מדרש לפירושים/חלק א/ל

מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב
חלק א: א \| ב \| ג \| ד \| ה \| ו \| ז \| ח \| ט \| י \| יא \| יב \| יג \| יד \| טו \| טז \| יז \| יח \| יט \| כ \| כא \| כב \| כג \| כד \| כה \| כו \| כז \| כח \| כט \| ל
חלק ב: א \| ב \| ג \| ד \| ה \| ו \| ז \| ח \| ט \| י \| יא \| יב \| יג \| יד \| טו \| טז \| יז \| יח \| יט \| כ \| כא \| כב \| כג \| כד \| כה \| כו \| כז \| כח \| כט \| ל \| לא \| לב \| לג \| לד \| לה \| לו \| לז \| לח \| לט \| מ
נספחים: הסכמות • דף שער • הקדמות: א - ב - ג

דרוש השלשים - כללות עשר ספירות עריכה

ידוע סוד האחדות שבעשר ספירות שמתייחדים בסוד אות א שמספרו אחד. כי הם עולים ומתייחדים בסוד אות י' שבחכמה שהמילוי של יו"ד (שהוא ו"ד) הוא סוד התפשטות ז' תחתונות, זו"נ, והם סוד אות ה' שסודו ד"ו פרצופין. הרי שהכל נכלל באות יו"ד. והיינו סוד אות א שציורו יוד - הרי שהכל חוזר ומתייחד בסוד אות א.

וכן תורתינו הקדושה - כל תרי"ג מצותיה עולים ומתייחדים בעשרת הדברות שהם סוד יו"ד. וכנודע בדברי רבינו סעדיה גאון איך כל התרי"ג מצות נכללין בעשרת הדברות. ועשרת הדברות נכללין באות יו"ד שמספרו עשר. והייינו סוד אות א שציורו יוד. וזהו סוד א של "אנכי ה' אלהיך". הרי שהכל חוזר ומתייחד בסוד אות א.

וכן ישראל עם קודש, חלק ה' עמו, מצד נשמתם שהם ה' בחינות - נפש רוח נשמה חיה יחידה - שהם סוד ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יו"ד. ונמצא כמו שד' אותיות הויה מתייחדים באות א כנ"ל - כמו כן הם נכללים בסוד יו"ד שהוא סוד א. וכן מצד ציור גופם מורים על סוד הויה וכמו שהאריכו בזה הקדמונים מאוד.

וזהו סוד זוהר אחרי דף ע"ג ע"א (ח"ג עג, א) וזה לשונו: "ג' דרגין אינון מתקשרין דא בדא - קב"ה, אורייתא, וישראל. וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא", עכ"ל. וכבר האריך במאמר זה בשל"ה בהקדמתו תולדת אדם, עיין שם. ולענ"ד נראה פשוט שהאחדות שלהם מה שחוזרים ומתייחדים בסוד אות א' הוא "סתים" שאמר בזוהר. ומה שמתפשטים לאלפים ולרבבות הוא "גליא" שאמר בזוהר. הלא תראה כל השתלשלות הקדושה נכלל בעשר ספירות, וכל אחד כלול מעשר, ומעשר לעשר. ועל כל פנים נכללים ומתייחדים בסוד עשר ועולים ומתייחדים בסוד א.

וכמו כן תורתינו הקדושה - כל השתלשלות נביאים וכתובים ותורה שבעל פה -- הכל נכלל ומתייחד בתורה שבכתב, בששים רבוא אותיות שבה. ולית לך מלה דלא רמיזא באורייתא. וכלל התורה שבכתב הוא מתייחד בתר"ך אותיות שבעשרת הדברות, סוד יוד, ועולים ומתייחדים בסוד א.

