מדרש לפירושים/חלק א/ה
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש החמישי - ספירת חסד עריכה
זה לשון חז"ל (ראש השנה יז, א) ""ורב חסד" - מטה כלפי חסד. היכי עביד? ר"א אומר כובש. ר' יוסי בר חנינא אומר נושא. תני דבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה". עכ"ל.
וידוע למוקבלים קדמונים שת"ת הוא 'מטה כלפי חסד' -- אם שהוא אמצעי בין חסד וגבורה, בסוד עירוב שהוא ע"ב רי"ו חסד גבורה -- מכל מקום יותר נוטה אל החסד ממה שנוטה אל הגבורה.
והנה במק"א פירשתי כל המאמר הזה באורך. וכאן ארמוז בקיצור. כי מקשה היכ"י עבי"ד המאציל העליון שיהיה ת"ת מטה כלפי חסד מאחר שהוא אמצעי.
- "ר"א אומר כובש" - פירש"י כף המאזנים של זכות - הוא מ"ש בספר יצירה (פ"ב משנה א') "כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים". וז"ש כובש הכף זכות, שהחסדים מתפשטים בו.
- "ר' יוסי ב"ח אומר נושא" - פירש"י מגביה כף המאזנים של חוב - היינו שהגבורות חוזרים לשרשם ונמתקים שם.
- "תני דבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון" - כלומר שכאשר מתחילין הגבורות להתפשט, באים החסדים וממתיקים אותם מעט מעט עד שנמתקו כל הגבורות על ידי החסדים. וזהו שכתב "וכך היא המדה", כלומר מדה זו ת"ת ישראל. ומר אמר חדא וכו'. כי הכל אמת, רק כל אחד אומר לפי שורש נשמתו. ובמקומו הארכתי.
ובאמת היודע ומבין בדברי האר"י זלה"ה בסוד התפשטות ה' חסדים וה' גבורות בזעיר ונוקביה ימצא טוב טעם ודעת עמוק עמוק במאמר הזה. ועיין ט"מ טעמי מצות בפרשת בהעלותך.
אמנם עלה ברצוני להלביש הדברים שיובנו אף למתחילים בחכמה. ולכן אחזתי בלשון הקדמונים ובדרכיהם הלכתי בדרושים אלו - דרושי חג"ת, ומה שיש להעמיק בעניינים אלו על פי הקדמות האר"י זלה"ה יבואו אי"ה בדרוש בפני עצמו בחבורי הזה.
והנה ת"ת נקרא שמי"ם על שם א"ש ומי"ם כנודע. ולכאורה יקשה למה אות ש' המורה על 'אש' נכתב תחלה במלת שמים - הרי חסד למעלה מן הגבורה? אמנם עם דבי ישמעאל הנ"ל מובן כי מתחלה מתפשטים הגבורות ואח"כ באים החסדים וממתיקים אותם.
ומובן בזה מאמר בספר הפליאה, וזה לשונו:
- "המים למעלה מן האש ובכאן נכתב הש' המורה על האש קודם המים וכו'. יצאת בת קול בעבור שהאש למטה מן המים והוא קרוב וסמוך לאש, על כן הקדים האש מן המים וקראן 'שמים'. ואמר רבוני דעלמא זיל בתר רובא, רוב קבלתו מן המים לכתוב תחלה מים ואח"כ אש. א"ל האש מקבל תחלה שהוא הש'. ואח"כ באים המים ומכבים האש. וזהו שהמים גברו על האש. ולכן נכתב הש' תחלה", עכ"ל.
והוא מובן. ובמקומו הארכתי גם בזה. וכתבתי רמז נאה בענין פרה אדומה שסודה פ"ר דינים הצריכין מיתוק על ידי כהן איש חסד כנודע, ולפיכך מתחלה מטמאת טהורים כדרך השתלשלות אלהים קדושים שהחיצונים נאחזים. אך אחר המיתוק נאמר (במדבר יט, יז) "ונתן עליו מים חיים" - והמים מכבים את האש, ולפיכך מטהרת טמאים. ועל ידי המים נעשה מן א"פר - פא"ר של תפארת, שמטה כלפי חסד כמו שנאמר "ורב חסד" ואזלינן בתר רובא.
