מדרש לפירושים/חלק א/כב

מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות • דף שער • הקדמות: א - ב - ג

דרוש כ"ב - שלשה קוין

זה לשון חז"ל (מדרש חזית דף ע"ו ע"ג): "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו - עול תורה, עול אשה, עול מלאכה", עכ"ל.

דע מה שכתבנו לעיל בדרוש העבר לפנינו שזהו סוד שנקרא עולם התיקון 'עולם המתקלא', והוא מה שנתקו המאורו' העליונים בדרך המשקל - כף מכאן וכף מכאן ולשון מכריע, ועל ידי זה יש להם כח לסבול אור העליון. וכנודע בעץ חיים שער שבירות הכלים פ"ח וזה לשונו (עץ חיים שער ט, פרק ח):

"ודע כי באצילות המלכים לא יצאו בזו"ן רק הז' מלכיות שבב' בחינות חצוניות והתיכונה, והם המלכות דנה"י וחג"ת. ולכן נקראים המלכים 'נקודות' כי נקודה היא מלכות כנ"ל. וכן לא די בזה אלא שאפילו אלו לא היו מלובשים זה תוך זה ומקושרים יחד, וגם לא היו נחלקים לקוים - כל הרחמים לקו ימין וכל הגבורות לקו שמאל והמכריעים לקו אמצעי. הם אמנם כל א' וא' נחלקים בפני עצמם ולכן מתו. אך עתה שנתלבשו זה בתוך זה, וכן היו על דרך קוין, ולכן נתקיימו. ושים מעייני דעתך בזה", עכ"ל. והדברים ידועים במקומות הרבה.

ומעתה אבאר פסוק (איכה ג, כה) "טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו". ואומר אני שיש בו סוד עמוק על פי הנודע בדברי האר"י זלה"ה שלפיכך המלכות תמיד בקו האמצעי לפי ששם הארת מוח הדעת מגולה בכלות יסוד דבינה במקום החזה, ונתגלה הארת יסוד אבא והארת חו"ג דבינה עילאה. מה שאין כן בב' הקוין דזעיר - מלכות אינה מקבלת מהם הארה מגולה כי שם המוחין סתומין ומלובשין.
וכתב בספר ערוגת הבושם שזהו סוד הפסוק (שיר א, ג) "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך".

לריח שמניך שהוא קו הימין דזעיר אנפין, קו החכמה הנקרא 'שמן'. וקו הבינה נקרא גם כן 'שמן' כי שמן בא"ת ב"ש בי"ט שהוא שם קדוש גימטריא אהי"ה שהוא בבינה. ומהב' קוים הללו שהם השמנים - אינה מקבלת מהם רק כמו 'ריח' כמ"ש בזוהר, כי מה שהוא נעלם הוא כמאן דארח ריחא מפני סתימתם בקוים. ואף על פי שהם סתומים ואינו יוצא מהם רק כמו ריח -- אף על פי כן הם "טובים" כי מהם נעשו מוחין למלכות כמבואר בד"ע"ח עָצְמו מִסַפר. מה שאין כן בקן האמצעי ששם "שמן תורק" מפני שנסתיים היסוד דבינה. ויסוד דאבא - שהוא השמן - נתרוקן מהכלי שלו שהוא יסוד דבינה, והוא נקראת "שמך" בסוד "שמך הגדול". וזהו "שמן תורק שמך". עד כאן דבריו.

וזהו לדעתי סוד הפסוק הנ"ל: "טוב ה' לקויו" - הכוונה על השלשה קוין הנאמרים שהם בזעיר אנפין, סוד הוי"ה, והם כולם נקראים טוב כי מן הב' קוין ימיני ושמאלי נעשה מוחין לנוקבא כאמור שהם טוב. אמנם המובחר הוא בקו האמצעי כי שם הארת מוח הדעת מגולה. ולכן שם היא המלכות תמיד. וז"ש "לנפש תדרשנו" שהוא המלכות, סוד נפש הנודע.