וכמו כן השתלשלות ישראל, יהיו איך שיהיו, נכללים בששים רבוא שרשי נשמות, ומתייחדים בסוד שלשה אבות, ועולים ומתייחדים בסוד אד"ם כמו שאמרו חז"ל (יבמות סא, ב) "אתם קרוים אדם", שסודו הוא שם מ"ה שיש בו יו"ד אותיות, ולפיכך כל בי עשרה שכינתא שריא. ועולים ומתייחדים באות א של אדם. ולפיכך בהתחלת דברי הימים (דה"א א, א) "א" של "אדם" רבתי להורות אם שבא לחשוב התפשטות הדורות - כולם עולים ומתייחדים בסוד אות א.

ואתה דע לך כי הדברים האלו - אם שנראים פשוטים - עמוקים המה מאד מאד. ומי שאינו בקי בסוד האחדות היטב לא יבין הדברים האלו לאשורם. ואם אתה רוצה לדעת סתרי החכמות האלו צריך שתעיין בחבורי עולם האחדות משם בארה.

והנה נא ידעת שיעקב הוא הכולל כל השתלשלות הקדושה שהוא סוד עשר ספירות. ועשו הוא כולל עשר ספירות דסטרא אחרא מסאבא הנודעים בתיקוני זהר תיקון י"ח דף ל"ו ע"א, עיין שם. והנה עשר ספירות דסטרא אחרא - אין ביניהם אחדות ודביקות כמו שאמר הכתוב (תהלים צב, י) "יתפרדו כל פועלי און". ולפיכך נארמ אצל עשו (בראשית לו, ז) "נפשות ביתו" - לשון רבים, ואצל יעקב נאמר (בראשית מו, כו) "כל הנפש הבאה ליעקב" לשון יחיד, וכנודע.

וזהו סוד מה שנקרא "עשו הרשע" - בהיפך אתוון עשר, שהוא הכולל עשר ספירות כתרין דמסאבותא. ולכן "והנה תומים בבטנה" חסר א כתיב כמ"ש בזוהר יתרו (ח"ב עח, ב) וזה לשונו: "ובגין דהוה תמן ההוא רשע אסתלק מתמן אל"ף", עיין שם. ולכאורה למה חסר אות א' דווקא? אמנם עם האמור מובן כי אות א הוא סוד האחדות דסטרא דקדושה, סוד עשר הנכלל באות א. וזהו שכתב "ובגין דהוה תמן ההוא רשע" דייקא - היפך עשר דקדושה, "לפיכך אסתלק מתמן אל"ף" דווקא. ולזה כוונו חז"ל (בראשית רבה פרשה פ"ה ורש"י בחומש), עיין שם והבן. וזהו סוד (משלי טז, כח) "איש תהפוכות וגו' ונרגן מפריד אלוף" - הוא סוד אל"ף האמור. ועיין זוהר פקודי דף ר"נ ע"א (ח"ב רנ, א) שנדרש הפסוק זה על עשו, עיין שם.

וזהו סוד מאחז"ל (מגילה ו, א) "אמר יצחק לפני הקב"ה: רבש"ע יוחן עשו. אמר לו רשע הוא". עכ"ל. וכוונות יצחק ליתן לעשו השפע מן עשר ספירות דקדושה, וזהו סוד יוחן - עולה במספר קטן יו"ד. ועל זה השיב הקב"ה "רשע הוא", היפך עשר. והבן.

וכדי שנבא אל הענין אציגה נא עמך תרי ותלתא מילי ממה שכתבתי בעולם האחדות שלי.

איתא במדרש חזית על פסוק "דומה דודי לצבי וגומר": "אמר ר' יצחק, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם אתה אומר לנו דיו דיו פירוש דיאו דיאו דיאו את לגבן תחלה", עכ"ל. וכתב במ"כ וזה לשונו "אחר רוב החקירה והחיפוש לא מצאתי רמז ראיה למאמר הזה רק בקונטרוס של הקדוש ר' שלמה מלכו ע"ה אפס קצהו תראה", עכ"ל.

והנה ראיתי הקונטרוס הזה ותורף דבריו כי שם אדנ"י שבמלכות בגימטריא מכה וברכה במספר קטן. מכה - לאין עושין רצונו של מקום. וברכה לעושין רצונו של מקום. וז"ש "אתה אומר לנו דיו דיו" - ר"ל מכה וברכה במספר קטן. "פי' דיא"ו" - בסוד שם אהי"ה. עיין שם שהאריך. ודבריו דחוקים.

