מדרש לפירושים/חלק א/יז
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הי"ז - כללות נהי"ם
עריכהידוע תדע שיטת ספר הפליאה בענייני קין והבל, ואם שאין בידי ליישב כל דבריו על פי קבלת מרן האר"י זלה"ה - מכל מקום לא מנעתי מלכתבם מאחר שגם דבריו דברי אלהים חיים, ומה שיש להאריך על פי דברי רבינו האר"י זלה"ה אציגה עמך בדרוש בפני עצמו אי"ה, ואקראנו דרוש חו"ג אי"ה. והוא שהבל הוא השפעת הנצח ונקרא 'הבל' מלשון הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, שהנצח הוא תורה מדת משה שהוא הבל. וקין הוא מהשתלשות הגבורה.
עוד שם וזה לשונו: "אמר קין - שהוא הפחד אשר משם נאצלות הרעות - אביא מפרי האדמה שהוא הפחד פרי החסד אל האדמה שהוא עתה מנחה לה' ואסלקנה משם", עכ"ל.
עוד שם וזה לשונו: "ואז והבל שהוא הנצח וכו' מבכורות צאנו מהמדות שלמעלה מהן ומחלבהן - חסד וחכמה עילאה לבא לגרש את הדין מהאדמה וכו' ומלת והבל נצח ויסוד, שהוא"ו רומז ליסוד וכו', וחרה לקין מאד ויפלו פניו מן הרחמים", עכ"ל.
עוד שם בסוד הבל ושתי תאומותיו, וקין ותאומה אחת, וזה לשונו: "עלו למטה שנים וירדו ז' וכו' כי כשהתפארת והיסוד בעטרה כל הז' יורדים שם. והנה הז': הבל ושתי תאומותיו - הם חסד ונצח ויסוד. וקין ותאומה אחת הם פחד והוד. ואדם וחוה - הוא תפארת ועטרה. ועל שהחסד ונצח והיסוד כולם רחמים - על כן נקראים 'תאומות'. וכן הפחד וההוד על שהם אחים בדין", עכ"ל.
עוד שם וזה לשונו: "עוד אמרו רז"ל אמר ר' יהודא בריה דר' חייא, עשה קין בהבל אחיו פצעות פצעות, חבורות חבורות, שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוואר וכו' ולא ידע ענין הריגה, ועשה לו צער של חבורות ופצעות ולא ידע לברור לו מיתה יפה. אלא הכוונה הוא כך, כי קין כיוון להמשיך הדין בנצח - מדתו של הבל. ומנצח ביסוד. ואלה הם חבורות ופצועות. עד שהגיע בעטרה הדין הקשה - זהו עד שהגיע בצווארו", עכ"ל.
עוד שם וזה לשונו: "'לכן כל הורג קין' - המדה הנקרא כל הוא יסוד, 'שבעתיים יוקם' - כלומר ששה אלפי שנה יהיה קיים, ובין השמשות של אלף השביעי - 'כל הורג קין' - שיתבטל הרעה וישובו הכל ברחמים, והיה ה' למלך על כל הארץ והמות יבולע לנצח שלא לרדת בכח הדין", עכ"ל.
זכור ואל תשכח כל אלה הדברים. ובודאי רוב דבריו אפשר ליישבם על פי קבלת האר"י זלה"ה, והמשכיל יבין אחר שיעיין בדרוש חו"ג אי"ה.
והוי יודע מה שכתב בפליאה שיסוד הוא בסוד הבל, ולכאורה הלא יסוד נטיל לשמאלא כנודע. אמנם מפני ש"חסד שרי בפום אמה" נחשב לפעמים לחסד, וכנודע בפירוש האדרות. וגם הוא סוד מ"ש בתיקון י"ג דף כ"ה ע"א "בגין דנצח ביה רמיז נח הצדיק", עכ"ל. עיין שם. הרי שנצח ויסוד - סוד אחד להם. והבן.
והנה כבר נודע שיעקב הוא סוד הבל, ועשו הוא סוד קין. וכדאיתא בתיקון ס"ט דף קי"ז ע"ב "יעקב כגוונא דהבל ועשו כגוונא דקין", עי"ש. וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, סג) "הוא אדום וארצו אדומה וכו'" - כי הוא סוד קין - גבורות ודינים בבחינת אודם כנודע. וזהו סוד "כי עיף אנכי" וכתבו הקדמונים עיף גימטריא קין. וזהו שאמר הכתוב "על כן", רצונו לומר שהוא מאמר הכתוב: "על כן" - מפני שהיה סוד קין, "קרא שמו אדום", ר"ל קרא עשו שמו של התבשיל בשם אדום ולא אמר "מן התבשיל הזה" וכדומה, אך הלך אחר שורשו שהוא אדו"ם, לכן אמר "מן האדום הזה". והיינו דכתיב "ויבא עשו מן השדה" - הוא אותו השדה הידוע שנאמר (בראשית ד, ח) "ויהי בהיותם בשדה". וזהו שאמר הכתוב "והוא עיף" שבגימטריא קין.