ורמז בחז"ל (חולין יא, א) מנא לן דאזלינן בתר רובא אתיא מפרה אדומה. ולכן בפרה אדומה נתכפר חטא העגל שעיקור החטא היה שהגבירו הגבורות על החסדים כנודע, ושם הארכתי.
ולכן נקרא תפארת רחמים, כלומר ר"ח בגימטריא יצח"ק, ומים - חסד, כדאיתא בשערי צדק ומובא בחייט וכאמור בסוד שמי"ם. וידוע שיעקב מדתו רחמי"ם שסודו ת"ת המטה כלפי חסד. וזה לדעתי רמוז בשם יעקב - נוטריקון קו ימיני ע"ב שבגימטריא חסד שהוא קו ימיני שיעקב מטה כלפי חסד. אך עשו שורשו פחד יצחק אביו - קו השמאלי, ולכן השמאל בגימטריא עשו כדאיתא בספר מאורי אור.
והנה הקדמונים כתבו רמז בפסוק (עובדיה א, יח) "בית יעקב אש ובית עשו לקש" - א"ש נוטריקון א'הבה ש'לום. וההיפך בעשו -- קש נוטריקון ק'נאה ש'נאה, או ק'טטה ש'נאה. ומובא בשל"ה. ולדרכי יתכן כי נודע בזוהר השתלשלות מדת האהבה הוא מן החסד כמ"ש (מיכה ו, ח) "ואהבת חסד". ולכן יעקב המטה כלפי חסד היו בו מדות הטובות אלו. אך עשו הנאחז מן הגבורות והדינים היו בו ההפכיות - קנאה ושנאה וכדומה. ורמז במלת "קש" גם כן בנוטריקון - קו שמאלי, היפך יעק"ב שסודו ק"ו י"מיני וכאמור.
והנה נא ידעת כי חסד הוא בכור וראשון אל ז' ספירות הבנין בסוד מאחז"ל (משנה בפרק קמא דיומא) "כהן נוטל חלק בראש", כי חסד הוא כהן המקבל שפע קודש מן ג' ראשונות - סוד הראש, ומחלק לשאר הספירות. ובסוד האמור בזוהר בלק (ח"ג קצא, ב) "יומא דכל יומין כלילין ביה וכו'" וכנודע.
וממילא מובן מזה שהבכורה ראוי דווקא ליעקב שהוא איש חסד וכאמור. ולא לעשו הנאחז ממדת הגבורה. והיה אדמוני. ואמרו חז"ל (בראשית רבה, סג) "הוא אדום, ותבשילו אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, לבושיו אדומים", עכ"ל. והיינו לומר ששורשו מן הגבורה שמשם נמשך כל מראה אדומה. כדאיתא בזוהר שמות (דף ד' ע"א, ו' ב') ובהקדמת התיקונים (דף ט' ע"ב) "אודם מסטרא דגבורה וכו', אבנא סומקא נטילת מן גבורה", עי"ש. ולכן קנה יעקב הבכורה בעד מאכל אדום, ובזה הראה לעשו שאין לו חלק ונחלה בבכורה. ואיתא בפרקי היכלות (פרק ז') "מימינו חיים משמאלו מות". שהמות נמשך מן הגבורה. וז"ש עשו "הנה אנכי הולך למות" - ר"ל למדה זו שממנה נמשך המו"ת, ולכן למה לי בכורה.
והנה יקשה לכאורה אחר שיעקב הוא הבכור באמת למה עשה ה' ככה שנולד עשו בראשונה עד שהוצרך יעקב לקנות הבכורה ומסר נפשו עליה? ודברי חז"ל ידועים. ואני לפי דרכי אומר שיש עוד קושיא אחת, והיא איך יעקב שרובו ככולו הוא חסד, נולד מן יצחק שהוא דין? ומהיכן בא לגבורות שיולידו את החסדים?
ואמנם נלע"ד מפני שאברהם הוליד את יצחק, ויש בבן כח האב - הרי שיש ביצחק כח מן אברהם אביו. ומן אותו בחינה וכחו של אברהם הנתון בתוך יצחק - ממנו דווקא נולד יעקב. באופן שעיקרו של יעקב הוא רק מן הכח הזה של אברהם. רק בדבר הזה נמצא בו שמץ מן בחינת יצחק אביו במה שנולד מכחו ונמשך ממוח שלו. ויצחק הוא רק כמו מעבר בעלמא ובחינה אמצעי בין אברהם ויעקב במה שעל ידו יצא לאויר העולם. והבן זה. ומן הנראה נבין הנסתר במדות העליונות שלפיכך ת"ת רובו חסד ומיעוטו דין. והבן זה.