והנה אנכי פרשתי המאמר הזה בשלשה אופנים פנים שונים כולם נכוחים למבין. וחד מהם הוא עם הא דאמרן שכל השתלשלות הקדושה חוזר ומתייחד בסוד יו"ד, ועולה ומתאחד בסוד א שמספרו אחד. וזהו סוד תרי"ג מצות שהוא סוד שמי עם י"ה - שס"ה, זכרי עם ו"ה - רמ"ח כנודע בזוהר ותיקונים. הרי כלל התורה בסוד שם הוי"ה. וכבר נודע איך ששם הויה נכלל בסוד יו"ד, וכמו שרמזתי למעלה. ולכן גם התורה נכללת בסוד יו"ד דברות, כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה כנודע בסוד (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה", ולכן שם הוי"ה מספרו עשרים וששה - בחושבן כתר תורה, עשרת הדברים. וזהו סוד "תרי"ג" מצות במספר קטן עולה י'. וזהו סוד מאחז"ל (תוספות פסחים דף ע"ב) כל עשרת הדברות בדבור אחד נאמרו, היינו מה שעולים ומתייחדים בסוד אות א שסודו אחד.

וכן עם בני ישראל קשורים ודבוקים בתורה הקדושה כי שבעים זקנים ומשה ואהרן הם ע"ב כמנין חסד. וכן סנהדרין כנודע. וכלל ישראל עולה תקמ"א. עם ע"ב - בגימטריא "תרי"ג מצות". ומה גם כי רמ"ח אברים מרכבה לרמ"ח מצות עשה, ושס"ה גידים לשס"ה מצות לא תעשה. הרי תרי"ג. וזהו סוד ישראל - בגימטריא הוי"ה פעמים אהי"ה הוי"ה פעמים אהי"ה שווה 546. וזהו סוד ישראל במספר קטן עולה י' - כמו תרי"ג מצות.

וישראל הוא סוד אדם כמו שאמר הכתוב (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" וכנ"ל. והם עולים ומתייחדים באות א' רבתי של אדם כנ"ל. וזהו סוד (קהלת ז, כח) "אדם אחד מאלף מצאתי" - קרי ביה מאלף, ר"ל מן אות א' שמספרו אחד. וזהו "אחד מאלף". והבן.

וזהו סוד "ת"ר אלף יוצאי מצרים" - הם סוד תרי"ג. כי סוד ת"ר אל"ף, ר"ל ת"ר שהוא סוד אָלף, ואָלף הוא סוד אחד שבגימטריא י"ג -- הרי ת"ר אלף הוא סוד תרי"ג. והיינו כי נתייחדו בשרשם בסוד משה רבינו ע"ה בסוד "כליל תפארת בראשו נתת לו", שהוא סוד דעת, שהוא סוד "כליל" של "תפארת" הכולל ששה קצוות, שהוא סוד ששים רבוא. וזהו סוד (במדבר יב, ז) "בכל ביתי נאמן הוא" - בכל ביתי בגימטריא דעת, שהוא שורש ו' קצוות, סוד ששים רבוא. וזהו סוד מאחז"ל (מכילתא ורש"י יתרו) "שקול משה נגד כל ישראל". ודווקא על ידו קבלו תרי"ג מצות, חושבן משה רבינו כנודע.

וזהו סוד כ"ב אותיות בסוד א"ב דא"ט ב"ח - כל זוג עולה י'. נשאר אות ה' מן האחדים שאין לו בן זוג. וכן בעשירית - י"צ עולה ק'. וכן כ"פ. וכן ל"ע. וכן מ"ס בגימטריא ק' שהוא סוד י'. ונשאר אות נ' שאין לו בן זוג. צרף ה"נ עולים גם כן י'. נשארו אותיות קשר"ת - עולים גם כן י'. וכן אותיות מנצפ"ך עולים גם כן י' וכדאיתא בקונטרוס של הרש"מ ובדברי הקדמונים. וזהו סוד א"ב ד"אי"ק בכ"ר" - שהכל חוזר ומתייחד בסוד א. כי ק מתייחד בסוד י', וי' מתייחד בסוד א. וזהו סוד ראשית הא"ב זה שהוא אי"ק - בגימטריא אלף. והכל חוזר לסוד אָלף. והארכתי במקומו מאד איך שבכל דבר שבקדושה בתר רישא גופא אזיל. ולכן אות א הוא הראשון.

