - ראשי תיבות שברי כלי מלכים, כי הוא סוד מ"ה החדש המחיה מתים. ולכן לא עלתה ביד עשו אשר רצה להמיתו מאחר שהוא בעצמו מחיה מתים, כלים שבורים. ועל זה כיוונו חז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת". וזהו סוד "ויעקב איש תם" היפוך של מת. וזהו סוד "יושב אהלים" - שתיקן סוד אלהים, דינים וגבורות דמלכין קדמאין כנודע.

ולפי זה מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל -- הרי הוא כמבואר. וז"ש חז"ל (שם ב"ר) "שלם בבניו" - הוא סוד ארבעה בנים הנאמרים באמת, והמשכיל יבין.

נשלם דרוש הכ"א בסייעתא דשמיא



  1. ^ נראה דצריך להגיה 'היו' - ויקיעורך
  2. ^ ההדגשה כאן הוא משלי ואינו מופיע בדפוס המקורי - ויקיעורך
  3. ^ לא הבנתי. ואולי כוונתו שמלת פ"ך של 'פכים' עולה בגימטריא כלים וגם עולה בגימטריא מ"ן יחד עם י', ועיין עוד בהמשך, וצע"ע - ויקיעורך