ביאור:אסתר ד טז

אסתר ד טז: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי."

תרגום ויקיטקסט: '- לך כנוס (אסוף) את כל היהודים הנמצאים בשושן, שלא יהיו עוד עם מפוזר ומפורד; וצומו והתפללו עליי, ואל תאכלו ואל תשתו שלושה ימים שלמים, לילה ויום; גם אני ונערותיי אצום כך, שלושה ימים שלמים; ולאחר ההכנה הזאת אבוא אל המלך בניגוד לחוק; וכאשר יגיע זמני להיות אובדת מן העולם - אבדתי, בין אם המלך יהרוג אותי או באופן אחר, ואני מוכנה ומקבלת עליי את הסיכון.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד טז.

אחרי שמרדכי גילה לאסתר על מזימת ההשמדה של המן, ודרש ממנה להיכנס לפני אחשורוש כדי לנסות לבטל את הגזירה, היא ביקשה ממנו שתי בקשות.

א. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן

הבקשה הראשונה של אסתר היא לכנוס (לאסוף) את כל היהודים - כלומר לדאוג לאחדות ישראל. זאת כניגוד לדברי המן (אסתר ג ח): "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך". אסתר מבקשת קודם-כל לתקן את חטא הפירוד, שגרם לגזירת ההשמדה.

כינוס היהודים נועד לא רק למטרה רוחנית, אלא גם כהכנה למלחמה המתקרבת. אסתר רצתה לראות, האם היהודים מכבדים את מרדכי ונשמעים לפקודתו להתכנס ולצום. היתה אפשרות שהעם כועס על מרדכי שגרם לאסון המתקרב בסרובו העיקש לכרוע להמן, והעם יסרב להתכנס, להזדהות, ולהשמע למרדכי. ההמשך הוא שמרדכי עשה "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (אסתר ד יז), והעם לא מרד במרדכי ולא פגע בו. בהמשך, אסתר ומרדכי יפקדו על העם להתאחד ולעמוד על נפשם. הכינוס בשושן הראה שיש סיכוי שהעם יעבוד בשיתוף פעולה ובאחריות הדדית.

גם בימינו, מתאפיין חג הפורים במנהגים רבים המבטאים אחדות, כגון: משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. ראו גם: פורים ואחדות ישראל.

ב. וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום

הבקשה השניה היא לארגן צום המוני של כל היהודים בשושן.

בפסוק ג כבר נאמר, שכל היהודים בכל מדינות אחשורוש התאבלו וצמו; אם כך, מדוע היה צריך לצוות על היהודים בשושן לצום? כמה תשובות:

1. היהודים בשושן חיו ב"בועה", לא התייחסו ברצינות לגזירת ההשמדה. הם היו מקורבים למלכות, מעורים בין הגויים, והיו בטוחים שהגזירה לא תפגע בהם. אסתר ביקשה להוציא את יהודי שושן מהבועה, שיתאבלו ויצומו כמו כל אחיהם היהודים.

2. הצום של אסתר לא נועד להתאבל - הוא נועד "לכנוס את כל היהודים". היהודים היו מעורים בתרבות הפרסית, תרבות של תענוגות ומשתאות וסעודות; הצום נועד לנתק אותם מתרבות האכילה והשתיה, כך שיתכנסו בתוך עצמם ויגלו מחדש את הייחוד שלהם כיהודים.

ולפי חז"ל, הצום נועד לתקן בפרט את חטא ההשתתפות במשתה אחשורוש (בפרק א), משתה שכולו הוללות ומחיקת הייחוד בין עמים.

האם זה אפשרי לא לאכול ולא לשתות יום ולילה שלושה ימים? האם לשתות מכוון לשתית יין בלבד? הן כתוב (אסתר ג טו): "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת" וברור שמדובר בשתית יין, למרות שיין אינו מוזכר בפסוק.

