מדרש לפירושים/חלק א/ט
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש התשיעי - ספירת נצח
עריכהשוק הימיני הוא נצח. ושוק השמאלי הוא הוד. ואיתא בזוהר בראשית (ח"א כא, ב) וזה לשונו:
- "והוא צולע על ירכו - דא איהו נצח ישראל, ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל וגו' כדין אתקן דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב אבינו בממנא דעשו וכו' נצח ירכא שמאלא דיעקב ובגין כך אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח - ימינך לא כתיב, אלא בימינך", עכ"ל.
הנה מפורש שבנצח היה הפגם נגיעות הכף.
וזה שאמר "דא דרגא רביעאה" - כשתמנה מחסד ולמטה, כי לעולם הימין מתחיל להספר וכנודע.
וזה יורה באמת היות נצח בימין וכנודע ומפורסם בזוהר ותיקונים במקומות הרבה. ואם כן קשיא באומרו "נצח ירכא שמאלא דיעקב" - היפך המפורסם. והאריכו המקובלים בזה מאוד. והרב רבינו יהודה חייט בפירושו לספר המערכת ריש פרק השמיני האריך גם כן בזה. ומסיים בזה הלשון: "ולא מצאתי שום תרוץ בזה אלא לומר כי קודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וההוד לצד ימין, והוא הפך שניהם בתפלתו", עכ"ל. עי"ש.
ועיין הדר"מ הדרת מלך סימן ק"ה שכתב וזה לשונו: "ואל תביט כלל לדברי החייט בזה שאמר שנשתנה הסדר קודם לכן שהוא טעות גדול", עכ"ל. ומפני שאדם גדול היה כמו שהעיד עליו רבינו ק"ק האר"י זלה"ה -- באתי להמליץ בעדו ויהי רצון שיהיה הוא ז"ל מליץ בעדי וכל אשר לי.
ומתחלה אפרש דבריו כפשוטן ואח"כ אעמיק בהם בעזרת השם.
והוא שנראה לפע"ד לומר פשוט על פי מה שנתבאר לעיל בדרוש הששי ובעולם הפוך באורך בסוד מאחז"ל (בראשית רבה, עג) "אוי להם לרשעים שהם מהפכין מדת הרחמים למדת הדין", כי בעונות מהפכים הקערה על פיה והתחתון נעשה עליון, ומדת החסד כפופה תחת מדת הגבורה. וז"ש "שהם מהפכין" כמשמעו, כי אית להו דינא ד"תתאה גבר". וז"ש (בתנחומא) על פסוק "ימינך ה' וגו' למה שני פעמים? אלא כשישראל עושין רצונו של מקום עושין שמאל ימין, וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול עושין ימין שמאל", עכ"ל. והיינו כאמור. והימין נעשה שמאל ממש[1].
וכבר הודעתיך למעלה סוד נגיעת הכף הוא שרצה להגביר הגבורות על החסדים אשר זהו באמת ענין הפגם הנזכר תמיד אצל הקדושה. לא שתהיה שום קליפה נכנסת תוך הקדושה ח"ו - רק שמקטרגים מחוץ להיכלות ומזכירים עונות ישראל ח"ו, ומקטרגים כל כך עד שפני הרחמים מסתלקים ומדת הדין תתעורר, ובמקום השפע הטהור - תשפיע מדת הדין כח הדין וסיג הזהב, לתת אל החיצונים ורצועות הדיינים וכח לעשות דין. והוא סוד הפגם למעלה בשרשים עליונים. ולא שתכנס לפנים ח"ו. ואין כאן מקומו להאריך.
נמצא מזה מובן שבסוד נגיעות הכף למטה נעשה כמו כן למעלה. ונתגבר ההוד על הנצח - דומה למה שכתבנו אצל חסד וגבורה, ע"ש. ונמצא שההוד נעשה ימין והנצח שמאל. וז"ש החייט שקודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וכו'. והיינו מה שנעשה על ידי נגיעות הכף וכאמור.
וכדי שתבין ביותר ולא יפול לבך באמרי שההוד נעשה ימין - אקדים לשון הגלאנטי על פסוק (איכה ב, טז) "שרקו ויחרקו שן", וזה לשונו:
- "מסוד השור"ק והחיר"ק שהיו להם מעיר לעזור להם שהם הנצח והוד שהם חיר"ק ושור"ק כמבואר בתיקונים דף קכ"ח ע"א, ושניהם הסכימו בהנהגות הדין, ובזה גברו החיצונים עד שאמרו האויבים בלענו וכאמור. אמנם צריך לחקור למה הפך הסדר, שהיה לו לומר "חרקו שן ושרקו", כי החיר"ק בנצח והשור"ק בקיבוץ הוא בהוד כדאיתא בתיקונים סי' הנזכר."