ובזה מובן גם כן מאחז"ל (שם בחזית) וזה לשונם: "טוב ה' לקויו - יכול לכל? תלמוד לומר לנפש תדרשנו", עכ"ל. והכוונה, יכול לכל השלשה קוין שוין בטובה שמגיע מהם אל הנוקבא. תלמוד לומר לנפש תדרשנו - שהוא בקו אמצעי דווקא, ששם עיקור הטובה המגיע לה וכאמור.

עוד איתא שם בספר ע"ה ערוגת הבשם וזה לשונו:

"גם יש לפרש במקום שהשמן תורק שהוא במקום שליש דתפארת, ובמקום תפארת שבתפארת ששם עצם החתן כמבואר בפירושי אגדות. ולכן שם השם הוי"ה אף בחיצוניות הכלי דתפארת ושם כל הג' כלים - הכל משם הוי"ה. וזה 'שמן תורק' - מקום כלות יסוד דבינה שהוא עד התחלת תפארת שבתפארת -- שם הוא 'שמך' ושם מקבלת המלכות עיקר הארתה", עכ"ל.

ובזה אתי שפיר טפי פירוש הפסוק הנ"ל וקאי רק על הקו האמצעי ששם עיקר הטובה. ומפרש הכתוב באיזה מקום ואמר "לנפש תדרשנו" שהוא מקום כלות יסוד דבינה ששם מתחלה המלכות, סוד נפש. וגם מאחז"ל יתפרש הכי וכאמור, והמשכיל יבין.

וז"ש (איכה ג, כו) "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'" - השכינה נוקבא המצפה ומיחלת לתשועת הוי"ה דווקא, ומשם מקבלת סוד היש"וע"ה הידוע במקומו, סוד ש"ע נהורין המקבלת מן הוי"ה כאמור. והמשכיל יבין.

והנה כבר הודעתיך כמה פעמים שסוד איש מורה על שלשה קוין אלו, כי הוא נוטריקון אמצעי ימיני שמאלי. ועיין מש"ל בדרוש השמיני שפרשתי בזה מאחז"ל (שבת נה, א) "מאימתי תמה זכות אבות וכו'? אמר רב מימות הושע בן בארי שנאמר אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנו מידי", עכ"ל.

והנה ידוע מאחז"ל (יבמות עט, א) וזה לשונם: "שלשה סימנים יש באומה זו, רחמנים ביישנים גומלי חסדים וכו'", עיין שם. וכבר האריכו המקובלים ששלשה מדות הללו הם סוד שלשה קוין האמורים. רחמנים - הוא סוד קו האמצעי. ביישנים - הוא סוד קו שמאלי. גומלי חסדים - הוא סוד קו ימיני. וסימן לדבר (תהלים קכח, ד) "הנה כי כן יברך גבר" - ראשי תיבות של ג' מדות אלו הוא גבר. ועיין מה שכתבנו לעיל בדרוש י"ג (?).

והנה מלת עול בגימטריא ק"ו, וכמ"ש במק"א באורך סוד הדבר. ומעתה מובן סוד הפסוק הנ"ל (איכה ג, כז) "טוב לגבר" שהוא סוד שלשה מדות האמורים התלוים בשלשה קוין - י"מיני ש"מאלי א"מצעי. וז"ש "כי ישא" - נוטריקון י'מיני ש'מאלי א'מצעי. "עול" - בגימטריא קו. וז"ש "כי ישא עול" כאילו נאמר קו ימיני שמאלי אמצעי. ואדם הזוכה לזה ונקרא גבר - אז טוב לו - כי נעשה מרכבה אל שלשה קוין בסוד "האבות הן הן המרכבה" - שהחזיקו בשלשה קוין אלו כנודע, וכמ"ש להלן בסמוך אי"ה.