3. הצום נועד להטעות את התך, שהיה בעבר שומר ראש של המלך וסביר שהיה מרגל, לא לספר שהמלכה היא יהודיה למלך או להמן, כי כולם כבר יודעים זאת. אסתר, למעשה, אסרה על מרדכי להודיע לעם שהיא יהודייה, כי אם העם ישמע זאת העם יחגוג בשתיה ולא יצום, וגם המן ישמע שהמלכה היא יהודייה ויזהר ממנה. אסתר קבעה את שלושת ימי הצום שלאחריו, מיד, היא תלך למלך, וכך היא הודיעה למרדכי מתי היא תלך למלך, וחובתו של מרדכי לארגן שהמלך ישב על כסאו ויוכל להושיט את שרביטו למלכתו האהובה.

לפי חשבון התאריכים, הצום היה בפסח, וזה לכאורה מנוגד להלכה. לדיון בנושא זה, ראו בסוף המאמר.

תענית אסתר בימינו

אסתר צמה שלושה ימים בחודש ניסן, אך בימינו, הצום שנקרא "תענית אסתר" היא צום של יום אחד בחודש אדר - י"ג באדר; נראה שהצום הזה אינו לזכר הצום של אסתר, אלא לזכר גזירת ההשמדה, שנקבעה לתאריך י"ג באדר, ובוטלה בחסדי ה'. ראו עוד במאמר תענית אסתר / הרב אברהם קורמן.

גם אני ונערותיי אצום כן

מובן מדוע אסתר צריכה לצום, אבל מה הטעם שנערותיה יצומו? והרי לכאורה נערותיה הן אותן הנערות הראויות לבוא לה מבית המלך וגו', היינו בפשטות פרסיות ולא יהודיות. ואם כן, מה טעם יש בתעניתן? (השאלה והתשובות ע"פ חיים לביא):

1. אולי יש לתרץ שזהו הלשון "אצום כן", שאמרה בלשון יחיד, הפירוש היא לבדה תצום, והן יעזרו לה, או יתנהגו אחרת, אולי בלבישת בגדים וכיו"ב.

2. ואולי, כיוון שהיה צריך לפרסם את עניין התענית ברבים, היו כאלה שהתענו רק בשביל פרסום, ולא בשביל כפרת עוונות. כלומר, יש להניח שהנערות הללו חברא אית להו וחברא דחברא אית להו וכו', ואז מתוך ריבוי שיחה יתפרסם דבר הצום לכל היהודים הנמצאים בשושן הבירה (או גם בכל מדינות המלך אחשוורוש).

3. למרות שאסתר אמרה שהיא תצום, לא בטוח שהיא עשתה צום חריף שכזה - אלא רק עשתה משהוא כדי לצאת ידי חובה, להתך. זה לא היה זמן טוב לפרסם, להמן המוזמן למשתה, שהיא יהודיה. זה לא היה זמן להחלש בצום ותענית לפני הופעה מלכותית למלך. לאסתר היתה עבודה להכין משתה ראוי למלך, הבקי במשתים מפוארים ביותר, ושיתן סיבה למלך לבוא אפילו פעם נוספת.

ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת

זו מטרת הצום, וניתן לפרשה בשתי דרכים:

1. הצום הוא תפילה בעד אסתר, העומדת להיכנס אל המלך למרות שלא נקראה, בניגוד לדת הפרסית. לפי זה הצום דומה לתענית ציבור, שמטרתה לארגן תפילה המונית לישועה מצרה.

2. הצום נועד לכפר על אסתר, העומדת למסור את גופה למלך אחשורוש, בניגוד לדת היהודית. לפי זה הצום דומה לצום יום הכיפורים, שמטרתו לכפר על עם ישראל.

רש"י הביא את שני הפירושים: "אשר לא כדת - שאין דת ליכנס אשר לא יקרא. ומדרש אגדה: אשר לא כדת - שעד עתה באונס, ועכשיו ברצון".

וכאשר אבדתי אבדתי

1. דברי אסתר מזכירים את דברי יעקב, (בראשית מג יד): "כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי". בשני המקרים, הביטוי מציין השלמה עם הגורל: "כשזה יקרה - זה יקרה".