- "והענין הוא כי תחת היות נצח שיהיה גובר על ההוד שהוא תגבורות הרחמים על הדין כדרכו, ושיהיה למנצח שהוא נצח על השמינית על הוד שהוא מדה שמינית כמבואר ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רכ"ג ב' -- נתהפכה ההוד על הנצח וגבר הדין על הרחמים. וזה (דניאל י, ח) "והודי נהפך עלי למשחית" - עלי - על י' דיהו"ה שהוא בנצח, דתמן נחית יהו"ה. ואדני סליק בהוד, כדאיתא בתיקונים דף ל'. נהפך למשחית - דין קשה לבלע ולהשחית. וכן נמי על י' שבנצח, היורד מי' דחכמה ששם סוד י' של שם, שלכך חנוכה בנצח ונעשה הנס על ידי השמן מפני שהוא ענף ששם השמן הטוב, שמן משחת קודש, משחא דרבו", עכ"ל הגילאנטי.
הנה מפורש שההוד על הנצח. וכבר ידוע שכל דבר עליון הוא ימין והתחתון שמאל. ושפיר נעשה ההוד ימין והנצח שמאל. וז"ש בזוהר "נצח ירכא שמאלא" - כלומר שעל ידי נגיעות הכ"ף נעשה נצח שמאל. עד שבא דוד והמשיך אור החסד אל הנצח, ומיתק את הדינים בתפלתו. וז"ש (תהלים טז, יא) "נעימות בימינך נצח" - כי אז כשהמשיך אור החסד - אז ממילא נעשה הנצח ימין וההוד שמאל, וההוד כפוף תחת הנצח כי עילאה גבר. ועיין למעלה בדרוש הששי ובפרט בעולם הפוך. ואז תבין זה היטב.
ובזה מיושב ביותר הא דאיתא שם בזוהר (ח"א כו, ב) וזה לשונו: "הוד שוקא שמאלא דעלה אתמר ליעקב והוא צולע על ירכו", עכ"ל. וכמו כן כתוב כמה פעמים בזוהר ותיקונים שהפגם נגיעת הכף היה בהוד. וסתרי אהדדי. ולפי דרך הרמ"ק זלה"ה המובא במקדש מלך צריך לדחוק ולומר שבכל מקום שנאמר שההוד נפגם היינו אחר תיקון נצח, ואין הכוונה על שעת הצליעה ממש - עיי"ש בשער ירך יעקב (פרדס רמונים יז, א) שהאריך.
אבל עם האמור אתי שפיר טפי, כי זהו בעצמו הפגם מה שגבר ההוד על הנצח וגברו הדינים. ונמצא הכל הולך למקום אחד ולא קשיא מידי. ומכל מקום עיקור[2] הפגם נחשב אל הנצח שהוא חסד ונעשה דין. וז"ש בזוהר "דהוה חלשא וכו'" כנ"ל, והיינו כי נחלש הירך הזה ממה דהוה. אבל בהוד שהוא ירך שמאל - לא ניכר הפגם כל כך שגם מתחלה היו הדינים שם. ואם שעל ידי הפגם נתגברו הדינים ביותר - מכל מקום לא ניכר הפגם כל כך כמו בנצח שהיה חסד גמור ונהפך לדין. וז"ש בזוהר הנ"ל "ירכו כתיב ולא ירכיו", כי בירך הימיני ניכר הצליעה ביותר. ואתי שפיר הכל. והבן מאוד.
עוד אומר שנרמז בלשון החייט מ"ש האר"י זלה"ה בענין זה, וזה לשונו כפי שמובא במקדש מלך:
- "ויגע בכף ירכו - פי' פרק תחתון דנצח דזעיר אשר הוא בנצח דיעקב, והוא כנגד הוד דרחל, כי הלא הם אחור באחור. ונמצא הוד דרחל נגד נצח דיעקב, כי כן הדרך בגשמי. ובזה תבין סוד ירך יעקב שמה שאמר בזוהר בראשית שהנצח נפגם ובדף כ"ו אומר שעל הוד אתמר והוא צולע על ירכו. אלו ואלו דברי אלהים חיים, שנצח של הזכר נפגם אבל הוד שלו לא נפגם. ומ"ש בדף כ"ו שהוד נפגם - הוא הוד דרחל שכנגד נצח דיעקב", עכ"ל.
