מדרש לפירושים/חלק א/ו
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הששי - ספירת גבורה עריכה
רצוני בדרוש הזה להצילך מן הטעות שלכאורה על פי כלל הדברים שהודעתיך בדרוש שלפני זה - שעקרו[1] של יעקב ורובו הוא בנו של אברהם ממש, רק בבחינה זו נקרא יצחק 'אביו' גם כן במה שעל ידו יצא יעקב לאויר העולם, ובזה נמצא בו שמץ מן יצחק והוא בחינת חלק המועט שביעקב. ולפיכך רובו חסד ומטה כלפי חסד, ומיעוטו הוא דין, עד שלכן ממילא מובן שהבכורה ראויה ליעקב כי הוא הראשון לעשו מצד בחינת אברהם אביו ואזלינן בתר רובא, וכמו שהארכתי לעיל. ומעתה יש מקום לטעות ולומר שעל כל פנים נגד בחינה זו המועטת שיש ביעקב, דהיינו בחינת גבורה ודין שבו, שהוא בחינה זו מה שיצחק הוא אביו -- יהיה אם כן עשו בכור וראשון אל חלק זה שביעקב מפני שנולד בראשונה.
לכן כדי להצילך מן הטעות הזה באתי להאיר עיניך להודיע ולהוודע שלא כן הוא. כי הנה עשו נבדול נבדל בטומאתו מכל דבר שבקדושה - גם ממדת הגבורה שהיא קדושת עצמות ומשפט צדק. אך מה שאמרתי בדרוש העבר שעשו הוא סוד גבורה, וכן איתא גם כן בדברי האר"י זלה"ה ובספר מאורי אור וזה לשונו: "שמאל עם האותיות והכולל בגימטריא עשו" עכ"ל -- הכוונה בזה שיניקתו ואחיזה שלו הוא ממדת הגבורה. כלומר כשישראל אין עושין רצונו של מקום ח"ו, אזי הגבורות והדינים עליונים נותנים כח לס"ם, שרו של עשו, העומד בחוץ כנודע, להיות מושל על ישראל. כי כן הדין ומשפט צדק. כי זה תכלית כוונת בריאת הקליפות כמ"ש (קהלת ג, יד) "ואלהים עשה שייראו מלפניו" וכנודע. ומה שאנו רואים בחוש הראות שעשו נולד מן יצחק שהוא קדושה גמורה - כבר האריכו בזה המקובלים שהוא סוד רישא דעשו המונח בעטפ' דיצחק שהוא סוד הראש קדושה גמורה.
והענין כי אין לך שום דבר שלא יהיה לו חיות מן הקדושה. והוא חלק הטוב שבו. וזהו סוד סמא"ל - אותיות ס"ם הוא חלק הרע, ואותיות אל הוא הטוב שבו, קדושה עצמית. וכן מלאך המות - מלאך חלק הטוב, מות חלק הרע. וזהו סוד (ישעיה כה, ח) "בלע המות לנצח" וישאר מלאך קדוש. עיין בדבריהם באורך גדול. ומזה תבין גם כן אצל עשו, שחלק טוב שבו הוא קדושה עצמית, סוד רישא דעשו, בחינה זו שנולד מן יצחק אביו. אמנם חלק הרע שבו הוא רובו ככולו זוהמא ממש, ואין לו חלק ונחלה בקדושה עצמית רק הארה ויניקה בלבד.
לא כן חלק יעקב, כי גם חלק המועט שבו הוא על כל פנים קדושה עצמית, מדת הגבורה. לכן גם בבחינה זו המועטת שביעקב - לו לבדו משפט הבכורה. והבן היטב.