"כאשר יגיע זמני להיות אובדת מן העולם - אבדתי מן העולם, ושום דבר לא יעזור".
"כאשר יגיע זמני להיות אב שכול - שכלתי, ושום דבר לא יעזור".

ההשלמה נותנת לאדם אומץ לעשות את הדבר הנכון: "כיוון שבכל מקרה אמות כשיגיע זמני, אעשה עכשיו את הדבר הנכון, ואכנס אל המלך כדי להתחנן על עם ישראל".

2. החזרה "אבדתי - אבדתי" מציינת שתי אבדות שבהן מסתכנת אסתר: אבידה גופנית - היא עלולה למות בידי אחשורוש; ואבידה רוחנית - היא מוסרת את גופה לאחשורוש ומתבוללת בגויים ואובדת ממשפחתה. רש"י הביא את שני הפירושים: "וכאשר התחלתי לילך לאבוד, אלך ואמות. ומדרש אגדה: כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך, שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי אני אסורה לך".

3. מרדכי העביר לאסתר שתי עובדות בהם הופיעה המילה לאבד: בדברי מרדכי על הצעת המן ("ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם"), ובכתב פתשגן כתב הדת ("לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד"). אסתר הבינה שפרוש המילה חייב להיות שונה, אחרת המן לא היה מוסיף מילות הסבר, ומרדכי לא היה מספר לה את דברי המן למלך. כשאסתר חוזרת פעמים על מילת המפתח, היא מבהירה למרדכי שהיא הבינה את המסר הסודי.

הצופן של אסתר

אסתר דיברה עם מרדכי בלשון סגי נהור (בהפוך), כך שהתך לא יבין במה מדובר:

"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי" - והרי היהודים כבר מתאבלים "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (אסתר ד ג) לכן אין צורך לעשות את זה.

"וְצוּמוּ עָלַי" - עלי, כלומר שהיהודים הצמים לא יצמו על האסון שלהם, אלא יתפללו למלכה אסתר העומדת לההרג. אולם הרי מרדכי פקד "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ" (אסתר ב כ) גם אחרי המלכתה, ושמר בסוד את עמה של אסתר. כדי שהיהודים יצומו למענה היהודים חייבים לדעת שהמלכה היא יהודיה והסוד יתגלה ברבים. צעד שכזה אין ספק שמרדכי לא היה עושה. כוונת אסתר היתה להודיע להתך, ששמע ממרדכי שאסתר יהודיה, שכולם כבר יודעים את זה ואין זה סוד, ולכן אין טעם לגלות למלך או להמן.

"וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" - קשה להאמין שפקודה כזו ניתנת לביצוע. לא לשתות שלשה ימים זה בלתי אפשרי, לכן אולי אסתר מתכוננת לא לשתות יין ולא לשמוח בחגיגות נצחון, הן כתוב במגילה "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת" (אסתר ג טו) וברור שמדובר בשתית יין, למרות שיין אינו מוזכר בפסוק ובהקשר. בהמשך אסתר מזמינה את המלך והמן "בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (אסתר ה ו), ויתכן שהיא רומזת למרדכי את תוכניתה.

"וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" - התך הבין שהמלכה תלך למלך עוד שלושה ימים. מרדכי הבין שעליו לארגן שהמלך ישב על כסאו בבית מלכותו ולא יהיה עסוק. לא היה מפתיע אם במקרה נערי המלך משרתיו הקריאו למלך אודות בחירת אסתר למלכה, בזמן המיועד להופעתה.

"וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" - התך הבין שאסתר מוכנה למות. מרדכי הבין שאסתר מבטיחה ללכת למלך, ושהיא מודעת שפתרון הבעיה שהציג לה מרדכי הוא בשימוש הכפול במילה "לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז): בהצעת המן ובכתב פתשגן כתב הדת.