וזהו סוד מאחז"ל (בבא בתרא טז, ב) "והרג את הנפש - כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם כי עיפה נפשי להורגים", עכ"ל. הנה למדו מן עיף שהרג את הנפש, והוא הסוד מה שקין הרג את הבל בשדה. והבן.
ועתה נאמר שעשו הוא סוד גבורה והוד שהוא סוד קין ותאומה שלו כנז"ל. וזהו סוד "והידים ידי עשו", ר"ל שנאחז משני ידים - גבורה והוד, ושניהם שמאלים וכנודע למעמיקים שגם הו"ד נקרא י"ד והבן. ויעקב הוא סוד הבל שהוא סוד הבל פיהם תינוקות של בית רבן כנז"ל. וזהו שאמרו חז"ל (בראשית רבה, סה) "בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו", עיין שם.
ומעתה נאמר מה שקרא יעקב לעשו 'אדוני' הוא לשורשו שהוא סוד 'גבורה' - נגד בחינה שלו שהוא נצח, והגבורה למעלה מן הנצח, לפיכך קראו 'אדוני'. ואף על פי כן אמרו חז"ל שחטא בזה עד שאמרו עליו (בראשית רבה, עה) מחזיק באזני הכלב. וטעם הדבר מפני שנצח הוא חסד מן ה' חסדים, וגם כי הוא ענף החכמה. לכן עולה על הגבורה. והבן זה. ומזה תבין עיקור[1] התאבקות שהיה בשביל הבכורה, כי עשו סבר שלו ראויה הבכורה מטעם האמור, אבל באמת לא כן הוא וכמדובר. ומה שנולד עשו ראשון הוא מן הטעם הנודע אצל קין והבל במה שקין נולד ראשון. דוק ותמצא.
ומעתה תבין כמו שקין עשה בהבל פצועות חבורות שהכוונה היה להוריד הדין על נצח ויסוד -- כן היה כוונת עשו ממש כמ"ש להלן בסמוך. והנה תראה נצח יסוד גימטריא בכור. והכוונה כי כשהם מושפעים מאור החסד אזי הם בכורים אל הגבורה, הגם שהגבורה למעלה מהם והיפך מובן[2].
והנה "כי כן יבורך גבר" על ידי הבכורה, כי ברוך אותיות בכור. ומזה מובן מה שכתבתי כמה פעמים שהברכה והבכרה הם אחד, וכדאיתא בזוהר תולדות על פסוק "ויעקבני זה וגו'" וכנודע. ומזה מובן איך שרצה עשו להמית את יעקב כמו שקין הרג את הבל, ועל דרך שהודעתיך כמה פעמים שירידה ממדריגה אצל קדושה נקרא 'מיתה'. ואמנם לא עלתה בידו כי קיבל אור החסד ששם סוד החיים כמ"ש בפרקי היכלות פרק ז' "מימינו חיים משמאלו מות". וכן ראשי תיבות של חסד נצח יסוד הוא סוד חיים - היפך המיתה. וזהו סוד "ויעקב איש תם" - מלת איש גימטריא חסד נצח יסוד עם האותיות והכולל המחברם. וז"ש תם היפך מת. וז"ש חז"ל (תענית פ"ק) "יעקב לא מת". והבן.
ובכן נבאר "וישלח וגו' עם לבן גרתי" - הוא סוד אור החסד, לובן, מראה לבנה כנודע. ואמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" הוא סוד הבל פיהם תינוקות של בית רבן שהם סוד נצ"ח כנז"ל. וזהו סוד (משנה, אבות ג) "אם אין קמח" - גימטריא נצח, "אין תורה" וכנודע.
"וגם הולך לקראתך" - וקשה מאי "וגם"? אמנם הכוונה כמו שקין הרג להבל כן גם הוא הולך לקראתך.
"וארבע מאות איש עמו" להתגבר נגד נצח הוד יסוד מלכות, וכל אחד כלול ממאה כנודע.
"ויירא..ויצר" ואמרו חז"ל "ויירא שלא יהרג, ויצר שלא יהרוג" (בראשית רבה, עו), שלא יהרג כמו שנהרג הבל, ושלא יהרוג - שלא לעבור על שבעתים יקם הנז"ל.
