קטגוריה:דניאל ב כד

של"ג מתרגם: " דָּנִיֵּאל עַל עַל אַרְיוֹךְ" - "דָּנִיֵּאל נִכְנַס אֶל אַרְיוֹךְ".
ייתכן שהפרוש הוא: 'דניאל עלה על אריוך'. של"ג מתקן את האיות של ה'על' השני ל'אל'. אולם ייתכן שהדרגה של דניאל בארמון היא גבוה, הן הוא נכנס ביום הקודם בלי לבקש רשות מאריוך, ולכן נאמר שהוא 'על אריוך', כמו 'מעל אריוך'.

בהמשך הסיפור נראה שדניאל אומר בטון מצווה לאריוך, ואריוך עושה כדבריו ללא תגובה. היתה אפשרות שאריוך יסרב, או ידרוש שוחד כדי להכניס את דניאל למלך, אולם אריוך לא עשה זאת. אריוך נכנס למלך והודיע לו את דברי דניאל, ובקש מהמלך לאשר לו לבוא לפניו.

הפרוש הפשוט למילה "וְכֵן" הוא: כמו שזה, כך (מילוג)
מספר ספר דניאל משתמש במילה "וְכֵן" כאשר מדברים עם אדם חשוב או שהמדבר הוא חשוב.

אולם המילה מופיעה בעיקר בהקשר לכוח עליון, פקודה מהרשות:

• המילה "כֵן" מופיעה שש פעמים בבריאת העולם - "וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ז).
• המילה "כֵן" מופיעה בסיפורי האבות, ככתוב: " וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מה כא), "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּם" (ביאור:בראשית נ יב).
• המילה "כֵן" נמצאת במגילת אסתר כעשר פעמים בהקשר לפקודות המלך: "כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת" (ביאור:אסתר א ח), "כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין" (ביאור:אסתר א יג), "כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ג ב), או בדברי המלכה אסתר: "גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ד טז).
• בדניאל השימוש הוא מעורב: גם דיבור לאיש מכובד, וגם דיבור של כוח עליון, כפי שהמלאך אמר: "קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר" (ביאור:דניאל ד יא), או האנשים מכבדים את המלך דריווש "וְכֵן אָמְרִין לֵהּ: דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי" (דניאל ו ז).

דניאל פוקד על אריוך להפסיק להרוג את חכמי בבל.
דניאל לא מגביל בזמן, הפקודה היא כאילו לתמיד. דניאל ביטל את פקודת המלך - וזאת חוצפה ענקית.

מעצם העובדה שאריוך הלך למלך כדי להודיע לו את דברי דניאל, אריוך הפסיק את ההריגה. אולם בדברי אריוך למלך, הוא לא סיפר לו שדניאל פקד עליו להפסיק. לא נאמר שלאחר שדניאל פתר את החלום, המלך פקד להפסיק את הרג החכמים.
נראה שרק דניאל הוא שהפסיק את פקודת המלך. והמלך לא הגיב לעניין, כאילו שהוא לא ידע שהפסיקו, או שלדעתו כל החכמים כבר נהרגו, וכך המלך לא היה צריך לשנות את פקודתו.

מאוד יפה מדניאל שדאג לחכמי בבל. הוא לא בקש להציל רק את עצמו וחבריו. דניאל הבין שהוא מסתכן במוות, אבל מותו היה וודאי בכל מקרה, אם הוא לא יסתכן.
דניאל לא היה צריך להציל את הקוסמים והמכשפים, שאלוהים אסר להשתמש בהם, וחייבים להרוג אותם, ככתוב: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב יז), וכדברי משה: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן, וּמְנַחֵשׁ, וּמְכַשֵּׁף" (דברים יח י). בכל זאת דניאל ריחם על החכמים של הגויים והציל אותם. אליהו הנביא במקרה דומה הרג את כל נבאי השקר של איזבל בקישון, לאחר שהוא הוכיח להם שהם נביאי שקר על הר הכרמל (מלכים א יח מ).

ייתכן שהתנהגותו החיובית של דניאל הרשימה את אריוך, ולכן הוא רצה לעזור לו.
החכמים זכרו תודה לדניאל, ונשמעו לו כאשר המלך שם אותו כשליט "עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל, וְרַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (ביאור:דניאל ב מח).

דניאל דורש/מבקש לראות את פני המלך, ובקש בכבוד מאריוך להכניס אותו.
בלי לבקש רשות מהמלך, אריוך הכניס במהירות ובהלה את דניאל למלך, הציג אותו והסביר שדניאל יפתור למלך את חלומו.
למעשה אריוך לא ידע את הפתרון, כך שלמעשה הוא לא ידע אם הפתרון יספק את המלך.

דניאל לא אמר שהוא יגלה למלך את החלום של המלך, כל שהוא אמר זה שהוא יתן למלך את פשר החלום, את הפתרון.