והנה קו האמצעי הוא נקרא "קו האשה", וכמש"ל שהאשה עליונה היא בקו האמצעי דווקא ששם מקבלת האורות מגולים.
וקו הימיני הוא נקרא "קו התורה" כמו שאמר הכתוב (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו" וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא כה, ב) "הרוצה להחכים ידרים", וכנודע בכמה מקומות בזוהר ותיקונים כי תורה קדומה אלפים שנה הוא סוד החכמה, ראשית הקו הימיני.
וקו השמאלי הוא נקרא "קו מלאכה" וכנודע בדברי האר"י זלה"ה שסוד מלאכה בגימטריא אל אדני שהוא סוד שמאל. ובמק"א כתבתי שז"ש מאחז"ל (גיטין סז, ב) "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה", כי סוד החימום הוא מסוד קו שמאלי כנודע ליודעי חן. וזהו סוד מאחז"ל "הרוצה להעשיר יצפין". והמשכיל יבין. ובמקומו הארכתי.

ומעתה מובן המדרש שהתחלתי בו. וזהו שאמרו על "כי ישא עול". עול תורה - כלומר קו תורה. עול אשה - הוא קו אשה. עול המלאכה - הוא קו מלאכה. ושלשה אלו נרמזים במלת גבר ובמלת ישא וכאמור. ואז נעשה מרכבה אל הזעיר אנפין הכלול משלשה קוין אלו וטוב לו. והמשכיל יבין.

והנה האבות עולם החזיקו בשלשה קוין אלו כמ"ש הקדמונים שאברהם החזיק בקו ימיני בסוד (בראשית יב, ט) "ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה". ואם תדקדק תראה כל האמור כי הנה (שם ביבמות) למדו גומלי חסדים מן הכתוב באברהם (בראשית יח, יט) "כי ידעתיו וגו'". ולכן נמצא בו עול תורה בסוד מאחז"ל (עבודה זרה ט, א) ששני אלפים תורה מתחילין מן "ואת הנפש אשר עשו בחרן", עיין שם.
ויצחק החזיק בקו שמאלי כנודע שזהו סוד (בראשית לא, מב) "ופחד יצחק", וכן (בראשית לא, נג) "בפחד אביו יצחק" שהוא סוד גבורה כנודע לכל. ולכן למדו חז"ל (שם ביבמות) ביישנים מן הפסוק (שמות כ, כ) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", שהוא סוד גבורה בחושבן יראה כנודע. ומשם סוד הבושה כמו שאמרו חז"ל (נדרים כ, א) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם - זו בושה וכו'", עיין שם. ולכן נמצא בו עול מלאכה כמו שאמר הכתוב "ויזרע יצחק וגו'".

ויעקב החזיק בקו האמצעי הכולל שני הקוין, ימיני ושמאלי כנודע. וזהו סוד רחמים - שהוא ר"ח בגימטריא יצחק, ומים - הוא סוד חסד לאברהם כנודע בספר שערי צדק ומובא בחייט. ולכן נמצא בו עול אשה כמו שאמר הכתוב (הושע יב, יג) "ויברח וגו' ויעבד ישראל באשה וגו'". וזהו סוד הכתוב (בראשית כט, כא) "הבה את אשתי וגו'".

והנה זהו סוד "ויעקב איש תם", כי יעקב הוא הקו האמצעי הכולל אתו עמו השני קוין שהם תורה ומלאכה כנזכר לעיל, וזהו סוד "תם" - נטריקון תורה מלאכה. וזהו סוד הכתוב (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב" שהוא סוד כלל השלשה קוין הרמוזים במלת אמת שהם אשה מלאכה תורה. וכבר ידוע שהמדות העליונות כלולים זה בזה ולא יקשה לך מידי. ויש להאריך ואין שטחין הדפים מחזיקים. והמשכיל יבין.

והנה כבר הודעתיך לעיל בסמוך שמזה באה השבירה מפני שלא היו בסוד קוין ולכן באמת על שלשה דברים אלו העולם עומד, ודו"ק. וזהו סוד מה שאיתא במדרשים שהיה העולם מתמוטט עד שבאו אבות העולם - והיינו כי הם סוד תיקון עולם. ומפני שיעקב הוא כלל האבות, כי הוא סוד קו האמצעי כאמור -- לכן תבין מזה מ"ש בזוהר ויצא דף קנ"ד ע"ב (ח"א קנד, ב) וזה לשונו: "ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין וחריב לון, כיון דאתא יעקב - מניה אשתכללו עלמין ולא אתחרבו כקדמיתא", עכ"ל, עיין שם.
והנה אות א' המורה על קו האשה הוא אות ראשון מן אמת. והטעם הוא עם האמור כי הוא הכולל הכל. גם הוא בסוד מאחז"ל (שבת קיח, ב) שנחלת יעקב היא נחלה בלי מצרים, עיין שם. וכבר נודע סוד הדבר כי הוא עולה למעלה ראש בסוד "והבריח התיכון וגו'".