"ויחץ את העם וגו' לשני מחנות" - אפשר לפרש מחנה אחת נגד חסד, והשנית נגד נצח ויסוד. וז"ש "אם יבא וגו' והכהו" בסוד הדינים, על כל פנים "והיה המחנה הנשאר" חסד "לפליטה" ופירש"י כי אלחם עמו בסוד (שמות טו, ו) "ימינך ה' תרעץ אויב", ולכן אמר לשון וודאי, ועל דרך שכתבתי כמה פעמים.
והנה יראת יעקב היה פן ח"ו על ידי איזה חטא יסתלק אור החסד ואז יוכל עשו להוריד על ידי קטרוגו הדינים על נצ"ח ויסו"ד. וזהו שכתוב "קטנתי מכל החסדים" דייקא.
"הצילני" ר"ל הציל נ"י - נ"צח י"סוד.
"אם על בנים" - הוא סוד נהי"ם נצח הוד יסוד מלכות שהם סוד 'בנים' כנודע. והוי יודע מה שלפעמים אני אומר בנצח ויסוד ולפעמים בכלל נהי"ם -- הכל אחד, כי מאחר שהדינים נתגברו ח"ו על נצח יסוד, מכל שכן הו"ד ומלכות. ואם תעיין בדרושי נו"ה תבין הדברים באמיתתן. והמשכיל יבין.
"ויקח מן הבא בידו וגו'" - ויש לדקדק.
- א' - למה נאמרו השני והשלישי אחר שמפורש בכתוב שנאמר "גם את כל ההולכים", ואם בא הכתוב לפרש יפרש כולם?
- ב' - יכלול הכל וכה יאמר: "ויצו את הראשון, גם את השני, גם את השלישי, גם את כל ההולכים כי יפגשכם וגו'" - ואז לא יצוטרך שוב לומר "כדבר הזה וגו'".
- ג' - לא יפרש כלל ויאמר נא[3] ויצו את כל ההולכים וגו' כי יפגשכם וגו', ולמנ"מ ולמאי נפקא מינה (?) פליג דיבורא?
- ד' - להראשון אמר "כי יפגשך ושאלך" ואז תשיב אמריך תשובה על השאלה. ולשני ולשלישי אמר "תדברון אל עשו במוצאכם אותו" - משמע אף בלי שאלה תגידו לו תיכף, ולמה כן?
- הה' - להראשון אמר "כי יפגשך ושאלך" בלשון ספק, ולהשני ולהשלישי ולכל ההולכים אמר "במוצאכם אותו" - לשון ודאי, שבוודאי תמצאון אותו מדלא אמר "אם תמצאון" או "כי תמצאון".
ואפשר לומר שג' אלו המפורשים בכתוב הם המה השתלשלות חסד נצח יסוד. ומפני שכל מדה כלולה מעשר, ומעשר לעשר כנודע, לכן נקט הכתוב שלשה בפירוש ושאר המדות הנכללין בהם ריבה הכתוב ב"גם את כל ההולכים". והבן.
והנה החסד למעלה מן הגבורה, והגבורה למעלה מנצח ויסוד. ואמנם כבר הודעתיך בדרוש הגבורה במקומות אחרים שעל ידי חטאים גדולים ח"ו אזי הגבורה גוברת על החסד בסוד מאחז"ל (בראשית רבה, עג) "ארורים רשעים שמהפכים מדת הרחמים למדת הדין". והנה יראת יעקב היה שמא גרם איזה חטא כמארז"ל (ברכות ד, א). ואמנם לא ידע אם כל כך גדול החטא עד שמדת הגבורה יגבר על החסד ח"ו. והנה כבר אמרתי לעיל בסמוך מה שקרא לעשו 'אדוני' הוא נגד בחינת נצח ויסוד מפני שגבורה למעלה מהם וגם בזה חטא כנ"ל.
והנה לכן להראשון - שהוא סוד החסד - אסור לקרות אותו 'אדון' פן אין יכולת ביד עשו להתגבר, ואסור להחזיק באזני הכלב למגן. אך אמנם "כי יפגשך" ואז תראה שכל כל הולך ומתגבר עד שיכול להתגבר גם עליך, וזהו שכתב "ושאלך וגו' ולמי אלה לפניך" - סוד אלהים שבגבורה הוא לפניך - למעלה ממך וגובר עליך כי גודל החטא גרם -- אזי שפיר "ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו". אבל בלאו הכי אסור אתה לקרותו 'אדוני', כי אתה למעלה ממקום אחיזתו. והבן.