מרדכי (וכל בר דעת) ידע שהסכנה למלכה היא נמוכה מאוד, אם המלך יושב על כסאו, ולכן ציווה עליה לעשות זאת (ביאור:אסתר ד ח), למרות שבטוח שהוא ידע אודות החוק שכולם יודעים. אסתר חששה שהיהודים יחגגו במשתה ושתיה לכבוד הצלתם ביד המלכה וזהותה תתגלה. לכן המלכה אסרה לחגוג ודרשה להמשיך באבל. בנוסף אסתר דרשה שמרדכי יארגן שהמלך ישב על כסאו, בדיוק עוד שלושה ימים מרגע זה, ויהיה מוכן להופעתה.

הצום בפסח

גזירת ההשמדה נשלחה ב-13 לחודש הראשון, י"ג בניסן (אסתר ג יב). בהנחה שמרדכי ואסתר פעלו מייד, הרי שהצום התחיל מייד באותו לילה, שהוא ליל י"ד בניסן, ונמשך עד ט"ז בניסן. לפי דעה אחרת, הצום התחיל כבר בי"ג בניסן ונמשך עד ט"ו בניסן אסתר רבה ח ז. בכל מקרה, הצום כלל גם את ליל הסדר וחג הפסח.

בחג הפסח אסור לצום - גם בגלל שיש מצוה לשמוח בחג, וגם בגלל שיש מצווה לאכול מצות בלילה הראשון ("ליל הסדר"). איך מרדכי ואסתר הרשו לעצמם לבטל את מצוות התורה לטובת הצום?

ע"פ חז"ל, מרדכי בעצמו התלבט בשאלה זו (פרקי דרבי אליעזר פרק נ): "אמרה לו: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" ואלו הן: י"ג וי"ג וט"ו. אמר לה מרדכי: והלא יום שלישי יום פסח הוא?! אמרה לו: הלא אתה ראש לסנהדרין, ואתה אומר דבר זה?! ואם אין ישראל, למי הפסח?! שמע מרדכי את דבריה ועשה ככל אשר צותהו, שנאמר "ויעבור מרדכי". מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה".

אולם התשובה של אסתר, "אם אין ישראל, למי הפסח?" אינה ברורה. לכאורה נראה כאילו היא מתייחסת אל הצום כאל פעולה מאגית, שרק היא יכולה להציל את עם ישראל מהשמדה.

אולם, הנביאים דיברו רבות על כך שהצום אינו העיקר, אלא העיקר הוא לקיים את מצוות ה', למשל (זכריה ז ה): "אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר: כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני?!... הלוא את-הדברים אשר קרא ה' ביד הנביאים הראשנים...", וכן בישעיהו נח. אם כך, מה הטעם לעשות צום שעצם קיומו מהווה עבירה על התורה? מה התועלת בצום כזה?

1. יש מפרשים מודרניים המוכיחים מכאן, שמרדכי ואסתר לא היו דתיים אלא מסורתיים. הם היו יהודים מעורים בחברה הנוכרית , ולא ידעו את משמעות הצום ומשמעות המצוות, ייתכן שאפילו לא דקדקו במצוות. אבל הם זכרו במעורפל, מבית סבא וסבתא שלהם, שכאשר באות צרות על עם ישראל - צריך לצום. הם לא ידעו למה בדיוק - הם רק זכרו שככה עושים, וזה "עובד". וכמו בימי חזקיהו, כשבני ישראל "אכלו את הפסח בלא ככתוב" - "ה' הטוב יכפר בעד", ה' ראה שהם פעלו מתוך כוונה טובה, מתוך רצון לשוב למסורת, ולכן סלח להם והציל את עם ישראל.