וזהו לדעתי פירוש הפסוק "אלה תולדות יצחק". ופן יקשה המקשה איך נולד יעקב מן יצחק? על זה מתרץ הכתוב "אברהם הוליד את יצחק" - "הוליד" דייקא, שהוא פועל יוצא לומר שיעקב הוא מבחינת אברהם שביצחק, וכאמור. אמנם עשו כחו ושרשו הוא מבחינת אביו יצחק ממש - גבורה עצמית.
ומעתה לא קשיא מידי. כי לכן נולד עשו בראשונה, כי כן ראוי שיצא תחלה מי שהוא מבחינת אביו עצמו קודם אל מי שאינו רק מבחינת התערובות שיש באביו, ודו"ק. ולכן אף שעשו יצא ראשונה -- מכל מקום ליעקב משפט הבכורה. והיינו מטעם זה עצמו האמור כי מכיוון שעיקרו של יעקב הוא מבחינת אברהם אבי יצחק - ממילא הוא בכור לעשו, שהוא רק מבחינת יצחק בן אברהם. ודו"ק היטב.
וזהו סוד הכתוב (ישעיה מא, ח) "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי" - ר"ל שיעקב הוא ממש זרע של אברה"ם אוהב"י - סוד אהב"ת חס"ד וכמש"ל. וזה גם כן סוד (ישעיה כט, כב) "בית יעקב אשר פדה את אברהם". ואמרו חז"ל (סנהדרין יט, ב) שפדאו מצער גידול בנים.
ובבראשית רבה (בראשית רבה, סג) אמרו: "אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב", והקשו המפרשים למה דווקא יעקב. אמנם עם האמור מובן, כי יעקב הוא ממש כחו של אברהם. וזהו סוד הכתוב (בראשית מח, טז) "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק", וראיתי מקשים ממה נפשך, אם חושב ממטה למעלה יאמר יצחק ואברהם, ואם מלמעלה למטה יאמר "שמי" אחר אבותיו. ולדידי לא קשיא מידי, כי אברהם הוא אביו ממש ויותר מיוחס בתואר 'אביו' מן יצחק, ולכן מזכירו בתחלה.
ובפירוש נאמר (בראשית כח, יג) "אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" - הרי נאמר מלת 'אביך' אצל אברהם ולא אצל יצחק. ומיושב תמיהת בעל הטורים שם. והיינו כי שם היה במראת הסל"ם שסודו ה' חסדים - ה' פעמים הוי"ה ה' פעמים הוי"ה שווה 130 גימטריא סלם כנודע. ובבחינת החסדים אברהם הוא אביו של יעקב. ודבר זה מרומז שם בבעל הטורים "ויש אומרים וכו'", עיי"ש והבן היטב.
וזה סוד הכתוב (מלאכי א, ב) "אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו, הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב", וקשה איך מיושב "במה אהבתנו"? אמנם דע מ"ש "אח עשו ליעקב" משמעותו שלא היה יעקב רגע א' באויר העולם בלא אח, כי תיכף כשנולד יעקב היה לו אח שהוא עשו שנולד ראשון. מה שאין כן עשו בעת יציאתו לאויר העולם לא היה לו אח, שעדיין לא נולד יעקב. וקשיא באמת למה נולד עשו בראשונה. ועל מה עשה ה' ככה. אלא ודאי כדאמרן שעיקרו של יעקב הוא חסד לאברהם ומשם סוד אהבה - אהב"ת חס"ד כנ"ל. וז"ש "אהבתי אתכם" - מבחינת החסד שמשם סוד האהבה. "ואמרתם במה אהבתנו" - מאן אוכח ואיזה ראיה לדבר? ועל זה אומר הוכחה גמורה - "הלא אח עשו ליעקב" וכמדובר - שנולד עשו בראשונה וכל ימי יעקב היה לו אח, ומזה שפיר מוכח "ואהב את יעקב" - שהוא מסוד אהבה, זרע אברהם אוהבי, וכדבר האמור.