ואמנם עדיין יש מקום לטעות ולומר שעל כל פנים אותו חלק הטוב שבעשו שהוא סוד רישא דעשו קדושה עצמית, יהיה בכור וראשון אל חלק המועט שביעקב, מאחר שנולד ראשון והוא רישא דעשו קדושה גמורה כדאמרן. וכדי להראות לך גם בזה שלא כן הוא - אקדים הקדמה אחת יקרת הערך, והיא שבכל דבר שבקדושה - בכל חבל השתלשלותו - העליון גובר על התחתון ממנו. ולהפך בסטרא אחרא מסאבא - בכל חבל השתלשלותם - אית להו דינא דתתאה גבר, והתחתון גובר על העליון ממנו. ואתה דע לך כי על הקדמה זו בלבד חברתי חיבור אחד קטן בכמותו וגדול באיכותו[2], בו מבואר רובי דברים והפוכם הנמצאים בתנ"ך ובמאמר חז"ל, ומובנים כמה מאמרים סתומים וחתומים, נגלים ונסתרים, השם יתברך יזכני להוציא לאורה.
ושם כתבתי כמה טעמים לזה, וכאן - להוציאך חלק אי אפשר - על כן אציגה נא עמך מעט בלשוני שם. הנה שהארכתי שם קצת בסודות מופלאים להראות אמיתת הקדמה זו כתבתי שם בפרק חמישי בזה הלשון. [3]אם תביט בחוש הראות תראה גם כן איך שדברי נכונים בעזרת השם.
הלא תראה עיקר יקר תפארת גדולת מעלת הדרת עולמות הקדושים הוא מה שמושפעים ומעוללים מאור אין סוף ב"ה. ונמצא כל מה שהוא קרוב יותר לאור אין סוף - קדושתו יותר גדולה ומעולה, ולכן הוא גובר על התחתון ממנו. ולכן עולם העשיה כפוף תחת עולם היצירה, ועולם היצירה כפוף תחת עולם הבריאה, ובריאה תחת אצילות וכו' עד אין סוף. וכן בכל בחינה ובחינה - שכל עולם ועולם מעולמות אין מספר אשר ממקום קדוש יתהלכו - בחינה העליונה גוברת על בחינה התחתונה ממנה מטעם האמור.
אמנם בסטרא אחרא מסאבא - טמא טמא יקרא, וכל עוד טואמתו בו יותר מחבירו - משובח יותר ביניהם. נמצא כל מי שנתרחק יותר מן אור הקדושה הוא גדול יותר. ולכן ממילא בחינת התחתונים שבהם היא גוברת ומושלת על עליונה ממנה מטעם האמור וכו'. לכן תראה באמת מבורר שכל מי שנמשך ונסתעף מן הקדושה אית ליה דינא ד"עילאה גבר". וכל מי שנמשך לסטרא אחרא אית ליה דינא ד"תתאה גבר".
הלא נראה בעליל ישראל קדושים ובפרט צדיק הדור - הגוף כפוף תחת הנפש, ונפש תחת הרוח, ורוח תחת הנשמה, ונשמה תחת השורש שלה למעלה בעולם העליון. ומדובקים בבוראם תמיד על ידי התבודדות מחשבתם, עד שהגוף נהפך לרוחני ממש כמו שמצינו אצל משה רבינו ע"ה שעמד למעלה ארבעים יום בלא אכילה ושתיה ג' פעמים, ובאליהו שנעשה בשרו לפיד אש כנודע במקומו. ועל זה נאמר "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", כי נזדכך גופם ונעשה אספקלריא וכו'. אך הרשעים הולכים אחר תאות הגופניות וכו' ונר"ן שלהם כפופים תחת הגוף שהוא התחתון והוא הגובר. ובכל יום הולך ומתגבר, כי תתאה גבר.
ומזה תבין דבר והפוכו שאמרו חז"ל (ברכות יח, א) "צדיקים שבמיתתן קרוים חיים, רשעים בחייהם קרוים מתים וכו'", כי הנה הגוף הנגוף נקרא 'מת' באמת, כי אין שום מיתה שייך בדבר הרוחני, ואדרבה כשהוא עולה לשרשו הוא ח"י באמת, חיים הנצחיים, ח"י אמיתי ולא בדרך השאלה וכו'. רק הגוף נקרא 'מת' גם עודנו בחיים חיותו כמו שאמר הכתוב "כי הולך אדם לבית עולמו" וכנודע.