והנה התורה היא האמצעית בינינו לבין הקב"ה. ועל ידה אנו עולים ממדריגה למדריגה עד שמגיעים לסוד האחדות הגמור. וז"ש כנסת ישראל לפני הקב"ה "רבונו של עולם אתה אומר לנו די"ו די"ו" - כלומר שמקושרים אנחנו בתורתינו הקדושה בתרי"ג מצות שבגימטריא יו"ד שכן ישראל בגימטריא יו"ד. ולכן אומר לנו הקב"ה מאחר שאנחנו מקושרים ומדובקים בסוד התורה - לכן מהראוי ונכון לנו לעסוק בתורה בדביקות האמיתי ועל ידי התורה נוכל לבא אל המנוחה ואל הנחלה כמו שאמר הכתוב (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים וגו'".

וז"ש {{צ|פירוש דיא"ו דיא"ו דיא"ו שלשה פעמים על ישראל עם קודש שהם סוד יו"ד ומתייחדים בסוד א. וזהו דאי"ו אחד. ועל התורה שגם היא סוד יו"ד ומתייחד בסוד א, וזהו דיא"ו השני. ועל הקב"ה סוד הויה שהוא סוד י' ומתייחד בסוד א, וזהו דיא"ו השלישי. והאות א' מורה על האחדות ודביקות של ישראל עם הקב"ה באמצעות התורה בסוד "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". ולכן במאמר הקב"ה נזכר ב' פעמים די"ו די"ו - כי הקב"ה הוא האומר לישראל ותורתם. ולכן נזכר בלתי אות א כי הוא אומר כן אל ההתפשטות שיעלו ויבואו אל האחדות. ולכן המפרש פירוש כוונות דברי הקב"ה ולכן אמר ג' פעמים ובאות א' בסוד קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל. ועל זה אנו אומרים ומשיבים כלפי מעלה "את לגבן תחלה" - שיתגלו לנו אור העליון תחלה, כי אין בנו כח להתעלות באתערותא מתתא לעילא מפני המחיצות המפסקים בינינו לבין אבינו שבשמים. ובמקומו הארכתי עיין שם ותשביע בצחצחות נפשך. ושם בארתי בזה סוד מאחז"ל (משנה, אבות ד) "שלשה כתרים הם וכו'", וסודות הרבה פלאי פלאים בעזה"י כי תדרשנו ימצא לך.

והנה מפני שיעקב הוא כלל הקדושה - לכן התאמץ עצמו לקנות הבכורה מעשו אחיו בסוד (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל", ואמרו חז"ל (בראשית רבה, א) "ישראל עלה במחשבה" - סוד יו"ד, כמ"ש כמה פעמים. והעבודה היתה בבכורים שהם סוד הדביקות כנודע בסוד הקרבנות, ולפיכך מסר יעקב נפשו על הבכרה שבגימטריא מספר קטן יו"ד. וכן יעקב בגימטריא הכי הוי. והברכה תלויה בבכרה. וכמ"ש כמה פעמים.

וזהו שכתוב "הכי קרא שמו יעקב" - שסודו יו"ד, "ויעקבני זה פעמים". וזה שאמר בזוהר "מלה חד הוי תרי זימנין וכו'", ועל דרך שפרשתי כמה פעמים. ומה שעשו נולד ראשון מבואר היטב בלקוטי תורה וישלח על פסוק "ואלה המלכים" כי הקליפה קדמה לפרי, עיין שם היטב כי עולה יפה לדרוש הזה למבין ומשכיל.