2. אולם, לענ"ד ההיפך הוא הנכון. מרדכי ואסתר (שע"פ חז"ל היו גדולי הדור) הבינו טוב מאד, גם את משמעות הצום וגם את משמעות המצוות. הם הבינו שהמשמעות של חג הפסח היא לחגוג את הגאולה הניסית, שה' גאל את עם ישראל ממצרים בגלוי וביד רמה; והם הבינו שבתקופתם הגאולה צריכה להיות מסוג אחר - גאולה טבעית, המתבצעת בהסתר-פנים ובאמצעות מעשיהם של בני האדם. וכדי להדגיש נקודה זו הם החליטו לצום דווקא בחג הפסח, ומתוך הצום לקום ולפעול למען הצלת ישראל.

3. ועוד: רוב בני ישראל באותו זמן אכן היו מעורים בחברה הנכרית. הם השתתפו בסעודתו של אחשורוש (בפרק א), אכלו שתו וחגגו יחד עם כל הגויים. חז"ל ראו בגזירת ההשמדה עונש על כך ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע". ייתכן שרוב בני ישראל חגגו את חג הפסח אבל לא הבינו את משמעותו - הוא היה בעיניהם עוד "סיבה למסיבה", עוד תירוץ לעשות סעודה חגיגית ולשתות יין. מרדכי ואסתר, שהיו גדולי הדור, רצו לזעזע את עם ישראל ולהוציא אותם מתרבות המשתאות. הם רצו ללמד אותם, שאין משמעות לחג שכולו אכילה ושתיה כמנהגם של הגויים. משמעות החג היא ההתקרבות אל ה', ואם האכילה והשתיה בחג מפריעים לקיום המטרה, אז אפשר לוותר על האכילה והשתיה ולקיים את החג בצום ותענית (ע"פ חיים לביא).

מצאנו מקרים דומים לכך בתנ"ך ובהלכה:

בחנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה - בטלו את התענית ביום הכיפורים, אולי משום שלא היה צורך בתענית כאשר בית המקדש רק נבנה, שכן מטרת התענית היא לכפר על המקדש.
כשמישהו חולם חלום רע בליל שבת - מותר לו להתענות אפילו בשבת, הוא לא חייב לאכול סעודות שבת, כי המטרה של הסעודות היא עונג שבת, וכשאדם טרוד בחלום הרע, ממילא אין הוא יכול להתענג.
בספרים שאחרי הגמרא, התירו להתענות בשבת לא רק תענית חלום אלא כל תענית. ואם תקשה, שהרי בגמרא אמרו רק תענית חלום, נראה לי שהוא מפני שעשו אומדן דעת של האנשים בימיהם, שכנראה לא היה חשוב בעיניהם תענית יותר מעונג שבת, וממילא הוא צער ואסורים בכך. רק בתענית חלום, כיוון ש"יפה תענית לחלום כאש לנעורת", התירו מפורש בגמרא [חיים לביא].

על-פי הפשט, ייתכן שהצום בכלל לא היה בפסח אלא מאוחר יותר; ייתכן שעבר זמן רב עד שמרדכי הצליח לכנוס את כל היהודים. ואם כך, כל הדיון לעיל אינו רלבנטי. ראו 70 יום במגילת אסתר.

דיון הלכתי

מדוע החליטו מרדכי ואסתר לקבוע צום דווקא בפסח ולא מאוחר יותר? ואיך לא חששו לעבור על מצוות התורה?

השאלה יכולה להיות יותר חזקה אם היה כאן דין של תענית ציבור, שהרי גם ימים מסויימים שמותרים בהם להתענות היחידים (למשל תענית חלום בשבת), אין קובעים בהם תענית ציבור לכתחילה (ייתכן שליחיד מותר להתענות כי התענית משמחת אותו, אבל אי אפשר לכפות על הרבים להתענות כי לא בטוח שהתענית תשמח את כולם).

יש אומרים שזה היה מצב של 'פיקוח נפש', ולכן היה מותר לבטל את מצוות החג, כדי לעשות תענית שתביא לביטול הגזירה. אולם, בתשובה זו ישנן כמה בעיות.

