מדרש לפירושים/חלק ב/ו

מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב
חלק א: א \| ב \| ג \| ד \| ה \| ו \| ז \| ח \| ט \| י \| יא \| יב \| יג \| יד \| טו \| טז \| יז \| יח \| יט \| כ \| כא \| כב \| כג \| כד \| כה \| כו \| כז \| כח \| כט \| ל
חלק ב: א \| ב \| ג \| ד \| ה \| ו \| ז \| ח \| ט \| י \| יא \| יב \| יג \| יד \| טו \| טז \| יז \| יח \| יט \| כ \| כא \| כב \| כג \| כד \| כה \| כו \| כז \| כח \| כט \| ל \| לא \| לב \| לג \| לד \| לה \| לו \| לז \| לח \| לט \| מ
נספחים: הסכמות • דף שער • הקדמות: א - ב - ג

דרוש הששי - מחלוקת לשם שמים עריכה

"רקיע שמים" הנאמר בכתוב (בראשית א, ח) הוא תפארת שנקרא 'שמים' על שם 'אש ומים' שהם חסד וגבורה שמכריע ביניהם כנודע בסוד (מלכים א, ח) "ואתה תשמע השמים" וכדאיתא בזוהר חדש בסתרי אותיות והוא בזוהר גדול דף י"ג ע"ד וזה לשונו: "ויאמר אלהים יקוו המים וגו' לקבל דא דרגא דתפארת דאקרי קו האמצעי וכו' ונטיל תרין חולקין בההוא דאש ומים", עכ"ל עיין שם. ובזוהר תרומה דף קע"ב ע"ב (ח"ב קעב, ב) "מאן שמים? דא תפארת וכו'", עיין שם. ובתיקון מ"ז דף פ"ו ע"ב וזה לשונו: "שמים - אש ומים, ודא שמאלא וימינא שמים עמודא דאמצעיתא כליל תרוויהו", עכ"ל עיין שם.

והנה רש"י ז"ל פירש בחומש וזה לשונו: "שא מים - שם מים - אש ומים שערבן זה בזה ועשה מהן שמים", עכ"ל. והקשו המפרשים שג' דרשות הם "שא מים" הוא בבראשית רבה, ובחגיגה פרק ב' דף י"ב ע"א "אריב"ח שמים - שם מים, ובמתניתין תנא שמים אש ומים וכו'". ורש"י ז"ל הרכיב שלשתן כאחת. עיין ברא"ם ז"ל.

ואומר אני שרש"י ז"ל מתרץ קושיא המפורסמת בספר הפליאה כלאחר יד והוא למה ש' המורה על האש נכתב תחלה במלת שמים - הלא החסד שהוא מים למעלה מן הגבורה שהוא אש? ולכן בא רש"י כמתרץ ואומר ביש עוד דרשות אחרות: שא מים, שם מים. ולפיכך אתי נמי שפיר אש ומים וכו' והוא פשוט.

עוד אומַר שרש"י ז"ל בא לתרץ עוד קושיא אחרת והיא גם כן בריש ספר הפליאה והוא למה לא נכתב "אשמים" ולמה בא אות א' בהעלם? ושם בספר הפליאה תירוץ מפני שרובו מים ומיעוטו אש; כי תפארת מטה כלפי חסד כנודע. לכן לא נכתב אש מפורש כמו מים, עיין שם. ובא רש"י ז"ל לתרץ כפשוטו שלפיכך לא נכתב אש מפורש כי יש עוד דרשות אחרות במלת שמים וכאמור.

עוד אומַר כי אות א' אינו צריך לכתוב בפירוש כי נמשך מן המבטא שָ שאז אות א' נמשכת אחריה כזה: ש"א וכנודע למדקדקים שאותיות אהו"י לפעמים נעלמים גם מהמכתב. וז"ש רש"י מתחלה ש"א מי"ם והוא כמו תירוץ על מה שרוצה לפרש אח"כ על שם אש ומים וכו' וכאמור.

עוד אומר שם מים והוא ממש תירוץ הפליאה שעיקרו חסד מים. וז"ש שם מים. ועיקור הפירוש הוא מ"ש על שם אש ומים וכמ"ש שערבן זה בזה וכו', והם כמו שני תירוצים על הפירוש השלישי שהוא הנכון. וז"ש "שערבן וכו'" - סוד עירו"ב - ע"ב רי"ו - חסד גבורה. ועיין בחלק ראשון בדרוש השביעי מה שכתבנו שם.