וכתב עליו במקדש מלך וזה לשונו:
- "וז"ש כאן נצח ירכא שמאלא דיעקב - קרי ליה 'שמאלא' על שם הוד דרחל שכנגדו מאחור, ובדף כ"ו שאמר על הוד אתמר - הוא הוד דרחל", עכ"ל.
ועיין בטעמי מצות פרשת וישלח שכתב האר"י זלה"ה כו' בשינוי לשון קצת. ומסיים שם וזה לשונו: "ומפני שהיתה אחור באחור לכן היה הקלקול כו'. ואלו היה פנים בפנים אז תהיה שמאל שלה בימין שלו - לא שלטו החיצונים", עכ"ל.
וכזה נראה לי לומר בדברי החייט - הגם שאפשר שלא ידע מקבלות האר"י זלה"ה - מכל מקום רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו, וכנודע. והוא שנדקדק בלשונו שאמר "קודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וההוד לצד ימין וכו'" - וקשה לשון "לצד" שאמר, ואם כפשוטו מהראוי שיאמר "בצד ימין" "בצד שמאל" באות ב'. לכן נלע"ד שהכוונה בו במה שהיו בסוד אחור באחור, ונמצא שהיה הנצח דדכורא לצד שמאל של הנוקבא, וההוד דדכורא לצד ימין של הנוקבא. ומה שאמר "והוא הפך שניהם בתפלתו" - אין הכוונה על נצח והוד רק על זעיר ונוקביה, שבכח תפלתו הפך שניהם שיהיו פנים בפנים ואז ממילא נתבטל שליטת החיצונים כנודע. וכמ"ש האר"י זלה"ה בטעמי מצות וכנ"ל. והמשכיל יבין. וברוך ה' שחנני דעה ובינה להבין דברי רבינו יהודה חייט זלה"ה.
ועתה אודיעך כוונת בעל מקדש מלך בפירושו אל הזוהר הנ"ל שיש לדקדק עליו, שלשני פירושים הראשונים שכתב שם לא יצא ידי חובת מאמרי הזוהר דסתרי אהדדי, רק לפי פירושו השלישי והוא דברי האר"י זלה"ה הנ"ל - מצא פתח תשובה. וביותר קשיא על הפירוש הראשון שמביא מ"ש הפרדס - אם כן מהראוי היה שיובא גם כן מ"ש הרמ"ק שלא יסתרו דברי זוהר אהדדי, וכמש"ל.
לכן נראה לי לומר בוודאי שכוונת מקדש מלך הוא להרכיב הפירושים יחד. כי לשני פירושים הראשונים היה קשה לו מאמרי הזוהר דסתרי אהדדי, ותירוץ הרמ"ק הנ"ל היה דחוק בעיניו -- לכן מביא דברי האר"י זלה"ה למען דעת, גם לשני פירושים הראשונים, בכל מקום שנאמר שבהוד היה הפגם - קאי על הוד דנוקבא. ודברי האר"י זלה"ה לחוד לא הספיקו לו כי היה קשה לו מה שהקשה מתחלה שאדרבה היה ראוי להיות להפך - שיניקת ס"ם תהיה מהוד ולא מנצח דזעיר שהוא קו ימין - לכן מביא פירושים הראשונים שעמהם מובן מ"ש האר"י זלה"ה שבנצח דזעיר היה הפגם ולא בהוד, וכאמור שם. ובהתחברות הפירושים אלו עם דברי האר"י זלה"ה - אתי שפיר הכל. ודו"ק זה בוודאי כוונת מקדש מלך. ולכן כתב בזה הלשון: "וראה זה מצאתי בכתבי האר"י ז"ל וכו'", ולא כתב "עוד י"ל" או "אי נמי כמ"ש האר"י ז"ל" וכדרכו תמיד, אלא ודאי הכוונה כאמור.
