מדרש לפירושים/חלק א/כג


מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב

חלק א:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

חלק ב:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ

נספחים:    הסכמות דף שער הקדמות: א - ב - ג


דרוש כ"ג - מוחין דזעיר אנפיןעריכה

צריך אתה לדעת סוד ב' שמות יעקב ישראל מורים על זעיר אנפין בסוד קטנות וגדלות. יעקב הוא סוד הקטנות, סוד ו' קצוות מחסד עד יסוד כנודע. וישראל הוא סוד הגדלות, כשזעיר אנפין מקבל המוחין חב"ד, בסוד (תהלים קי, ז) "מנחל בדרך וגו' ירים ראש". וזהו סוד ישראל - אותיות לי ראש. והמוחין אלו מקבל זעיר אנפין מאימא עילאה הנקראת "מי", וזהו סוד (עמוס ז, ב-ה) "מי יקום יעקב כי קטן הוא" ונעשה גדול על ידי מי.

והוא סוד הצל"ם - סוד נצח הוד יסוד דבינה המלובשים בזעיר אנפין.

  • כי שליש עליון דנצח דאמא ניתוסף על ב' שלישים העליונים דחסד דזעיר אנפין - ונעשה חכמה דזעיר אנפין.
  • ושליש האמצעי דנצח דאמא ושליש התחתון דחסד דז"א ושליש העליון דנצח דז"א - נעשה חסד דזעיר אנפין.
  • ושליש התחתון דנצח דאמא וב' שלישים תחתונים דנצח דזעיר אנפין - נעשה נצח דזעיר אנפין.

וכן בקו שמאלי ובקו האמצעי.

וזהו סוד מאחז"ל (בבא קמא ט, ב) "הידור מצוה עד שליש במצוה", כי כך בזעיר אנפין מגדילין בו שליש על ידי מצות ומעשים טובים.

וזהו הטעם משחז"ל (ברכות יג, א) "הקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה", והיינו כי באמת משתנה לפני המעשים, אם עושים רצונו של מקום או להיפך ח"ו.

והמוחין אלו הם סוד "תפילין דמארי עלמא" והם סוד שני שיני"ן שבתפילין, אחד ד' ראשים [כאן ציור של שי"ן עם ד' ראשים] ואחד של ג' ראשים ש.
והם סוד למ דצלם. ם דצלם הוא סוד חכמה ובינה ודעת כלול מחסדים וגבורות, והם סוד ש מד' ראשים. ל דצלם הוא כשהם באים מלובשים בנצח הוד יסוד דאמא, והם סוד ש מג' ראשים. ואחר כך כשמתלבשים בזעיר אנפין הוא סוד צ' דצלם, בסוד הגדלת השלישים כאמור. ומה שהיה סוד ו' קצוות לבד, שהם סוד ס' -- נעשה חב"ד חג"ת נה"י, סוד צ', כי סוד אותיות צלם הם ממטה למעלה.

והנה המוחין אלו הם באים על ידי תורה ומעשים טובים; ולהיפך מסתלקים ח"ו. ולכן נרמז זעיר אנפין באות ו' של שם הוי"ה שהוא סוד ו' קצוות. ואמנם לעתיד יהיו המוחין בתמידות ולכן יהיה אז השם בן ד' בסוד יהי"ה, כי גם אות ו' יהיה בסוד י', כי יהיה זעיר אנפין פרצוף שלם מעשר ספירות בתמידות. וזהו סוד (זכריה יד, ט) "ביום ההוא יהיה ה' אחד וגו'". הדברים אלו מפורסמים בכתבי קודש להאר"י זלה"ה. זכור ואל תשכח.

ועל פי זה נלע"ד לפרש מאחז"ל (בר"ר, מו) (בר"ר, עח) וזה לשונם: "תני, לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך - ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה. ר' זכריה משום ר' אחא: מכל מקום יעקב שמך, אלא כי אם ישראל יהיה שמך - יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו", עכ"ל. ועיין ביפה תואר ובנזר הקדש שהאריכו מאוד ששניהם באים לתרץ הכתוב (בראשית לה, י) "ויאמר לו אלהים שמך יעקב" - משמע גם עתה ולא יעקר ממקומו. ואומרו "כי אם ישראל יהיה שמך" משמע דוקא ישראל, וסתרי אהדדי. ועל זה מתרצים ואומרים "לא שיעקר וכו'", ומר סבר ישראל עיקר ומר סבר יעקב עיקר. ובנזר הקדש האריך לומר שמר אמר חדא ולא פליגי. וגם אנכי הרביתי אותיותי בעזה"י על המאמר הלזה בפנים שונים בדרושים שעברו לפנינו.