והנה הצדיקים מהפכים את הגוף לרוחני ממש וכו' ורשעים בהיפך. וזהו אומרו "צדיקים במיתתן קרוים חיים" - כלומר עם מיתתן, ר"ל עם הגוף שלהם קרוים חיים וכו'. "ורשעים בחייהם" - ר"ל החיות שלהם שהוא נר"ן שלהם - קרוין 'מתים' באמת, כי תתאה גבר וכו'. והארכתי שם בביאור המאמר הזה בישוב קושיות הרי"ף בח"א שם. עיין שם נפלאות מתורתינו בעז"ה.
- (הגה: ולחיבור קטן ההוא קראתי בשם עולם הפוך, כי חיברתי בעז"ה כמה חבורים קטנים ונתתי להם שמות על שם 'עולמות': שלשה מהם אחודים וצמודים, והיו לאחדים. מה שסתום בזה מפורש בזה, הלא המה:
- עולם אחד - מדבר בסוד האחדות האמיתי
- ועולם ברור - מדבר מסוד ברורי ניצוצים
- עולם הפוך - מדבר מדברים הפכים.
- ומרכז העולם ההוא הוא מאחז"ל (פסחים פ"ג ובבא בתרא פרק קמא) "עולם הפוך ראיתי וכו'". והוא בנוי ומשוכלל על יסוד הקדמה אחת קטנה מדברי הרב האר"י זלה"ה בלקוטי תורה פרשת בלק בפסוק (במדבר כח, ה) "פתורה אשר על הנהר" וזה לשונו:
- "כי בקדושה היסוד הקדוש גובר והנוקבא טפלה לו. ובטומאה להיפך וכו'(?). וזהו שכתוב "ארץ בני עמו" - שכן הוא בארץ בני עמו, אבל בבני ישראל אינו כן רק הנהר על הפתורה", עכ"ל.
- וכל העולם ההוא האיר מכבוד הקדמה זו פלאי פלאים בס"ד. ואין כאן מקום להאריך).
ומעתה ממילא סילק הטעות הנ"ל. ואין כאן מקום לטעות כלל. כי אותו השורש של עשו - אם שהוא קדושה גמורה - מכל מקום הוא כפוף תחת חלק הרע שבו כי תתאה גבר. לא כאלה חלק יעקב - דעילאה גבר. נמצא מפורש בשום שכל שיש משפט הבכורה לכל בחינות של יעקב אבינו ע"ה על כל הבחינות של עשו. ודוק ותמצא.
ועתה נבאר קצת פסוקים מן הפרשה זו:
"וישלח וגו' אל עשו אחיו" - הנה כפל הלשון בכל הפרשה "עשו אחיו", ומי לא ידע כי אח עשו ליעקב?
אומר על פי דרכי, כי אותו חלק הטוב של עשו נקרא 'אחיו' של יעקב, כלומר 'אחיו' של אותו חלק הקטן שביעקב שהוא מה שנולד ליצחק אביו כנז"ל. וחלק הרע שבו נקרא בשם 'עשו'. וזהו שאמר הכתוב (מלאכי א, ג) "ואת עשו שנאתי", ולא אמר "עשו אחיו".
ודע עוד כי כוונתו היה להחזירו למוטב, ויהיה עילאה גבר, ויוחזר אותו בחינה הנקרא 'עשו' אל שורשו הנקרא 'אחיו'. וזהו "אל עשו אחיו" להעלותו ממטה למעלה.
"וישובו וגו' באנו אל אחיך אל עשו" - כלומר נהפוך הוא, שאותו בחינת 'אחיך' נעשה 'עשו', כי אית ליה דינא דתתאה גבר. וזהו שאמר בזוהר וישלח (ח"א קסז, ב) וזה לשונו: "כיון דאמר באנו אל אחיך לא ידענא דאיהו עשו וכו'. אלא באנו אל אחיך ואי תימא דהדר בתשובה - לאו הכי, אלא עשו הרשע כדמעיקרא", עכ"ל.