העולה מכל זה שהבכורה ראויה ליעקב בסוד החסד הקודם לגבורה. אמנם נודע כשהעוונות גוברים ח"ו אזי גם מדת החסד מסכמת אל הדין, וכנודע בסוד (איכה ה, א) "זכור ה' מה היה לנו" - כי מן הויה שבגימטריא מ"ה - נעשה לנ"ו - שבגימטריא אלהים. וכמו שאמרו חז"ל "רשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין". וזהו סוד (איכה א, ה) "כי ה' הגה על רוב פשעיה", ואמרו חז"ל (רבה איכה) "כי ה' הגה - יכול על מגן, ת"ל על רוב פשעיה", עכ"ל. והיינו שברוב עוונות גם ה' - מדת הרחמים, "הגה" - שמהפכים מדת הרחמים למדת הדין, ונמצא אז נעשה מדת הגבורה בכור וראשון אל מדת החסד, ואז נעשה גם עשו בכור אל יעקב, ויונק עשו מעיקור השפע וישראל מן המותרות ח"ו. והבן זה. ובמקום אחר הארכתי.
וידוע במפרשים שלא היה נעלם מיצחק רשעת עשו, רק שרצה לברכו בברכת עולם הזה וליעקב רצה לברך בברכת עולם הבא בלבד, כי כן מדת הדין של יצחק שלא יהיה ליעקב חלק ונחלה בעולם הזה כלל. ויעקב לקח הברכות של עולם הזה ברמאות מטעמים הידועים במפרשי התורה.
ואני לפי דרכי אמתיק לך הדבר, כי אמרו חז"ל (מנחות כט, ב) "עולם הבא נברא ביו"ד ועולם הזה בה'". ונודע סוד שיר משולש - יו"ד בחסד, ה' בגבורה. ונמצא מבואר שיעקב בסוד עולם הבא ועשו עולם הזה. ולכן אמר עשו "הכי קרא שמו יעקב" שסודו ק"ו י"מיני ע"ב - חס"ד כמש"ל, "ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח" - שפיר, כי חסד הוא הבכור, וכמ"ש בעצמו "הנה אנכי הולך למות" וכמש"ל. אך ועתה - "לקח ברכתי" דייקא - ברכה שלי שהוא ברכת עולם הזה שנשתלשל מן הגבורה. והרי מה שנקרא יעקב הוא מלשון 'עוקבא' ורמאות, וגם הבכורה לקח ברמאות. וז"ש "זה פעמיים" - כלומר בפעם זה נודע לי שעקבני פעמיים מה שלא ידעתי עד עתה.
אמנם באמת הברכה תלוי בבכורה, כי השפע צריך לבא בסדר המדרגות - עיין בלקוטי תורה פרשת וירא ואז תבין, וז"ש חז"ל (תנחומא ורש"י בחומש) "למה חרד יצחק וכו' ושניתי סדר היחוס וכו' עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה", עכ"ל. בזוהר תולדות (ח"א קמה, א) וזה לשונו: "מאי 'זה'? "ויעקבני פעמים" מבעיא ליה? אלא מלה חד הוי תרי זמני, בכרתי אהדר ליה זימנא אחרא ברכתי", עכ"ל. ולפי זה אומרו 'ויעקבני פעמים' כפשוטו - שהברכה תלוי בבכרה, ולכן אותיותיהם שוות. וק"ל.
והנה לא מצא יצחק שום פתח ברכה לעשו רק לומר "והיה כאשר תריד וגו'", ותרגומו "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", והכוונה כמדובר. כי אחר שישראל חוטאים ח"ו - נעשה מדת הגבורה בכור אל מדת החסד ואז ממילא "ופרקת עולו וגו'" כי נעשה עשו בכור אל יעקב. וכן איתא ברבינו בחיי (פרשת שמות) שישראל אין נקראים בשם 'בכור' רק בזמן הגאולה ולא בזמן הגלות, עי"ש היטב. ומובא בנ"ב (מצוה י"ח סימן ח'), עי"ש והבן.
ועתה נבוא לענין נגיעת הכף על פי דרכנו. ואקדים מה שאיתא בכנפי יונה ומובא במגלה עמוקות (אופן קכ"ג) שיש צינור אחד למעלה, ראש כל הצינורות היורדים לעולם מן מדת החסד, ואותו הצינור הוא סוד מיכא"ל, ר"ל מדת בינ"ה נקראת מ"י, מדת חסד נקראת א"ל וכו', ואותו הצינור שיורד מבינה לחסד הוא כדמות ך, וזהו סוד מיכאל, עכ"ל.