וזהו שאמר הכתוב "'וידו אוחדת בעקב עשו" - ר"ל מפני שיעקב הוא סוד יו"ד לפיכך היה נאחז בסוף עשו ועשו נולד ראשון, ולכן "ויקרא שמו יעקב" שסודו יו"ד כאמור. ורבינו בחיי כתב שיעקב עם ד' אותיות בגימטריא קו"ף שהוא שמו של הקב"ה כדאיתא באותיות דרבי עקיבא, עיין שם. ולדעתי מורה על האמור, כי קוף הוא התחלת מערכה שלישית שהם המאות, כמו יו"ד שהוא התחלת מערכת שנייה שהם העשיריות, וכמו אל"ף שהוא התחלת מערכה ראשונה שהם האחדים. הרי סוד יעקב הוא סוד א"ק מן אלף בית דאי"ק בכ"ר, ולפיכך ראוי לו הבכרה בסוד אי"ק בכ"ר. והמשכיל יבין. ולכן ק' אותיות בברכת "ויתן לך" כדאיתא בתנחומא פרשת קרח, עיין שם. והיינו כאמור שהברכה תלויה בבכרה, והכל הולך למקום אחד - סוד אחדות. והבינהו.

ובכן נא"ה נבא אל הפסוקים/הביאור
"וישלח יעקב מלאכים" ואמרו חז"ל (בראשית רבה) "מלאכים ממש היו" - לדעתי הם עשרה כתות מלאכים הנודעים הנאחזים מן סוד עשר ספירות המנגדים לעשרה מיני שדים, והם:

מזיקין
שדין
רוחין
רשפים
פורחות
טלני
שעירים
טהירין
שטנים
לילין

כדאיתא במאורי אור.

וז"ש חז"ל "ממש" - גימטריא במספר קטן יו"ד. ונוטריקון מבטלים מיני שדים.

"עם לבן גרתי" - סוד לבן בגימטריא יו"ד, והוא סוד לובן העליון כמ"ש כמה פעמים. וז"ש חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - כי באמצעות תרי"ג מצות נתעלה ונדבק בשרשו וכנז"ל. והמשכיל יבין.
ואתה דע לך כי מקום האחדות הוא סוד אות א' כנז"ל, ואמנם מקום סיום התפשטות הקדושה הוא סוד אות ת', ומשם אחיזת החיצונים כמ"ש במק"א בסוד (משלי ה, ה) "רגליה יורדות מות". ובמקום האחדות - תמן "אח עשו ליעקב" ממש, חלק הטוב שבו, והיו לאחדים. אך למטה נקרא עשו קליפה גמורה. וזהו שאמר הכתוב "וישובו המלאכים וגו' וארבע מאות איש עמו" - כלומר האנשים שעמו נאחזים באות ת' שמספרה ארבע מאות. ולפיכך "ויחץ וגו' לשני מחנות" נגד שני בחינות אלו.

"ויאמר אם יבא עשו" דייקא, "אל המחנה אחת" - סוד הנוקבא, סוד ההתפשטות. "והכהו" - בהתאחזתו. "והיה המחנה הנשאר" - לשון זכר, סוד האחדות. "לפליטה" - בלשון וודאי. והמשכיל יבין כי סוד עמוק הוא.

עוד יש לי סוד גדול ונורא בפסוק זה - אין לגלותו כי אם לצנועים. וארשום ראשי דברים ואטמין ברמ"ז.
איתא בספר יצירה פרק א': "עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע". עכ"ל. וכתב הרמב"ן בפירושו וזה לשונו: "לפי שהתשע כח העצם שיש בו אורך ורוחב ועובי שהם ט' אמות, ולא תשע כי צריך אתה לחשוב גדר המקום המתיחד עמם ועל כן הם עשר וכו'". עכ"ל עיין שם. (וזהו סוד הכתוב "הנה מקום אתי", ועל כן אנו מזכירין אתו בסוד "ברוך המקום", והדברים עתיקין. והבן זה מאוד. מאהובי הרבני מה' אריה).