עוד אומר אני רמז אחר למה אות א' נעלם במלת שמים. היינו כי הוא סוד אות ו' כנודע, ובמילוי כזה וא"ו בגימטריא י"ג כנודע. ולפעמים הוא סוד ו"ו בלתי א' - הוא סוד י"ב חדשי השנה, ואות א' הוא סוד חודש העיבור כנודע במקומו. והנה אות א' פעמים היא באה ופעמים היא שבה, אך מן י"ב אינו נחסר לעולם כי לא תאמר ו' בלתי ו' שנית כזה ו"ו בסוד "ו' ומשך הו'" כנודע. אמנם אות א' הוא נעלם במבטא כזה וָאו. וזהו ממש לדעתי סוד שמים שהוא במספר קטן ו"ו. ואמנם אש מים הוא במספר קטן וא"ו. ולכן אות א' בא בהעלם במבטא שָא מים ממש דומה לסוד וָאו, וק"ל. ויש לזה ראיות הרבה ואין להאריך כאן.

והנה נא ידעת שזהו סוד מאחז"ל (משנה, אבות ה) "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים", כי סוד המחלוקת הזה הוא סוד חסד וגבורה ותפארת המכריע ועושה שלום ביניהם. והוא סוד מחלוקת הלל ושמאי. הלל בסוד החסד - מקיל. ושמאי בסוד הגבורה - מחמיר. רק במעוטי מקומות שהוא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל - והוא סוד אהבת כללותם כמ"ש הקדמונים באורך. ואמנם בסוד התפארת הממוצע ומכריע ביניהם אלו ואלו דברי אלהים חיים. וזהו סוד משה - נוטריקון מחלוקת שמאי הלל כדאיתא במגלה עמוקות אופן ע"ד. וזהו סוד "כל מחלוקת שהיא לשם שמים" - סוד תפארת - עירוב - אש ומים, "סופה להתקיים" כי אלו ואלו דברי אלהים חיים.

ואיתא בספר הפליאה וזה לשונו: "אמר ליה מהו אש ומים? א"ל במספר קטן הוא ואו הוא המשים שלום וכו'. וזהו שנתעוררו חז"ל כל מחלוקת שהיא לשם שמים וכו' שמתכוונים לשם הנקרא 'שמים' כעין אש ומים", עכ"ל.

ואם תרצה לעמוד על אלו הדברים - עיין בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב ובדף י"ז ע"א (ח"א טז, ב) וזה לשונו: "מחלוקת דאתתקן כגוונא דלעילא וסליק ולא נחית ואתקיים באורח מישר - דא מחלוקת דשמאי והלל. וקב"ה אפריש בינייהו ואסכים לון, ודא הוה מחלוקת לשם שמים, ושמים אפריש מחלוקת, ועל דא אתקיים. ודא הוא כגוונא דעובדא דבראשית", עכ"ל. ועיין שם באורך.

ובדף מ"ו ע"א (ח"א מו, א) וזה לשונו: "ויעש אלהים את הרקיע וכו' - על דא הוה מחלוקת, ותליתאה בעי למיעל בינייהו לאכרעא ולאסגאה בהו שלם", עכ"ל.

ובפרשת וארא דף כ"ד ע"א (ח"ב כד, א) וזה לשונו: "תא חזי אש מסטרא דא, מים מסטרא דא, ואינון מחלוקת וכו' רוחא עאיל בינייהו ואחיד לתרין סטרין ואפריש מחלוקת", עכ"ל ועיין שם פירושו במקדש מלך.

והנה נא ידעת כי אות וא"ו הוא סוד יעקב וכדאיתא בזוהר וארא דף כ"ג ע"א (ח"ב כג, א), ובדף כ"ו ע"א (ח"ב כו, א) שזהו סוד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב - אתוסף ביה ו', עיין שם. וזהו סוד "ויעקב איש תם" - ר"ל וא"ו יעקב הוא "איש תם" מלשון תיומת של לולב, "יושב אהלים" - תרין - אהל אברהם ואהל יצחק, שעושה שלום ביניהם, וכדאיתא בספר האורה שער החמישי.

ולדעתי רמז איש תם גימטריא במספר קטן וא"ו כמו "אש מים" וכנ"ל. גם מלת איש נוטריקון אמצעי ימיני שמאלי - כי הוא קו האמצעי המערב ימיני ושמאלי בסוד עירוב כנודע. וזהו סוד בראשית בגימטריא וא"ו במספר קטן. וז"ש "ברא אלהים את השמים" שהוא סוד אש ומים וכאמור. ולכן יש בפסוק זה ששה אלפין - סוד וא"ו - סוד שיתא אלפי שני הוי עלמא.