וכאן אומר לפי מה שהודעתיך סוד ישראל שהוא סוד המוחין שמתלבשים בזעיר אנפין ונעשה השם בן ד' סוד יהיה. וזהו שאמר הכתוב "כי אם ישראל יהיה שמך" - יהיה דייקא. גם כפשוטו מורה לעתיד שיהיה זעיר אנפין בתמידות פרצוף שלם ואז ממילא יהיה נקרא דוקא בשם ישראל תמיד. ולא כן עתה שמשתנה לפי הזמנים ולפי המעשים, ושלכן הקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה. אבל אות ה' שנתוספה אל אברם ונעשה אברהם המורה על ה' חסדים שאינם משתנים - ולפיכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכנודע בדברי האר"י זלה"ה.

והנה איתא בזוהר וישלח דף קע"ד ע"א (ח"א קעד, א) וזה לשונו: "אמר ליה אי הכי הא כתיב ולא יקרא עוד את שמך אברהם והיה שמך אברהם. א"ל התם כתיב והיה, ועל דא קיימא בההוא שמא, אבל הכא לא כתיב והיה. אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ולא כתיב והיה שמך ישראל וכו' וכד אתעטרו בנוי בכהני ולויאי ואסתלקו בדרגין עילאין כדין אתעטר בשמא דא תדיר", עכ"ל.

וכבר נתקשה בנזר הקדש לדעת החילוק בין יהיה לוהיה, עיין שם. ואמנם עם האמור מובן היטב, ובא לומר כי שם אברהם אינו משתנה גם בסוד ד' אותיות הוי"ה שהוא סוד "והיה שמך אברהם", כי הוא מורה על ה' חסדים וכנ"ל. אמנם שם ישראל הוא דוקא בסוד יהיה ולכן לא כתיב "והיה שמך ישראל" שהרי כשהוא סוד והיה אזי הוא סוד יעקב, וישראל הוא דוקא בסוד יהיה וכאמור. וז"ש בזוהר "וכד אתעטרו בנוי וכו' אתעטר בשמא דא תדיר" - אתעטר דייקא בסוד המוחין, ולעתיד דוקא יהיה נקרא בשם ישראל תמיד.

והנה לכן מפני שלעתיד יהיה שם ישראל בתמידיות, וגם עתה לפי הזמנים ולפי המעשים נקרא 'ישראל' -- לפיכך סובר התנא קמא ישראל עיקר ויעקב טפל. ור' אחא סובר ששם יעקב במקומו עומד שהרי גם לעתיד שיהיו המוחין בתמידות על כל פנים הו' קצוות במקומם עומדים רק שהמוחין מגדילים אותם כנ"ל, לכן אמר "יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו", ולא אמר "ישראל טפלה" כלישנא דתנא קמא. והכוונה כאמור, כי ישראל שהוא הראש נתוסף על הגוף. וז"ש "מוסיף עליו". ואמנם יעקב עיקר כי במקומו עומד.


ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד הכתוב (מלאכי ג, ו) "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". והכוונה לומר שהשם הוי"ה ב"ה לא ישתנה לעולמי עולמים, ומה שנודע לעתיד יהיה השם בסוד יהיה ונמצא שיש שינוי באות ו' -- חלילה לומר כן, כי אין זה שינוי אלא בסוד הוספה המוחין ויהיה זעיר אנפין בעל עשר ספירות שלימות, אבל על כל פנים ו' קצוות במקומם עומדים שהרי יש בכלל מאתים מנה. וז"ש "ואתם בני יעקב לא כליתם". "בני" ר"ל מדות, מלשון חז"ל "דחפו באמת הבנין שבידו". וז"ש "בני יעקב" - המדות שהם סוד יעקב, סוד ו' קצוות, "לא כליתם" כי הם במקומם עומדים רק שנתוספו המוחין בסוד תוספות. ואמנם יש בכלל מאתיים מנה, ואין זה שום שינוי ח"ו בשם הויה ב"ה ולכן "אני ה' לא שניתי". ופלא הוא. והמשכיל יבין.