ובזה מובן מ"ש עוד (שם בזוהר) וזה לשונו:

"תא חזי מה כתיב בני בכורי ישראל וכתיב שלח את בני ויעבדני. ישראל אקרי בן לקב"ה בגין דאתדבק ביה כמה דאת אמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע", עכ"ל. עיין שם.

ונודע דרך הזוהר בכל מקום^[1] שאמר "תא חזי" הוא מקושר עם שלמעלה. וגם כאן עולה יפה עם מאמרינו(?) שלכן יעקב שהוא קו האמצעי הוא הבכור. ופשוט הוא.

וכבר הודעתיך בכמה מקומות שעיקר אחיזת החיצונים הוא דווקא בשני קוין ימיני ושמאלי; בכח ישמעאל בן אברהם ועשו בן יצחק. ואמנם כאשר מתגלה אור א' של אמת - נתבטלים החיצונים הנקראים מתים בסוד שנאחזים מקו תורה וקו מלאכה, ראשי תיבות מת, בסוד (משלי ל, כח) "שממית בידים תתפש" כנודע.
ומזה תבין מ"ש בספר הקנה וזה לשונו: "ויעקב איש תם - ונתיירא מהיפוך תם וכו' זהו תתן א"מת ליעקב שא"לף של אמת מצטייר יו"י, היא הוי"ה", עכ"ל. ועם האמור מובן היטב. ומה שכתב שא' של אמת היא הויה -- היינו מה שכתבנו לעיל בסוד "טוב ה' לקויו", והבן.

וזהו סוד מ"ש רב חסדא "אי נסיבנא מארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעינך" (קידושין ל, א) - כי הוא סוד קו האשה העולה למעלה. והמשכיל יבין. ולכן אמר עשו "הנה אנכי הולך למות" דייקא, "ולמה זה לי בכורה" שהיא בסוד אות א' כאמור. ועיין היטב מש"ל בדרושי חג"ת ותבין.

ועתה אציגה נא עמך מעט מלשון עץ חיים שער פרקי הצלם פרק הה' (עץ חיים שער כד, פרק ה) והו' (עץ חיים שער כד, פרק ו), וזה לשונו:

"והנה הזעיר אנפין אינו רק ט' ספירות, כי נוקבא היא ספירה אחת העשירית. והנה תמצא שכל בחינה מהם יש לה ג' ספירות שרשיות והם בחינת אמ"ש. מ' קו ימין - מים. ש' קו שמאל - אש. א' קו אמצעי - אויר. ואלו הג' ספירות שרשיות נחלקות תחלה לט' ספירות בינונית וכו'. אחר כך נחלקו לכ"ז ספירות פרטיות - הרי הם כ"ז כמנין כ"ז אותיות התורה עם ה' אותיות מנצפ"ך בדרך פרטי וכו'."

"כלל העולה כי בכל הצלם יש ט' שרשיות נגד ט' אותיות המספר וכו' ויש בו כ"ז ספירות בינונית נגד כ"ז אותיות התורה. ויש בו פ"א ספירות פרטיות שלימות והם גימטריא כסא, להורות כי התפארת נעשה כסא אל הכבוד שלמעלה ממנו", עכ"ל עיין שם. ועיין פני מלך סימן ר"פ.

ובכן נבאר הכתוב "וישלח וגו'" -
אפשר לפרש שהמלאכים אשר שלח היו נאחזים מסוד מ"ש של אמ"ש האמור. והיה הכוונה בזה לבטל אחיזת עשו משני קוין ימיני ושמאלי האמורים. וז"ש חז"ל (בר"ר, עה) "מלאכים ממש", והבינהו.