ואמנם אל השני והשלישי - שהם סוד נצח ויסוד - להם אמר שבוודאי תמצאון אותו, כי הוא למעלה מכם, ולכן התיר להם לומר 'אדוני' בלא שאלה. וז"ש להם "כדבר הזה" שצויתי להראשון שיאמר על ידי שאלה - תדברון אתם "במוצאכם אותו" אף בלא שאלה. והמשכיל יבין.
וכן יש לפרש מאחז"ל (בראשית רבה, עו) "ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע וכו'" על דרך שפרשתיו כמה פעמים. והמשכיל יבין מעצמו ואין להאריך.
ועתה אבאר נגיעות הכף. ותחלה נאמר שגם בנצח ויסוד נחשב גם כן מעט פגם אל החסד על דרך שכתבתי כמה פעמים. וזהו שאמר הכתוב "ויאבק איש עמו" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק עד כסא הכבוד", הנה כסא הכבוד היא בינה כנודע, ואמרו "עד" ולא עד בכלל, היינו עד החסד, ושם נעשה גם כן מעט פגם, והוא סוד אבק, כלומר פגם מועט מלשון 'אבק עבירה'. וזהו שאמרו "ברגליהם" - על ידי הפגם למטה נעשה מעט פגם גם למעלה בחסד.
ואמנם עיקור הפגם היה בנצח ויסוד. וזהו שכתוב "ויגע בכף" - שני אותיות אלו כ' ף' מורים על נצח ויסוד, כי כ' מורה על נצח שהוא ענף החכמה, יו"ד מן השם שבגימטריא כ', וכדאיתא בספר טור ברקת בהלכות חנוכה סימן תרע"א אבל אם מניחו למעלה מכ' אמה לא יצא, עיין שם פירושו באורך. ואות ף' מורה על יסוד כנודע בסוד ף' רבתי של "ובהעטיף הצאן" (בראשית ל, מב). נמצא אותיות כף הם סוד נצח ויסוד. והנה נצח יסוד עם ב' מלות גימטריא ירך, וזהו שכתוב "ותקע כף ירך".
ואפשר לפרש "וירא כי לא יכול לו" - למעלה בחסד עצמו, "ויגע בכף ירכו" בנצח ויסוד. ואיתא במדרש (בראשית רבה, עז) וזה לשונו: "ויגע בכף ירכו - נגע בצדיקים ובצדיקות, בנביאים ובנביאות שהם עתידים לעמוד ממנו", עכ"ל. ולפי דרכי יתכן מאוד עם הנודע סוד הנביאים שהם בנצח כדאיתא בסבא דמשפטים דף קי"א ע"ב (ח"ב קיא, ב) ובזוהר בראשית דף כ"א ע"ב (ח"א כא, ב), וישלח דף קע"א ע"א (ח"א קעא, א), ובליקוטי שמואל שם מבואר איך שעל ידי פגם הזה נפגמה צנור הנבואה.
ומה שאמרו בכמה מקומות שסוד נביאים הם בנצח והוד כדאיתא בזוהר פקודי דף רכ"ז ע"ב (ח"ב רכז, ב) ופרשת צו דף ל"ה ע"א (ח"ג לה, א), ובתיקון כ' דף מ"ג ע"א ובשאר מקומות כנודע -- לא קשיא מידי, והוא הדבר שרמזתי למעלה כי ההוד נכלל בנצח וכשהנצח נפגם ההוד בכלל, וכל שכן הוא, כמו שנזכר לעיל, והבן. ועיין גלאנטי על פסוק "צדו צעדינו" (איכה ד, יח) שהאריך.
וז"ש חז"ל שנגע בנביאים ונביאות. ונגד פגם היסוד ששם שורש הצדיקים (כנודע לכל בסוד 'יוסף הצדיק' וכתיב (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב", וכל השומר בריתו נקרא 'צדיק') - לכן נגד זה אמרו בצדיקים ובצדיקות, והוא מובן.
ובזה מובן גם כן מ"ש בציוני וזה לשונו: "ויגע בכף ירכו - רמז לו שיצטער ביוסף יוצא ירכו", עכ"ל. והיינו בסוד יוסף הצדי"ק כאמור.
"לא אשלחך כי אם ברכתני" ואמר "ישראל יהיה שמך" ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הברכות וכדאיתא בזוהר תולדות דף קמ"ד ריש ע"ב (ח"א קמד, ב) וזה לשונו: "'תברכני' מבעיא ליה, מאי 'כי אם ברכתני'? אם אודית על אינון ברכאן דברכני אבא ולא תהא מקטרגא לי בגינייהו. מה כתיב? ויאמר לא יעקב וכו'", עיין שם. וכן בזוהר תזריע דף מ"ה ע"א (ח"ג מה, א), עיין שם.