הנה אומרו "ואי תימא" משמע שלזה היה כוונת יעקב באומרו "אל עשו אחיו" וכאמור.
וז"ש "הולך לקראתך" - כלומר ששני דברים אמרו לו. א' - מן 'אחיך' נעשה 'עשו', ואינו חוזר למוטב כמדובר. ב' - שהולך לקראתך להלחם עמך. וזהו "וגם" שאמרו המלאכים. ונגד שני דברים אלו נאמר אח"כ "ויירא ויצר" - כי היה צר לו על שאינו חוזר למוטב, וירא על מה שרוצה להלחם עמו.
וחז"ל אמרו (בראשית רבה, עו) "וירא שלא יהרג, ויצר לו שלא יהרוג וכו'". הסוד כי היה כח ביד יעקב אבינו ליקח מן עשו כל החיות שיש לו מן הקדושה וכמו שיהיה לעתיד. אך היה צר לו בסוד מאחז"ל (חגיגה יד, ב) "אסור לסרוסי כלבא", כי הם צורך עולם עד שיהיה הזמן גרמא ויקוים "בלע המות לנצח" כנודע. ולפיכך היה צר לו.
ועל אומרו "עם לבן גרתי" אמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - הכוונה מאחר שאני שומר המצות לכן עילאה גבר, וגרתי עם לבן - סוד חסד. והבן.
ולכן "ויהי לי שור וחמור וגו'" - הם סטרא אחרא והם תחת ידי ורשותי, ויכול אני ליקח מהם כל החיות. אך איני רוצה בבטולם עד לעתיד.
וזה "ואשלחה להגיד לאדני למצוא חן בעיניך" על ידי זה. והבן.
גם יש לפרש "להגיד לאדוני" - מלת "להגיד" הוא לשון המשכה כנודע, וכלומר להמשיך השפע לאדוני והיינו על ידי המנחה ששלח וכמו שאכתוב בסמוך, ולפיכך "למצוא חן". והבן כל זה.
ונגד שני בחינות עשו אחיו נאמר "ויחץ וגו' לשני מחנות". וז"ש "אם יבוא עשו" - חלק הרע, "והיה המחנה הנשאר" - נגד בחינת 'אחיו', "לפליטה" בלשון וודאי. והמשכיל יבין מה שיש להאריך.
"ויקח מן הבא בידו" אחת השמאלית כדאיתא בליקוטי תורה סוד מנחה - ק"ג עלמין דבסטר שמאלא שבגימטריא מנחה. ועיין בסוד תפלת המנח"ה שמתעוררין אחר חצי היום. והכוונה ליתן לו חיות ויניקה ממדת הגבורה. וזהו סוד המנחה.
"ויאבק איש עמו" - איש הוא לשון חשיבות כנודע, והוא מורה על חלק הטוב של עשו באומרו שהוא בכור וראשון על כל פנים אל חלק המועט ביעקב וכנ"ל. והיה זה בלילה - זמן שליטת הדינים. וז"ש "וירא כי לא יכול לו" להתגבר על כולו מטעמים הנ"ל, אמנם "ויגע בכף ירכו" - הוא בחינה המועטת שבו, הטפלה אליו, כמו רגל אל הגוף. ובמלת ירכו יש אותיות רי"ו שבגימטריא גבורה, ונשאר אות כ"ף. וז"ש "ויגע בכָף ירכו" - כלומר בכ"ף של גבור"ה, סוד כף חובה האמור בספר יצירה - שם היה לו אחיזה מכח פחד יצחק אביו.
גם "בכף" רצונו לומר
ב' פעמים כ"ף ב' פעמים כ"ף שווה 200 - בגימטריא ר', סוד אחוריים דאלהי"ם. ואם תחבר ר' אל עשו - בגימטריא תקע"ו - וזהו "ותקע כף וגו'".
גם פחד יצחק גימטריא ש', אלהים דיודין. ואם תחבר אל עשו הנאח"ז משם - בגימטריא תרע"ו.