ומעתה באתי להקשות עליו עם מה שכתב האר"י זלה"ה בליקוטי שמואל ע"פ (שמואל א טו, כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר" וזה לשונו:
- "כבר ידעת כי זעיר אנפין נקרא ישראל. אמנם נתנבא שמואל מנצח של זעיר אנפין. וכבר ידעת כי בהוד הוא אחיזת החיצונים, וכל הדינין וכל הקליפות בסוד (איכה א, יג) "כל היום דוה" - תמורת הוד. אמנם הנצח אעפ"י שהם תאומים יחד עם הסוד ב' פלגי גופא -- עם כל זה אין אחיזת החיצונים בנצח. והנה נצח הוד הם ב' רגלים. והנה אם הקליפות היו אחוזין בשתיהן היו מתקיימין מאוד ומחריבין העולם. לכן לא נתן להם הקב"ה רק בהוד לבדו. וז"ש "שקר אין לו רגלים אלא רגל אחד". וזהו סוד וגם נצח ישראל לא ישקר - כי השקר אינו אוחז בנצח ואין הנצח בכלל השקר, כי הלא השקר אין לו רק רגל אחד, ואם כן אין הנצח בכלל השקר", עכ"ל.
ואיך יקוים זה עם שני פירושים הראשונים מאחר שתירץ הרמ"ק ז"ל הנ"ל היה דוחק בעיניו וכמדובר. ומה גם כי נמצא כתוב גם בדברי האר"י זלה"ה בכמה מקומות שגם בהוד דדכורא הוא הפגם של נגיעת הכ"ף, וכן הוא בזוהר ותיקונים במקומות הרבה. דו"ק ותמצא.
לכן נלע"ד לומר בודאי בלי שום ספק, שהכוונה כמש"ל בדברי החייט, והוא שמן ההוד נאחזים החיצונים תמיד, גם כשישראל עושין רצונו של מקום, כי צריך ליתן להם שפע וחיות מלמעלה אל החיצונים שהם צורך העולם, והאלהים עשה שייראו מלפניו, כי הקליפות הם צורך העולם כנודע. והיניקה זו היא רק כדי חיותם, והוא מן ההוד ענף הגבורה. ולא מן הנצח. שאם היה יניקתם זו התמידיות גם מן הנצח - היו מחריבין העולם.
וזה מדוקדק כאן בלשון האר"י זלה"ה "כי בהוד הוא אחיזת החיצונים וכו'" - ר"ל אחיזתם התמידיות. וז"ש "לא נתן להם הקב"ה רק בהוד לבדו" - ר"ל משעת הבריאה שנתן להם הקב"ה מקום אחיזה מן הקדושה שיחיו ולא ימותו, והמקום הזה הוא בהוד דוקא וכאמור.
אבל כשהחטא גורם ח"ו - אזי באמת נאחזים גם מן הנצח ח"ו, וגם אחיזתם מן ההוד הוא אז יותר מכדי חיותם. והבן. וכן היה גם כן בסוד נגיעות הכ"ף שהיה על ידי חטא של יעקב אבינו - אם שהיה חטא קל - מפני שאדם גדול היה - גדול כח הפגם אשר נפגם, ומצא הס"מ אחיזה גם בנצח דדכורא, אך בפרק התחתון דווקא, וכמ"ש האר"י זלה"ה.
והנה שם בנצח דוקא ניכר הפגם והצליעה של יעקב, אבל בהוד - אם שנאחזים יותר מכדי חיותם - לא ניכר הפגם כל כך מאחר שתמיד מתאחזים שם. וז"ש בזוהר "ירכו כתיב ולא יריכיו", וכמש"ל בדברי החייט.
כנלע"ד לפרש דברי האר"י זלה"ה. (ועיין ספר קול ברמה דף נ"ב ע"א. ואי"ה בדרושים שיבואו אאריך עוד בזה).
וכבר נודע שלזה הסוד קע"ב שנה קודם תשלום אלף הרביעי חרב בית המקדש, והיינו כי אלף הרביעי הוא סוד נצח כנודע, ושם נאחז הס"מ בפרק התחתון שהוא העק"ב דווקא. אמנם על אלף החמישי, שהוא סוד הוד, נאמר "כל היום דוה" (איכה א, יג) - יום החמישי מששת ימי בראשית שהוא מורה על אלף החמישי סוד הוד כנודע - כל היום ההוא דוה, וכנודע. והיינו כי שם נאחזים באמת בכל הג' פרקין, ואמנם בנצח אינם נאחזים כי אם בעק"ב בלבד שהוא פ"ג פרק שלישי(?) וכאמור. וגם זה דווקא כשהחטא גורם ח"ו.
ומזה תבין באמת איך שנגיעות הכף של אבינו יעקב הוא מתעורר בכל פעם כשישראל אין עושים רצונו של מקום ח"ו, וכמ"ש במק"א באורך.
גם תדע שלפעמים נחשב הפגם ואחיזת סטרא אחרא בכל הג' פרקי הנצח דזעיר. והוא מובן עם מ"ש בזוהר וישלח דף קס"ו ע"א "בחד עמודא דסמיך לגופא דאיהו לבר מגופא".