מה הקשר בין צום לבין פיקוח נפש? הרי הצום אינו 'קסם' שמציל מצרות. הנביאים דיברו רבות על כך שמנהגי התענית החיצוניים אינם מספיקים כשלעצמם, למשל (יואל ב יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה", וכן ישעיהו נח, זכריה ז-ח ועוד. לפי הרמב"ם, התועלת היחידה בתענית היא שהיא גורמת לאנשים להתעורר ולהרהר בתשובה, אבל היא לא מכפרת באופן ישיר. רק התשובה מכפרת (רמב"ם הלכות תעניות א): "ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן - ככתוב " עוונותיכם הטו אלה " (ירמיהו ה כה), וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם". הצום לא מציל מהצרה – הצום רק גורם להתעורר לחזור בתשובה, ואז ה' מציל אותם. אבל אם הצום בעצמו הוא עבירה – הוא משיג מטרה הפוכה: במקום שהוא יעורר את בנ"י לתקן את מעשיהם – הוא רק מקלקל אותם עוד יותר! איך ייתכן שצום שנעשה בעבירה יציל את בנ"י מהצרות? (וכמו שאמר הרב גדעון בן משה בשיעור: יש אנשים שאומרים: 'אם אספיק לשמוע מגילה - אשמע. ואם לא אספיק - לא נורא, כפרת עוונות...' - זו לא כפרת עוונות, זה עצמו העוון!)

חיים לביא: חז"ל התירו תענית חלום משום "יפה תענית לחלום כאש לנעורת". ברור מהגמרא שזה לא עניין פסיכולוגי גרידא. לא נראה שמישהו חשב את התענית לעניין מאגי. פשוט, מנהג אבותיהם בידיהם, והיו רגילים לזעוק ולהתריע ולהתענות מפני הצרות, או על הגשמים וכיו"ב. ולכן הנביא מדבר על עניין הרגילות של הצום, בדומה לעניין הקרבנות והתפילה. "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני" וגו' "גם כי תרבו תפילה אינני שומע" וגו' וכ"כ למה? מפני כי "ידיכם דמים מלאו" וגו'. "הזה צום ואבחרהו" וכו' "הכזה יהיה צום ויום רצון לה', למה לי רוב זבחיכם אמר ה'" וגו' "כי לי כל חייתו ארץ בהמות בהררי אלף האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה" . ועוד כיו"ב. והנה לגבי קרבנות אי אפשר לומר שאין להם משמעות בפני עצמם, הרי זו מצווה מן התורה! ותפילה היא מצווה מדרבנן (ויש דעת הרמב"ם שהיא דאורייתא). אלא מוכח שגם דברים שיש להם משמעות בפני עצמם, עדיין הנביא (או המזמור) מזהיר על כך שאין זה מתוך תשובה, אלא "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה".

גם אם הצום מועיל לכפרה, הוא בוודאי לא מועיל כשלעצמו, אלא רק כשיש עמו תשובה. ואם כך, יש קושיה גדולה על מרדכי ואסתר: איך הם קראו לאנשים לצום, אבל לא קראו להם לפשפש במעשיהם ולחזור בתשובה? איך הפכו עיקר לטפל וטפל לעיקר?! האם לא הבינו את מה שאפילו מלך נינוה הבין?!

חיים לביא: אני חושב שעצם זה שבני ישראל היו ברמה כ"כ ירודה, לכן לא היו צריכים להדגיש שזה עניין של תשובה, אלא זה היה ברור ממילא. זה שהנביאים הדגישו את עניין התשובה היה מפני שהיהודים של דורם היו אחרי הכל כן יראי שמיים, בדרכם המפחידה והמעוותת ( "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה"). הם הביאו קרבנות ("למה לי רוב זבחיכם" וגו'), הם התפללו ("גם אם תרבו תפילה אינני שומע"), הקפידו לברך ולהתברך מהכהנים ("ובפרישכם כפיכם אעלים עיני"), צמו והתענו ("הן לריב ולמצה תצומו" וגו') וכיו"ב. לכן, היה צורך להדגיש להם שהם חוטאים, וצריכים תשובה, ולא מספיק לצום ("הן לריב ולמצה תצומו ולהכות בארוף רשע" וגו' "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם"). אנחנו מוצאים רבות במלאכי שבנ"י פשוט לא מבינים את חטאם, והוא נאלץ להסביר להם. ("ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה" וכו' "ואמרתם במה בזינו את שמך באמרכם שולחן ה' נבזה הוא" וגו'). מאידך, בימי מרדכי ואסתר היהודים ידעו היטב באיזה מצב רוחני הם, ולכן לא היה טעם להסביר להם בפרוטרוט, אלא פשוט לסחוף אותם לתשובה כללית.