ולפי דרכי יתכן מאוד כי כבר רמזתי למעלה חסד נצח יסוד עם האותיות גימטריא יש. והנה גבורה הוד בגימטריא רל"א. ומשם אחיזת עשו כנ"ל. וזהו סוד ישראל - הודה לו בזה איך יש גובר על רל"א, וממילא הודה לו על הבכורה והברכה כמש"ל, כי החסדים מתעלים על הגבורות. וזהו שכתוב "כי שרית עם אלהים ותוכל" - הוא סוד שמות אלהי"ם שבגבורה והוד שנמתקו עם החסדים. והמשכיל יבין מזה שם בזוהר תולדות דף הנ"ל עם הנודע שהגבורות בכל מקום הם סוד נוקבא והחסדים הם סוד דוכרא. ודו"ק.
ודע והבן שלפיכך לא מצא יצחק פתח ברכה לעשו בנו רק "ועל חרבך תחיה" - חרבך עם הכולל בגימטריא גבורה הוד. וזהו שכתוב "והיה כאשר תריד" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", ואז ממילא "ופרקת עולו מעל צווארך", כי יתגברו הגבורות ותהיה אתה הבכור, וכמו שכתבתי כמה פעמים. אבל כשישראל עוסקין בתורה - אז ממתיקין הגבורות ומכניעים הקליפות. וזהו סוד מאחז"ל (עבודה זרה כה, ב) "בסייף טופלו לימינו", והמשכיל יבין וידום.
"וישתחו ארצה שבע פעמים" - הוא סוד "שבעתים יקם קין" הנ"ל.
"ויפול על צווארו" ואמרו חז"ל (בתנחומא) שרצה לנשכו בצווארו - כי עשו כבר ידע מן קין ורצה לנשכו תיכף בצווארו בסוד הנ"ל.
ואמרו (שם) נעשה צווארו של שיש - סודו ב' פעמים י"ש ב' פעמים י"ש שווה 620 - חסד נצח יסוד שעם י' אותיות גימטריא יש כנ"ל. והם מקבלים י"ש אורות מחכמה עילאה, והבן.
"יש לי רב אחי" - ר"ל שגובר בכח רל"א על היש. וזה יש לי, והבן.
"יש לי כל" - ר"ל כל הי"ש שלי. והבן כל זה.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - ראשי תיבות יש. והיינו על ידי קבלתם אור חכמה עליונה, ואז חכמה חסד נצח יסוד גימטריא שע"ג כמנין שלם עם ג' אותיותיו. והם משפיעים בנוקבא (שהיא סוד הצוואר הנ"ל) חסדים ולא גבורות.
וזהו שכתוב "עיר שכם" - ראשי תיבות שם כבוד מלכותו.
וזהו שכתוב "ויחן את פני העיר" - יחן נוטריקון חסד נצח יסוד, והוא חושבן חיים, היפך מה שרצה עשו להמיתו וכנ"ל בסוד "ויעקב איש תם".
וזהו שכתוב "את פני העיר" - ר"ל קודם אל הגבורות שהם סוד עיר בסוד (משלי כא, כב) "עיר גבורים" וכנודע.
וראשי תיבות את פני העיר - בגימטריא אלהים.
ובספר הפליאה איתא "מאי שלם וכו' זה יוסף", עכ"ל. ור"ל שתיקן פגם היסוד וכנ"ל. ומפני שהודעתיך למעלה שהפגם הוא בכלל נהי"מ נצח הוד יסוד מלכות אתי שפיר מארז"ל (שבת לג, ב) "שוקים תיקן להם" - היינו שתיקן נהי"ם הנקראים 'שוקים' כנודע. והם נקראים 'בנים' כנודע. וזהו שאמרו חז"ל (בראשית רבה, עט) "שלם בבניו".
ומעתה מאחז"ל "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" - הרי הוא כמבואר.
וזה גם כן סוד "והיה בית יעקב אש" שבגימטריא חסד נצח יסוד עם הכולל, ועל ידי זה "ובית עשו לקש" - ד' מאות איש שרצה להגביר נגד נהי"ם נעשית קש, פיזור לרשעים, ודו"ק.
והנה תורף הדרוש הזה ראוי לאמור אף בלא דברי הפליאה הנ"ל, אך שאין רצוני לכתוב שום דבר גדול וקטן בלתי הקדמה ידועה.
- נשלם דרוש השבעה עשר בס"ד