וכתב שם הרמ"ז, מובא במקדש מלך, וזה לשונו:
- "אבל היה זה בפרק תחתון של נצח דזעיר הנקרא כף הירך וכו'. וא"ת, הא כתיב בגיד הנשה שנראה שהיה למעלה בשוק העליון? י"ל שאי אפשר שיפגם התחתון אם לא יחסר כח העליון. ועוד י"ל, כשנדקדק שתחלה אמר 'כף ירכו', ואח"כ אמר 'כף ירך יעקב', אלא הענין ידוע שיעקב הוא מן החזה ולמטה, והוא שוה לקומת רחל. וכמו שלגבי רחל היה הפגם בהוד דידה - כל ג' שלישיו, כך יהיה בנצח של יעקב ממש בכולו וכו'. ולכן בעת האביקה והנגיעה לא הוזכר גיד הנשה אלא למטה - "כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה"", עכ"ל הרמ"ז ז"ל.
והנה בודאי שני הפירושים אמיתיים. ולכן במקום המוזכר פגם בכל הנצח דזעיר אנפין גם כן אתי שפיר וכמדובר.
גם תדע מה שאמרו בזוהר בראשית הנ"ל: "אתא דוד וכליל ליה בימינא וכו'" - שהוא תיקון את פגם הנצח כנז"ל - מכל מקום אחר כך כשחטאו ישראל חזר הדבר לקלקולו ונתעורר איתו הפגם. ולפיכך נחרב בית המקדש עקב שנה קודם כלות אלף הרביעי וכמש"ל, שאותו הפגם של נגיעות הכף הוא מתעורר בכל פעם כשחוטאים ישראל ח"ו. והבן זה עם מ"ש בכמה מקומות. ובזה שהודעתיך יותרו כל הספיקות וכל הסתירות הנמצאים בענין זה בזוהר ובכתבי ק"ק האר"י זלה"ה והמשכיל יבין.
והנה שם יעקב מורה גם כן איך שתיקן את הפגם זה שבנצח דזעיר האמור, והוא שסודו י' עקב, שהמשיך אור י' - סוד חכמה, עד עקב זה של נצח ענף החכמה. ובזה הוציאו מידו של עשו. והבן. וזהו סוד "וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" - כלומר שבכח יו"ד אותיות - ידו - אוחז בעקב זה שנתאחז בו עשו, ולפיכך "ויקרא שמו יעקב" שסודו יו"ד יעקב.
וזהו סוד הכתוב (בראשית ג, טו) "הוא ישופך ראש" - כלומר עם כח אות ראשון שלו שהוא יו"ד, והוא סוד ראש חכמה. "ואתה תשפונו עקב" דווקא, שהוא פרק ג' דנצח דזעיר, ולא יותר, וכאמור. והיו"ד הזו הוא ממשיך למטה על ידי עסק התורה בסוד מאחז"ל (בראשית רבה, יז) "נובלת חכמה תורה", והבן. וזהו סוד הכתוב "ויעקב איש תם" - שנעשה תם באות יוד, והיינו על ידי שהוא "יושב אהלים" ועוסק בתורה.
והנה נצח הוא המעמיד את התורה - זעיר אנפין, כמו הירך שמעמיד את הגוף, וכנודע בסוד (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ובזה מובן מאחז"ל (משנה, אבות ג) "אם אין קמח" - בגימטריא נצח, "אין תורה". "ואם אין תורה" - סוד אות יו"ד, "אין קמח" - שבגימטריא נצח - כי החיצונים נאחזים. והבן.
ולפיכך אמרו חז"ל (בראשית רבה, סה) "בזמן שהקול קול יעקב אין ידי עשו שולטים", עי"ש.
ומזה תבין שהבכורה הוא בסוד הנצח - ענף החכמה.
ומזה תבין שלכן עיקר התאבקות שלהם היה בשביל הבכורה, ובשביל הבכורה זכה יעקב אל הברכה. וכמו שאמרו חז"ל כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר "גם ברוך יהיה", וכמו שפירשתי סודו כמה פעמים. וזהו שאמר עשו "הכי קרא שמו יעקב" דייקא, שסודו יו"ד עקב, "ויעקבני זה פעמים" - על דרך שהודעתיך בדרושים שעברו, עיין עליו.