והיינו ממש כדברי ר' אחא שאמר יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו וכאמור. וגם תנא קמא סובר כן, רק משמעות דורשין איכא בינייהו, וכדלהלן. והכל מודים שיעקב הוא סוד הו' קצוות וישראל הוא סוד פרצוף שלם, בעל עשר ספירות, על ידי המוחין שנתוספו וכאמור. ומדויק דכתיב "שמך יעקב", כלומר גם עתה. ומסיים "ויקרא את שמו ישראל" - הכוונה "את" כמו 'עם', כלומר עם שמו יעקב קראו ישראל, בסוד ששם יעקב במקומו עומד בסוד "אני ה' לא שניתי" וכמדובר.

ונמצא לתנא קמא הכי קאמר, "שמך יעקב", ר"ל עתה בזמן הגלות והחורבן, "כי אם ישראל יהיה שמך" ר"ל לעתיד שיהיה שם ישראל תמיד. וגם עתה בזמן הגלות אל תאמר ששם יעקב הוא העיקר -- לא כן הוא, אלא "ויקרא את שמו ישראל" - עם שמו שהוא יעקב קראו ישראל גם כן, כי ישראל הוא עיקר ויעקב טפלה.

ולר' אחא פירוש הכתוב הכי: "שמך יעקב", כלומר תמיד שמך יעקב והוא העיקר. והגם שלזמנים ידועים נקרא 'ישראל' ומה גם לעתיד שלא יהיה נקרא אלא ישראל -- אף על פי כן יעקב הוא עיקר, כי גם כשנקרא ישראל נכלל בו שם יעקב כנז"ל. וז"ש שמך יעקב תמיד לעולם ועד. ומפרש הכתוב "כי אם ישראל יהיה שמך", כלומר אף בזמן שתהיה נקרא 'ישראל' ולא יעקב - מכל מקום שמך יעקב, והוא מטעם "ויקרא את שמו ישראל" - עם שמו, שהוא יעקב, נקרא 'ישראל' - מה שנקרא ישראל הוא כלול עם השם יעקב כי בכלל מאתים מנה ולכן תמיד שמך יעקב.

וכן מה שנאמר שם "ולא יקרא שמך עוד יעקב" - הכי יתפרש לכל אחד לפי שיטתו. והמשכיל יבין מעצמו.


עוד תראה רמז נכון בדברי התנא קמא במה שאמר "ויעקב טפלה" הוא מה שנזכר לעיל בסוד הגדלת שלישים - שליש עליון דנצח דאמא וב' שלישים עליונים דחסד - נעשה חכמה דזעיר אנפין וכו'. ובמקומו באורך. הרי שיעקב נטפל אל ישראל ומתחברים יחד. והדברים נפלאים והמשכיל יבין.


ואקדים עוד מ"ש האר"י זלה"ה כשהזעיר אנפין הוא בסוד הקטנות אין לו רק שני מוחין - חכמה ובינה דקטנות, כי הדעת אין לו כי הקטן אין לו דעת. והמוחין אלו הם סוד ב' שמות אלהים - בגימטריא עקב וי' אותיותיהם. וז"ש "וידו" - אותיות יו"ד, "אוחזת בעקב". וז"ש יעקב - י' עקב.

אמנם כאשר יורדים מוחין דגדלות הם דוחין את מוחין דקטנות למטה. וזהו סוד הכתוב אצל המלאך "לא יעקב יאמר עוד שמך" שהוא סוד הקטנות, "כי אם ישראל וגו'" - סוד הגדלות. וז"ש "כי שרית עם אלהים" - סוד מוחין אלו דשם אלהי"ם, ודוחין אותם למטה וכו' עיין עליו.

והנה נודע שאין החיצונים נאחזים רק מסוד הקטנות, אבל כשבאים מוחין דגדלות אזי נדחה ס"ם מן הקדושה בסוד (שיר ח, ו) "שלהבת יה". וזהו לדעתי סוד (בראשית ג, טו) "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" - הכוונה לומר שהוא ישופך כשיהיה בסוד ראש, סוד ישראל שהוא סוד לי ראש. "ואתה תשופנו עקב" - כשיהיה בסוד יעקב שסודו עקב - סוד הקטנות. והמשכיל יבין.


והנה נודע בכוונת ערבית "תורה ומצות חוקים ומשפטים": תורה - ע"ב, מצות - ס"ג וכו', עיין שם. הרי שתורה ומצות הם סוד ע"ב ס"ג שהם סוד אבא ואמא שמהם באים המוחין לזעיר ונוקבא. וכן באמת על ידי תורה ומצות אנו ממשיכים המוחין לזעיר אנפין. וזהו סוד "הקל קול יעקב וגו'" - הראשון חסר - בגימטריא ע"ב ס"ג, וכמו שהארכתי בעזה"י בדרוש הרביעי עיין שם, שעם האמור כאן תבין ביותר.