"וגם הולך לקראתך" - וקשה, מאי "וגם"? אך הכונה כאילו נאמר "וגם לקראתך הולך", ור"ל לא מבעיא בנאחז משני קוין ימיני ושמאלי, אלא שהולך לקראתך גם כן להתאחז בקו האמצעי שלך. ודו"ק.
וז"ש "וארבע מאות איש עמו" - וקשה, הרי עשו הוא סוד רשות הרבים, ושלכן נאמר אצלו "נפשות ביתו" לשון רבים וכנודע -- ואיך אמרו כאן "איש" בלשון יחיד? אך הכונה על התאחזותם משלשה קוין, אמצעי ימיני שמאלי, הרמוזים במלת איש כנזכר לעיל. גם הכונה לומר שארבע מאות איש עמו כנגד ד' אותיות הוי"ה שבקו אמצעי הכלולים מארבע מאות. וז"ש לראיה לדבריהם שגם לקראתו הולך להתאחז בקו האמצעי ושלכן ארבע מאות איש כאמור.

"ויירא יעקב מאד" על התאחזות עשו מקו האמצעי שהוא סוד יעקב כנז"ל, והוא סוד מאד - בגימטריא מ"ה כנודע. ועל זה היה יראתו גדולה.
"ויצר לו" על התאחזותו משני קוין ימיני ושמאלי - אם שזה דרכם - על כל פנים היה צר לו. ומה גם שלא יתאחזו יותר מדאי. והבן זה אחר שידוע מה שפירשתי היטב הדברים כאלו בכמה מקומות, כי איני רוצה להאריך ולפרש בכל דרוש ודרוש.

"ויחץ וגו' לשני מחנות" - נגד שני בחינות אלו האמורים. בחינה אחד הוא סוד שני קוין. ובחינה אחד קו האמצעי. וז"ש נגד קו האמצעי "והיה" - צירוף אחד מצרופי הוי"ה. וכבר נודע סוד (ירמיהו ו, ד) "אוי לנו כי פנה היום" שפנימיות תפארת ויסוד עולה למעלה ראש שלא יתאחזו החיצונים, כי זה דווקא בקו האמצעי, ולא כן בשני קוין ימיני ושמאלי. והנה זהו שכתוב "והיה המחנה הנשאר לפליטה" שהוא סוד הסתלקותו למעלה. והמשכיל יבין.

"ואיטיבה עמך וגו' היטב איטיב וגו'" - הזכיר שלשה טובות - הם סוד שלשה קוין, שכל אחד הוא סוד 'טוב' כנ"ל בסוד "טוב ה' לקויו". ו ג' פעמים טו"ב ג' פעמים טו"ב שווה 51 בגימטריא נ"א. וזהו שכתוב "הצילני נא וגו'". לפיכך אמר בתפלתו "אלהי אבי אברהם" - הוא סוד קו ימיני, "ואלהי אבי יצחק" - הוא סוד קו שמאלי, "הויה האומר אלי וגו'" - הוא סוד קו אמצעי, סוד הוי"ה כנז"ל סודו.

"ויאבק איש עמו" דייקא מלת איש שהוא סוד שלשה קוין כמדובר למעלה.
ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד" -- היינו מה שהבאתי למעלה בשם האר"י זלה"ה שסוד זעיר אנפין בהתלבשותו בבחינת קוי"ן הוא פ"א בחינות פרטיות כמנין כסא, שנעשה כסא אל הכבוד שלמעלה ממנו, ולזה כיוונו חז"ל. והמשכיל יבין.

"ויגע בכף ירכו" - כלומר באות כ"ף של ירך שנוטריקון ים רקיע כסא כמו שאמרו חז"ל (מנחות מ, ב) "תכלת דומה לים וכו'", והיינו כמ"ש שנגע בסוד התפשטות השלשה קוין שהם בחינות פרטיות בסוד כסא בחושבן.