וזהו סוד מה שכתבתי במק"א שעשו רצה להגביר הרעו"ת על יעקב בסוד (תהלים לד, כ) "רבות רעות צדיק".
וזהו סוד ותק"ע כ"ף בחושבן.
וזהו סוד "כי ציד בפיו" - במלת פי רמוז פ"חד י"צחק, וסוד ציד הוא חצי גבורות יצחק הידוע במק"א.
הכלל שעיקר ההתאבקות היה בשביל הבכורה כנ"ל. ומה שנאמר "וישטום וגו' על הברכה וגו'", ולא נזכר הבכורה -- כי תדע שהבכורה והברכה סוד אחד להם, וכמו שאחז"ל כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר גם ברוך יהיה. ומביאו רש"י בחומש ורמוז בזוהר תולדות (ח"א קמה, א) "בכרתי אהדר ליה זימנא אחרא ברכתי". וסוד הדבר לפי דרכי כאן הוא מש"ל שיעקב הוא הבכור גם בבחינה המועטת שבו מפני כי עילאה גבר ונהפך מדת הדין למדת הרחמים. אך כשישראל חוטאים ח"ו - אזי ממילא תתאה גבר, ומדת הרחמים נהפך למדת הדין, וממילא נעשה עשו הבכור אל יעקב. ודו"ק. ואז ישראל בגלות תחת עשו, והוא מקבל עיקר השפע מברכת עולם הזה. נמצא שהברכה תלוי בבכורה, וכמ"ש בכמה מקומות.
וזהו סוד מ"ש בספר שערי אורה (שער החמישי) בסוד "כי ציד בפיו וגו' - וראה הציד של גהינם נתון בפיו של עשו שמח ואמר גלות מכפרת עון", עכ"ל. ועיין שם באורך סוד הברכה איך תתקיים אחר המאכל והמשתה ואז תבין. לפיכך לא מצא יצחק פתח ברכה לעשו רק "והיה כאשר תריד" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", כי אז יהיה תתאי גבר וממילא "ופרקת עולו" כי אתה תהיה הבכור.
וזהו סוד מאחז"ל (מגילה ו, א) "קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם וכו' אי מלאה זו - חרבה זו. רנב"י אמר מהכא ולאום מלאום יאמץ", עכ"ל. והיינו כי אי אפשר שיהיו שניהם בכורים, אלא או יעקב כשעושין רצונו של מקום או בהיפך. וז"ש חז"ל "בזמן שקול קול יעקב אין ידי עשו שולטות". וזהו סוד מאחז"ל הנ"ל "אי מלאה זו" - רמוז שם אלהים שבגבורה. והבן היטב.
וזהו שכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם" - סוד עיר גימטריא פ"ר דינים כנודע, וכלומר שגם חלק המועט שבו - סוד הדינים, נעשה שלם בהם ובשלימות נעשה יעק"ב שסודו קו ימיני ע"ב בגימטריא חסד כמש"ל בדרוש החסד.
וז"ש "ויחן את פני העיר" - מלת "פני" ר"ל 'קודם' כנודע, וכלומר שחנה קודם אל הגבורות, סוד העיר. וזה "את פני העיר", כי עילאה גבר.
ראשי תיבות "את פני העיר" - גימטריא אלהים - שמיתקו באור החסד.
וזהו סוד "ויעקב איש תם יושב אהלים" - סוד אלהים שמיתקו.
ומעתה מ"ש חז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם יושב אהלים לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל -- הרי הוא כמבואר. וזהו גם כן סוד "והיה בית יעקב אש" - גימטריא אלהי"ם דיודין עם הכולל. וראשי תיבות ש אלהים.
"ובית יוסף להבה" - כי יסוד נטיל לשמאלא.
ועל ידם "עשו לקש" - כי ממדת הגבורה שמשם אחיזתו - משם ביטולו. קש ראשי תיבות קו שמאלי. וגם בסוד אשר שליט וגו' לרע לו לעצמו. והבן מאוד.