וזהו סוד "ויעקב איש תם" - כלומר מה שהיה יעקב קטן נעשה איש תם - אדם שלם בעשר ספירות. ולכן מלת תם נוטריקון - תורה מצות. שבכחם נעשה שלם בג' ראשונות הרמוזים במלת איש כנודע בתיקוני זוהר דף פ"ח ע"ב, עיין שם. ואמנם כשישראל ח"ו מבטלין מן התורה ומצות - אזי מסתלקין ג' ראשונות חב"ד מזעיר אנפין, וחוזר לקטנותו. והחיצונים נאחזים. והנה חכמה בינה דעת בגימטריא תריד. וזהו שכתוב "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך", ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", והמשכיל יבין. וזה לדעתי סוד מאחז"ל (משנה סוף מס' מכות) "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" דייקא, לפיכך "הרבה להם תורה ומצות" דייקא. והבן.


ומזה תבין סוד ורמז המיתה שהוא סוד הסתלקות המוחין, וכמו שכתבנו בדרוש הרביעי בס"ד. ומכאן תבין ביותר שהוא סוד שני אותיות י"ה שהם סוד תורה ומצות, וזה רמז מלת מיתה - נוטריקון תורה מצות י"ה. והבן זה. וזהו סוד הכתוב (תהלים קטו, יז) "לא המתים יהללו יה", והמשכיל יבין.

וזהו סוד מאחז"ל (ברכות לא, א) "לישרי לן מר, אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן, אמרו ליה אנן מה נענן בתרך? אמר להו אי תורה ואי מצות דבטלי מינן. איכא דאמרי הכי קאמר להו, הי תורה והי מצות דמגני עלן", עכ"ל עיין שם.
הנה מפני שיש בחינת מוחין מצד אבא ומצד אימא לכן הוכפל לשונו "ווי לן דמיתנן" ב' פעמים נגד הסתלקות שני בחינות אלו. וזה שענו בתריה "הי תורה והי מצות דמגנו עלן" בחייתינו(?). והוא סוד ה"י - שם י"ה. וזכרו שם זה אצל כל אחד - הוא סוד "הבן בחכמה וחכם בבינה" הנודע בספר יצירה. וללשון ראשון "דבטלי(?) מינן" - היינו לאחר מיתה שמסתלקים המוחין כאמור.

וזהו סוד מאחז"ל (שבת ל, ב) וזה לשונם: "הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה - הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו", עכ"ל. ומובן היטב עם האמור.
ומה שאמר "ואין להקב"ה שבח בו" - מורה על י"ש עלמין הבאים מיסודות דאבא ואמא. באבא יש ובאמא שי. וכמו שפירש בסוף ספר ויקהל משה אצל מעשה דאשה גדמת וכו' מה שפירש רש"י ז"ל "שבח הוא לה", עיין שם היטב. וזהו שאמרו "ואין להקב"ה" זעיר אנפין, "שבח" - סוד מוחין מיסודות אבא ואמא על ידי איש הזה שמת, כי הוא בטל מן התורה ומצות, ע"ב ס"ג כמדובר. ועיין היטב בטעמי מצות פרשת ויחי בדיני האבילות ותבין כל זה היטב.


ומזה תראה מבורר איך שרצה עשו להמית את יעקב ולפיכך אמר "יקרבו ימי אבל אבי" שהוא סוד הסתלקות המוחין בסוד (שיר ב, יז) "עד שיפוח היום ונסו הצללים" כנודע ליודעי חן. ולכן אז "ואהרגה את אחי" בסוד המיתה האמורה. ועיין מה שכתבנו לעיל בדרוש הרביעי. ואמנם לא עלתה בידו ועל זה אמרו חז"ל (תענית ה, א) "יעקב לא מת". ולפיכך נאמר "ויעקב איש תם" - היפך מת וכנ"ל.

(עוד אפשר לומר בזה סוד עמוק, והוא מש"ל בסוד יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו. והנה סוד המיתה הוא הסתלקות הגדלות דוקא, וזהו סוד הכתוב "ויקרבו ימי ישראל למות" - ישראל דייקא. אבל הקטנות נשאר. וז"ש חז"ל "יעקב לא מת" - יעקב דייקא שהוא סוד הקטנות. כנלע"ד בדרך אפשרי והמשכיל יבין).