האם זכות המצוות של אכילת מצה ושמחת החג לא מועילה יותר לבטל גזירות מאשר תענית, שגם אם אינה עבירה בוודאי אינה מצוה? ועוד: אם המטרה היא לבטל את הגזירות - אז למה היה כל-כך דחוף להם לצום דווקא באותם ימים? הרי יש עוד 11 חודש - למה לא יכלו לחכות עד אחרי החג ואז לצום?

חיים לביא: לשיטתך, זכות עונג שבת צריכה לבטל חלום רע. לשיטתך, מדוע התירו להתענות בשבת תענית חלום, ולא שימתין עד יום ראשון? אלא נראה כשיטתי, שבעצם מותר להתענות, ומועיל להתענות, יותר מכל דבר אחר (וזה גם ברור, כי עונג ושמחה מרחיבים דעתו של אדם, וקשה לעשות תשובה מתוך זה. ופוק חזי לגבי ר"ה, שיש או היו נוהגים להתענות בו, או לצמצם באכילה). ואעפ"כ, אסור לעבור על הדין של עונג שבת (למרות התועלת מהתענית, כי זו מצווה ולא נדחית מפני דבר אחר), אא"כ היא הנאה בשבילו.

אסתר אומרת למרדכי: "וצומו עליי ... שלושת ימים לילה ויום", כלומר: הצום נועד כביכול לעזור לאסתר במשימתה אצל המלך אחשורוש. ושוב נשאלת השאלה: איך הצום של היהודים יכול לעזור לאסתר? האם זה לא נראה כמו איזשהו כישוף?

חיים לביא: דבריה של אסתר "וצומו עלי" וגו', פשוט נועדו להפיג את חששה הראשוני (שלכן אמרה למרדכי כל אנשי המלך וגו' יודעים אשר כל איש ואשה וגו' אחת דתו להמית וגו'), שהיהודים עדיין לא עשו תשובה, וממילא לא תצליח בשליחותה, ואף תיהרג לחינם. כאשר אמר לה מרדכי אל תדמי בנפשך וגו', קיבלה עליה את הדין, אבל ביקשה ממנו להתחיל במסע התשובה, כדי שאכן תצליח בשליחותה.

2. תשובה הלכתית ע"פ חיים לביא: ב- 14 בניסן עוד היה מותר לצום (ואע"פ שי"ד עצמו הוא זמן שחיטת ק"פ, והוא יו"ט, הרי בגולה לא היה להם ק"פ, וגם שאין מצווה לענגו, אלא צריך לעשות בו יו"ט פרטי. לכן, מותר להתענות בו שעות), ואז כבר התחילו בהיתר וגמרו ג' ימים רצופים (והרי זה דומה לנשבע שלא לאכול מצה כמה ימים, וחל ליל פסח באמצע, שאסור כי לא נשבע לבטל את המצווה שאז כופין אותו ואוכל מצה, אלא זה כלול בדרך אגב בשבועתו) .

זה שהלשון היה "ויעבור" , שעבר עבירה, לאו דווקא מורה על מעשה שלילי. הוא באמת עבר על דברי תורה, אבל באופן חיובי (גדולה עבירה לשמה), ונאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", וכמבואר במשנה סוף ברכות.