להבין דברי הרמב"ן ז"ל צריך שתדע מ"ש החכם ר' עזריאל מקבל' הרב ר' יצחק סגי נהור זכרונו לברכה, וזה לשונו: "כבר הודעתיך כי הספירות הם ראש ותחלה לכל הבא בגבול. וכל הבא בגבול נגדר בעצם ובמקום. שאין עצם בלי מקום ואין מקום אלא מעצמות העצם. ואין לפחות מן העצם כח שלש באורך וכן ברוחב וכן בעובי וכו' ולפי שאין העצם מתקיים בלי מקום ולא המקום בלי עצם (שאין המקום אלא מכח העצם) -- אין המספר שלם בעצם ובמקום בפחות מעשר. ולכן נאמר י' ולא ט'". עכ"ל.

ופירוש דברים אלו תמצא בספר דרך אמונה למהר"מ גבאי זלה"ה וזה לשונו:

"והענין כי האין סוף שהוא בבלי גבול ובלי תכלית - האציל נקודה אחת בעלת גבול ושיעור לצורך הנבראים, וכמ"ש. והנקודה הזאת הואיל ובאה בגבול - יש לה ראש ותוך וסוף. וכל אחד מאלו הג' קצות כלול מהג'; כי בראש יש תוך וסוף. וכן בתוך וכן בסוף. נמצא כי בענין זה עולים הג' לט' כשנכה זה בזה. והמקום הסובלם - הרי עשרה וכו' ולהורות על כי כל אחד משלשה אלה כלול מהשלשה - באה הקבלה בציור הספירות ג' גלגולים בכל גלגול ג' ספירות, שהם ג' על ג'. וכל גלגול ציורו לדמות סגול זאלת שלש ראשונות שהם לדמות סגולתא. נמצא ט'. והכח הכללי המחובר מכולן - הרי עשרה". עכ"ל עיין שם.

ועיין ריש ספר החייט בענין זה. ובסוד (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה ראיתי קץ". ופירוש ודרוש ארוך במ"ש הרמב"ן ז"ל שהמלכות עמהם באצילות ואיננה באחדות. עיין שם שהעמיק הרחיב מדרשו מאוד. ועיין בפרדס בשער עשר ולא תשע (פרדס רמונים,), עיין שם. ועיין בחבורי שואל וגם משיב חלק ראשון שער השני (תשובת שאלות ז' ח' ט') שהארכתי בזה. והנה אז תבין סוד "ויפגע במקום" וסוד "ויחץ את העם" - ראשי תיבות עצם מקום. וזהו שכתוב "אם יבא וגו'".

וזה לדעתי סוד עמוק בחז"ל (סוכה מט, ב) "חמוקי ירכיך וכו' מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר", עכ"ל. הנה ירך הוא התפשטות כנודע למשכילים. והתפשטות האצילות היה בסוד סתר - סוף תוך ראש, כנודע בסוד (תהלים לב, ז) "אתה סתר". וכמו כן התפשטות התורה בסוד סתר - כי אורייתא וקב"ה כלא חד, וכמו שנתבאר לעיל, והבינהו.

והנה החיצונים נאחזים בהתפשטות דווקא כנודע וכנז"ל. וזהו שאמר הכתוב "ויגע בכף ירכו" שהוא סוד התפשטות הקדושה - אורייתא וקב"ה וישראל. והמשכין יבין.

"ותקע כף ירך יעקב" - ר"ל התפשטות סוד עשר שבגימטריא תקע, והוא סוד יו"ד שהוא סוד כָ"ף בחושבן. וגבר עשו הרשע.

"ויאמר וגו' ישראל יהיה שמך" ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הבכרה והברכה, וקשה האיך רמיזא? ונלע"ד רמז נכון לזה והוא לומר על פי דרכי החילוק שבין שני שמות יעקב ישראל. שם יעקב הוא סוד יו"ד במספר קטן, וכנז"ל. ונמצא עם שהוא נתעלה ונתייחד בסוד י' - מכל מקום הוא מעתה התפשטות בסוד יו"ד במילוי. אבל שם ישראל מורה על נקודה אחת, שורש י'. וכן ישראל עולה במספר קטן י' שהוא סוד אחדותו ועליותו ביותר. ויש לזה ראיה קצת מזוהר אחרי דף ע"ג ע"א (ח"ג עג, א) עיין שם, ודוק.