ובכן נא"ה נבא אל הפסוקים(?)
"עם לבן גרתי" ואמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - הנה הורה בזה שהוא שומר התורה והמצוה, ובזה המשיך המוחין מאבא ואמא. וזהו סוד "לבן" - ל"ב נתיבות ונ' שערים. "גרתי" עם הכולל בגימטריא תרי"ד - חושבן חכמה בינה דעת וכנ"ל. וזהו סוד תרגום אונקלוס "עם לבן דרית", והמשכיל יבין.


"ויהי לי שור וחמור" - סודו על דרך שהודעתיך בדרוש הרביעי איך ששור וחמור מנגדים לשלשה ראשונים ובגימטריא הכי הוי, עיין שם. ואולי שזה רמוז בחז"ל (עירובין נד, א) "חש בראשו יעסוק בתורה" - ח"ש נוטריקון חמור שור, "בראשו" דייקא, מאי תקנתיה? יעסוק בתורה שבזה ממשיך המוחין וכאמור.

"וארבע מאות איש" נגד אות ם דצלם שהוא סוד ש מד' ראשים כנ"ל.

"אלהי אבי אברהם" - הוא סוד מוח חכמה. "ואלהי אבי יצחק" - הוא סוד מוח בינה. "ה' האומר וגו'" - הוא סוד הדעת, וממנו סוד הזיווג כנודע. וז"ש "שוב לארצך ולמולדתך וגו'", והמשכיל יבין.


"ויותר יעקב לבדו" - דע והבן כי לילה לאו זמן תפילין הוא והמוחין מסתלקין. ובזה מדוייק "ויותר יעקב לבדו", כי סוד ישראל (שהוא המוחין) נסתלק, ונשאר רק הקטנות שהוא יעקב. ולכן "ויאבק איש עמו" להתאחז בו.

"ויגע בכף ירכו" - הנה נודע סוד (איוב טז, יב) "שָׁלֵו הייתי וַיְפַרְפְּרֵנִי" - סוד שלו הוא סוד התלבשות ג' הויו"ת בגימטריא אלהי"ם‏[1] שבגיטריא של"ו. וזהו סוד כף ירכו - בגימטריא הכי הוי.
וגם שרצה לעשותו בסוד קטן שאינו יכול לילך ברגליו, והמשכיל יבין כי סוד עמוק הוא.

"ישראל יהיה שמך" ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הברכות - וקשה האיך רמיזא? ואמנם עם האמור למעלה מובן היטב.

"ויזרח לו השמש" ואיתא במדרש הנעלם דאיהו משה וכו' - וקשה, משה מאי עבידתיה הכא? ואפשר לפרש לפי דרכי שהוא מורה על יסוד אבא המלובש ביסוד אמא אשר שם שורש משה, סוד קפ"ד קס"א כנודע. ומשם האירו המוחין. והמשכיל יבין.


וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם", כלומר מה שהיה יעקב בסוד קטנות - נעשה שלם בקומה שלימה בעשר ספירות, וכמו שנתבאר לעיל בסוד "ויעקב איש תם". וראה נא אחי בעין שכלך סוד מלת שלם מורה באצבע על שני שיני"ן שבתפילין של ראש. אחד מג' ראשים שהוא סוד ל דצלם, ואחד מד' ראשים שהוא סוד ם דצלם כנ"ל. וזהו סוד שלם - כלומר אות ש' שהיא בסוד ל' ובסוד ם'.

והנה נעשה שלם בחכמה ובינה ודעת. וז"ש חז"ל (שבת לג, ב) "שלם בגופו בממונו בתורתו". הורו לנו בזה במאי שנעשה שלם ומאי שהיה חסר מקודם, והן הנה שלש אלה:

  • בגופו סוד הדעת, ראשית הגוף כנודע
  • בממונו סוד הבינה
  • ובתורתו סוד החכמה,

וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא כה, ב) "הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין", וכמו שהודעתיך כמה פעמים. ולפי דרכי הזה אתי שפיר טפי שבהם נעשה שלם שהיה חסר בקטנותו שלא היה רק ששה קצוות, ועתה נעשה שלם וכאמור.

ומעתה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל -- הרי הוא כמבואר. ועיין בלקוטי תורה איוב על פסוק "ואחר עורי וגו'", עיין שם והבן כל זה.

נשלם דרוש הכ"ג בס"ד



  1. ^ ג' פעמים יב"ק - ויקיעורך