ועיין גם כן בספר פלח הרמון (שער הרביעי פ"א) וזה לשונו:
- "והוא נרמז בשם מיכאל מלאך החסד. מי - בינה, אל - חסד, והצינור ביניהם נרמז באות כָף שמורה דמיון והשואה ביניהם. ועוד כל צנור כלול מעשר והוא עולה מן העלול לעלה, ויורד מן העלה אליו, וב' פעמים עשר - הרי כף", עכ"ל.
ועיין שם שהאריך וכתב ששה טעמים על התעלמות הצנור הזה, עי"ש.
ולדעתי זהו סוד (מיכה ז, יח) "מי אל כמוך" כלומר כמ"ך סוד מ"י א"ל הם כמ"ו ך' צינור המחברם והכל עצמות א'. ועיין שם בטעם הששי ואז תבין זה. וזהו סוד (שמות טו, ו) "ימינך ה' נאדרי בכח", מלת "בכח" נוטריקון - ב'ינה כ'ף ח'סד, לומר שמתחברים בינה - מי, עם חסד - אל, על ידי כ"ף המחברם כאמור. וזהו גם כן סוד (תפלת ר' נחוניה בן הקנה) "אנא בכח גדולת ימינך". והבן כל זה.
וז"ש "ויגע בכף" - הוא סוד הצנור הגדול הזה. גם כף עם הכולל גימטריא מיכאל. והכוונה להגביר הגבורות על החסדים וממילא יסולק השפעת הצנור הזה שהיא חסד גמור המושפע מעצמות בינה דאיהי רחמי אע"ג דדינין מתערין מינה. ועיין שם בפלח הרמון בטעם הששי שכתב ותבין גם זה.
ומ"ש "וירא כי לא יכול וגו'" - כבר כתבתי בדרושים שעברו כלל הדבר, ומשם תבין גם כאן ובשאר מקומות שבודאי אין שום פגם נודע במקומות גבוהים כזה, רק שפוגם בהתפשטות והשתלשלות מן אותו הבחינה הנקרא בשם 'ירך'. וז"ש "וירא כי לא יכול לו" למעלה, אך "ויגע בכף ירכו" למטה מהתפשטות הדבר והשתלשלות. זכור ואל תשכח שלא אצטרך לכפול הדברים בכל דרוש.
ומצינו לחז"ל (ומובא בילקוט דף ל"ט ע"ב) שמלאך מיכאל היה, וזה לשונם שם:
- "אמר לו הקב"ה למיכאל, יפה עשית שעשית לכהן שלי בעל מום. א"ל רבונו של עולם, והלא אני כהנך. א"ל אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ וכו'. א"ל הקב"ה למיכאל למה עשית כן לבני בכורי. אמר לפניו לכבודך עשיתי", עכ"ל.
ולפי דרכי יתכן מאוד, כי הנה מחמת איזה אבק עבירה נתגברו הגבורות על החסדים כנודע וכדאיתא בשל"ה שזה כוונת חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם", והנה ממילא גבר הדין בכל המדריגות. וגם מיכא"ל שר החסד השכים אל הדין אז, ובפרט שאליו נוגע הדבר כמו שהוא מורה באותיותיו על התחברות מדת העליונות על ידי הצינור כאמור. וידוע כהן הוא סוד חסד. ומום גימטריא אלהים. וז"ש "שעשית לכהן שלי" דייקא שהוא איש חסד, "בעל מום" - בסוד אלהים.
ואמר "אני כהנך" מלאך החסד. ואמר "אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ" וראוי לך להשפיע עליו חסדים ולא דינים. וכן אמרו "לבני בכורי" הוא שמש"ל שחסד הוא בכור וראשון.
"אמר לפניו לכבודך עשיתי" - ר"ל לכבוד ך' שהוא הצינור האמור. וזהו סוד "אמר לפניו". והמשכיל יבין מה שיש להאריך בזה.
הכלל שרצה ס"א לפגום בסוד הצנור שהוא סוד ך שהוא המחבר מ"י א"ל. והבן זה בסוד הסתלקות אימא מעל בנין, כי חסד הוא "יומא דכל יומין כלילין ביה", כנז"ל.
ובזה נבאר קצת פסוקים מן הפרשה זו.