ולפי פירוש הראשון שפירשתי בסמוך דברי החייט הנ"ל - יומתקו כל הפסוקים האלו ממש על דרך שכתבתי בחסד וגבורה, והמשכיל יבין מעצמו. ורמז לדבר - חכמה נצח עם האותיות גימטריא בכור - ברוך.
וז"ש עשו "יקרבו ימי אבל אבי" - ואבל אסור ללמוד, ואז "ואהרגה את אחי" בסוד הנצח שהפגם אצל הקדושה נקרא 'מיתה' כנודע. גם רמז ב"אבל אבי" - הסתלקות אור א"ב י' מן הנצח. והבן.
וז"ש "עם לבן גרתי" הוא סוד לובן העליון, אבא עילאה כנודע. וז"ש חז"ל "ותרי"ג מצות שמרתי" - שבזה המשיך אור י' עד למטה. וז"ש "ואחר עד עתה". והבן.
וכפל הלשון "עשו אחיו" בכל הפרשה -- אפשר לפרש עשו הוא אחיזתו מן ההוד, ואחיו אחיזתו מן הנצח. ועיין ברמ"ז ריש וישלח.
"וגם הולך לקראתך" - ר"ל גם בבחינת הנצח הולך לקראתך לפגום ח"ו. וראיה לדבר "וארבע מאות איש עמו" - נגד ד' יודין דשם ע"ב.
"ויחץ וכו' לשני מחנות" - לדעתי ולפי דרוש הזה, אפשר לפרש שמחנה א' בסוד פרק שלישי דנצח, והשניה נגד ב' פרקים ראשונים. וזהו שאמר "אם יבא וכו' והיה המחנה הנשאר לפליטה" בלשון וודאי.
"הצילני נא" - ראשי תיבות נצח אחרון, ר"ל פרק אחרון דנצח שעליו התפלל.
"ואטיבה וגו' היטיב איטיב וגו'" - נרמז ג' פעמים שם הקדוש בי"ט - בא"ת ב"ש להמשיך אור החכמה, שמן משחת קודש, אל כל ג' פרקין דנצח.
"וישתחו ארצה שבע פעמים" - אפשר לפרש סודו ז' אותיות מן חכמה נצח. ולכן באמת בזה פגם הנצח מאוד כמ"ש האר"י זלה"ה בילקוטי שמואל, עי"ש באורך.
והנה על "ויגע בכף ירכו" אמרו רז"ל (בראשית רבה, עז) "נגע בנביאים ובנביאות", עכ"ל. והוא פלאי - נביאים ונביאות מה עבידתייהו הכא? ועם האמור מובן מאד, והיינו ממש כמ"ש בזוהר הנ"ל ובליקוטי שמואל וזה לשונו:
- "סוד ירך יעקב שפי' ימיני שהוא מדת נצח שפגמו ס"ם, ונצח זה הוא נצח דדכורא. והנה הנבואה מנצח והוד כנודע, וכשהיה מגעת הנבואה בנצח היה שם מסך גדול. וזהו סוד (שמואל א ג, א) "ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ"", עכ"ל. ועיין שם באורך ומובן.
"יש לי רב" - ראשי תיבות שוק ימין.
אמנם כאשר בא יעקב לארץ יש"ראל זכה לסוד "ישראל עלה במחשבה" (בר"ר, א) - סוד חכמה, והוציא את העקב מיד עשו בסוד "וידו אוחזת בעקב" הנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - ר"ל בשלימות שם יעקב דייקא, שסודו יו"ד עקב. ובזה נעשה שלם כפשוטו. ומפרש האיך, ואמר "אשר בארץ כנען" - שם דווקא נעשה שלם בסוד ארץ ישראל דייקא וכאמור.
ואל היו"ד זו זכה על ידי תורה כאמור למעלה, וז"ש חז"ל (שבת לב, ב) "שלם בתורתו" - ר"ל על ידי תורתו נעשה שלם.
וז"ש חז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם יושב אהלים - לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל, והיינו כדלעיל.
וזהו שאמר הכתוב "ויחן את פני העיר" - כלומר אחר שנתקן נצח דזעיר אנפין אז נעשה הזיווג יעקב ורחל, יעקב עומד בנצח ורחל בהוד. וז"ש "ויחן" - יעקב, "פני העיר" - רח"ל. ועיין פרי עץ חיים שער ר"ח וחנוכה פרק שני, עי"ש. וזה גם כן סוד עיר שכ"ם - שראשי תיבות ש'ם כ'בוד מ'לכותו. והמשכיל יבין.
- נשלם דרוש התשיעי בס"ד