אראל [תגובה]: כאשר אדם נשבע שלא יאכל מצות במשך שבוע, ופסח נופל באמצע - בכל מקרה הוא יעבור עבירה: אם יאכל מצות - יעבור על "לא תשא", ואם לא יאכל - יעבור על "בערב תאכלו מצות". מכיוון שאין לו ברירה - הוא צריך לעבור את העבירה הקטנה יותר. אבל זו עדיין עבירה. ולכן עדיין לא ברור איך מרדכי ואסתר הרשו לעצמם לבטל מכל ישראל את המצוה הזאת, ועוד במטרה לעורר אותם לתשובה.

חיים: מה שכתבתי לגבי דין נשבע שלא לאכול מצה הוא רק לחדודי מילתא בעלמא; לא באתי ללמוד ממנו לעניין תענית בשבת וי"ט.

לעיון נוסף

מאמרים נוספים מתוצאות חיפוש בגוגל

מדרש רבה מגילת אסתר - פרשה ח : לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו אמרה לו: שלשת ימים, אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן. והרי בהם יום ראשון של פסח. שלח לה: ... ( cache )
"זכור את אשר עשה לך עמלק" : הייתה זו היא שדרשה ממרדכי, כאשר ניאותה לבוא אל המלך ולבקש על עמה: " לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו ... שלשת ימים לילה ויום" (ד:טז), ... ( cache )
דף קשר מספר 750 - פרשת שמיני - החודש : כאשר מרדכי פוקד על אסתר לבוא אל המלך ולהתחנן לו, זו משיבה לו " לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי... גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר ... ( cache )
Yeshiva.org.il - הדור קבלוה לתורה שבעל פה : ... וכך עשו מרדכי ואסתר, מרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה", ואסתר אמרה "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וגו'", וע"י תשובתם פעלו את הישועה. ... ( cache )
דמויות נשים במגילת אסתר : ואולם - להשלמה זו עם גורלה נלווית גם יוזמה מקורית משלה, בצוותה על מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ... ( cache )
שורש מגזין- מאמרים | כתבות | ערוצים | דעות : ... ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות: (טו) ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי: (טז) לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו ... ( cache )
התענית והסיגוף בדברי חז"ל / ד"ר אברהם ארזי : התרופה שהציעה אסתר למרדכי הייתה: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום וגם אני ונערותי אצום כן (אסתר ד, טז). ... ( cache )
הגלוי והמכוסה במגילת אסתר / א' הראל פיש : מול ימי המשתה המאפיינים את הסיפור העיקרי אסתר גוזרת על עצמה ועל נערותיה שלושה ימי צום: "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום". ... ( cache )
דף קשר 1044 - מיהו 'גיבור' מגילת אסתר? / הרב יוני גרוסמן : ... צום ותענית ("וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן") ומסירות נפש ("ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי")(8). ... ( cache )
תענית אסתר במסורת ישראל : "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, גם אני ונערותי אצום כן". ומרדכי נענה לה. "ויעבר מרדכי, ויעש ככל אשר ציותה עליו ... ( cache )
מגילת אסתר - תחפושת ספרותית : שהישועה לא באה אלא מכוח העזת אסתר לבוא אל המלך אשר לא כדת, ואילו החרש החרישו לא היה ה' נלחם להם, כך מצוות הפורים באו מתוקף רצונם וקבלתם. ... ( cache )
גנניזי - תצוה : אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי " (ד, טז). בקריאה ראשונה נראה כי אסתר עשתה מעשה נואש הקרוב להתאבדות, אך אנו נשתדל להצביע כאן על תכנית מגובשת וריאלית שטוותה ... ( cache )
עיון במגילת אסתר / יעקב אשכנזי : ... ולמען לא יופר הלך הנפש הזה יצומו גם נערותיה - "ובכן אבוא אל המלך שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי ". (כלומר: אם אמות אין בכך כלום, כי למען עמי אמות). ... ( cache )

מקורות

על-פי מאמר של מחברים שונים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:איך התירו מרדכי ואסתר לצום בפסח

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/com_bpsx