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל" - ראשי תיבות למפרע אל מי - לתקן הפגם הנ"ל, ובמלת "מלאכים" יש אותיות מיכאל, ושלח לאמר לו שיש בכחו לחבר את האוהל להיות אחד. ורמז נאה בחז"ל (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש היו" - לומר שהוא ממש מיכאל בשלימות בלי שום פגם באותיותיו.
"עם לבן גרתי" - כבר ידוע שמראה לבן הוא בחסד כדאיתא בזוהר שמות (דף כ' ע"א וע"ב) ובהקדמת התיקונים (דף ט' ע"ב עי"ש). ואמרו חז"ל וכן פירש"י "תרי"ג מצות שמרתי" - הכוונה לומר אחר שאני שומר המצות אני הבכור וראשון וכמש"ל.
"ויהי לי שור וחמור וגו'" ואיתא במגיד שרומזים על ז' ספירות הבנין, עי"ש. ולדידי אתי שפיר ובא לומר שהוא בסוד חסד - "יומא דכליל כולהו יומין" שהוא כולל כל ז' ספירות הבנין, וזהו אומרו "ויהי לי" דייקא, "שור וחמור וגו'" - שאני כולל אותם וכלם הם לי.
"אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק" - הוא הדבר הנז"ל שאברהם הוא אביו ממש. וגם יצחק הוא אביו בסוד מעט דין שבו. והבן זה.
"ואטיבה עמך", וכן "היטב איטיב" - ידוע סוד הטובות שהם מסוד החסד כמ"ש (תהלים כג, ו) "אך טוב וחסד".
"פן יבא והכני אם על בנים" - ואמרו חז"ל (בר"ר, עו) "ואתה אמרת לא תקח אם על הבנים", עכ"ל. והוא פלאי. ולדרכי יתכן בסוד מ"י א"ל. ובסוד הסתלקות אימא מעל בנין שרמזתי לעיל. וזהו גם כן סוד מאמר עשו "מי אלה לך", והבן.
והנה שם במגלה עמוקות (אופן קכ"ג) איתא שלכן רצה משה לבא לארץ ישראל שהיא ראש עפרות תבל, ושם יזכה לצנור ההוא. השיב לו הקב"ה "רב לך" - ר"ל מיכאל שהוא ראש השרים הוא רב שלך, שכן נעלם של מש"ה[1] בגימטריא מיכאל, ואין צריך אתה בשביל זה ארץ ישראל, עכ"ל.
והנה משה ויעקב בחד דרגא. וזה דעתי סוד מדרש הנעלם וזה לשונו: "ויזרח לו השמש דאיהו משה" עכ"ל. וקשה למה משה - מאי עבידתיה הכא? ועם האמור מובן שבזה נתרפא סוד כף הנ"ל. והנה משה ומילואו (שבגימטריא מיכאל) בגימטריא תמ"ו, וזהו סוד "ויעקב איש תם" - אות ו' של "ויעקב" עם תם גימטריא הכי הוי. וגם יעקב הוא בעצמו סוד ו' כנודע.
ומבחינה זו סוד הבכורה, ולכן אמר עשו "הנה אנכי הולך למות" - היפך משה מיכאל, ולמה לי בכורה. והוא גם כן סוד אומרו "יש לי רב" - ר"ל מלאך מיכאל הרומז במלת "רב" כאמור במגלה עמוקות. וכלומר שאני מושל עליו בסוד נגיעת הכ"ף וכנז"ל.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען" - דייקא בארץ ישראל שהיא ראש עפרות תבל - שם דווקא תיקון הצנור ההוא ונעשה שלם בסוד "חסד א"ל" - שלם בגימטריא ב' פעמים א"ל במילוי כנודע[2]. "שכ"ם" - ר"ל שם ך', שתיקן אות ך סוד הצינור.
וזהו סוד "ויקרא לו אל וגו'" - סוד "חסד אל".
וזה רמז "בית יעקב אש" - נוטריקון שם אל, שבחסד קו ימיני שסודו יעק"ב כנז"ל. "ובית עשו לקש" - קו שמאלי, שמשם ביטולו כנודע. ואין כאן מקומו.
וז"ש חז"ל (בראשית רבה, עט) ולפי שכתוב "ויעקב איש תם" לפיכך "ויבא יעקב שלם" וכאמור בסוד משה מיכאל שבגימטריא תמ"ו, ובכח זה נעשה שלם כמדובר.
- נשלם דרוש ה' בס"ד