והנה נא ידעת שלעתיד ב"ב יהיה מן אות ב' של בראשית סוד ם סתומה של "לםרבה המשרה" (ישעיה ט, ו), וכנודע בספר התיקונים תיקון ה' דף ט"ו ע"א, וכ"ט דף ע"ה ע"ב, ולמ"ד דף ע"ו ע"א, ובדף קל"ז ע"א. ובספר מגלה עמוקות אופן קס"ו משם בארה. והנה אם כן במלת בראשית יש אותיות איש תם. נשאר אות ר' - במספר קטן עשרים. וכן יעקב במספר קטן עשרים. הרי סוד מלת בראשית הוא ממש סוד יעקב איש תם.

הארכתי קצת כי מזה מובן מ"ש בתיקונים (תחילת תיקון מ"ב דף פ"ד ע"א) וזה לשונו: "בראשית - תמן איש דאתמר ביה ויעקב איש תם, ודא יומא תליתאה דהא תלת אומנין הוי עד הכא. יומא קדמאה, ויומא תנינא, ויומא תליתאה. כל חד אפיק אומנותיה וכו'", עכ"ל עיין שם.

והנה אות וא"ו חושבן אחד להורות שבסוד אות וא"ו אלו ואלו דברי אלהים חיים, והכל אחד, והוא חלק יעקב. אמנם ס"ם שרו של עשו - עיקר מגמתו להגביר מחלוקת בין התלמידי חכמים - זה מטמא וזה מטהר, זה אוסר וזה מתיר. וכמו שאמרו חז"ל (שבת קלח, ב) "עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו' רשב"י אומר וכו' שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד", עכ"ל עיין שם. ולפיכך אמרו חז"ל (רבה קהלת דף ק"ט ע"ג) "וחוטא אחד - זה עשו הרשע", עכ"ל. והכוונה כי רוצה לפגום בסוד אחד האמור.

והנה זה רמז הכתוב (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב" - שיעקב מכריע ועושה שלום בין מחלוקת תנאים אמוראים - ראשי תיבות אמת. וז"ש (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו". ולזה קנה יעקב הבכורה מן עשו אחיו שהוא סוד תפארת דסטרא אחרא, ואין לקליפת מכריע כנדוע מן החדשים כדאיתא בספר עשרה מאמרות וכמ"ש במקום אחר.

ובכן נא"ה

"וישלח וגו'" - רובי פסוקי פרשיות אלו מתחילים באות וא"ו כי עליו סובב הולך כל הענינים.

ואמרו חז"ל "מלאכים ממש" - ראשי תיבות מן מים אש.

"עם לבן גרתי" - כלומר שאני מלבן שמעתתא אליבא דהילכתא. וזהו "ותרי"ג מצות שמרתי" בסוד הלכה ברורה תורת אמת.

"ויגע בכף ירכו" - בדברי תורה המשולים לירך (סוכה מט, ב). ומלת ירך נוטריקון ים ר'קיע כסא כנודע סדרן בחז"ל (מנחות מ, ב). וז"ש חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד" - כלומר עד ולא עד בכלל. ונגע ברקיע השמים. וז"ש "ויגע בכף" - ר"ל אות ר - רקיע, הנוגע בכ' - כסא. גם כף ירכו גימטריא במספר קטן כמו שמים. גם כף ראשי תיבות כשר פסול - להגביר המחלוקות.

וזה רמז "פן יבא והכני אם" - ראשי תיבות אסור מותר, "על בנים" תלמידי חכמים כמו שאמר הכתוב (ישעיה נד, יג) "וכל בניך למודי ה'". אמנם נאמר (ישעיה שם) "ורב שלום בניך" - כי אלו ואלו דברי אלהים חיים בסוד וא"ו.

וזהו שאמר הכתוב "ויבא" - גימטריא וא"ו, "יעקב שלם" - ראשי תיבות למפרע מחלוקת לשם שמים. וכמו שאמרו חז"ל (ברכות סוף המסכתא) "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו'". והכוונה כי המחלוקת עצמו הוא בסוד השלום בסוד וא"ו. ומלת ויבא רומז למש"ל שאות א' נעלם בסוד ו"ו שבגימטריא י"ב ממש כמו סוד שא מים. וזהו ו' י"ב א'.

וזהו שאמרו חז"ל (שבת לג, ב) "שלם בתורתו" - כלומר שהשוה המחלוקת, ומר אמר חדא וכו'. והנה על פי מ"ש בסוד "ויעקב איש תם" לעיל בסמוך - אז מאחז"ל (בראשית רבה, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם - לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל, הרי הוא כמבואר.

נשלם דרוש הששי בס"ד