ובזה תבין גם כן מאחז"ל (ב"ר פרשה מ"ו, ופרשה ע"ח) "תני לא שיעקב שם יעקב ממקומו אלא כי אם ישראל יהיה שמך - ישראל עיקר ויעקב טפלה. ר' זבדא משום ר' אחא: מכל מקום שמך יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך - יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו". עכ"ל.
אחר שתדע מ"ש החכם ר' עזריאל הנ"ל, וזה לשונו: "כבר הודעתיך כי האחד יסוד הדברים ואין כח מתחדש בהם אלא ממנו, והוא יותר מהם, וכל אחד יותר על חבירו שלמטה ממנו. וכח זה בזה - כח הראשון כח כלם, וכח כלם אינו אלא כח הראשון". עכ"ל. ועיין שם פירושו בדרך אמונה.

ולכן סובר התנא קמא "ישראל עיקר ויעקב טפלה". והבן. ור' זבדא סובר מאחר שמכל מקום עיקר כוונות הבריאה לא היה אל הנקודה רק אל ההתפשטות בסוד מאחז"ל (משנה, אבות ה) "בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד וכו'", וכנודע -- לכן אמר "יעקב עיקר" דייקא בכוונות הבריאה, "וישראל מוסיף עליו". ולא אמר "טפל" כלישנא דתנא קמא. אך הכוונה כאמור. ומן הנקודה נתפשט הכל בסוד סתר. וזהו שאמר "מוסיף עליו". והמשכין יבין שאינו סותר למש"ל למה שנכתב לעיל ששם יעקב מורה על הנקודה גם כן שהיינו לומר כשנתעלה אל סוד ישראל כי שם יעקב אינו נעקר. והבן מאד.

וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - מלת שלם במספר קטן הוא סוד יו"ד. והיינו שנתאחד יעקב ונתעלה אל סוד האחדות האמיתי בסוד הנקודה. והכל על ידי התורה שהיא אמצעית אל הייחוד והדביקות. וז"ש חז"ל (שבת לב, ב) "שלם בתורתו". והתפשטות הוא תמיד נקרא 'בן', כי נולד מן אביו שהוא שורשו. וז"ש חז"ל (בראשית רבה, עט) "שלם בבניו". והכל מורה על סוד אחדותו בסוד אות א'. והנה נא ידעת שסוד א' הוא אֶל"ף, כי אחר אות ץ פשוטה (שמספרה ט' מאות) מתחיל א, כלומר אֶלף. וב' - ב' אלפים. וחוזר חלילה כנדוע בספר גנת אגוז. וזהו סוד "ויעקב איש תם" - מלת תם בגימטריא אֶלף, כי ם' סתומה בגימטריא ת"ר כנודע. והיינו לומר שחוזר לסוד אחדות וסוד אל"ף כאמור.

והנה קוב"ה אורייתא וישראל - כל אחד הוא סוד יו"ד, ומתייחדים בסוד אות א', וכשאז"ל בסוד דיא"ו. וזהו שכתוב "איש תם" - איש נוטריקון שלשה יודין אלף. וכשהוא בתכלית הייחוד אז הוא סוד אות א אחת - מורה על כל האמור. קוץ עליון - קב"ה, אמצעי - אורייתא, תחתון - ישראל. מיוחדים ביחוד אמיתי. סוד "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים". ועיין בעולם האחדות שלי. ודו"ק.

ומעתה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) וזה לשונם: "ולפי שנאמר ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל - הרי הוא כמבואר.

נשלם דרוש השלשים בס"ד

ונשלם הכוונה בחלק הראשון בעזרת אל אחרון וראשון

תם ונשלם חלק הראשון בס"ד