"יעבר נא אדוני לפני עבדו" - כבר כתבתי שסוד שלשה קוין הם סוד ג' פעמים טו"ב, בגימטריא "נא".
והנה עשו מנגד כקוף בפני אדם. וזהו סוד שנקרא אדום - בגימטריא נא. וזה סוד הכתוב "הלעיטני נא מן האדום וגו'". וזהו שאמר הכתוב "על כן" - ר"ל מפני שהוא מנגד לשלשה קוין דקדושה, "קרא שמו" של התבשיל בשם אדום. ובאלשיך פירוש דומה לזה.

וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, סג) "כך הבטחתי לאברהם וכו' והוא ראה לבן בנו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים, מוטב לו שיפטור בשלום", עכ"ל. ג' דברים אלו הוא התנגדות לג' קוין דקדושה.

• שופך דמים - נגד קו תורה שהוא קו ימין, גוון חיוור.
• עובד עבודה זרה - נגד קו שמאל שהוא קו מלאכה שבגימטריא אל אדני, וידוע מ"ש האר"י זלה"ה בסוד מאחז"ל (סנהדרין פרק ז' דף נ"ו ע"ב, וזוהר צו דף כ"ז ע"א) "לית צו אלא עבודה זרה", שהוא סוד מלאכה, חושבן צ"ו, והבן.
• מגלה עריות - נגד קו אמצעי שהוא קו אשה. והמשכיל יבין.

וכבר הודעתיך בדרושים שלפני זה בסוד הקליפה שקודם לפרי. וז"ש "יעבר נא אדני לפני עבדו, עד אשר אבא וגו'" - היינו לעתיד כנודע במדרשי חז"ל.

וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם" - כבר רמזתי כמה פעמים סוד שכם שהוא סוד הנוקבא עליונה, נוטריקון שם כבוד מלכותו. ונמצא בא הכתוב לומר שנעשה שלם בקו האשה שהוא קו האמצעי כנז"ל. וזהו שכתוב "ויחן את פני העיר" בסוד הזיווג עליון הנודע ליודעי חן.
והנה אמנם איך שנעשה שלם בשני קוין ימיני ושמאלי כבר נרמז בפסוק "ויעקב איש תם" שראשי תיבות תורה מלאכה כנז"ל. וזה שאמרו חז"ל (בר"ר, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל. ומובן היטב לפי דרכינו. והטעם שלא נרמז כאן רק קו האמצעי - דע באמת מאחר שהוא הכולל שני קוין, ימיני ושמאלי כנודע וכנז"ל - לכן הוא העיקר. אבל האמת יורה דרכו שנעשה שלם בשלשתן, שאי לאו כן אינו נקרא 'שלם', והמשכיל יבין.

וזהו שאמרו חז"ל (שבת לג, ב) "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו".

• שלם בגופו - הוא סוד קו האשה בסוד מאחז"ל (ברכות כד, א) "אשתו כגופו". וקו אמצעי נקרא 'גוף' כנודע.
• שלם בממונו - הוא סוד קו מלאכה כנ"ל סודו.
• שלם בתורתו - הוא סוד קו התורה.

וכבר הודעתיך שעל ידי הקוין הוא תיקון עולם, וכל זה נעשה על ידי מלך הדר שהוא יסוד דאדם קדמון כנודע. והנה יסוד בכל מקום הוא סוד יוסף. ובזה אפשר לפרש מאמר הפליאה וזה לשונו: "ויבא יעקב שלם - מאי שלם וכו'? זה יוסף", עכ"ל. והבינהו.

ואפשר לפרש גם כן סוד הפסוק (עובדיה, א) "והיה בית יעקב אש" נוטריקון שלשה אורות. "ובית יוסף להבה" כאמור שנתקנו על ידי יוסף יסוד דאדם קדמון. ועל ידיהם "בית עשו לקש" על ידי כח שלשה קוין, ראשי תיבות קש. והמשכיל יבין כל זה.

נשלם דרוש השנים ועשרים בס"ד

---

1. כאן פתחנו ראשי תיבות. ובדפוס כתוב בכ״מ - ויקי עורך